ד"ר אלי אבן מזהיר: ישראל לא יכולה בלי אירופה

ד"ר אלי אבן יודע דבר או שניים על הקשר בין מחקר להתפתחות כלכלית. כך לפחות חשבו באיחוד האירופי כאשר מינו אותו לפני חודש - הישראלי הראשון והיחיד - לחבר בוועדה המגבשת את מדיניות המחקר והפיתוח של האיחוד באקדמיה ובתעשייה. ועדה שאחראית לכשליש מהקצאת הכספים בתוכנית המו"פ של האיחוד האירופי, הורייזן 2020. תוכנית לשבע שנים, 2020-2014, בהיקף של בין 80-70 מיליארד אירו, שעומדת במרכז ויכוח סוער בפוליטיקה הישראלית, כאשר דמויות כמו נפתלי בנט, שר הכלכלה, קוראות להחרים אותה בשל הנחיות החרם של האיחוד על גופים בכלל ועל גופי מחקר בפרט, הפועלים מעבר לקו הירוק.

"אני לא חושב שיש מחשבה אמיתית לא להצטרף לתוכנית", אבן משדר אופטימיות. "הקולות מהמפה הפוליטית נמצאים שם לטעמי כעמדות פתיחה של משא ומתן. אבל אם תהיה חס וחלילה החלטה לא להצטרף להורייזן 2020, המשמעות הפרקטית היא פגיעה בכ-50% מתקציבי המחקר של מדינת ישראל. זו פגיעה אנושה במחקר בארץ, בהיקף של כמעט מיליארד אירו; בתוכנית המו"פ הקודמת של האיחוד, שהיינו שותפים בה, השקענו 535 מיליון אירו וקיבלנו בחזרה 730 מיליון אירו בדמות מענקי מחקר והשקעות במו"פ תעשייתי. בתוכנית החדשה משקיעים 600 מיליון ואני צופה בישראל תקבל יותר מ-900 מיליון אירו הכנסות ממחקר מהאיחוד.

"אז אם ישראל רוצה לעמוד על העקרונות של מדינה שלא נכנעת לחרם, מותר. אבל תמצאו את המיליארד אירו ותקצו אותו למחקר, ועוד חצי מיליארד לקלוט את המוחות שברחו - ואז כל העולם יריע לכם ורוב הבעיות הכלכליות שלכם ייפתרו. אבל אם אין מקורות לכך, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לא להיות בתוכנית. גם כך מצב המחקר בה הגיע עד עברי פחת. ההשקעה של המדינה היא כ-15% בלבד מסך ההשקעה שנעשית במו"פ בישראל. הנתון הנמוך ביותר בין מדינות ה-OECD".

- אנחנו לא ערש ההולדת של מוחות מבריקים?

"כן, אבל הם כבר לא כאן, והמצב יחמיר. כבר היום אנחנו המדינה עם אחוז המוחות הבורחים הכי גבוה בעולם. כאשר מודדים כמה חברי סגל ישראלים יש באוניברסיטאות בחו"ל ביחס לחברי סגל בארץ, מגיעים ל-25%, רבע. מדינות אחרות עומדות על יחס של 8%-6% חוקרים בחו"ל. אף מדינה אחרת לא מרשה לעצמה לאבד מוחות רבים כל-כך".

- איך זה קרה?

"האשמים המרכזיים הם בראש ובראשונה מדינת ישראל ומדיניותה לגבי ההשכלה הגבוהה. אלה חוקרים שלא כולם הלכו כי רצו להגר, אלא כתוצאה ממחדל של הממשלה, מה שקרוי העשור האבוד (מתחילת 2000 בערך כאשר קוצצו התקציבים להשכלה הגבוהה, ש' ל'), שאז החליטו שלא קולטים מדענים. מה חשבתם שיקרה עם כל אותם מדענים שיבשילו באותן עשר שנים? שישבו ויחכו?

"בתחילת שנות ה-80 ועד ראשית שנות ה-90 ישראל הייתה מספר אחת בעולם בפרסום מאמרים. כיום (נכון לנתוני 2010, ש' ל') אנחנו במקום 13. המו"פ התעשייתי מתפתח על חשבון המו"פ האקדמי. חברות זרות כגון גוגל, אפל, אינטל ואחרות משקיעות פי חמישה ממה שהמדינה משקיעה במחקר ובפיתוח, וגם פי כמה וכמה ממה שהן משקיעות בכל מדינה אחרת. הן קונות את המוחות ואת הידע בנזיד עדשים, בתמורה לתעסוקה בשכר טוב, חדר כושר וארוחות חמות. כך הן אפילו מדלגות על השלב שבו נוצרות חברות סטארט-אפ ונרכשות, ובדרך יוצרות תרומה לענף ההיי-טק ולכלכלה הישראלית, ולוקחות את הידע ישר לחברה שלהן, ועוד מקבלות הטבות מס כי הן מייצרות מקומות עבודה.

"אם סין הפכה להיות המפעל העולמי לייצור, אנחנו הפכנו לסדנת יזע של מוחות עבור ענקיות ההיי-טק כמו גוגל, אינטל ומייקרוסופט. ישראל הפכה להיות המוח להשכיר ומרכז המו"פ של העולם".

