דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

אבא בעל-כורחו: מתי יצומצם חלקו של האב במזונות הילד?

ביהמ"ש: כאשר ילד נולד בניגוד לרצונו ולהסכמתו של האב, ראוי לצמצם את חלקו במזונות שמעבר להכרחיים - ולהגדיל את חלקה של האם בהם

ערב. פאב אפלולי. מוזיקה של אווירה. נשים. גברים. הרבה אלכוהול. בחור בוחן במבטו בחורה. היא נראית טוב, מחזירה לו מבט. לא ביישנית. העיניים מצטלבות. חיוך קל. הוא מתקרב לעברה. גישושים, שיחה. משקה ועוד משקה. לא חולפת חצי שעה, והשניים עוזבים את הבר ביחד. שני זרים שרוצים להמשיך את הערב במקום אחר.

תחילתו של קשר ארוך-טווח? אולי לכל החיים? או שמא מדובר ב"מערכת יחסים" קצרצרה שתסתיים בבוקר שלמחרת?

הראו לי גבר אחד, שבעת שהמבטים נפגשים וכאשר הוא מזמין את הבחורה הלוהטת שפגש לעלות לדירתו כדי "להכיר טוב יותר", חושב על האפשרות שבתוך חודשים אחדים הוא יקבל תביעת מזונות בשם בנו או בתו, הילד שייוולד בעקבות אותו לילה של תשוקה. הבחור, שלא התכוון להקים משפחה עם אותה בחורה, מוצא את עצמו אב בעל-כורחו.

השאלה העולה כאן היא - האם בנסיבות כאלה שבהן נולד ילד בניגוד לרצונו של האב, ללא הסכמתו ולעיתים אף ללא ידיעתו, יש כדי לצמצם את חבותו במזונות ילדו או אולי לבטלה כליל?

"אין ילד 'חוקי' ובצדו ילד 'בלתי חוקי'"

הזכות לקבלת מזונות מאביו-מולידו היא זכותו העצמאית והישירה של כל ילד באשר הוא. בעניין זה, אין הבחנה בין ילד שנולד במסגרת הנישואים לבין ילד שנולד לא במסגרת כזו. גם כאשר האישה הרתה בדרך שאינה הוגנת, ואף אם לשני הצדדים היה ברור כי הגבר אינו רוצה בהריון ומתנגד לו (ככל שידע על קיומו), זכותו של הילד לקבל דמי מזונות מאביו מולידו, לא תיפגע.

החוק הישראלי מחייב את האב העברי במזונות ילדו היהודי מכוח אבהותו ומכוחה בלבד, ללא כל רלבנטיות לנסיבות היוולדו של הילד או לטיבה של מערכת היחסים בין הוריו.

בעבר נשמעו קולות שקראו להבחין בין "ילד חוקי" לבין "ילד בלתי חוקי". בית המשפט העליון (מפי השופט מישאל חשין) התייחס לכך וקבע: "'ילדו' של אדם הוא ילדו הטבעי, יוצא-ירכו. אין ילד 'חוקי' ובצדו ילד 'בלתי חוקי'. אדם חייב במזונות יוצאי-חלציו באשר יוצאי-חלציו הם... חובה היא על אב לזון את ילדיו: זה כלל גדול בחוק המזונות, והוא כלל מן המעלה הקונסטיטוציונית, כלל הנמנה עם אותם כללים היוצרים דמותם של אדם וחברה ועם ומדינה" (ע"א 3077/90).

בתי המשפט בישראל קבעו כי אב יהודי חב חובה מוחלטת לספק את מלוא צרכיו ההכרחיים של ילדו עד הגיעו לגיל 15. בגדר אותם צרכים הכרחיים נכללים מזון, ביגוד והנעלה, חינוך, בריאות ומדור. מדובר בצרכים שבלעדיהם לא יוכל הילד להתקיים, וזאת בין אם האב עשיר ובין אם הוא עני.

ומה באשר לצרכים שמעבר לאלה ההכרחיים? החיוב בתשלום מזונות לילדים בגין "צרכים שאינם הכרחיים" הוא מדין צדקה ויחול על שני ההורים, במטרה לספק לילד את רמת החיים שאליה הורגל. כשמדובר בצרכים כאלה, בוחן בית המשפט גם את השתכרותה של האם, בנוסף למצבו של האב.

