לפיד: "מעמד הביניים בנה את הכלכלה ולא הרוויח כלום"

שר האוצר בכנס התאגידים: "'כלכלת החילחול' פשוט לא עובדת, זה נכשל; אני שונא את תקציב הקיצוצים אבל פשוט לא הייתה ברירה - המשק היה מתפרק"

שר האוצר יאיר לפיד נאם הבוקר (ד') בכנס התאגידים השנתי של רשות ניירות ערך, ואמר כי "יש נתון אחד - אני לא הולך להכביר פה בנתונים, אבל יש נתון אחד שאני הולך לישון איתו בלילה וקם איתו בבוקר, וזה הנתון הבא: בעשר השנים האחרונות 2002-2012, הצמיחה בישראל היתה 26.8%. באותן עשר שנים העליה בשכר החודשי הריאלי של אזרחי ישראל היתה רק 2.1%.

במילים אחרות, מעמד הביניים הישראלי, האנשים שהעלו את הרווחים של המדינה בכמעט 27%, הרוויחו מזה לכיס הפרטי שלהם 2%. הם בנו את הכלכלה הישראלית, הם הפכו אותה לסיפור הצלחה, הם שמו אותה בטופ של המדינות המפותחות - והם לא הרוויחו מזה כלום. העשירים התעשרו עוד יותר, העניים עניים יותר, בני ה-30 של היום הם הדור הראשון של הישראלים שחיים פחות טוב מההורים שלהם. ולא רק זה, הם גם חיים על חשבון ההורים שלהם ותקועים עדיין בבית של ההורים שלהם. את זה צריך לשנות".

לפיד הצהיר: "אני לא סוציאליסט - רחוק מזה - אבל הגיע הזמן שנודה ש"כלכלת החילחול", הרעיון הרייגיניסטי הזה משנות השמונים, שלפיו צריך לתת לעשירים להרוויח בלי הגבלות ולתת להם את כל ההקלות האפשריות ואז הכסף יחלחל עד לעניים, פשוט לא עובד. זה נכשל בארה"ב, זה נכשל בבריטניה, זה נכשל בישראל. כשהכסף מגיע רק למעלה הכסף גם נשאר רק למעלה.

הכסף לא צריך להיות למעלה. אנחנו צריכים להשקיע את הכסף במעמד הביניים, באמצע הטבלה. משם הוא יירד למטה, משם הוא יעלה למעלה. אנחנו צריכים שמעמד הביניים ירוויח יותר כסף, מפני שהוא לא מוציא את הכסף הזה בסן טרופה או באקפולקו, הוא מוציא אותו ביוקנעם ובקרית גת ובבאר שבע. הוא מוציא אותו אצל אנשים אחרים ממעמד הביניים, שמוציאים אותו אצל אנשים אחרים ממעמד הביניים. אני יודע שזה לא מה שקרה עד עכשיו. אחת הטעויות הכי גדולות שלי היא שבזמן שעשינו את תקציב הקיצוצים לא אמרתי לציבור, בזמן אמיתי, כמה אני שונא אותו. עד כמה אני לא אוהב אותו ולא גאה בו ועשינו אותו רק כי לא היתה ברירה, כי אם לא היינו עושים אותו המשק הישראלי היה פשוט מתפרק לנו בין הידיים.

הצעדים שעשינו החזירו את המשק למסלול, אז בפעם הראשונה שיכולנו לתת הקלות מיסוי - נתנו אותן למעמד הביניים דרך ביטול ההעלאה במס הכנסה שלא תכנס לתוקפה ב-1 לינואר. בפעם הראשונה שיכולנו להשקיע כסף באזרחים - השקענו אותו במעמד הביניים בפרויקט שמוסיף לשנת הלימודים בכיתות הנמוכות עוד שלושה שבועות, כמעט כל חודש יולי, דבר שהוא משמעותי במיוחד להורים עובדים. ואני אומר לכם שגם את ההשקעות הממשלתיות הבאות אנחנו נרכז במה שמעסיק את מעמד הביניים - בחינוך, בתחבורה, בדיור, בהורדת יוקר המחיה".

