בני הזוג נפרדו, הודעות וואטסאפ הובילו לתשלום של 400 אלף דולר

המחוזי דחה טענה של אישה כי הייתה שותפה בחברות הקריפטו של בן זוגה לשעבר, וכי הוא חייב לה 3.5 מיליון שקל בגין הסכם בע"פ עליו "חתמו בנשיקה" • עם זאת, בן הזוג חויב לשלם לה 400 אלף דולר אותם התחייב לשלם בתכתובות וואטסאפ ובשיחות מוקלטות • מומחית לדיני משפחה: "פסק הדין ממחיש את החשיבות המכרעת שיש לאיסוף ראיות מודרניות, דיגיטליות ואחרות"

אילוסטרציה: Shutterstock, Elnur
אילוסטרציה: Shutterstock, Elnur

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את טענתה של אישה כי הייתה שותפה בחברות הקריפטו של בן זוגה לשעבר, וכי הוא חייב לה 3.5 מיליון שקל בגין הסכם בעל-פה לרכישת קריפטו עליו "חתמו בנשיקה" טרם פרידתם. עם זאת, נקבע כי בן הזוג ישלם לה 400 אלף דולר אותם התחייב לשלם בתכתובות וואטסאפ ובשיחות מוקלטות שהציגה.

השותפים הסתכסכו על 6 מיליון שקל, אבל אז בית המשפט גילה שהם גם העלימו מס
ירושה גם לעוזרת הבית: המיליונר שחילק את כספו בחייו - בתנאי אחד

פסק הדין סבב סביב ערעור שהגישה נ' על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שדחה את תביעתה לקבוע כי בינה לבין א' הייתה מערכת יחסים של "ידועים בציבור", וכן נדחתה תביעתה לחייב אותו לשלם לה סך של 3.5 מיליון שקל בגין הסכם נטען, שהיה קשור ברכישת מטבע קריפטוגרפי מסוג ביטקוין, שערכו עלה מאוד מאז נרכש על-ידה מ-א' והוחזק על-ידו.

נ' ו-א' ניהלו מערכת יחסית משנת 2014, כאשר היא הייתה בת 21, ו-א' היה בן 23. הזוגיות ידעה עליות ומורדות, מגורים משותפים בחלק מהזמן ופרידה סופית בחודש יולי 2018. א' היה אז בעלים (במשותף) של שתי חברות שעסקו במטבעות דיגיטליים.

הצדדים יצאו יחד תקופה ממושכת, אהבו זה את זו ואף הרבו לריב, להיפרד ולחזור. בספטמבר 2016 הם היו אמורים לטוס יחד ליפן, נסיעה ש-א' לא יכול היה להצטרף אליה, ובסופו של דבר המערערת נסעה לבד. בנובמבר 2016, כאשר שבה מיפן, הצדדים החלו לגור יחד בדירה במרכז תל אביב עד מרץ 2017, אז חדלו לגור יחד, ושבו לגור יחדיו בדירה נוספת בנווה צדק החל מאוגוסט 2017 2 ועד ליולי 2018 - אז נפרדו סופית. במקביל, בחודש ינואר 2018 נחתם בין נ' לבין החברה ש-א' הוא מבעליה העיקריים הסכם העסקה. במאי 2018 עזבה נ' את עבודתה בחברה.

הסכם בעל-פה שנחתם בנשיקה

על בסיס מערכת היחסים טענה נ' כי השניים היו ידועים בציבור, ולכן מגיע לה חלק מרכושו של א' - קרי 20% במניות החברה וחברה נוספת בבעלותו וכן 20% מהכנסותיו בשנים הרלוונטיות.

עוד טענה נ' כי בחודשים ספטמבר אוקטובר 2014 בין הצדדים בוצעה עסקה בדרך של הסכם בעל-פה, שנחתם בנשיקה, במסגרתו העניק לה א' 70 מטבעות ביטקוין לפי ערך מופחת של 170 דולר ליחידה (לעומת הערך של 300 דולר ליחידה שהיה אותה עת), תוך שנקבע כי נ' לא תשלם עם כריתת העסקה, אלא תשלם עם דרישה לכשתבוא. לעסקה זו קדם מפגש בו השתתפו נ', א' ואביה של נ' ודנו באפשרות ש-נ' תשקיע כספים בביטקוין. א' הכחיש מכל וכל קיומה של עסקה כזו.

גם לאחר הפרידה בין הצדדים ביולי 2028, נמשכה בין הצדדים התנהלות, בגדרה נפגשו הצדדים, התכתבו, ו-א' העביר ל-נ' כספים שונים המסתכמים בסך של כ-112 אלף שקל. בנובמבר 2019 כתב א' פתק בכתב-ידו, סרק אותו ושלח ואתו למערערת, ובו כתב: "נ', אני מצטער, אני אוהב אותך, אני מצטער, אני אביא לך 100 אלף דולר", וכן נכתב בוואטסאפ בינואר 2020 כך: "א': טוב מתוקה, ניצחת".

נ: "במה ניצחתי?"

א': "אני אביא לך את מה שאת שאפשר להצדיק כשלך. אני מאוד אוהב אותך. אני מקווה שיום אחד תביני את זה. זה יצא לפי החישוב של עם הרואה חשבון משהו כמו 400 אלף דולר".

בספטמבר 2020 הגישה נ' את תביעתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אשר קבע כי בין הצדדים לא התקיימה מערכת יחסים של ידועים בציבור. "מגורים שלא על מי מנוחות משך תקופה קצרה אגב פרידות ואי-שיתוף במאומה, למעט מגירת מזומנים, אינם יוצרים את אותו קשר זוגי המאפשר הכרת השניים כידועים בציבור אשר קשרו גורלם זה בזו", נכתב בפסק הדין.