שאלה מעניינת נוספת היא - אם אבי הילד חייב במזונותיו ההכרחיים עד לגיל 15, מי ידאג לצרכיו החיוניים לאחר הגיעו של הילד לגיל 15? והתשובה: החיוב במזונות יוטל על כתפי שני ההורים מדין צדקה.

אם כן, בכל מקרה שבו נדרש בית המשפט לקבוע את שיעור דמי המזונות שישולמו לקטין שבעניינו הוא דן, גם במקרה שבו נולד ילד מחוץ למסגרת הנישואים, ייקבעו מזונותיו על-פי צרכיו ועל-פי יכולתם הכלכלית של הוריו.

ומה קורה כאשר נולד ילד, למשל, לשני זרים, זר וזרה, שנפגשו ללילה אחד, שלאחריו הלך כל אחד לדרכו שמח וטוב-לב. הגבר לא חשב בכלל על אפשרות של אבהות. הבחורה לא סיפרה לו שהיא רוצה להיכנס להריון ואינה נוטלת גלולות. אולי אפילו שיקרה ואמרה שהמין בטוח לחלוטין.

לא רק "אבא-כספומט"

כלום אין שום חשיבות לרצונו של אדם? האם אב שילדו נולד מרצון ובהסכמה הדדית, יחויב באותם דמי מזונות שבהם יחויב אב שילדו נולד בניגוד לרצונו המוצהר והמפורש?

בתי המשפט נדרשו לסוגייה זו של "אבא בעל-כורחו" פעמים רבות, ועל-פי פסיקתם, ראוי לצמצם את חלקו של האב שילדו נולד בניגוד לרצונו ולהסכמתו, במזונות שמעבר להכרחיים, המזונות מדין צדקה, ולהגדיל את חלקה של האם בהם.

לאחרונה נדרש בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב לסוגייה כזו (תמ"ש (ת"א) 35431-06-11). לאחר שמיעת עדותה של האם, התרשמה השופטת עליסה מילר כי זו "בחרה במכוון ומשיקוליה הבלעדיים להמשיך בהריון, ללא שיתופו וידיעתו של הנתבע בהחלטתה זו, ובהמשך אף ללא מעורבות הנתבע בגידולו של הקטין, ובעשותה כן, יש לראותה כמי שהביעה את הסכמתה לקבל על עצמה אחריות גדולה יותר".

השופטת מילר קבעה בעקבות זאת כי מלוא מזונותיו ההכרחיים של הקטין יושתו על האב, אולם לנוכח הנסיבות יצומצם חלקו במזונות הקטין, אשר מדין צדקה, וחלקה של האם בהם יגדל.

חובתו של אב, אם מרצון ואם "בעל-כורחו", אינה מסתיימת רק בתשלום דמי המזונות. שהרי אין אנו חפצים ב"אבא-כספומט". מילר הוסיפה וקבעה כי "חובות הורה כלפי ילדיו, לתמוך בהם ולגדלם, אינן חובות מוסריות בלבד, אלא משפטיות ממש. הורה אינו יכול להתנער מאחריותו ההורית ולנתק קשר עם ילדו בטענה כזו או אחרת, ובפרט כאשר עסקינן בקטינים", שהרי התפתחותו התקינה של כל ילד מחייבת קשר עם שני הוריו.

פסק הדין הזה אינו מביא בשורה לגברים שהופתעו לגלות בוקר אחד כי נולד להם ילד. טענה שעניינה "גניבת זרע" לא תגן עליהם מפני תשלום מזונות לרך הנולד, גם אם הוא בא לעולם בניגוד לרצונו ולהסכמתו של האב. בטענה זו יש אך ורק כדי להשפיע על גובה חיוב המזונות ותו לא.

לא בכדי שנו חכמים "סוף מעשה במחשבה תחילה", ודי לחכימא ברמיזא.

* הכותבת הינה בעלת משרד עצמאי לדיני משפחה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות