ביקורת על לשכת עוה"ד: גוף שמחוקק, שופט וגם מגביל כניסה למקצוע

"לשכת עורכי הדין, כמו כל מונופול, מתנהגת באופן דורסני. המונופול הזה עושה כל מה שהוא רוצה פחות או יותר. בלתי נתפס שגוף לא ממשלתי אחראי גם על הענקת הרישיון לעריכת דין, גם על בחינת המועמדים למקצוע, גם על החלת כללי אתיקה וגם על שפיטה והענשה. איפה נשמע דבר כזה, גוף שהוא גם מחוקק, גם שופט, גם מעניש וגם אחראי על שערי הכניסה למקצוע?"

את הדברים הקשים האלה אומר ל"גלובס" עורך דין מוכר שנתקל במערכת השפיטה המשמעתית של הלשכה. עורך דין זה הוא לכאורה בעל אינטרס מובהק "להכפיש" את הלשכה, לאחר שלכאורה "רדפה" אותו, אבל הוא לא היחיד שמשמיע ביקורת נוקבת על הגוף הזה, שמחזיק בידיו סמכויות רבות ושומר את הכוח לחברים בו, כ-50 אלף עורכי דין.

אותו עורך דין מוכר ממשיך ומסביר את הבעיה, לפי השקפתו: "כל הרישוי במדינה נעשה על-ידי מוסדותיה - רישוי כלי ירייה, רישיון נהיגה, רישיון ראיית חשבון, רישוי רופאים - ורק רישיון עריכת דין נתון בידי גוף פרטי. למה? זה הרי באותה רמה של הרישיונות האחרים שהמדינה צריכה להוציא, ואפילו יותר חשוב".

במקרה שלו, טוען עורך הדין, שמטעמים ברורים ביקש שלא להיחשף, הלשכה התנהלה בכוחניות. "אני, כקליינט של המונופול הזה שהוא גם התובע וגם התליין, אומר לכם בפה מלא שכשרצו לפגוע בי גייסו את כל הלשכה לטובת העניין. הלשכה היא פוליטית, יש שם כל מיני זרמים וכוחות פוליטיים, וכשאתה זורם ובא בתוך המנעד הפוליטי הזה, ויש לך גוף אימתני כמו ועדות האתיקה ובתי הדין לאתיקה, אתה יכול לעשות בהם שימוש חיובי או לסתום פיות. אותי העבירו את כל ההליכים המשפטיים שאפשר, אבל בכולם זוכיתי. אף אחד לא יכול לפגוע בזכות הביטוי שלי, אבל אין ספק שהמכשיר הזה, הכלים שיש ללשכה, נוצלו לרעה".

עורך דין אחר שהועמד לדין משמעתי מחזק את דבריו: "לא הגיוני שהגוף שנותן את הרישיון הוא הגוף שיכול לשלול אותו או להתנות את קיומו. לבתי הדין המשמעתיים של הלשכה יש סמכות להתנות את הרישיון או להשעות אותך. זה חסר תקדים שתהיה רשות אחת שחולשת על כל הסמכויות. א"ב בעולם דמוקרטי זה הפרדת סמכויות. חייבים לפוצץ את הבועה הזאת".

המקרה של לבנת פורן: מאבק על כסף או הגנת הציבור?

הביקורת על הלשכה נוגעת לנושא רחב הרבה יותר מסמכויות השיפוט שלה. אחד המאבקים המרכזיים שהלשכה מנהלת מיום הקמתה הוא על שמירת גבולות המקצוע. המלחמה הזאת, המכונה בלשכה "המאבק נגד הסגת גבול המקצוע", נועדה לפי מבקרי הלשכה למנוע מגופים שונים לתת לציבור שירותים הנתפסים בעיני הלשכה ככאלה שיוחדו למקצוע עריכת הדין לפי חוק.

בהקשר זה התפרסם מאבק הלשכה במרכז למימוש זכויות רפואיות בראשות לבנת פורן. באפריל אשתקד קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי המרכז של פורן אינו רשאי להמשיך לפרסם את עצמו כמרכז המסייע לזכאים לממש זכויות רפואיות, לייצג לקוחות לפני כל גוף בעל סמכות שיפוטית ועוד, בנימוק שרק עורכי דין רשאים לבצע פעולות אלה.

