מפלטו של הנבל

סמן את האויב", זה מפלטו של הנבל בדרכו להסיט את האש ולהסית את ההמון בעתות מחדל. זה מה שעשו למכבי-האש לאחר השריפה בכרמל, זה מה שניסו לעשות בסוף-השבוע לחברת החשמל ולעובדיה בשיאה של סופת השלגים בירושלים. זאת, על אף שלא היה ממש מחדל בעיקר לא בהיבט של אספקת האנרגיה.

הנבל במקרה האחרון הוא לא פוליטיקאי מנוסה בספינולוגיה וגם לא משרד האוצר שמנסה לרכוב על הגל כדי לקדם אידיאולוגיה. הפעם היו אלה כמה פרשנים זחוחים ופופוליסטיים באולפן הטלוויזיה, שעשו עבורם את המלאכה, וטענו: "אם רק היו מפריטים את חברת החשמל זה לא היה קורה". עצים לא היו נופלים על קווי-מתח, טכנאים היו צונחים על גגות הבתים החשוכים והמושלגים עם כלי עבודה ביד אחת ותרמוס ביד השנייה.

כמה חבל שאת תיאוריית ההפרטה של בעלי החליפות היבשות באולפן אפשר למוטט בנקל. לדאבון ליבם, חברת החשמל זכתה כבר בפעם ה-15 ברציפות כגוף הציבורי עם השירות הטוב ביותר על-פי חברת גיאוקטוגרפיה. הסקר הזה בוחן מדי שנה את תפיסת המותג בעיני הציבור ואת שביעות הרצון שלו.

גם מבדיקה שערך "גלובס" לפני כשלוש שנים נמצא כי מוקד שירות הלקוחות הטוב ביותר במשק מבין שורת מוקדים ארוכה הוא זה של חברת החשמל, בפער ניכר מכל האחרים. נוסף לכך שהמוקד עובד 24 שעות ביממה, זמן ההמתנה הממוצע עמד על 54 שניות בלבד עד לקבלת נציג שירות. לצורך השוואה, זמן ההמתנה בסלקום עמד על 11:04 דקות, ובישראכרט על 12:45 דקות.

חברת החשמל היא דוגמה הפוכה להיגיון שמציגים חסידי ההפרטה. הרי למונופול אין שום סיבה לכאורה לייעל את השירות, לקוחותיו הם "קהל שבוי" שלא יכולים להתנתק ולעבור למתחרים. בפועל, מי שצלצל לחברת החשמל יכול להעיד על שירות יעיל ומקצועי, מנציג השירות ועד למהירות שבה טיפסו על העמודים לחדש את אספקת החשמל.

חבל שחסידי ההפרטה שכחו לספר לנו, שגופים פרטיים לא מקדשים באמת את השירות, זולת שורת הרווח. הדוגמה לכך היא חברת התקשורת הוט. אף שהשירות נחשב לליבת העסק של כל חברת תקשורת, הוט חתכה את מספר נציגי השירות שלה לרבות הטכנאים, הוציאה ל"מיקור-חוץ" (עוד מילה חביבה על כת ההפרטה) את מערך השירות שלה, כולל המערך הטכני. התוצאה היא, שירות ירוד, זמני המתנה ארוכים לנציגי השירות ולטכנאים, וזאת, בחברה שממילא לא הצטיינה בשירות למרות התחרות בענף והאתגרים הרבים שעומדים בפניה, בין היתר לאור התחזקות הצפייה בטלוויזיה באמצעות האינטרנט ו/או החבילה הבסיסית שמספקת המדינה ("עידן פלוס") בחינם.

לא מעט הפרטות נעשו בדרך "שגר ושכח"

הפרטה היא לא מילה גסה, לפעמים היא אפילו רצויה. אבל כמו כל דבר בחיים, בשונה מתפיסת העולם השטוחה והפופוליסטית של חסידי ההפרטה מצד אחד ומתנגדיה מנגד, אין כאן שחור ולבן. המהלך הזה תלוי בשוק, בענף, במידת החיוניות של השירות מבחינה חברתית ולאומית, ביכולת הרגולציה וגם ביכולת לשנות כיוון. לצערנו, לא מעט הפרטות נעשו כאן בדרך "שגר ושכח", כולל שירותי רווחה ובריאות; ואת המחיר כולנו משלמים (לפעמים תרתי משמע).

משק החשמל בישראל נמצא כבר בעיצומה של הפרטה. המדינה אסרה באמצעות חקיקה לפני מספר שנים על חברת החשמל לבנות תחנות-כוח נוספות - על אף שהרזרבות בחשמל נמוכות מאוד ומסכנות את אספקת החשמל בעת צריכת שיא. החוק הזה הביא להנפקה מאסיבית של רישיונות ליזמים פרטיים, שכבר בנו ועומדים לבנות עוד תחנות-כוח פרטיות, בתנאים אטרקטיביים.

התוכנית המקורית של משרד האוצר הייתה לפרק את משק החשמל למספר חברות, כך שהתחרות תהיה בכל השלבים: הייצור, ההולכה, החלוקה והאספקה. זה נראה אולי נפלא על הנייר, אבל זה יכול היה להיגמר בקטסטרופה - תשאלו את צרכני החשמל בקליפורניה למשל, שבילו הרבה זמן בחושך. הרפורמה הנוכחית שמתוכננת מתונה ושקולה יותר, הרבה בזכות העמידה העיקשת של עובדי ומנהלי חברת החשמל, שגם הצליחו לשכנע בסוף בצדקתם.

זה תמיד מפתיע לגלות מחדש עד כמה קל להתלהם נגד עובדים מאוגדים שדואגים לעצמם, גם כשהעובדות הן שהם נותנים שירות מעולה, גם כשהם מטפסים על עמודי חשמל בגשם ובשלג, בזמן שפרשנים בטלוויזיה מחלקים להם ציונים.