הסדר נושים | לפני כולם

פור גרופ: דירות יוקרה בארסוף וצפון ת"א, יגואר - והסדר חוב

מייסדי קבוצת התקשורת פור גרופ הגישו בקשה להסדר נושים ■ הבנקים: להכריז עליהם כעל פושטי-רגל ■ עורך דינם: "עושים הכול כדי לפרוע את החובות"

באפריל השנה פירסם העיתון ההודי "גרופ טיימס" כי חברת "טאואר ויז'ן" הישראלית מקבוצת התקשורת "פור גרופ" מנהלת משא-ומתן למכירת חלק מהחברה למספר רוכשים פוטנציאליים לפי שווי עצום של כ-550 מיליון דולר.

לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה פורסם כי "טאואר ויז'ן", העוסקת בפיתוח, הפעלה, תחזוקה וניהול של אתרי תקשורת סלולרית בהודו, עומדת למכירה. ב-2010 פורסם לראשונה כי החברה שמושקעים בה, בין היתר, אנשי העסקים מוכרים, כמו מאיר שמיר, יהודית רקנטי וחברת מגדל, דחתה הצעה של חברה הודית לרכוש אותה תמורת 700 מיליון דולר.

בקשה להסדר

ההצעה ההודית הראשונה לרכישת החברה שלפה את "טאואר ויז'ן", "פור גרופ" ואת בעליהן, זוגות האחים אלי ומשה שושן וגד ודב סלוק, מהאנונימיות. בעקבות ההצעה, פורסמה בפברואר 2011 ב"גלובס" כתבה רחבת היקף אודות זוגות האחים, שנפגשו במכללת בזק הירושלמית והקימו ברבות הימים את אחת מקבוצות התקשורת המסקרנות שיצאו מישראל, שפועלת בעיקר בשווקים מתעוררים, כגון אפריקה והודו.

3 שנים חלפו מאז, ול"גלובס" נודע כי מתחת לרדאר של התקשורת נקלעו באחרונה היזמים המצליחים למצב כלכלי קשה, וכי הם מתקשים להחזיר חובות והלוואות לבנקים.

הביטוי המוחשי ביותר למצוקה שאליה נקלעו האחים שושן והאחים סלוק הגיע כבר ביולי האחרון - אז בעקבות חובות כבדים שהתקשו להחזיר, הם הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה להסדר נושים בגין חובות אישיים של 65 מיליון דולר לבנקים, לקרן "מוסטנג מזנין", מיסודה של כלל פיננסים, ולאנשים פרטיים.

לפי הצעת ההסדר, המקור המרכזי להחזרת החובות הוא נכסי נדל"ן שבבעלות האחים בארץ ובחו"ל ששווים מוערך בכ-30 מיליון דולר. יתר החובות אמורים להיפרע מהחברות בבעלותם ובבעלות אנשי עסקים משמעותיים נוספים, ובעיקר מעסקת מכירת "טאואר ויז'ן", שהם מתקשים להוציאה לפועל.

במסגרת בקשת הסדר החוב שהגישו, חשפו האחים שושן והאחים סלוק לא רק את חובותיהם אלא גם את העובדה שבימים אלה הם מנהלים שוב משא-ומתן למכירת "טאואר ויז'ן". לטענתם, הם כבר הגיעו להסדר הבנות, לפיו החברה תימכר בקרוב תמורת 620 מיליון דולר. עם זאת, לדבריהם, תמורות שחלו במשטר המס בהודו וכן שינויים בשוק התקשורת המקומית בצוותא עם רגולציה סבוכה עוררו מספר בעיות שכעת קשה לפתור אותן.

