כדורגל לגייז? אפרת אברמוב חזרה מריינבול

אני אוהבת כדורגל. הסיזיפיות בדרך לכיבוש השער, הפנים מוכי היגון של המאמנים, ובעיקר המתח ההומו-ארוטי בין השחקנים. לא תשכנעו אותי שאף כדורגלן לא חומד את חברו החטוב, בין נענועי האגן אחרי גול, ערימות הבנים על הדשא והפליקים המפרגנים בטוסיק. אחרי ששחקן NBA יצא השנה מהארון, נדמה שכדורגל נותר ענף הספורט ההומופובי האחרון, ומצטרף לרשימה מכוערת כמו ברידג' שמפלה צעירים ושחמט שמפלה צברים.

כששמעתי על "ריינבול", קבוצת הכדורגל הגאה הראשונה בישראל, שמחתי מאוד.

- "פה זה הכדורגיי?", שאלתי שני בנים שישבו על ספסל מול כר דשא גדול בדרום תל אביב, עליו שיחקו עשרות בחורים בשורטס.

- "ריינבול", הם חייכו.

- "אתם א... כאילו אתם... נניח...", התפתלתי.

- "גייז?", הם שאלו.

- "לא. ממש גרועים בכדורגל? למה אתם על הספסל?".

- "אה, נרשמנו מאוחר. אנחנו מחכים", הם ענו. בניגוד לימני, השמאלי נראה ממש סטרייט, ולכן עשיתי מה שאני תמיד עושה במצבים של ספק - עיניים.

- "את בסדר? את מסתכלת עליי מוזר", הוא אמר מפוחד.

- "להביא לך מים?", שאל השני.

כל הגייז הזה

רן ומתן, בני 27, מתל אביב וחולון, שניהם גייז, הצטרפו לקבוצה לא מזמן. רן, יוצא יחידה קרבית, מסביר: "אני גבר במלוא מובן המילה, ומבחינתי חלק מלהיות גבר זה כדורגל". מתן מוסיף: "הסטריאוטיפ שכולם הומואיות מוחצנות ממש לא נכון. אנשים מתפלאים שאנחנו לא עושים שעווה ופן כל היום".

- "אז איך אני אדע לזהות אתכם?", שאלתי באימה.

- "ככל שהכימיה טובה יותר, סיכוי גבוה יותר שאנחנו גייז", צוחק מתן.

אני מתבוננת במשחק. האווירה מאוד גברית - בועטים, צועקים, מתלהבים. "כמו סטרייטים, רק בלי האגרסיות", מוסיף רן. בדיוק אז מתפספס למישהו גול והוא יוצא מכליו וצועק "פוי!". ניבול פה כל כך מטונף לא שמעתי הרבה זמן.

שריקת המחצית נשמעת. "עכשיו תראי איך כולם יחזרו להיות נ"ש", הוא אומר, ואני מבחינה בשחקן שלפני שנייה ירק מוחטה מתחיל לפזם שיר מהאירוויזיון.

כולם מגיעים לספסל ואני מקבלת כמויות עצומות של אהבה. "מצד אחד יכולת לראות אותי מתעמל קרקע עם טייץ וברברה סטרייסנד היא מלכה, ומצד שני אני משחק כדורגל, רוכב על אופנוע, ויש לי את הגרעפסים הכי קולניים בעולם", אומר אמיתי, בן 27 מתל אביב, ומוסיף: "זה הומואים, אבל אנחנו משחקים כדורגל, מגרבצים, יורקים ומזיעים כמו חמורים, ואין ספק שזה מבלבל את האויב".

הכי סטרייט

"היום יש כבר 60 שחקנים קבועים", מספרים רון ובן שייסדו את הקבוצה לפני שנה וחצי. "השתתפנו בטורניר גאה בבלגיה ובקרוב נטוס לדנמרק, והאמת שאנחנו מחפשים ספונסר".

- "יש סטרייטים?", אני שואלת.

- "ברור, כמעט 10% מהקבוצה, יחס הפוך מהעולם האמתי".

- "גם אני יכולה לשחק?".

- "לגמרי. אם יש משהו שהמקום הזה מצטיין בו, זה בלקבל", הוא עונה וכולם פתאום משתתקים.

בן, סטרייט בן 30 מתל אביב עם חברה בבית, משחק בקבוצה כמה חודשים. "סטרייט עלק!", אומר מישהו מאחוריו. "תשמעי, זו הקבוצה היחידה ששיחקתי בה שלא הולכים מכות, לא מקללים, ששחקן מבקש פאול ומקבל. אני כבר בן 30, למי יש כוח להיפצע".

- "והם לא מביכים אותך כל הגייז האלה?", אני שואלת.

- "מה פתאום, הם חמודים, חוץ מזה שיש לי חברה ואני בטוח במיניות שלי"."מתחנגל!", צועק לו מישהו אחר, "תראו כמה היא מלרלרת!". נשמעת שריקה וכולם חוזרים למגרש ולפוזת המאצ'ו, וחוץ מרגע אחד בו מתחיל לרדת גשם ומישהו צווח "אלוהים הזאת שובבה!", האווירה הגברית נשמרת.

שריקת הסיום נשמעת והבנים מתחילים להתפזר. "עכשיו מגיע החלק שכולם חיכו לו", אומר לי מישהו. "איזה חלק?", אני שואלת. "המלתחות, חמודה".

 גיי דייט / איור:עינת צרפתי