אשר לטענה כי נכרת הסכם בעל-פה בסוגיית זכויות נ' בחברות השייכות ל-א', נקבע כי הסכם בעל-פה כזה לא הוכח; ובאשר לטענה של נ' כי נכרת הסכם בנוגע למטבעות הביטקוין - הסכם לפיו, לשיטת נ', מכר לה המשיב 70 מטבעות ביטקוין בחודש אוקטובר 2014 תמורת 170 דולר לכל מטבע - נקבע כי "התובעת לא כרתה הסכם ברור שניתן להצביע עליו - לא לגבי היקף הסך, לא לגבי תשלום התמורה, דרכי תשלומה ומועדה הנחזה".

אדם רב-להג, חסר ביטחון עצמי

בנוגע להצעה לתשלום של 400 אלף דולר, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מדובר בניסיונות של אדם חסר ביטחון לרצות את נ', אך לא בהתחייבות לתשלום. על כך נכתב בפסיקת בית המשפט לענייני משפחה כי "על רקע מערכת יחסים קצרה ורעועה, הפעילה התובעת דורשנות בהישענה על מצבו הרגשי והנפשי של הנתבע. אל תיפול טעות - התנהלותו ועדותו של הנתבע יצרו רושם של אדם רב-להג, חסר ביטחון עצמי, שלא תמיד אומר במישרין את שהוא חושב ומתכוון, או להתרשמותה של התובעת - מי שלא ניתן להאמין למילתו. דומה שברור שהנתבע רצה בתובעת הרבה יותר מכפי שהיא רצתה בו, ומכאן גם דברי הרהב של הנתבע, שכמוהם כמעט בתחילה כפיתוי בכסף לקניית ליבה של התובעת, ולבסוף שיקול של 'כמה יעלה' לסיים דרישותיה. ואולם בכל אלה אין כדי להרים את הנטל המוטל על התובעת להוכיח קיום עסקה".

על קביעות אלה ערערה נ' לבית המשפט המחוזי, ואולם גם שם מרבית טענותיה נדחו, למעט טענה כי א' חייב לה 400 אלף דולר. השופטת עינת רביד, בהסכמת השופטים גרשון גונטובניק (אב"ד) ונפתלי שילה, קבעו כי אין הצדקה להתערב בהכרעת בית משפט השלום בכך שמערכת היחסים בין הצדדים לא הייתה של ידועים בציבור, וכן יש לדחות את טענותיה כי הייתה שותפה בחברות הקריפטו של א'.

עוד נקבע כי אשר לעסקת הביטקוין, המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי שילמה בגין הביטקוין את מלוא התמורה שלה נדרשה על-פי עדותה שלה.

ואולם השופטים מצאו לנכון לבחון שוב את ההתכתבויות שבין הצדדים, שנעשו זמן רב לאחר שכבר נפרדו, מהן לגישתם עולות הודאות בעל דין ברורות של א' על מחויבותו לשלם ל-נ' סך שח 400 אלף דולר.

השופטת רביד ציינה כי "מתכתובות של המשיב עצמו והן מדברי המשיב בבית המשפט עולה שהוא חש מחויב לתת למערערת 400 אלף דולר - סכום שאליו הגיע הן מתוך הנחה שהמערערת רכשה 20 ביטקוין ב-40 אלף שקל, והן לאחר שיחה עם רואה החשבון, כפי שכתב בהודעתו. מכאן שבהודעות שנכתבו שנה וחצי לאחר הפרידה המשיב מודה שהוא חב לה ומוכן לשלם לה את 'מה שמצדיק' שהוא 'שלה'".

נקבע כי "הסיבות המדויקות שהביאו לכך שהמשיב התחייב לשלם למערערת את הסכום של 400 אלף דולר אינן ברורות לחלוטין, אבל כמו בכל התחייבות או הסכם, מרגע שנכתבת ההתחייבות או ההסכם, הסיבה שהביאה לכך אינה משנה. למה הדבר דומה? לחייב ונושה שמגיעים להסכמה על סכום מסוים לסילוק החוב. לאחר שהסכום מועלה על הכתב ונחתם, אין עוד טעם להביא את הנסיבות שקדמו לכך, ולא יהיה בהן כדי לשנות את ההתחייבות שבמסמך".

החשיבות של איסוף ראיות דיגיטליות

לדברי עו"ד יהודית מייזלס, מומחית לדיני משפחה וירושה, "פסק הדין ממחיש את החשיבות המכרעת שיש לאיסוף ראיות מודרניות, דיגיטליות ואחרות - כמו וואטסאפים והתכתבויות אחרות באפליקציות השונות, וכמובן ארנקי קריפטו - כמוכיחות בזמן אמת את כוונות הצדדים, וכתחליף משפחתי למסמכים רשמיים כמו הסכמי הלוואה, מתנה ומכירה. כיום, רכוש בר-חלוקה או בר-תביעה יכול שיהיה כזה מכוח הבטחה, הענקת מתנה בעל-פה או זכות עתידית וערטילאית שערכה הסופי טרם הבשיל או התגבש, וגם אותם ניתן לדרוש אגב הליכי פירוד".

עו"ד מייזלס מוסיפה כי "פסק הדין עשוי לסמן רף מעט גבוה יותר כתנאי סף לקבל הכרה של ידועים בציבור, ובכל מקרה הוא ממחיש כיצד הכרעה זו משתנה ממשפחה למשפחה על-פי נסיבותיה - ומכאן החשיבות הגדולה לאופן שבו העובדות והראיות מוצגות בפני בית המשפט".