גורמים המצויים בתיק אמרו ל"גלובס" כי האחים סלוק ושושן נקלעו למצב כלכלי קשה עקב צירוף נסיבות נדיר ושלילי שאירע בהודו. לדבריהם, "הכסף הגדול של האחים סלוק ושושן נמצא אצל החברות שבבעלותם בחו"ל. הארבעה הם 'תותחים', ובמקרה שהם יצליחו לממש חלק מאחזקותיהם בחו"ל, הם יוכלו לחזור לעניינים ובגדול".

לפי הצעת הסדר החוב אותה הגישו האחים סלוק ושושן לבית המשפט, באמצעות משרד עורכי הדין צברי-יובל ושות', חובותיהם כלפי כלל הנושים נאמדו ביולי 2013 על סך של 62.5 מיליון דולר (כיום, כאמור, הם נאמדים ב-65 מיליון דולר - ח'מ').

ממסמכים הקשורים בהצעה עולה כי לארבעה יש חוב של 5.8 מיליון דולר לבנק הפועלים, בגין ערבויות וחובות אישיים; 10.7 מיליון דולר לבנק דיסקונט בגין ערבות ומשכנתאות שלקחו אליהו ומשה שושן ונשותיהם לצורך רכישת נכסים ברחוב אוהד וברחוב אבנר בתל-אביב; 4.1 מיליון דולר לבנק לאומי, בגין משכנתאות שלקחו גד ודב סלוק ונשותיהם לצורך רכישת נכסים בגבעתיים, ומשכנתאות שלקחו משה ששון ורעייתו לצורך רכישת וילה בארסוף ונכס באילת.

כמו כן, יש לארבעה חובות של 3 מיליון דולר לבנק מזרחי בגין ערבות ומשכנתאות שלקחו לצורך רכישת בתים בישוב כרמי יוסף (ע"ש דב סלוק ורעייתו), ברחוב המקלף בראשון-לציון (גד סלוק), ברחוב סשה ארגוב בתל-אביב (אליהו שושן) וברחוב בן יוסף שלמה בתל-אביב (משה שושן). בנוסף, לארבעה יש חוב של 2.9 מיליון דולר לבנק איגוד; 7 מיליון דולר לבנק מרכנתיל; 12.2 מיליון דולר לבנק השקעות באזרביג'אן; 12 מיליון דולר לקרן מוסטנג; 1.6 מיליון דולר לבנק אוצר החייל; וחובות לאנשים פרטים שונים בסך כולל של 3.35 מיליון דולר, מתוך זה החוב למאיר שמיר הוא של למעלה מ-5 מיליון שקל.

החזר החובות של הארבעה אמור לבוא, לפי ההצעה ממכירת נכסי הנדל"ן הרבים שבבעלות השושנים והסלוקים ברחבי הארץ אשר פורטו לעיל. לפי ההצעה, הנכס ברחוב סמדר בכרמי יוסף השייך לדב ומיכל סלוק שווה 1.2 מיליון דולר; כל אחת משתי הדירות של דב וגד סלוק בגבעתיים שווה 1.5 מיליון דולר; הנכס ברחוב המקלף בראשון-לציון, הרשום ע"ש גד וגליה סלוק, מוערך בשווי של 600 אלף דולר; המגרש בראשון-לציון בשווי 300 אלף דולר; ביתו של אליהו שושן ברחוב אוהד בתל-אביב נאמד ב-4.5 מיליון דולר; שווי דירתו ברחוב סשה ארגוב בתל-אביב במיליון דולר; והווילה של משה שושן ברחוב אלמוג בארסוף מוערכת ב-6.1 מיליון דולר.

כמו כן מדובר, כאמור, בנכס ברחוב אבנר בתל-אביב, השייך למשה וצביה שושן, ששוויו 7.1 מיליון דולר; נכס ברחוב משעול השקד באילת, ששוויו מיליון דולר; ונכס ברחוב בן יוסף שלמה בתל-אביב, ששוויו מוערך ב-710 אלף דולר. משה שושן הוא גם הבעלים של מגרש במדינת פלורידה בארה"ב, ששוויו מוערך במיליון דולר.

