לעצור את התהליך המעוות

בנק ישראל והמפקח על הבנקים הולכים ומסתבכים. מינוי דירקטורים ב"בנק בלא גרעין שליטה" נהפך יותר-ויותר להזוי; החוק שהיה אמור להסדיר את כללי הניהול בבנק ללא גרעין שליטה הולך ומתברר כמעוות; ובבנק הגדול והחזק החיים נמשכים באותה נוחות מפנקת: החבר'ה מהמיליה המוכר, הדומה והמקורב, ממשיכים להחזיק בכיסאות הדירקטוריון הנוחים המרופדים והמתגמלים.

הנה המצב במציאות: 180 מועמדים נבחנו, יותר נכון היו אמורים להיבחן, באופן "מקצועי, ציבורי ועצמאי" על ידי הוועדה הבוחרת דירקטורים, שפועלת על פי חוק, ובראשה שופטת בית משפט עליון בדימוס; חברי הוועדה נבחרו בקפידה על ידי שרים ורגולטורים. ומה התוצאה? ובכן מתברר שחמישה מתוך ששת הנבחרים הם דירקטורים שמראש מזוהים עם לאומי: יואב נרדי, גבריאלה שלו, משה דברת והיו"ר דוד ברודט - שהוועדה לא סיפקה אף מועמד שיכול להתמודד מולו - והנבחרת נורית סגל, שכבר הייתה פעם דירקטורית בלאומי. בעבור הכסת"ח נמצא דירקטור אחד חדש וחדיש: שי חרמש.

אלא שמתברר שהמהלך שהביא אתמול (א') למינויו של משה דברת, בפעם השלישית כדירקטור בלאומי, ככל הנראה נוגד את החוק. המהלך הזה אולי אפשרי על פי תקנון הבנק - אבל לא על פי החוק של מדינת ישראל. תזכורת מלפני כמה שנים: גליה מאור, אז מנכ"לית לאומי, ביקשה להתמנות ליו"ר הבנק עם פרישת איתן רף. תקנון הבנק אמנם אפשר את זה, אבל החוק בישראל דרש תנאי מקדמי של שנתיים מחוץ לבנק. התוצאה אז: החוק גבר על התקנון ומאור הסירה את מועמדותה. הפעם: ההסתבכות כל כך גדולה - והחוק כל כך בעייתי - שכדי לסיים אותה מהר מאפשר בנק ישראל לתקנון הבנק לגבור על החוק.

התוצאה הרועמת לא תאחר לבוא: משרד מבקר המדינה והממונה על תלונות הציבור - שכזכור חזרו וביקשו מבנק ישראל, מהנגידה ומהמפקח, לדחות את האסיפה הכללית עד למיצוי הבדיקה שכבר העלתה "ליקויים משמעותיים" בעבודת הוועדה שבחרה את המועמדים - צפויים לפרסם דוח קשה במיוחד גם על התנהלות ועדת המינויים בראשות שופטת בית המשפט העליון בדימוס איילה פרוקצ'יה, וגם על ההתנהלות בפרשה זו של הפיקוח על הבנקים בראשות דודו זקן. אחת התוצאות האפשריות של הדוח הן עתירות לבג"ץ נגד המפקח, נגד הוועדה ואפשר שגם נגד הרכב הדירקטוריון. בד בבד כבר מתחילים לדבר על כפיית שורת תיקונים בחוק, שעליו שורה רוחו של בנק ישראל, שרצה להבטיח רק דבר אחד: שאף אחד לא יעז לחשוב על שליטה בלאומי בלי שביקש היתר, ועבר מסלול התשה בבנק ישראל. בפועל מה שקרה הוא: חוק שמבטיח שלטון מנהלים מזוקק.

הבן יקיר לי

אתמול נודע כי בנק ישראל פסל את בחירתה של אתי לנגרמן לדירקטורית בבנק, מכיוון שאחותה עובדת בלאומי ואמה גמלאית שלו. נזכיר כי הנתונים הללו נכתבו על ידי לנגרמן עצמה בניירות המועמדות, בהצהרה שהגישה לוועדת פרוקצ'יה. ניירות אלה הועברו בזמנו, כך עולה ממסמך רשמי של הוועדה החתום על ידי היועץ המשפטי שלה מלכיאל בלס, מקודם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לסיוע ולבחינת כשירות פורמלית ראשונית של הפיקוח על הבנקים. אמש גם נודע כי נוכח פסילת לנגרמן, בהליך פיט-אנד-פרופר שבוצע בפיקוח על הבנקים, הופעל הסעיף בתקנון לאומי המאפשר למנות את המועמד הבא אחרי לנגרמן בספירת הקולות של האסיפה הכללית.

עכשיו נראה מה אומר החוק, חוק המדינה, בהתייחסו למועמדים לכהונת דירקטור תאגיד בנקאי בלא גרעין שליטה בסעיף 11 ד': "הוועדה תציע מועמדים לכהונת דירקטורים כמספר המשרות הפנויות הדרוש לשם השלמת המספר המרבי של דירקטורים... ועוד שלושה רבעים ממספר המשרות הפנויות, בעיגול כלפי מעלה..." במילים אחרות: על הוועדה להציע לאסיפה הכללית רשימת מועמדים, במספר של 175% מהכיסאות הפנויים. לדוגמה, הפעם היה צורך למנות 6 דירקטורים, לכן הוועדה הציגה רשימה של 11 מועמדים. ברגע שלנגרמן הוצאה למעשה ממצבת 11 המועמדים ההכרחיים על פי החוק, הרי שבפועל הוצגו לאסיפה רק 10 מועמדים - מה שאינו עומד בחובת הוראות החוק, המחייב לפחות 11 מועמדים לבחירה.

המסקנה המתבקשת היא שהאסיפה הכללית תתכנס, מתי שתתכנס, ותצביע בעבור הדירקטור החסר, כאשר הוועדה תעמיד בפניה שני מועמדים (להשלמת חובת ה-175%) מתוך הרשימה. אבל הרי בנק לאומי אוהב את החבר'ה הטובים, המוכרים, הנוחים והוותיקים, אלה שיודעים לחיות בשלום עם ההנהלה וההנהלה יודעת לחיות בשלום איתם. אז הבנק הפעיל בזריזות את הסעיף בתקנון הבנק לבחירה אוטומטית של הבן-יקיר-לי דברת, ואילו המפקח רצה כבר לגמור את הסאגה הבעייתית הזו, שהוא נהפך לאחד הכוכבים בה - אז הוא אישר את ההליך.