על קצה המסלול: ליגת מירוצים חדשה בישראל

ובכן רבותיי, היסטוריה, לא פחות. לפני כשנתיים נורתה יריית הפתיחה לעידן חדש בתרבות (המוטורית) הישראלית, כשמאות חובבי הספורט המוטורי התכנסו בעיר הדרומית אילת למרוץ הפורמולה הראשון בישראל, אירוע שלמעשה נתן במה למספר גדול של אופנועים, רכבי קארטינג ומכוניות להתחרות על אספלט (גם אם לא המשובח ביותר).

שנתיים מאוחר יותר עושה רושם שגם הציבור הישראלי, ובעיקר הרשויות, בשלים לקפיצת מדרגה ולפתיחתה של ליגת מרוצים סדירה. הליגה ההיסטורית שתבוא עלינו לטובה בשנת 2014, תארח שלוש קטגוריות: ראלי, דריפטינג וג'ימקאנה (בהמשך נפרט אודות כל סגנון).

"זקני השבט" המוטורי, אלו שחזו במרוץ הגראנד פרי(קס) ההיסטורי בשנת 1970 שפוצץ בעקבות התפרצות הקהל, כמו גם מי שלקח חלק במרוצים הנוסטלגיים מאמצע שנות השמונים בחולות אשקלון (תקופה שנחשבה לתור הזהב של הספורט המוטורי בישראל), יתקשו לאמין לכותב שורות אלו - ובצדק. מאז שנת 2010, השנה בה נולד החוק המוטורי השנוי במחלוקת שערבב ספורט ומדינה (ושהוסדר רק בתחילת 2011 באופן סופי), הרבה מאוד הבטחות מפוליטיקאים נזרקו לאוויר: דובר על תקציבים, מסלולים, ליגות סדירות, הסרת הבירוקרטיה ותמיכה מלאה, אך בפועל העיסוק בספורט הזה הפך למסורבל ולא ממש הונגש לציבור הרחב.

מי שהמשיכו לפעול בצורה סדירה היו בעיקר אלה שכבר עסקו במרוצים ערב חתימת החוק, רק בדרכים עקיפות, והעיקר: מי שלא זכו ליהנות משינוי האקלים הם חובבי הספורט העממי ודל התקציב, שנדחקו הצידה ללא פתרון הולם. הם גם מי שמהווים את המסה הקריטית שתגרור אחריה את התקשורת והמפרסמים.

עכשיו זה סוף-סוף קורה: ליגת MDC (רש"ת: Maslulim driving challenge) תצא לדרך כבר בחודש מארס 2014, ובמסגרתה יתקיימו שלושה ענפים שבכל אחד מהם שישה מרוצים, סך הכל 18 מרוצים בשנה (בהתחייבות). השינוי המהותי ממה שיהיה נהוג עד כה, הוא ההמשכיות - עם תאריכים ומיקומים סגורים מראש, שיאפשרו לנהגים להתאמן ברצינות ללא הסחות דעת וחששות של "אם ומתי" יתקיים המרוץ. ליגת ה-MDC תתרכז לא רק בנהגים אלא גם או אולי בעיקר - בקהל. שלושת הענפים יתקיימו במסלול תחום וסגור, כזה שיאפשר לקהל לשמור כל הזמן על קשר עין עם ההתרחשות. כמו כן מבטיחים המארגנים כיסוי תקשורתי נרחב באחד מערוצי הטלוויזיה, עם סיקור מקיף ואפילו שידורים ישירים של חלק מהמרוצים.

רישיונות בבקשה

קיבלתם תיאבון? רוצים לדעת איך להתחיל? ובכן, התהליך נחלק לשניים: השלב הראשון הוא הוצאת רישיון נהיגה ספורטיבית. עד היום כבר הונפקו בישראל כ-2,000 רישיונות לנהיגה ספורטיבית, שהוענקו לבעליהם לאחר קורס באחד מבתי הספר לנהיגה שמורשים להנפיק את הרישיון. הקורס הבסיסי הוא בן יום אחד בלבד, בעלות של 875 שקל, והוא כולל בדיקות רפואיות, לימוד החומר התיאורטי, מבחן עיוני של הרשות לנהיגה ספורטיבית והשלמה ענפית, כלומר כזו שתלמד את הנהג את החוקים הספציפיים של הענף בו הוא רוצה לעסוק.

השלב השני הוא רישוי המכונית. חשוב להדגיש ששני ענפים מתוך השלושה (ג'ימקאנה ודריפטינג) רשומים תחת ספורט מוטורי עממי, ותהליך רישוי המכונית הפרטית שלכם (אותה אחת שאיתה אתם נוסעים לעבודה) הוא פשוט מאוד. ישנם כמה מקומות שמוסמכים להעניק לכם את המספר האפור המאפשר להתחרות עם המכונית הפרטית, אבל הדרך הפשוטה ביותר לעשות זאת היא לפנות לאחד מבתי הספר לנהיגה ספורטיבית שעוסקים בכך - והם כבר יעבירו את המכונית שלכם את כל התהליך תמורת 700 שקל עד לקבלת המספר האפור, אותו תחליפו בצהוב בזמן התחרות. תהליך רישוי המכונית למרוצי הראלי ספרינט (להלן הענף השלישי) הוא ארוך ומסובך יותר.