איגוד והפועלים מתנגדים להסדר

הצעת הסדר החוב של האחים שושן והאחים סלוק נדונה תחילה בפני השופטת ורדה אלשיך, ובהמשך הועברה לטיפולו של השופט איתן אורנשטיין.

ב-14 באוקטובר הודיעו בנק איגוד ובנק הפועלים, שהחובות כלפיהם מגיעים ל-25% מהנשייה, כי הם מתנגדים להצעת ההסדר. זאת, לדבריהם, "נוכח חוסר אמונם בתמונת המצב העסקית המוצגת על-ידי האחים בנוגע למיזמים השונים שהם קשורים בהם, ושעתידים לשיטתם להוות קרקע פורייה לפירעון החובות".

בעקבות ההתנגדות, מונה לאחרונה עו"ד אביחי ורדי כמשקיף מטעם בית המשפט על ההליכים. ורדי התבקש למסור דוח שבו יקבע, בין היתר, אם יש לנקוט כלפי האחים שושן וסלוק הליכי כינוס נכסים, או אם לאשר להם לכנס אספות נושים לאישור הצעת הסדר החוב שהגישו.

בדוח (תסקיר) שהוגש לאחרונה לשופט אורנשטיין והגיע ל"גלובס", ממליץ עו"ד ורדי לשופט לאשר לשני זוגות האחים להגיש הצעה להסדר חוב לנושים.

התסקיר מציג את הסדר החוב המוצע, ומספר באופן מפורט את סיפור הקשיים שבהם נתקלו האחים שושן והאחים סלוק במיזמים יוצאי הדופן שהקימו בהודו ובאפריקה.

לפי הדוח של עו"ד ורדי, הליכי הכינוס נגד האחים סלוק והאחים שושן נפתחו ב-10 ביוני 2013 בעקבות בקשה של בנק איגוד לקיום חוב מובטח לטובתו בסך של 11 מיליון שקל. הבקשה הוגשה נגד שני זוגות האחים כערבים לחובה של חברת סולושנס כלפי הבנק. לפי הדוח, התשלום לבנק איגוד אמור היה להיפרע בפברואר 2013, אך לא שולם. עוד מתברר כי האחים סלוק והאחים שושן ביקשו פריסה מחודשת של החוב, תוך שהם מציינים שהם מצויים במשא-ומתן למכירת "טאואר ויז'ן".

לטענת בנק איגוד, תוך כדי המשא-ומתן הגיע לידיו מידע רב בקשר לשעבודים שביצעו זוגות האחים על נכסים בבעלותם, שהוביל אותו להגיש בקשה להכריז עליהם כפושטי-רגל. בין היתר, לדברי בנק איגוד, אז התברר לו כי בשעה שניהל משא-ומתן לגבי החוב, "ביצעו האחים דיספוזיציות (שינויי בעלות - ח' מ') בנכסיהם, העולים לכדי ביצוע מעשי פשיטת-רגל, ויש לראותם כהעדפות מירמה".

לדברי הבנק, ב-23 במאי 2013 נרשמה על נכסים בבעלותו של דב סלוק הערת אזהרה להבטחת החזר הלוואה בסך 15 מיליון דולר לטובתו של עו"ד אורון גיצלטר; ובאותו החודש נרשמו שתי הערות אזהרה על נכסים של דב וגד סלוק בבניין משותף בגבעתיים לטובת יוסף אנגלצ'ין.

כמו כן, טען הבנק כי ב-30 באפריל נרשמה הערת אזהרה ללא הגבלה בסכום על הווילה בארסוף לטובת קרן מוסטנג מזנין ונרשמו שעבודים נוספים על זכויות האחים סלוק בנכס ברחוב אחדות העבודה בגבעתיים, וכן שונה שעבוד במשכנתא על נכס בשכונת צהלה בתל-אביב שבבעלות משה שושן לטובת בנק דיסקונט.