"לקטר הזה צריך דלק"

אבן, איש הון סיכון ותיק בתחומי הביוטק, וזה כשנה וחצי עומד בראש רשות המחקר של אוניברסיטת בר אילן, לא מסתיר את מצב רוחו הנסער. "זו לא טיפשות לסחור במשאב הכי יקר שלנו במחיר כל-כך נמוך?", הוא שואל. "אם היה לנו מכרה זהב, היינו מסכימים שיבואו לכרות אותו ולקחת אותו מכאן, בתנאי שישכרו פועלים מקומיים לעבודת הכרייה? זה נזק לדורות, ואם לא נתעשת, יהיה בלתי אפשרי לשקם את המחקר".

- עדיין יש פעילות מחקר באוניברסיטה, לא?

"כל המהפכות המדעיות האמיתיות, נובעות ממחקר בסיסי, טהור, ולא ממחקר יישומי. כשאני סיימתי תואר ראשון בכימיה והחלטתי לעשות מאסטר בכימיה יישומית, הסתכלו על אנשים כמוני כעל סוג ב', אנשים שאכפת להם מכסף ולא ממדע. כיום, רוב גורף של המחקרים באוניברסיטה הם יישומיים. מחקר יישומי מונע מהצורך לפתור בעיה עבור צד שמממן, אבל המדע לא יתקדם מזה שאצליח לפתור לפייזר בעיה של פיזור תרופה מסוימת בגוף. מוסדות מחקר לא אמורים לעשות דברים מהסוג הזה, ולכן רק ממשלות וכספי ציבור יכולים לממן מחקר טהור - זה שייצור את פריצת הדרך הבאה. אלא שהיום, הממשלה סומכת על גופים מסחריים שיממנו את רוב המחקר".

- אולי יש למדינה דברים חשובים יותר לעשות עם הכסף. תקציבי ביטחון וכדומה, והם לא רואים את התועלת המיידית בהשקעה במחקר.

"וזו טעות לא לראות את התועלת הזאת. כ-4% מהתל"ג של המדינה מושקע במחקר (הכוונה להשקעה הכוללת, גם התעשייתית וגם הממשלתית, ש' ל'), אבל מה שמניבה ההשקעה הזאת, כלומר ההכנסות מהיי-טק, מגיע לכ-10% מהתל"ג.

"אם אציע לכל אזרח במדינה הזאת תוכנית חיסכון שבה על כל ארבעה דולרים שישקיע יקבל עשרה, יאשימו אותי בפונזי כי קשה להאמין שיש השקעה טובה כל-כך. אבל לממשלה יש כל הנתונים הללו על שולחנה, וברור שעד סף מסוים של מיצוי פוטנציאל ההון האנושי, כל אחוז נוסף של השקעה מניב יותר מפי שניים הכנסה, עסק כלכלי ממדרגה ראשונה, אז למה הממשלה לא עושה את זה?

"כשאני שומע את ראשי המדינה באים ואומרים שההיי-טק הוא הקטר של הכלכלה הישראלית, אני רוצה רגע לתקן אותם: לקטר הזה צריך דלק, והדלק מגיע מהמחקר וממוסדות המחקר. מישהו צריך להזין את הקטר, ויש היום איך לעשות את זה: יש הון אנושי, יש מדענים שרוצים לחזור, ויש דור חדש של מדענים שגדל באוניברסיטאות ונפלט לתעשייה".

- לפחות יש לנו זוכי פרס נובל ממוצא ישראלי.

"עבור ישראל להתהדר בחתני פרס נובל האחרונים בכימיה, זה כאילו טוראי הולך במדים של סגן אלוף ומנפנף בדרגות. עם ההכרזה של הזכייה הזאת מדינת ישראל הייתה צריכה לשבת ולעשות חשבון נפש מאוד עמוק, איפה טעינו. במקום זה שומעים על טלפון שמברך אותם ואומר איזה כבוד גדול הביאו לישראל. אז הם לא הביאו כבוד לישראל. נהפוך הוא, הם הצביעו על ערוותה החשופה.

"ניקח את ששת זוכי פרס נובל הישראלים בכימיה: כולם הפכו מוקצים בדרך זו או אחרת. על שני האחרונים (אריה ורשל ומיכאל לוויט) נכתב כבר הכול: אחד לא קיבל קביעות והשני פוטר. אבל גם הקודמים לא רוו נחת: דן שכטמן נזרק מקבוצת המחקר שלו כי אמרו לו שהוא מדבר שטויות, שלא יכול להיות דבר כזה, קוואזי קריסטל. עדה יונת נתקלה בקשיים אדירים במחקרים שלה, ואפילו שני המדענים מהטכניון, אהרון צ'חנובר ואברהם הרשקו, לא היו כאלה אהודים שם.

"אם אתה לא אאוטסיידר נונקונפורמיסט וגם מספיק חזק ואיתן לעמוד על דעתך ולצעוק המלך הוא עירום, אין לך סיכוי לזכות בפרס נובל. מתי אתה כן יכול לעשות את זה? כשאתה לא תלוי במישהו שאומר לך, תמצא לי פתרון, תקבל כסף.

"אם אתם רוצים לייצר את חתני פרס נובל הבאים, תנו להם כסף לעסוק במחקר טהור. אני קורא למדינה לצאת בתוכנית הצלה לאומית, להכפיל את מספר התקנים באוניברסיטאות, ולא להסתפק בהצעות של האקדמיה הלאומית למדעים או המועצה הלאומית למחקר ופיתוח שמדברות על תוכנית חמש שנתית עם גידול של 10% כל שנה. וכמובן, לא להעלות על הדעת שלא מצטרפים להורייזן 2020".

*** הכתבה המלאה - במגזין G