כל אחד יכול

הראשונה משלוש הקטגוריות היא הג'ימקאנה, שמהווה את הלחם והחמאה של כל נהג מרוצים מתחיל. הדגש בג'ימקאנה הוא שכל אחד יכול. בענף הזה נלמדים עקרונות הנהיגה הספורטיבית שימשיכו עם הנהגים קדימה בעולם המרוצים, ויחד עם זאת ילמדו אותם לשלוט במכונית הפרטית שלהם בצורה טובה תוך כדי נהיגה שגרתית בכביש. המסלול הוא מעגלי ותחום בקונוסים או בצמיגים הנבנים על פי טעמו של המפיק. המסלול, שנחשב מאוד טכני וגדוש בעיקולים חדים, מאופיין במהירות נסיעה אטית יחסית, והמנצח הוא מי שעובר את המסלול בזמן המהיר ביותר.

הג'ימקאנה נחשבת לעממית ולזמינה עבור הציבור הרחב, כיוון שהיא אינה מצריכה רכישת מכונית מרוצים מסוקסת, אלא רק תהליך רישוי קצר ופשוט למכונית הפרטית שלכם. יחד עם זאת, ההשתתפות במרוץ דורשת מיומנויות שליטה עילאית ברכב, שכן פערי הזמנים בין המתחרים עשויים להגיע לעשיריות השנייה בלבד.

בליגת MDC, יחולקו המתמודדים לקטגוריות על פי סוג המכונית, נפח המנוע או כל פרמטר אחר שייגזר מסוגי וממספר מהמכוניות שיירשמו. בתוך כך מבטיחים בהפקה גם מקצה מקצועי יותר על מכונית ספורט אחת אחידה לכולם (אם אתם מעוניינים לקחת חלק במקצה הזה, תידרשו לעבור יום מיונים מסודר).

הראלי ספרינט נחשב למורכב ואולי לקשה מבין השלושה. הוא קצר יחסית וטכני מאוד, ובמסגרתו כל כלי תחרותי מוזנק בנפרד למאבק אישי נגד השעון. המסלול הקצר מאפשר תצפית מלאה לכל קהל הצופים לאורך כל המרוץ. הכלים התחרותיים המתחרים הותאמו במיוחד למרוצי שטח, כגון רכבי סלון, ג'יפים, באגים, טרקטורונים ועוד, ומי שלרוב לוקחים בו חלק הם שועלי קרבות ותיקים עם יכולות מימון גבוהות, שכן כלי הרכב חייב לעבור תקינה נוקשה והתאמה למסלול. דרך טובה להיחשף לעולם נהיגת הראלי היא דרך המושב שליד הנהג, בדמות הנווט.

הדובדבן

מרוץ הדריפטים הוא הדובדבן שבקצפת: הוא זה שירים את הקהל על הרגלים ויסחט את מרב התשואות. בניגוד לשני התחומים הקודמים, כאן המדידה היא אינה אמפירית שנעשית בעזרת שעון, והמנצח יהיה זה שיספק את ההצגה הגרנדיוזית ביותר עם שריפת צמיגים, אינטראקציה עם הקהל ויכולת להרשים את השופטים. מעבר לשואו שמהווה את מסמר האירוע, נדרשים הנהגים לשליטה אבסולוטית במכונית כשהם נושקים לנקודות על המסלול ומבצעים דריפטים בהטיות חדות ככל האפשר, מה שמחייב כמובן רכב בהנעה אחורית. גם כאן, כמו בג'ימקאנה, המרוץ נחשב עממי ופתוח לכולם, כשתהליך הרישוי זהה בשני התחומים.

מרוצי המכוניות ברחבי הגלובוס נחשבים לפופולריים מאוד, עם מעל 300 מיליון צופים. סכומי הכסף שמתגלגלים מסביב לתעשייה העצומה הזה מסתכמים בכ-50 מיליארד פאונד בשנה. מעבר לחוויה המוטורית לנהגים, מספקים ימי המרוצים חוויה לכל המשפחה עם מעטפת של הפנינג, מופעי ראווה, סימולטורים, דוכני מזון ועוד.

בישראל הספורט המוטורי צעיר מאוד ויוצא רק עתה מהמחשכים. כפי שחזינו ב"פורמולה ירושלים" ובמופעי הראווה שהתקיימו במכון וינגייט, בהם צפו עשרות אלפים שנכחו במקום ומאות אלפים דרך מסך הטלוויזיה, עושה רושם שהציבור הישראלי צמא לספורט מוטורי, ולפיכך ליגת ה-MDC היא צעד ראשון גדול, שיירשם בדפי ההיסטוריה המוטורית של מדינת ישראל.

לפרטים ניתן לפנות אל "מסלולים": 03-6343002 , www.maslulim.co.il