לדברי המשקיף, "האחים ציינו שהונם הפרטי, הנאמד בעשרות מיליוני שקלים ואף למעלה מזה, הוזרם על-ידם לטובת הפעילות העסקית, שאותה הם מנהלים, בהן יש להם תפקידים או אחזקות, וכן כי הם לא נרתעו ממתן ערבותם האישית לפעילותם העסקית, אשר הם מאמינים ומעריכים כי פעילות זו לא רק שתפרע את מלוא חובותיהם אלא אף יכול ותותיר בידיהם סכומי כסף בשיעור זה או אחר".

התפתחות האחרונה בפרשה הייתה מינויו של עו"ד ורדי כנאמן לכינוס אסיפות הנושים ולטיפול ושמירה על רכושם של האחים לטובת הנושים. בתקופה הקרובה צפויה להתכנס אסיפת הנושים. האחים סלוק ושושן, כמו גם הנושים השונים, מקווים כי עסקת מכירת "טאואר ויז'ן" בהודו תצא לפועל בקרוב, דבר שצפוי להביא סוף למסכת הבלהות הכלכלית, אליה נקלעו היזמים ולאפשר לאחים שושן והאחים סלוק לקום על הרגליים ולהמשיך בפעילותם בשווקים המתעוררים.

יצוין כי ממאזן בוחן של קבוצת פור, שצורף לתביעה, עולה כי ארבעת המייסדים הצטיידו ברכב מסוג יגואר, שמחירו נאמד במאות אלפי שקלים.

פורס מז'ור מזעזע את השוק בהודו

הדוח של ורדי מתייחס למצבן של שתי הפעילויות העסקיות המרכזיות של "פור גרופ" בהודו ובאפריקה. בהודו פועלת החברה, כאמור, באמצעות טאואר ויז'ן שעוסקת בפיתוח, הפעלה, תחזוקה וניהול של אתרי תקשורת סלולרית, והיא למעשה אחת מחברות התקשורת המוצלחות שצמחו במדינה. החברה רוכשת, או לחילופין מקימה בעצמה, אתרים, ומשכירה שטחים מתוכם, באמצעות חוזי שכירות ארוכי-טווח, לכמה מפעילים סלולריים. הבעלות על מגדל התקשורת מאפשרת לחברה להחכיר שטחים ממנו לכמה מפעילים סלולריים, וכך לחסוך עלויות ולקצר את זמני ההרחבה של הרשתות.

במסמכים שהוגשו לבית המשפט, מפרט עו"ד ורדי את השינויים המרכזיים שפגעו בערכו של המיזם בהודו ומביאים לעיכוב עסקת המכר של טאואר ויז'ן. אחד מהם הוא החלטה של בית המשפט העליון בהודו מפברואר 2012, לפיה בוטלו 122 רישיונות הפעלה שהוקנו למפעילים סלולריים חדשים בעקבות מכרז שנערך ב-2008. "ההחלטה זיעזעה את יציבות שוק התקשורת ההודי כולו ונשללו הרישיונות מידי מפעילים סלולריים, שכבר השקיעו מיליארדי דולרים בתשתיות ופרשו רשתות תקשורת ברחבי הודו. שוק התקשורת ההודי נכנס בעקבות ההחלטה להקפאה כמעט מוחלטת", נאמר בדוח המשקיף.

המכרז התקיים לבסוף רק בנובמבר 2012 ותוצאותיו היו קשות. חלק מהמפעילים החדשים לא זכו שוב ברישיונות המלאים אלא ברישיונות חלקיים לאזורים מסוימים. בנוסף, ההתנהלות הרגולטורית בהודו וחוסר היציבות בשוק התקשורת יצרו חששות כבדים אצל משקיעים וחברות תקשורת. בשל העובדות הללו החליט הבנק ההודי "אקסיס בנק" להקפיא הזרמת הלוואה של 25 מיליון דולר למיזם, וגם קונצורסיום הבנקים ההודי החליט שלא להעביר לטאואר ויז'ן את ההקצאה האחרונה, שהגיעה לה לפי הסכם ההלוואה המקורי.

