החוק לגירושי לסביות והומואים

בתי המשפט אינם זקוקים לחוק כדי להעניק זכויות לחד-מיניים

בשבועות האחרונים מאבקם של זוגות חד-מיניים לזכויות שוות לאלה של הזוגות הסטרייטים תופס את הכותרות הראשיות בתקשורת, בעקבות שורה של הצעות חוק שהגישה מפלגת "יש עתיד", בינהן הצעת חוק לשוויון בנקודות זיכוי המס לזוג גברים שמגדלים ביחד ילד, הצעת חוק לאיסור אפליה על רקע נטייה מינית, הצעת חוק לאפשר פונדקאות גם לחד-מיניים ועוד.

על-פי כלי התקשורת, חבר הכנסת אורי אורבך ממפלגת הבית היהודי הסביר את התנגדותו אפילו למתן הטבות משניות לכאורה לזוגות חד-מיניים בטענת המדרון החלקלק: "מזיכוי מס זה יגיע לנישואי חד-מיניים".

מבחינה זאת נדמה כי חבר הכנסת אורבך נקלע לכלל טעות, שכן חבר הכנסת מניח שנדרשת חקיקה פוזיטיבית כדי להכיר בזכויות החד-מיניים, אך בינתיים באופן מעשי הרחבת זכויותיהם נעשית בדלת האחורית, באמצעות פסיקת בתי המשפט.

בתי המשפט אינם זקוקים לחוק איסור אפליה על רקע נטייה מינית כדי להעניק זכויות לחד-מיניים, שכן עיקרון השוויון הוא נר לרגליו של המשפט מקדמת דנא. לכן אם חבר כנסת זה או אחר רוצה למנוע מתן זכויות לחד-מיניים, כמו הזכות להינשא או להתגרש, הוא למעשה יצטרך להעביר חקיקה האוסרת על כך במפורש - ולא להפך.

אמנם זוגות חד-מיניים אינם יכולים לערוך טקס נישואים מוכר בתוך מדינת ישראל כדי להינשא, אך מבחינה זאת דווקא שפר גורלם ביחס לזוגות חד-מיניים בארצות אחרות שאינן מכירות בנישואים חד-מיניים, שכן כאן הם חולקים בעיה דומה עם אלפי זוגות אחרים שאינם חד-מיניים.

גם אזרחים הגונים וישרים אחרים, משרתי צבא ומשלמי מסים, אינם רשאים להינשא במדינת ישראל אם הם מתעקשים להינשא לבני דת שונה משלהם, או להינשא לאישה גרושה כששם משפחתם הוא "כהן"? וכיוצ"ב.

דווקא מאחר שזאת לא בעיה רק של החד-מיניים אלא של כל-כך הרבה אנשים אחרים, כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת הפסיקה אילצה את מדינת ישראל לרשום אנשים אלה כנשואים, אם עלה בידיהם להינשא במדינה אחרת שכן מכירה בנישואיהם.

הזוגות החד-מיניים בישראל נהנו מהדרך שנפרצה כך גם עבורם, והחל משנת 2005 בית המשפט העליון הורה למשרד הפנים לרשום גם זוגות חד-מיניים כנשואים אם הם מציגים בפניו תעודת נישואים תקפה מחו"ל.

השבוע התפרסם פסק דין המאפשר לזוגות חד-מיניים הרשומים כנשואים בישראל גם להתגרש בישראל. פסק דין זה הולך בעקבות פסק דין שקדם לו בשנה שעברה, ושני פסקי הדין הגיעו למסקנה דומה, לפיה זוג חד-מיני שנישא בחו"ל, ונרשם כנשוי במשרד הפנים בישראל, רשאי לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולבקש פסק דין הצהרתי המכריז על בני הזוג כגרושים, ומחייב את משרד הפנים לשנות את רישום המעמד האישי בהתאם.

אמנם בשני פסקי הדין הגירושים נעשו בהסכמה הדדית, אך בפסק הדין החדש בית המשפט מצא לנכון להרחיב את היריעה ולדון גם בשאלה כיצד יתנהלו הגירושים אם רק צד אחד רוצה בהם.

בית המשפט סבור כי ניתן יהיה להורות על גירושים גם בניגוד לרצון אחד הצדדים, כאשר הצד המעונין בפירוד יוכיח כי קיים קרע בלתי ניתן לאיחוי בין בני הזוג. מבחינה זאת מצבם של זוגות חד-מיניים יהודים אף טוב מזה של זוגות סטרייטים, שכן כך יימנעו מצבים בהם נשים מוצאות את עצמן במצב של עגינות רבת-שנים, והגברים לא יהיו נשואים לשני בני זוג במקביל, גם אם קיבלו "היתר הלכתי" לכך.

ניתן לצפות כי הכרסום המתמשך של הפסיקה בביטויים השונים להבדל ביחס לזוגות חד-מיניים יימשך בשנים הבאות, בוודאי בכל הנוגע להוראות שאינן קבועות לחוקים מפורשים אלא בתקנות ונהלים שהותקנו על-ידי שרים בעבר.

לכן ההתנגדות העיקשת דווקא לתיקון נקודות הזיכוי במס כאמצעי להתנגד לשוויון הזכויות לזוגות החד-מיניים דומה למי שסותם נקב בחומה עם אצבעו, בעוד שמסביבו פורצים המים מכל עבר דרך סדקים רחבים.

* עו"ד ליהיא כהן דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988