בולדוזר הבנייה הגדול

בענף הנדל"ן הישראלי שמו של אריאל שרון עלה שוב ושוב ב-8 השנים האחרונות. "אין היום בעל-בית", אמר לאחרונה בראיון ב"גלובס" הקבלן הוותיק אורי דורי.

"פעם, כשהיה צריך לבנות הרבה דירות, היה אחד שהייתה לו יד כזאת גדולה, שהיה דופק על השולחן ופתאום הכול הסתדר. הוא דפק על השולחן בשביל כולם. למנהל המחוז, לשר הפנים, לשר האוצר. הוא ידע שהוא זה שצריך לפתור את הבעיות, כי הוא בתורו היה אחראי. כשאף אחד לא אחראי לא קורה כלום".

וזה לא רק דורי. פוליטיקאים, קבלנים ואזרחים מיואשים נזכרים בערגה ומצביעים בקנאה על פועלו המאסיבי של אריאל שרון, הבולדוזר שכיהן בתחילת שנות ה-90 כשר הבינוי והשיכון, והצליח לייצר במהירות שיא מאות-אלפי דירות, קורת-גג לגלי העלייה שהגיעו מברית-המועצות. בשנים 1991-1992 התחילו לבנות ברחבי ישראל 129,540 דירות. להבדיל, בשלושת הרבעונים הראשונים של 2013, כשכל שרי השיכון האחרונים הבטיחו להציף את המדינה בדירות ובקרקע, התחילו לבנות כאן 32,291 דירות בלבד.

לא בכדי נקרא בחודשים האחרונים דווקא אורי שני לשמש כיועצו וכאיש סודו של שר האוצר ויו"ר קבינט הדיור יאיר לפיד. עם כל הכבוד לתפקידו האחרון כמנכ"ל חברת פולאר, וקודם לכן כמנהל פעילות הנדל"ן של ארקדי גאידמק, שני נקרא אל הדגל בראש ובראשונה מתוקף היותו בעבר ראש הלשכה ואיש-ימינו של שרון.

ומה הם הווד"לים (ועדות-דיור-לאומיות) של בנימין נתניהו, או הותמ"ל (ועדה לתוכנית-מועדפת-לדיור) של יאיר לפיד, אם לא ניסיון לשחזר את הול"לים - ועדות-לדיור-לאומי - שהקים בזמנו שרון, והצליחו לקצר את הליכי התכנון, לדלג על מכשולי הביורוקרטיה, ולבנות מאות-אלפי דירות?

ועם כל זאת, צריך להודות שלא רק המנהיגים השתנו פה ב-20 השנה האחרונות, אלא גם אנחנו השתנינו. למרות מצוקת הדיור הנוכחית, לא בטוח שישראל של השנים האחרונות רוצה באמת או יכולה לשחזר את המורשת התכנונית של שרון.

כמה דוגמאות: בשם הבהילות התכנונית, קידם שרון בראשית שנות ה-90 עשרות שכונות חדשות של "צמודי-קרקע". שרון האמין שכדי לשלוט בארץ צריך למלא אותה בעוד ועוד נדל"ן. להתפרס לרוחב ולא לגובה. במינימום רגולציה ותכנון מראש, נכרת יער ראש-העין, נכבשו חולות אשדוד, שכונה חדשה הוקמה בקיסריה - לא בהכרח עבור עולים חדשים. אלה האחרונים נדחסו בדרך-כלל לתוך שכונות חדשות שקמו במהירות בערי פריפריה חלשות - כרמיאל, נצרת-עילית ועוד - שלא הצליחו להתמודד עם שלטון מרכזי חזק (להבדיל מעיריות "חזקות").

כמה שנים מאוחר יותר יסתיימו הול"לים (שהקים שרון) בדוח חמור של מבקר המדינה. עד היום השכונות הללו סובלות ממחסור בתשתיות ובמבני ציבור וממעט מדי שטחים ירוקים.

מחאת הדיור מתגעגעת למנהיג גדול שהלך

יתר על כן, מצוקת ההיצע לא נפתרה רק באמצעות הקמת שכונות ובניינים מיותרים אי שם בפריפריה ובעיבורי הערים. שרון, המושבניק מכפר מל"ל, גייס למשימה הלאומית גם הרבה שטחים חקלאיים, ועל הדרך הפך כמה חקלאים (ועוד עשרות יזמים ועורכי דין) למולטי-מיליונרים. בשנים 1990-1995 הופשרו בישראל 230 אלף דונם של קרקע חקלאית לטובת מגורים - לפני שהתעוררנו משפטית, תכנונית וסביבתית, ואז החגיגה נעצרה.

מעבר לכך, שרון המנהיג ידע לא רק "לדפוק על השולחן". במהלך השנים התמודד בית-המשפט עם שאלת תוקפה של "הבטחה שלטונית", לא בהכרח בסמכות ובאישור, שנתן שרון לאנשי עסקים כמו סמי שמעון וניסים גאון, שקיבלו ממנו הבטחה להפשרת קרקעות במטרה לייצר עוד ועוד דירות מגורים.

ובחזרה להיום, ינואר 2014:

ישראלים לא גרים ברחובות. קצב המטוסים שמביא לארץ עולים רגוע למדי (כ-16 אלף עולים חדשים הגיעו ב-2013, מול מספר דומה של "יורדים"). שיקולים סביבתיים נמצאים במקום גבוה בכל ישיבה. התקשורת והציבור הישראליים דורשים מקסימום שקיפות ובקרה בכל הליך של קבלת החלטות. ומחאת הדיור מתגעגעת למנהיג גדול שהלך.

יחד עם זאת, אנחנו צריכים להודות באומץ, כי עברנו כברת-דרך גם בלעדיו. הפתרונות הנדל"ניים של שרון מודל 1990 לא בהכרח מתאימים לישראל מודל 2014.