המשקיף עו"ד ורדי מציין כי מאיר שמיר, שהשקיע בחברה לפחות 5 מיליון שקל, כינה את האירועים סביב המיזם ההודי של פור גרופ - פורס מז'ור (כוח עליון), שאיש לא היה יכול לצפות ואשר "כלל לא היה בשליטת מי ממושכי החוטים במיזם ההודי".

לדברי ורדי, כדי לממש את הפוטנציאל שבמכירת פעילות המיזם ההודי, על טאואר ויז'ן לגייס את 25 מיליון הדולר, שהבנק ההודי "אקסיס" הקפיא, וכן לבצע שיטוח של מניות השותפים במיזם, כך שיבוטלו מניות "בכורה", שיש בהן כדי להקטין את תמורת היתרה ששני זוגות האחים יהיה זכאים לה בסופו של תהליך המכירה.

המיזם האפריקאי שהקימה "פור גרופ", באמצעות חברת "פוריס", כולל מערכת שירות מלאה, המתפקדת כספקית אינטרנט מובילה וכמתקינת מערכות רדיו ותקשורת אלחוטית. התמונה שמצטיירת בדוח של ורדי לגבי המיזם האפריקאי היא חיובית בעיקרה, ואף מאירה במידה רבה את מצב היבשת האפריקאית בכל הנוגע לחיבור לאינטרנט.

בין היתר, נאמר בדוח כי חברת פוריס הצליחה לפרוס ולבסס רשת רב-ארצית ולפתח פלטפורמה בעלת פוטנציאל לגמישות ולהיערכות למתן כל סוג של שירות המבוסס אינטרנט.

לדברי ורדי, "כיום, חברת פוריס היא פוטנציאל גלום, המצוי בשלב גדילה, לצד מספר סימני שאלה כגון: תנודות שוק, שינויי ממשל במדינות שונות, הכפיפות למספר רב של משטרי מס ומספר רב של משטרי רגולציה, והיכולת של החברה לגייס את ההון הדרוש לה לשם התאמת שיטת השידור לטכנולוגיית LET".

תגובה: "האחים יעשו הכול כדי לפרוע את מלוא חובותיהם"

עו"ד אופיר צברי המייצג את האחים סלוק ואת האחים שושן מסר בתגובה: "אני מייצג כבר 20 שנה אנשים שנקלעים לעתים לקשיים ומעולם לא ראיתי אנשים טובים ומוכשרים כמו האחים סלוק והאחים שושן. ארבעת האחים הם 'חיילים בשירות של החוב הזה'. כבר בתחילת הדרך הם גמלו בלבם לעשות הכול כדי לפרוע את מלוא חובותיהם לנושים והם עושים כל מה שניתן כדי לפרוע את החובות. ההסדר שאנחנו מציעים עדיין לא אושר, אבל כבר עתה הרוב המוחלט של הנושים תומך בהסדר. גם הנושים מכירים וסומכים על המציעים".

צברי ציין עוד כי "בתקופת הביניים האחים סלוק והאחים שושן מוכרים את כל נכסיהם ואנחנו מקווים ומאמינים שתוך שנתיים מהיום הם יוכלו להסתכל על התקופה הזו כזמן שבו כל הנושים שלהם קיבלו את כל כספם, ושגם לאחים יישאר סכום כסף בצד". לדברי צברי, ארבעת האחים הזרימו בשנתיים האחרונות קרוב ל-90 מיליון שקל לתוך הפעילות של החברות.

