בחיפה מתגאים ב"עיר התחתית" המתחדשת.
המרחב הציבורי אכן מזמין ונעים: דק עץ עם צמחייה וצל ועליו ספסלי אבן, חזיתות בתים צבעוניות וחלונות ראווה מעוצבים וסמטאות נעימות בזכות הניקיון, השקט והתנועה הממותנת.
סיור בוקר חושף חוצות וחנויות ריקות, ובתי עסק שהיו פה עוד מימי פריחת הנמל, שטוענים ששיפוץ הרחובות שיפר את ההרגשה, אך לא את תזרים המזומנים. פרנסי העיר מצדם מכתירים את המהלך בהצלחה ומצביעים על "פועה" משוק הפשפשים בת"א=יפו ו"איתמר ספרים" מזיכרון ועל הגלריות שהתמקמו באזור; על מחירי הנדל"ן שעולים ועל חיפאים ותושבי ערים סמוכות, שמגיעים לבלות.
את המעצור לקפיצה הגדולה הם תולים בניתוק מהים, רק תנו להם לשקע את הרכבת ותזיזו את הנמל - העיר תפרח, וכולם ירצו לגור פה.ובכן, הבה נזכיר, שגם בשנותיה היפות של חיפה, היתה העיר מנותקת מהים, באותה דרך וצורה. לא הים לקח את החיים מהעיר התחתית, אלא מדיניות התכנון: בימי הבריטים - יצירת "הדר" שנותקתה מהעיר העתיקה; ובעידן הציוני: ההחלטה להקים את מת"מ שמשך אליו עסקי דגל כמו צים וההחלטה לארוז את כל משרדי הממשלה בבניין אחד במקום שיתפזרו לאורך הרחובות, יעוררו לצדם מסחר ושירותים ויפיחו תנועה וחיים ברחובות.
עכשיו מנסים להחזיר את החיים ל"תחתית" בעזרת מיתוג, אירועים, טיפוח של עסקי פנאי והפיכת מבנים ישנים למלונות בוטיק וסבסוד מעונות סטודנטים. כשמנסים להחיות רחוב בעזרת פאבים, מסעדות וחנויות לדברי מותרות, מקבלים מוקד בילוי שיהיה תוסס אולי בשעות פנאי, אך יינטש רוב שעות היום. מדיניות מכוונות ומסובסדת תביא אליו אוכלוסייה זמנית (בין תיירים לסטודנטים שחוזרים בקיץ להורים), אך לא משפחות. בינתיים, העיר התחתית היא לכל היותר קניון פתוח, היא בטח לא שכונת חיים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