פורן הגישה ערעור לבית המשפט העליון, שטרם נדון, ובינתיים ממשיכה להזמין את הציבור לפנות אל המרכז שלה כדי לקבל טיפול בסוגיות רפואיות שונות. כדי שלא להפר את צווי בית המשפט, מקפיד המרכז לציין שהוא עוסק בייעוץ שאינו משפטי ושהוא מסייע "רק בייעוץ רפואי ובליווי ביורוקרטי".

לאחר ניצחון הלשכה בעניינה של לבנת פורן, הנחה ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי, את גופי הלשכה לפעול כדי ליישם את הקביעות שנפסקו גם על מרכזים אחרים, הפועלים במתכונת דומה לזו של פורן. כך שלחה לשכת עורכי הדין מכתבי התראה ל-9 גופים נוספים, ובהם בר מדיקס בע"מ, פיצוי ישיר וזכותי, בדרישה לחדול מפעולותיהם, בתוך איום בתביעה אם לא יעשו כן.

המאבק הזה, טוענים המבקרים, אינו על יוקרת עורכי הדין, הכישרון או היכולות שלהם - הוא על כסף. בהעדר מתחרים, יוכלו עורכי הדין לשמור על התעריפים שהם יכולים לגבות על כל שירות - מעריכת חוזה שכירות לדירה, דרך רישום בית משותף ועד ניסוח מכתב התראה לשכן ששתל ורדים בחצר הבית של שכנו.

ואולם, לא ניתן להתעלם מהעובדה שיש גם צד שני למטבע. בכתבה החמישית בסדרה, שתתפרסם מחר (ו'), נביא בהרחבה את נקודת המבט של עורכי הדין, אך כבר כעת מבקש עו"ד אפי נווה, יו"ר ועד מחוז תל-אביב, להעמיד דברים על דיוקם, לדבריו. "כל אותם גופים המתיימרים לתת שירותים משפטיים לציבור אינם פוגעים רק בעורכי הדין אלא בראש ובראשונה בציבור, שטועה לחשוב כי עומד מולו גוף מוסמך הבקיא בחוק ובפסיקה, שעה שמדובר בשרלטנים רודפי בצע", הוא אומר, "אנו נתקלים מדי יום בגופים המנוהלים על-ידי אנשים חסרי השכלה משפטית ולעתים בעלי השכלה תיכונית בלבד. איזה שירות איכותי ומקצועי יכול לתת אדם שאין לו שום ידע משפטי?"

נווה נותן כדוגמה את הגופים "המתיימרים", כלשונו, לטפל בתביעות הקשורות לנזקי גוף. "הם מגישים טפסים לביטוח לאומי וכאשר המוסד לביטוח לאומי דוחה את התביעה, האזרח נדרש להגיש ערעור לבית הדין לעבודה ואז חייב להיכנס לתמונה עורך דין. אך האזרח המסכן מחויב כבר קודם לכן בתשלום גם לאותו גוף שרלטן שכל 'מקצועיותו' היא במילוי הטפסים שהוגשו למוסד לביטוח לאומי.

"בכלל יעלה על הדעת שיבוא אדם נעדר השכלה והכשרה מקצועית ויחליט לעסוק ברפואה, ראיית חשבון, הנדסה וכיוצא באלה? רק כאשר מדובר במשפטים הכול פרוץ ומופקר ומי שמשלם בסופו של דבר את המחיר זה הציבור התמים, שעה שכל הנוכלים גורפים לכיסיהם מיליוני שקלים וממשיכים לפרסם עצמם לדעת. ובסוף באים אותם גופים ומייללים יללות בדבר חופש העיסוק וכיוצא באלה, שעה שהחופש היחיד שמעסיק אותם הוא החופש להמשיך במעשי הנוכלות, ההטעיה ועושק הציבור. כולם מוזמנים לראות את המקרים שבהם פונים אלינו אזרחים תמימים שנעקצו על-ידי אותם שרלטנים".