אימפריית התקשורת שהקימו בניהם של נהג משאית וספר ירושלמי

"בעבר העדפנו להתחמק מהתקשורת, אך למדנו שיש לה יתרונות. למדתי שאחד היתרונות של התקשורת הוא יצירת הזדמנויות עסקיות", אמר לנו בעבר משה שושן, יו"ר ומנכ"ל פור גרופ (Fore Group), היחיד מבין ארבעת מייסדיה שייצג אותה מול אותה תקשורת. ובכן, סביר מאוד להניח ששושן (51) כבר לא שותף לדעתו זו שלו על רקע החשיפה של "גלובס" בנוגע למצב הפיננסי הקשה שלו ושל שלושת שותפיו - אחיו אלי שושן והאחים גד ודב סלוק - ובאופן כללי - את מצבה הרעוע של קבוצת התקשורת שבנו הארבעה. זו, דרך אגב, נקראה בעבר "אלגדקום" ע"ש אלי שושן וגד סלוק.

שורשיה של פור גרופ, שהייתה למעשה אחת מקבוצות התקשורת המובילות (והשקטות) בארץ, ניטעו ב"מכללת בזק" הירושלמית. אלי שושן, בן לנהג משאית ולעקרת-בית מבנימינה ואח לשישה, וגד סלוק, בן לספר ירושלמי מוכר ואח לחמישה, הכירו במכללה והמשיכו לשירות צבאי משותף בחיל הקשר. בשנת 1982, לאחר שהשתחררו, בחרו להיות עצמאיים והקימו חברת תקשורת משל עצמם: "אלגדקום". בתחילת הדרך נקלעה הפעילות שבנו השניים לקשיים, ואז הוזעק לעזרה משה שושן, אחיו של אלי, רגע לאחר שהשתחרר משירותו כסרן בחיל האוויר.

משה, שהיה היחיד שלא למד ב"מכללת בזק" ולא שירת בחיל הקשר, התגלה כבעל מוח פיננסי וכישורי ניהול, וכך קיבל על עצמו יותר מאוחר את תפקיד יו"ר ומנכ"ל הקבוצה. דב סלוק, אחיו של גד ומהנדס בהשכלתו, הצטרף יותר מאוחר לשלושה והיה אחראי בעיקר על הצד הטכנולוגי והטכני. כל אחד מהארבעה קיבל רבע מהון המניות של פור גרופ, ודב, להבדיל משלושת הנותרים, פרש יותר מאוחר מהקבוצה ופנה לפעילויות עצמאיות, אך לא מכר את מניותיו בה.

פור גרופ החלה את דרכה כשמדינת ישראל עברה ממרכזיות טלפוניה אנלוגיות לדיגיטליות. הקבוצה התמקדה במתן שירותי תשתית, בעיקר עבור משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, ולאחר שביססו את פעילותה בארץ, חו"ל קרץ לארבעת מייסדיה. רמטכ"ל צבא אזרבייג'ן ביקר אז בישראל, ודרך צד שלישי, קיבלה הקבוצה פרויקט לרישות של המטכ"ל האזרי ושל בסיסי הצבא במדינה במערכות תקשורת מתקדמות. כשפרויקט זה נחל הצלחה, חוברה הקבוצה על-ידי אותו רמטכ"ל לשר התקשורת האזרי וכך זכתה במכרז להקמת רשת סלולר במדינה.

מאזרבייג'ן לעולם

ההצלחה באזרבייג'ן הניחה את אבן הפינה להפיכת פור גרופ לקבוצת תקשורת מובילה, בעיקר מחוץ לגבולות ארץ הקודש, ושוויה נאמד אז במאות רבות של מיליוני דולרים. עם זאת, די מהר התברר כי חלק לא מבוטל מהחברות בת שלה נקלעו למצוקת נזילות, ולאט לאט החלה הקבוצה לאבד חלק ניכר מחוזקה.