"לא שוכחים את השכבות המוחלשות"

"זה לא אומר שאנחנו שוכחים - אפילו לרגע - את השכבות המוחלשות. אלא שזו הדרך לתרום גם להן. את העוני והפערים לא צריך להנציח במערך של תמיכות וקצבאות, אלא לנצח בזה שנעזור לעניים למצוא עבודה מכניסה ולהפוך בעצמם למעמד הביניים. סגירת פערים היא אינטרס עליון של המדינה, היא בנפשנו, אבל תרבות הקצבאות לא סגרה את הפערים, להיפך, היא זו שיצרה אותם והיא זו שגרמה לזה שהעוני הישראלי הוא כבר דור שני ושלישי. אנחנו צריכים להחליף את תרבות הקצבאות בתרבות של עבודה, בתרבות של חדשנות מערכתית שסוגרת את הפערים בזה שהיא נותנת כלים לאלה שאין להם, ומאפשרת להם לסגור את הפערים בעצמם.

כדי שכל זה יקרה, כדי לממש את זה, יש דבר קטן אחד שאנחנו צריכים: יותר כסף. אנחנו צריכים להגדיל את העוגה. השיח הישראלי הנוכחי עוסק בעיקר בחלוקת העוגה. דיור מול יציבות הבנקים, קביעות בעבודה מול ריווחיות, מערכת הבטחון מול חינוך ובריאות, עשירים מול עניים. זה דיון ראוי, אבל לפני שמחלקים את העוגה, קודם כל צריך שתהיה עוגה, וכדי שיהיה מה לחלק העוגה הזאת צריכה לגדול בהרבה. מדינת ישראל צריכה לשאוף לצמיחה ממוצעת שתעבור את ה-5% בשנה בעשור הקרוב. זה לא בשמיים, היו לנו מספרים דומים בעבר הלא רחוק, אבל אנחנו צריכים לפעול בכל דרך כדי לחזק את הייצוא ודרכו את הצמיחה".

לפיד ציין: "אני מדגיש את הייצוא, כי הייצוא הוא המפתח. ישראל היא מדינה קטנה ומבודדת והצריכה הפנימית שלה מוגבלת. אם אנחנו רוצים להגדיל את העוגה, אנחנו צריכים לייצא יותר. אין לנו עוד 6%-5% למכור כאן, אנחנו צריכים למכור את זה בארה"ב ובמזרח הרחוק ובאירופה ובאפריקה. העולם הוא הקליינט שלנו, והצמיחה תגיע רק אם העולם ירצה לקנות את המוצר שלנו.

חדשנות, חדשנות ושוב חדשנות

מהו המוצר הישראלי האחד שכולם רוצים לקנות? חדשנות. מהו המוצר שלא תלוי במצב הפוליטי, נפגע הכי פחות בתקופות שפל כלכליות ולא נשען על משאבי טבע? חדשנות. מה יכול להתפתח כמעט בלי סוף אם רק ניתן לזה את התנאים הנכונים? חדשנות.

זה לא איזה סוד גדול כמובן. למעשה, אם תחשבו על זה, אנחנו המדינה היחידה שמזוהה באופן מלא עם חדשנות. יש חברות בעולם שמזוהות עם חדשנות כמו אפל או גוגל, אבל אין מדינות כאלה להוציא את ארה"ב ואותנו. על זה מבוסס הספר והמיתולוגיה של 'הסטארט-אפ ניישן', בגלל זה ישראל היא המדינה השלישית בגודלה במספר החברות הנסחרות בארה"ב, בגלל זה צומחות דווקא פה חברות כמו ווייז וצ'קפוינט, בגלל זה פה המציאו את הדיסק און קי ואת הקופקסון, את הקסדה החכמה ואת הדפוס הדיגיטלי וגם את עגבניות השרי ואת הבמבה. ובגלל זה חברות ענק כמו סיסקו וסימנס, וגם IBM ו-T&AT ומיקרוסופט וגוגל מקימות דווקא כאן את מרכזי המחקר והפיתוח שלהם ולא בהודו או בטייוואן למרות ששם יותר זול.

רק שיש בעיה. והבעיה זה אנחנו - ממשלת ישראל, הבירוקרטיה הישראלית, המגזר הציבורי הישראלי, הרגולציה הישראלית שהפכה לסוג של עריצות, וגם האווירה בישראל שמרחיקה מפה אנשים וחברות. אלה הסיבות לכך שתוך 6 שנים - רק 6 שנים! - מ-2006 עד 2012 - ישראל הצליחה להידרדר מהמקום ה-14 בדירוג התחרותיות העולמי, למקום ה-26.