נווה מספר שאל לשכת עורכי הדין הגיע אדם שנפגע בתאונת עבודה, לאחר שפנה לאחד הגופים המעניקים סיוע לכאורה. באותו גוף מולאו טופסי התביעה למוסד לביטוח לאומי, ומאחר שלא הייתה מחלוקת על נסיבות התאונה והנכות הגבוהה, תביעתו התקבלה. נשמע מצוין, ואולם הסוף פחות טוב. נווה: "הוא נדרש לשלם 270 אלף שקל לאותה חברה שסייעה לו לכאורה, וכאשר זעק חמס וכיצד עושקים ושודדים אותו לא היה מי שיסייע לו. רק אז נזכר לפנות אלינו בבכי ובבקשת סיוע".

לטענת נווה, "יש עוד עשרות דוגמאות של מקרי עושק וגזל, והגיעה השעה שהציבור יבין מי כאן השרלטן ומי המקצוען. וכפי שאדם חולה לא מעלה על דעתו לפנות למתחזה אלא לרופא בלבד, כך צריך להפנים שבכל בעיה משפטית יש לפנות לעורך דין מוסמך בלבד".

לדבריו, לעורך דין יש ביטוח אחריות מקצועית וכללי אתיקה שהוא כפוף להם, ואותם גופים המתיימרים לספק לציבור שירותים אינם כפופים לשום פיקוח. "אם עורך דין התרשל, חלילה, יש כתובת לפנות אליה בתלונה ויכולת לתבוע אותו. לעומת זאת, לאותם שרלטנים אין שום ביטוח אחריות מקצועית שהרי אין להם שום מקצוע שרכשו כדין ואין שום גוף שמפקח עליהם. הבדל נוסף הוא שעורך דין כפוף בתביעות פיצויים של תאונות דרכים לשכר-הטרחה הקבוע בחוק הפלת"ד. לעומת זאת, הנוכלים מחתימים את האזרח התמים על הסכמי שכר-טרחה גבוהים בהרבה מהתקרה הקבועה בחוק, וכך יש להם יכולת כספית לפרסם עצמם תחת כל עץ רענן ועל כל אוטובוס ומונית".

גבולות המקצוע: "החוק מיושן"

ובכל זאת, משפטנים רבים תוהים אם לא הגיע הזמן לפתוח את גבולות מקצוע עריכת הדין, ובכך לפתוח את השוק לתחרות ולהוזיל את העלויות לאזרח במקרים שאינם מחייבים הכשרה משפטית.

פרופ' נטע זיו, מומחית לאתיקה מקצועית ומרצה באוניברסיטת תל-אביב, חושבת שהתשובה היא "כן, הגיע הזמן". "הגילדה או הפרקטיקות של סגירות או מניעת תחרות מתבטאות בהרבה מאוד דרכים בתוך לשכת עורכי הדין", היא אומרת, "ואחת המרכזיות שבהן היא ייחוד המקצוע, כלומר, יש רשימה של דברים שרק עורכי דין יכולים לעשות על-פי חוק".

הרשימה הזאת מעוגנת בסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע את "תחום המקצוע וייחודו", והיא כוללת בין היתר ייצוג של אדם או כל טיעון ופעולה אחרת בשמו בפני בתי משפט, בתי דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית; ייצוג או כל פעולה בשם אדם אחר בפני ההוצאה לפועל, לשכת רישום הקרקעות, רשם הבתים המשותפים, רשם החברות, רשם השותפויות, רשם האגודות השיתופיות, רשם הפטנטים והמדגמים, רשם סימני המסחר, פקיד השומה, מס שבח, מס עיזבון ונציג מס ההכנסה (למעט תחומים שבהם רואי חשבון מוסמכים לייצג); כמו כן נאסר על מי שאינו עורך דין לערוך "מסמכים בעלי אופי משפטי" בשביל אדם אחר, לרבות ייצוג אדם אחר במשא ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה, או לתת ייעוץ וחוות דעת משפטיים.

"נוסח הסעיף רחב מאוד, פחות או יותר הכי רחב בעולם, ובעייתי, כי לא מגדירים את הגבולות בצורה ברורה", אומרת פרופ' זיו, החוקרת את הנושא זה שנים ארוכות. "נשארות שאלות כמו איפה בדיוק מתחילה חוות דעת משפטית, מה זה מסמך משפטי, האם חוזה שכירות סטנדרטי הוא מסמך משפטי, האם עזרה לאדם בהגשת טפסים להוצאה לפועל היא הכנת מסמך משפטי או ייעוץ משפטי".