הראשונה הייתה Leadcom, מפעילת מגדלי תקשורת סלולרית, שהונפקה בבורסת המשנה הבריטית (AIM), והייתה למניה די לוהטת, אך כאשר הפיזור הגיאוגרפי שלה היה בעוכריה, נקלעה החברה למצוקת נזילות קשה ועברה לידי כונס נכסים (הרבה אחרי שקבוצת פור גרופ מכרה החזקותיה בה). רק בשנה האחרונה, כשהיא כבר לא חלק מקבוצת פור גרופ, חזרה Leadcom לתפקד, ומצבה די טוב. חברה בת אחרת, ITS, המפתחת מוצרי תקשורת עבור המגזר הביתי והעסקי, נקלעה אף היא למצוקת נזילות וברבעון השני של השנה נכנסה לתהליך של פירוק.

לפי מבנה החזקות אחרון שיש בנמצא, קבוצת פור גרופ כוללת ארבעה תחומי פעילות: הראשון, תקשורת אלחוטית (החברות טאואר ויז'ן, Cellnet, המשמשת כמפעיל רשת תקשורת סלולרית וירטואלית, ו-Foris); השני, מוצרים ושירותים (החברות Ctware, FTS שהונפקה ב-AIM ונמחקה ממנה, ITS ו-Frontline); השלישי, נדל"ן (Hectare בעלת נכסי נדל"ן ברומניה), והרביעי, פעילויות שונות כמו חיפושי נפט דרך החברה Ginco.

דרך אגב, אתר החברה, www.fore-group.com, אינו זמין - אולי עדות נוספת למצב הקשה אליה נקלעה קבוצת התקשורת, שביקשה להישאר מתחת לרדאר, אך נכשלה בניסיונה זה.

נכסי הנדלן
 נכסי הנדלן

רקע: התסבוכת ההודית של האחים שושן והאחים סלוק

טאואר ויז'ן, אחת משתי חברות של "פור גרופ", שעומדות במרכז התביעה, אמורה הייתה להיות הדובדבן שבקצפת, וליתר דיוק - החברה שכנראה תציל את ארבעת מייסדי הקבוצה ממצוקת הנזילות האישית אליה נקלעו. אמורה הייתה, אך לפי התביעה לא ברור כיצד ומתי תהיה כזו.

טאואר ויז'ן (Tower Vision) הוקמה ב-2006 מתוך רצון לנצל עד כמה שאפשר את שוק הסלולר הבתולי של הודו. החברה רוכשת, או לחילופין מקימה בעצמה, אתרי תקשורת סלולרית, ומשכירה - בחוזי שכירות ארוכי טווח - שטחים מתוכם לכמה מפעילים סלולריים. הבעלות על המגדל מאפשרת לחברה להחכיר שטחים ממנו לכמה מפעילים סלולריים (Tenancy Multi), וכך לחסוך עלויות ולקצר את זמני ההרחבה של הרשתות.

השוק הבתולי, והניסון שצברה פור גרופ, סייעו לטאואר ויז'ן לקבל נתחי שוק די מהותיים משוק הסלולר ההודי, ובמקביל לגייס הון לא מבוטל - 320 מיליון דולר, לא כולל הלוואות בנקאיות שקיבלה. בין בעלי המניות, שהפוטנציאל של החברה קרץ להם, ניתן למצוא את לא אחר מאשר מאיר שמיר, מבעלי המניות ב"תנובה". שמיר השקיע בטאואר דרך חברת השקעות ג'רביניה, בה שותפים הוא (35%, דרך מבטח שמיר); משפחת שימל (30%, מבעלי המניות בגנדן של נוחי דנקנר), ואנשי העסקים יובל הראל ועופר שני (17.5% כל אחד). כמו כן, השקיעה בטאואר RP (של רפי ברבר), ו- Quadrangle Capital Partners - קרן השקעות אמריקאית, שמנהלת נכסים בשווי של 3 מיליארד דולר.

