שימוש ציני במודל הנורדי

דווקא כוחם של ארגוני העובדים במדינות סקנדינביה יוצר גמישות

חסידי השוק החופשי הטוטאלי, מה שמכונה "אולטרה-קפיטליסטים", לעולם לא יודו, בטח לא בפומבי, שהם מתנגדים לעבודה מאורגנת. הם ודאי לא יעשו זאת אם הם עיתונאיים בעלי שם שהצליחו ליצור רושם שהם "החברתיים האמיתיים". לכן הם ימצאו דרכים לתקוף את ההסתדרות, אבל מיד יבהירו שזו לא העבודה המאורגנת, אלא הדרך.

הודעת הפרישה של יו"ר ההסתדרות עופר עיני מראשותה, בשבוע שעבר, העניקה להם הזדמנות נוספת לשטוח את תפיסת עולמם ולחבוט בהסתדרות, כשבפעם המי-יודע-כמה צץ לו שוב "המודל הנורדי" (סקנדינבי) כדוגמה למודל הראוי לכאורה לארגוני עובדים. ייתכן כי המודל הזה הוא אכן ראוי ביותר, אלא שאופן הצגתו עוות לחלוטין.

האולטרה-קפיטליסטים שמטיפים למודל הנורדי מציגים אותו כאילו בשבדיה ובדנמרק אין ועדי עובדים, אין סכסוכים מקומיים במקומות עבודה עם אינטרסים מקומיים, אלא רק ארגון עובדים אחד שמייצג את האינטרס של כלל העובדים תוך ראייה לאומית, ולא פחות חשוב - "קידוש התחרות והשוק החופשי".

אז שוחחנו בנושא עם היסטוריון כלכלי מאוניברסיטת חיפה, ד"ר עמי וטורי, שהוא גם מומחה למודל הנורדי וגם אחד ממייסדי ארגון "כוח לעובדים", שפועל על-פי המבנה של ארגוני עובדים במדינות סקנדינביה. לדברי ד"ר וטורי, "התיאור הזה שמנסים להדביק למודל הנורדי מפספס את כל המהות. הביקורת שלנו על ההסתדרות היא הפוכה - אנחנו חושבים שהיא פשרנית מדי לעומת הארגונים הסקנדינביים, חלשה יותר מהארגונים הסקנדינביים וחותמת על הסכמים שמעניקים שכר התחלתי נמוך מאוד, לעומת שכר התחלתי גבוה במדינות סקנדינביה".

וטורי מבהיר כי "ודאי שיש ועדים במודל הנורדי וגם אינטרסים מקומיים בכל מקום עבודה. אלא ששם לא קוראים לזה ועד אלא 'מועדון' או 'סניף' כמו אצל 'כוח לעובדים', וכמו בכוח לעובדים כל סניף כזה יכול לנהל מו"מ נפרד על הסכם עבודה וגם להכריז על סכסוך עבודה ולצאת לשביתה בלי צורך באישור של האגף לאיגוד מקצועי, כפי שקיים בהסתדרות.

בכלל, כדי להקים שם ועד לא צריך לגייס שליש מהעובדים, אין חובה כזו. אם כבר, המודל הנורדי מאפשר לעובדים יותר חופש לקחת את גורלם בידם וזה נכון גם לשביתה, ואם יש שם פחות שביתות, מה שכלל לא בטוח, זה בגלל כוח ההרתעה שיוצרת זכות השביתה שקיימת במדינות האלה. בסקנדינביה, בניגוד לישראל, מותרת שביתת סולידריות שהיא כמעט בלתי מוגבלת; כך שאם ועד חלש יחסית עומד מול מעסיק שמנצל את כוחו כדי לחתום על הסכם פחות טוב לעובדים, כל הוועדים באותו ענף וגם בענפים אחרים יכולים לאיים בשביתה, ואף לשבות. לכן, עובדים בסקנדינביה פחות חוששים לעזוב מקום עבודה - הם יודעים שיקבלו תנאים טובים גם במקום אחר".

ד"ר וטורי מציין, כי הכוח הזה של ארגוני העובדים במדינות סקנדינביה יוצר את הגמישות שמנסים לייחס לשוק העבודה בסקנדינביות. "למעשה, הקביעות בשבדיה גורפת, והיא חזקה כמו זו שקיימת בהסכמים של ההסתדרות ושל כוח לעובדים.

גם בשבדיה היה מתרחש בלגן

כוח לעובדים, שהמודל הנורדי הוא נר לרגליו, השבית במשך חצי שנה את מפעל חיפה-כימיקלים-צפון. לדברי וטורי, "השיטה שלנו היא להבהיר למעסיק ששביתה תעלה לו יותר מהסכם, ולצערי המעסיק בחיפה-כימיקלים העדיף להפסיד 800 מיליון שקל עד שחתם איתנו על הסכם שעלה לו 100 מיליון שקל בפריסה לחמש שנים".

בתשובה לשאלה - מה היה קורה אילו ממשלת שבדיה הייתה מכריזה על הקמת נמלים חדשים ומודיעה על סירובה לנהל הידברות עם ארגוני העובדים, וטורי משיב: "אני לא רואה תרחיש שבו ממשלת שבדיה הייתה מסרבת לדבר עם הארגונים; אבל אם זה היה קורה, ודאי היה שם בלגן, ולא רק בנמלים. ייתכן שגם הרכבות, למשל, היו שובתות. ככלל, הארגונים בשבדיה לא היו מתרגשים מהקמת נמלים נוספים, כי ברור להם שהעובדים בנמלים החדשים יקבלו את אותם תנאי העבודה".

במילים אחרות, לפחות על-פי וטורי, החיסרון של ההסתדרות ביחס למודל הנורדי הוא לא העוצמה שלה, אלא דווקא החולשה שלה. המבנה הריכוזי שלה מאפשר לעובדים פחות כוח, וכך גם ההלכה המשפטית בישראל שמגבילה מאוד שביתות סולידריות.

והשאלה המתבקשת היא: האם חסידי השוק החופשי רוצים באמת לראות פה את המודל הנורדי, או רק לזרות חול בעיני הציבור?

צרו איתנו קשר *5988