לדבריה, סעיף ייחוד המקצוע הוא בעייתי, מיושן ומייקר עלויות לציבור. "יש שורה של הוראות שסוגרות הרמטית את האפשרות לכל תחרות חופשית מבפנים ומבחוץ. זה מתחיל בעובדה שהחברות בלשכת עורכי הדין היא חובה, שיש רק לשכה אחת, שאי אפשר להיות עורך דין בלי להיות חבר בלשכה. במקומות אחרים בעולם המדינה היא זו שנותנת את הרישיון לעריכת דין. העובדה שהלשכה היא זו שיוזמת את כללי המשמעת, היא זו שאוכפת את הדין המשמעתי, היא גם הכובלת וגם השופטת, היא זו שמפקחת על ההתמחות, היא זו שבעצם מעורבת בבחינות, היא זו שקובעת את כל הנושא של איסור הפרסומת (איך מותר לפרסם ואיך אסור לעשות זאת). לעורכי דין אסור גם לקבל הפניות מגוף שאינו עורך דין, אם הוא פועל למטרת רווח ועוד - כל זה אומר שהלשכה שומרת מאוד-מאוד על הבלעדיות שלה, על השליטה בתחומי המקצוע, והכול מתורגם בהמשך לשמירה על הכסף ולייקור העלויות לאזרחים או למניעת תחרות".

זיו, התומכת בפתיחת שערי המקצוע, אף הצטרפה באחרונה כידידת בית משפט לערעורה של לבנת פורן בבית המשפט העליון, והציגה שם את ממצאי מחקריה בשנים האחרונות. "אנחנו כל הזמן עוסקים בשאלה למה יש כל כך הרבה עורכי דין ולמה כל כך הרבה אנשים פונים ללימודי משפט, אבל אנחנו חיים במציאות שבה כל מי שרוצה להתקרב בכלל לעולם המשפט חייב להיות עורך דין".

לשכה עם עוצמה: "שילוב קטלני בין מונופול לאוטונומיה"

פעם זה היה כך גם בעולם הרפואה, אומרת פרופ' זיו. רופאים עסקו כמעט באופן בלעדי בעניינים "טיפוליים", ואפילו עשו בדיקות דם בעצמם. היום העולם הזה שונה בתכלית. "בעולם המקביל של הרפואה, יש שורה של בעלי מקצוע, אחיות מעשיות ואחיות מוסמכות וטכנאי רנטגן ושינניות ואנשים שעושים בדיקות דם, חובשים ועוד. אם מישהו רוצה להיכנס לעולם הרפואה הוא יכול לבחור בכל מיני תחומים, ולא חייב ללמוד בבית ספר לרפואה".

כך גם בתחום החשבונאות. "אפשר להיות רואה חשבון או מנהל חשבונות או יועצת מס, כלומר, גם בתחום החשבונאות יש מקצוע הליבה, שזה רואה חשבון, אבל לצדו יש כל מיני מקצועות אחרים שסופגים חלק מהביקוש בשוק. בעולם המשפט אין לכך מקבילה. עזרה בהוצאה לפועל, הגשת ערר לוועדה לשירות התעסוקה, העברת דירה בטאבו בעסקה פשוטה או הכנת הסכם ירושה - כל אלה כבר מזמן הוצאו מתחום הבלעדיות של עורכי הדין במדינות אחרות.

"מצד אחד החברה שלנו הופכת להיות ממושפטת, כולם נזקקים לעזרה משפטית, ומצד אחר אפשר לקבל עזרה רק מעורכי דין, כי הלשכה רודפת אחרי כל מי שמעז בכלל להתקרב לתחום הזה. אין תחרות, אין אפשרות להוזיל עלויות".

פרופ' עלי זלצברגר, מומחה לתורת המשפט ואתיקה משפטית מאוניברסיטת חיפה, מצטרף לביקורת. "מקצוע עריכת הדין בישראל נהנה ממונופול ואוטונומיה חסרי תקדים בהשוואה לכל פרופסיה אחרת בישראל, למשל רופאים או רואי חשבון, וכן בהשוואה לפרופסיות המשפטיות ברחבי עולם", הוא אומר.

"המונופול מתבטא בהגדרה רחבה מאוד של השירותים המשפטיים שיכולים להינתן רק על-ידי עורך דין ובדרישה מעורכי דין שיהיו חברים בלשכה. בנוסף, הלשכה היא אוטונומיה כמעט מוחלטת, ללא כל פיקוח חיצוני. והשילוב בין המונופול לבין האוטונומיה שמסדרת את ענייניה, קובעת את כלליה ועוד, הוא שילוב קטלני".

פרופ' זלצברגר מגדיר את "מלחמת החורמה", כלשונו, שמנהלת הלשכה נגד השגת גבול המקצוע, "ביסוס והרחבת המונופול וההגנה על פרנסת חבריה".

לדבריו, מספרם הגדל והולך של עורכי הדין בישראל מביא מצד אחד לתחושת דחיפות בהפניית כל משאבי הלשכה למאבק הזה ומצד אחר להתעצמות כוחה של הלשכה, הממומנת בדמי החבר הגבוהים המשולמים על-ידי מספר הולך וגדל של פרטים.

לדבריו, "עם השנים הלשכה הפכה לגוף עוצמתי מאוד, גם כלכלית, כיוון שחבריה משלמים דמי חבר שהם חובה, ולכן היא יכולה לעשות כל מיני דברים. יש לה יכולת עצומה לעשות לובינג בכנסת, היא מסכלת יוזמות הפוגעות במונופול, והסיבובים החדשים נגד לבנת פורן וכל מיני ארגונים שנותנים סיוע משפטי הם דוגמה לכך".

במאמר שפרסם באחרונה בביטאון לשכת עורכי הדין בחיפה, כתב פרופ' זלצברגר כי "זהו מעגל שוטה שחייבים לפרקו".

לשכת עורכי הדין: "כפיפות לרגולטור כזה או אחר תפגע בעצמאות הלשכה ועורכי הדין, וכפועל יוצא תביא לפגיעה בשלטון החוק"

לשכת עורכי הדין מסרה בתגובה לטענות המועלות בכתבה את הדברים הבאים:

* על האוטונומיה של הלשכה: "אכן לעורכי הדין יש מעמד מיוחד בחוק, אולם גם בית המשפט הכיר בנחיצות שמירת מעמד זה. בפסק דין שניתן על-ידי שופט בית משפט השלום, מנחם קליין, בשנת 2009 הוא עמד על מעמדו המיוחד של המקצוע באומרו כי זהו מקצוע מיוחד שמטרתו לסייע לבית המשפט בעשיית משפט וצדק ללא מורא ופחד מאיש. כפיפות לרגולטור כזה או אחר תפגע בעצמאותה של הלשכה ושל עורכי הדין וכפועל יוצא תביא לפגיעה בשלטון החוק.

"הפקדת האוטונומיה המקצועית בידי הלשכה נועדה להבטיח שתפקידיו המיוחדים של עורך הדין יתבצעו במקצועיות, ביושר וללא פחד מגורמים שונים שעמם הוא מצוי במאבק מתמיד. גם בג"ץ בחן את מבנה הלשכה וסמכויותיה שאותם הגדיר המחוקק ומצא את ההסדר עומד בכל מבחן חוקתי. בג"ץ קבע שקיומה של הלשכה נועד להבטיח רמת נאותה של שירותי עריכת דין לציבור, שמירה על טוהר המקצוע וכי רק אנשים הראויים לכך יוכלו לתת שירותים חשובים אלה.

* על סמכויות בתי הדין המשמעתיים: "פעילויות הליבה והחלטות המוסדות של הלשכה כמו גם החלטות בתי הדין המשמעתיים שלה נתונות כל עת תחת ביקורתו של בית המשפט, וכללים שהלשכה מתקינה טעונים אישור של שר המשפטים על-פי חוק.

"אנו דוחים את הטלת הדופי בבתי הדין המשמעתיים של הלשכה המתמנים לתפקידם על-ידי ועדה בראשות שופט בדימוס של בית משפט עליון או נשיא בית משפט מחוזי בדימוס ומבצעת את עבודתה נאמנה. לכל נאשם יש הזכות לערער על החלטות בתי הדין המשמעתיים לבית המשפט המחוזי עד שיחוש כי צדק נעשה עמו".

* על המאבק נגד הסגת גבול המקצוע: "מה שמניע את המאבק הוא בראש ובראשונה טובת הציבור, האינטרס הציבורי לקבל שירותים משפטיים מעורכי דין שהוסמכו על-פי חוק ולא מגורמים בלתי מקצועיים שלא רק שגובים שכר-טרחה אלא עלולים גם לגרום נזק ללקוח.

"הלשכה ערה לשליחותה החברתית ומפעילה על-פי חוק את תוכנית "שכר מצווה" המתוקצבת בסכום של כ-2.5 מיליון שקל, ומטרתה לסייע בייעוץ וייצוג משפטי פרו-בונו למעוטי יכולת. תרומתה החברתית של הלשכה ניכרת גם באמצעות תפקידיה החיוניים האחרים, וביניהם ביקורות על תנאי מעצר ומאסר בבתי הסוהר בישראל, שליחת נציגיה לדיוני ועדות הכנסת כדי לתרום מניסיונם וממומחיותם, הצטרפות כידיד בית המשפט להליכים משפטיים, הענקת מלגות לסטודנטים נזקקים ועוד".

"בעולם זנחו מזמן את הגישה של ייחוד המקצוע"

"במקומות אחרים בעולם, בעיקר באיחוד האירופי, ואפילו באנגליה, שממנה שאבה ישראל את התפיסה המשפטית, כבר מזמן זנחו את הגישה של 'ייחוד המקצוע'", אומרת פרופ' נטע זיו. לדבריה, "יש שם כל מיני בעלי מקצועות משפטיים, שהם לאו דווקא עורכי דין, ולכל אחד מהם מותר לעסוק בתחום מסוים, ובתנאי שהוא עובר איזושהי הכשרה ונתון לאיזושהי רגולציה של המדינה. כלומר, פתחו את השוק".

במדינות רבות, גופים שאינם משפטיים וגורמים שאינם עורכי דין יכולים לתת שירותים שבישראל יוחדו לעורכי דין בלבד. כך גופים שונים נותנים סיוע בתחום של דיני משפחה, בדיני עבודה או בדיני צרכנות. "אבל הם נמצאים תחת הרגולציה של המדינה", מבהירה זיו, "לא משאירים את השוק פרוץ. העובדה שפותחים את השוק לתחרות לא אומרת שאנחנו מפקירים את הלקוחות".

זו למעשה טענתה המרכזית של הלשכה במאבק נגד השגת גבול המקצוע: ''זקוקים לנו כדי להגן על הלקוחות". זיו לא מקבלת את הטענה הזאת. "הטיעון הזה לא רלוונטי כשרואים עד כמה הלקוחות מרוצים מהשירותים שניתנים להם על-ידי גורמים שהוכשרו לכך אך אינם עורכי דין".

הצעה אחרת, שמעלה עורך דין בכיר המנהל מאבקים נגד הלשכה בימים אלה, היא להעביר את הסמכות למתן רישיון עריכת דין לידי המדינה ולהפוך את החברות בלשכה לוולונטרית. "אני כחבר לשכה תמיד אומר שבמשפט 'חברי המלומד' יש שני שקרים, גם חברי וגם מלומד. זה שקר בהתגלמותו. אני גם חושב שאתה מטומטם ואתה בטח לא חבר שלי. אם אני צריך להתאגד, אז אני מעדיף להתאגד עם 500 או 600 חברים, שאני באמת יכול להרגיש שהם חברים שלי.

"באנגליה זה כל כך מרשים, הצ'מברים והברים למיניהם, יש התאגדויות שונות ולא כולם חייבים להיות חברים בהן. זה מועדון חברתי, סגור כזה, ובאמת יש כבוד הדדי בין חברים, מסייעים זה לזה, ונותנים שירותים משפטיים ותמיכה לחברים. זה פשוט מדהים. ומה יש פה חוץ מזה שאחד אוכל את השני ואחד מקלל את השני? יש פה איזושהי אחווה או חברות? זה בולשיט אחד גדול.

"הגיע הזמן לפוצץ את הבועה הזאת. כמו כל מונופול, מונופול הלשכה מונע תחרות. צריך לגרום לכך שתהיה תחרות. זה יכול לעזור לציבור בפלורליזם, ייכנסו חברות פרטיות לתחומים שהיו בידי עורכי דין, זה ישכלל את התחרות ויוריד מחירים ואף ישפר את השירות ללקוח".

 מבנה לשכת עורכי הדין