שמיר, דרך אגב, השקיע במקביל בחברה בת אחרת של פור גרופ - - ITS שנכנסה לתהליך של פירוק במהלך הרבעון השני של השנה. מדוחות מבטח שמיר עולה כי זו מחקה את מלוא השקעתה ב-ITS, 18.4 מיליון שקל, והיא פועלת לגביית הלוואות שנתנה לחברה.

טאואר ויז'ן עדיין רחוקה מהמצב של ITS, אך כפי שעולה מהתביעה, קבוצת פור החלה כבר באמצע 2011 לנסות למכור את החברה - ככל הנראה על רקע ההאטה בשוק הסלולר ההודי והשפעתה הניכרת על טאואר ויז'ן. לפי התביעה, עד 2012 בנתה טאואר ויז'ן 8,400 אתרים והחזיקה בפורטפוליו של 13,500 דיירים על גבי אתרים אלו. בממוצע, על כל מגדל היו 1.6 דיירים. שושן, כאמור, החליט למכור את החברה "לכל המרבה במחיר", דברי התביעה, וסיטבנק מונה למשימה והעריך שזו תוכל להימכר תמורת 800 מיליון דולר עד מיליארד דולר.

אך בפברואר 2012 חלו, לפי התביעה, שינויים רגולטוריים בהודו, שפגעו קשות בחברה ובתהליך המכירה. שינויים אלו כללו, בין היתר, ביטול 122 רישיונות הפעלה שניתנו למפעילים סלולריים חדשים. כפועל יוצא, שוק התקשורת ההודי נכנס להקפאה כמעט מוחלטת, עד לקיומו של מכרז חדש, שיצא לפועל בנובמבר אותה שנה, והשלכותיו על טאואר ויז'ן היו קשות: חלק מהמפעילים, שכבר היו לקוחות של טאואר ויז'ן, לא זכו ברישיונות המלאים שניתנו להם בשנת 2008 אלא ברישיונות חלקיים לאזורים מסוימים, וכתוצאה מכך התרוקנו חלק ממגדלי התקשורת של טאואר ויז'ן. כמו כן, מערכת הבנקאות ההודית החליטה להקטין חשיפתה לשוק התקשורת המקומי, וכפועל יוצא - טאואר ויז'ן לא הייתה זכאית ליתרת הלוואה של 18 מיליון דולר, ונקלעה למצוקה תזרימית.

למרות זאת, American Tower האמריקאית, אחת ממתחרותיה הגדולות של טאואר ויז'ן, כן המשיכה לנהל משא-ומתן לרכישתה, ובפברואר השנה חתמה על מסמך הבנות, לפיו תרכוש אותה תמורת 615 מיליון דולר. ואולם, העסקה לא יצאה לפועל, הן בגלל המשך הפיחות ברופי ההודי, והמשך נטישה של דיירים את מגדלי טאואר ויז'ן. כמו כן, American Tower עצמה נקלעה לבעיות משלה, אבל הבטיחה לטאואר ויז'ן כי ברגע שכל הבעיות ייפתרו, "יחודש המשא-ומתן", דברי התביעה. לכן, הנהלת קבוצת פור פועלת מאז להבריא את טאואר ויז'ן, שהכנסותיה השנה יעמדו על 62 מיליון דולר, כמעט בדומה לאלו של 2012 (60 מיליון דולר).

טאואר ויז'ן

■ שנת הקמה: 2006

■ תחום פעילות: פיתוח, הפעלה, תחזוקה וניהול אתרי תקשורת סלולרית בהודו

■ סך גיוסי הון עד כה: 320 מיליון דולר

■ סך הלוואות בנקאיות: 225 מיליון דולר

■ שווי עדכני לצורך מכירה (פברואר 2013): 615 מיליון דולר

■ הכנסות 2013 (צפי): 62 מיליון דולר

■ EBITDA לשנת 2013 (צפי):

■ 27.5 מיליון דולר

מבנה אחזקות
 מבנה אחזקות

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988