שנת הרופאים

הערכנו כאן בעבר שבקרוב יגיע היום, המשעמם משהו, שבו דוח השכר במגזר הציבורי או לפחות הצמרת שלו תדולל מנתבים או מנופאים בנמל, אולי לדאבון לבה של התקשורת. הדוגמאות של מלגזן המרוויח 40 אלף שקל בחודש הולכות ופוחתות. לא בגלל שמישהו באוצר חתך את השכר בחברות הממשלתיות אלא משום שבאופן טבעי העובדים הוותיקים בחברות האלה הולכים ופורשים, ובמקומם נקלטים מה שמכונה "עובדי דור ג'" שיכולים רק לקנא בשכר של עובדי דור ב', שמגיע למשל בנמל אשדוד לכ-18 אלף שקל ברוטו בחודש בממוצע. להוציא נתב אחד ותיק מנמל חיפה שהגיע למקום ה-61 עם שכר של כ-80 אלף שקל ברוטו בחודש, יתר הנתבים, גם הם בשכר גבוה של 40-75 אלף שקל, ממוקמים הרחק מאחור. 2012 היא ללא ספק שנת הרופאים. בידיעה נפרדת (עמ' 8) אנחנו מסבירים כיצד יותר מ-500 רופאים צעירים זינקו אל צמרת טבלת השיאנים בזכות מענקים חד-פעמיים שקיבלו בגין הסכמתם להתמחות בפריפריה או במקצוע במחסור. זה אמנם מענק ולא כסף קבוע, אבל זה בהחלט מעיד על סדרי עדיפות שהשתנו והפעם דווקא לטובה. זה לא אומר שבמערכת הבריאות אין עיוותים, להפך: הדוח הזה לא כולל את השכר הכפול שמקבלים הכוכבים בבתיה"ח הממשלתיים באמצעות קרנות המחקר , ובוודאי לא את הכסף הגדול, הצונאמי של הביטוחים המשלימים והפרטיים שניזון מהמערכת הציבורית.

גם השנה צריך לשאול איך זה שרוב שיאני השכר הם גברים, איך זה שרוב רובם של עובדי המגזר הציבורי בסך הכול מרוויחים שכר נמוך, בעיקר ברשויות המקומיות, ואיך זה שיותר מ-100 אלף עובדי קבלן "נעלמו" מהדוח שאמור לעסוק בעובדי הקבלן.