בעיני זה לא פחות מנורא ואיום, מפני שזה אומר שאנחנו מאבדים את היתרון היחסי שלנו בקצב מבהיל. זה בורח לנו מבין האצבעות עכשיו, לא בעתיד, ואנחנו צריכים לעשות משהו עכשיו, לא בעתיד. זה העקרון העומד מאחורי התוכנית האיסטרטגית שנבנתה בחודשים האחרונים במשרד האוצר ובשיתוף גורמים חיצוניים: אנחנו נילחם בבירוקרטיה וברגולציית היתר, ניקח את החזון של חברה המבוססת על חדשנות ונבנה סביבו את החברה הישראלית והכלכלה הישראלית".

לפיד המשיך בעניין החדשנות: "אני לא אלאה אתכם עכשיו בפרטים, אבל כדי לא לאבד את היתרון התחרותי שלנו, כדי ליצור פה חדשנות מערכתית אמתית, אנחנו צריכים לעדכן ולרתום לנושא את ארבעת עמודי היסוד של החדשנות: תשתיות, חינוך, הון אנושי והון זמין. סביב כל אחד מהארבעה האלה, אנחנו בונים בימים אלה תוכנית פעולה מסודרת, חוצת משרדים, שתחזיר את ישראל למקום הראוי לה.

ולאן כל זה יגיע? התשובה היא: לכל אחד. כי יש נושא שמדברים עליו בלי סוף במובן החברתי וגם הפוליטי, אבל לא נהוג לדבר עליו בכלכלה - וזו הזכות של כל אדם למצות את הפוטנציאל האישי שלו. בואו נשים רגע בצד את זה שאם הוא לא מקבל את הזכות הזו זה לא צודק ולא הוגן, ונסתכל על הזכות הזו רק מהזווית הכלכלית. תשאלו את עצמכם את השאלה הלא-מסובכת הבאה: אם יש ילד באופקים או בקרית שמונה שיש לו את הפוטנציאל להיות גאון מחשבים ולהקים סטרט-אפ שיימכר במאה מיליון דולר, אבל הוא לא הופך להיות גאון מחשבים, והוא לא מוכר את הסטרט-אפ שלו במאה מיליון דולר מפני שלא תגברנו לו את שיעורי האנגלית בגיל תשע ולא נתנו לו מילגה לאוניברסיטה בגיל 21, מי הפסיד? הוא הפסיד? המדינה הפסידה? הכלכלה הישראלית הפסידה? או שכל התשובות נכונות..."

"האזרח הישראלי צריך להרגיש שמעריכים אותו"

לפיד הוסיף כי "הסתכלתי על התוכניה של הכנס הזה, ובמהלך השעות הקרובות יעלו לא מעט מספרים על המצגות שיציגו מידע מימוני ומוצרים פיננסים ואת תוכנית ההקלות שהרשות יזמה ואני הבאתי לממשלה ולכנסת. אז לפני שכל המצגות יגיעו, אני רוצה להזכיר לך את מה שאתם יודעים: שכלכלה היא לא מספרים ומדדים וגליונות אקסל. אלה הביטויים הטכניים שמייצגים בני אדם, וכשאנחנו מאבדים קשר-עין עם בני האדם שעומדים מאחורי המצגות, אנחנו פוגעים בכלכלה. כי כלכלה טובה - לפני הכל - היא הזכות למצות את הפוטנציאל האישי שלך. זה הדבר הכי בסיסי בלהיות אזרח. זה מופיע במגילת העצמאות, 'מדינת ישראל... תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה'. לטובת כל תושביה!

במקרה הזה, המיקרו והמאקרו זהים. מה צריך כל אדם כדי להרגיש שהוא ממצה את הפוטנציאל האישי שלו? השכלה, הון זמין כדי לצאת לדרך, תשתיות, נגישות בינלאומית. אז אנחנו נספק את כל זה, החל מכך שהתחלנו כבר לבנות את התוכניות להקמת רשת של מכללות קהילתיות בכל הארץ, דרך התקנת רשתות אינטרנט אולטרה-מהיר ורשתות דור 4 לסלולר, ועד זה שאנחנו בונים תוכניות סיוע לעסקים קטנים, נאבקים בעמלות הבנקים וכמובן שאנחנו מנהלים מלחמת חפירות - תרתי משמע - להורדת מחירי הדיור.

ויש עוד משהו שמגיע לכל אזרח ישראלי. איש אינו יודע איך לכמת אותו, אבל הוא חיוני: הוא צריך להרגיש שמעריכים אותו, ושרואים אותו, שהוא לא שקוף. זה נכון כשהוא מחפש משקיעים לסטרט אפ שלו, זה נכון באותה מידה כשהוא יושב בשורה האחרונה בכיתה בפריפריה והמורה מתעלם מקיומו.

כי אם יש מרכיב אחד שמאפשר לאנשים למצות את הפוטנציאל שלהם ולמדינות להתפתח - הרי זו תחושה יסודית של הצלחה, ושל גאווה. אנשים ומדינות שנמצאים בתוך דיון שעוסק רק בחילופי האשמות ובלעג ובציניות, נידונו לשקיעה והם לא יתקדמו לשום מקום. לעומתם, אנשים ומדינות ששואלים את עצמם, איך נוכל לגשר על ההבדלים בינינו ולעבוד יחד, תמיד יגיעו. זה המבחן האנושי של כל אחד מאתנו: דרך מה אני מגדיר את עצמי? דרך הדברים שאני נגדם, דרך האנשים שאני לא מסכים איתם, או דרך הדברים שאני בעדם ודרך היכולת שלי לשתף פעולה עם אנשים שיש לי איתם ויכוח. זו לא שאלה תיאורטית, כי או זה הוכח אלף פעם באלף מחקרים, אנשים שמרגישים שהם חלק מארגון מצליח - מתאמצים יותר ומצליחים יותר".

"החדשנות היא לא המטרה - החדשנות היא הכלי. החדשנות המערכתית היא המנוע המשקי שמייצר כלכלה שבה מעמד הביניים הוא המרכז, ומעמד הביניים מרוויח יותר ויוקר המחיה לא דורס אותו. 'איכות חיים' זה דבר רחב, אבל היא מתחילה בזה שאנשים גומרים את החודש. שהם מרוויחים מספיק ואפילו אחרי שהם גמרו לשלם משכנתא או שכר דירה, הם עדיין גומרים את החודש.

זה יקרה אם נגיע למצב שמערכת המיסוי הישראלית תדאג לזה שמעמד הביניים יהיה הנהנה הראשון מהצלחותיה של חברת החדשנות; אם ננצל את הגז הטבעי שמצאנו לא בשביל להגדיל את הבירוקרטיה הממשלתית, אלא כדי לעבור ממדינה המבוססת על דלקים יקרים ומזהמים, למדינה ירוקה, וזולה יותר, שמשתמשת בכספי הגז כדי לפתוח מעונות יום ובתי ספר ולשפר את מערכי הבריאות והרווחה; אם ננהל מלחמה חסרת פשרות נגד יוקר המחיה בישראל באמצעות הסרת מכסים, פתיחת השוק לתחרות אמיתית, מאבק נחוש בהון השחור וטיפול עקבי וחסר פשרות במשבר הדיור הישראלי.

התפקיד שלנו - של הממשלה - הוא לטפל בשני צידי המשוואה הזו: לדאוג לזה שבאמצעות הטמעת החדשנות המערכתית נאפשר לישראלים להצליח הרבה יותר ממה שהם הצליחו עד היום, ולדאוג לזה שהפעם, לשם שינוי, הם גם יהנו מפירות ההצלחה שלהם".

שר האוצר סיכם ואמר: "תוכנית פעולה היא לפעמים דבר מסובך, חזון הוא לא דבר מסובך. חזון הוא שאלה שאתה שואל את עצמך. אתה אומר לעצמך, 'אני כאן, איפה אני רוצה להיות?'. איפה אנחנו רוצים להיות? אנחנו רוצים - ויכולים - להיות המדינה המובילה בעולם בחדשנות. אתם יודעים שאנחנו יכולים. זה היה נכון בעבר. יש לנו את התנאים, יש לנו את הרצון, כל מה שהיינו זקוקים לו זו המפה.

אנחנו רוצים - ויכולים - עד סוף העשור להיות אחת מעשר המדינות המובילות במונחי ייצוא והכנסה לנפש.

אנחנו רוצים - ויכולים - להיות חברת מופת צודקת יותר, וחברת מופת היא חברה שבה לכל אדם יש הזדמנות הוגנת גם להצליח וגם להינות מפירות ההצלחה שלו. הנאום הזה הוא על כלכלה ואני נושא בתפקיד כלכלי, אז אני אומר לכם שאין דבר כלכלי יותר - לא חברתי, כלכלי! - מחברה שפויה, נאורה, הוגנת, שומרת חוק, לא גזענית, שוחרת שלום, שבה אתה יכול להיות לשמור על הציביון שלך - גיי או סטרייט, גבר או אשה, יהודי או ערבי, דתי או חילוני - ועדיין לדעת שזה לא ימנע ממך שום הזדמנות. אפילו לא אחת".

צרו איתנו קשר *5988