מי ירוויח מהשוק הסיטונאי?

למה משרד התקשורת דוחף את פרטנר וסלקום לשוק הטלוויזיה?

משרד התקשורת צפוי לפרסם בימים הקרובים את מסמך המדיניות לאסדרת שוק התקשורת הקווי. מים רבים נשפכו מאז הכריז המשרד על כוונתו לאמץ מדיניות חדשה, כבר בשנת 2008, ונראה שכעת בשלה העת להוציאה אל הפועל.

מי משלם את מחיר העיכוב והיישום הצולע של המדיניות, זה די ברור. הזמן שחלף מאז ושתי ועדות שבחנו את הנושא (ועדת גרונאו וועדת חייק), לא היטיב עם ההמלצות שדיברו על הקמת שוק סיטונאי חדש, וויתור על תפיסת היסוד שהנחתה את המשרד לאורך שנים של תחרות מבוססת תשתיות עצמאיות.

העולם נע קדימה, יחסי הכוחות בשוק התקשורת בישראל ובעולם השתנו. במקביל, רגולטורים בכל העולם הבינו שלא ניתן לקבוע מדיניות בשווקי תקשורת שתכליתה היחידה היא להבטיח תחרות.

במקביל לתחרות חייבים למצוא שביל זהב שיאפשר לתעשייה לעמוד בהשקעות הכבדות ברשתות. במילים אחרות, רגולטורים בעולם התפכחו ומצאו איזון חדש במשולש שמורכב מתחרות (טובת הצרכנים), רגולציה (רשויות תקשורת) ותעשייה (הכרה בצרכי חברות התקשורת).

השוק הסיטונאי מסדיר את השימוש בתשתיות הדואופול בזק והוט, על-ידי חברות נעדרות תשתית. המטרה שלו היא להגביר את התחרות ברמת השירותים, על-ידי פיקוח על מחירי התשתיות והענקת תמריצים לחברות פרטנר וסלקום, להרחיב את סל השירותים שלהם.

החטא הקדמון בשוק התקשורת בישראל הוא התחרות בין 4 קבוצות. הגישה הזו, שהתנחלה בלבבות של בכירי משרד התקשורת, יצרה את אחת הטעויות התפיסתיות הקשות שמובילה לכך שהשוק הסיטונאי נועד להבטחת מועדון סגור של 4 קבוצות, כאילו מדובר ב-4 קבוצות תקשורת שוות.

מדיניות קצרת טווח

אם נפרוט לפרוטות את הרעיון, ונבדוק מה עומד מאחוריו, נגיע למסקנה שהמטרה היא לאפשר לפרטנר ולסלקום להיכנס לעולם הטלוויזיה. במבנה של משרד תקשורת, שבראשו עומד שר פוליטי, והכוונה היא לא רק לארדן, התמריץ של השרים הוא לייצר מדיניות קצרת-טווח, ואין שוק טוב יותר לחולל רפורמה שתיטיב עם הציבור כמו הטלוויזיה, כי אצלנו יש רק שתי חברות טלוויזיה.

זה לא משנה בכלל שהן מפסידות כסף, זה לא משנה שהטלוויזיה שינתה את פניה לבלי היכר, זה כלל לא רלוונטי שפרטנר וסלקום יודעות שבשוק הטלוויזיה אין כסף, המדיניות היא כניסה לתחום הטלוויזיה וכולם מתיישרים לפיה.

כאן חייבת לבוא השאלה מדוע פרטנר וסלקום רוצות להיכנס לטלוויזיה כשהן יודעות שאין שם כסף? אחרי שנחבטו כל כך קשה בעקבות הרפורמה בסלולר, מדוע להיכנס לתחום?

התשובה מורכבת מדינמיקה פנים-ארגונית. אחרי שעובדים 2-3 שנים על פרויקט לבוא ולהודות שאין בו כסף ולסגור אותו, זו לא משימה פשוטה לאף הנהלה.

מנהל בכיר ומוערך במשק מסביר כי "ארגונים נכנסים לתחומים שהם יודעים שיפסידו בהם מהרבה סיבות. כשמתחילים לדבר על אסטרטגיה, תדע שאין מודל עסקי. זה כלל-אצבע. לעיתים ארגונים מסבירים לעצמם שאין להם ברירה. אם הם לא ייכנסו, המתחרה ייכנס. המתחרה יעשה בנדלינג, ולנו לא יהיה. סיבה נוספת היא הרצון לעשות שינוי ולהפיח אנרגיות חדשות בארגון. אם נכנסים לתחום חדש, אז יש תזוזות, יש שינוי, זה מעיר את הארגון. יש עניין של תדמית, כבר כמה שנים לא יצאנו במהלך חדש".

- אבל איך מאשרים השקעה כשרואים אקסל שמצביע על הפסד?

"אין אקסל שמראה הפסד. בונים הנחות ותיאוריות שמראות שיש רווח".

בשורה טובה לצרכנים

העובדה שפרטנר וסלקום ייכנסו לטלוויזיה היא כמובן בשורה טובה מבחינה צרכנית. יהיו חגיגות, יהיו מסיבות עיתונאים, רעש בתקשורת, וכולם יחושו שעידן חדש הגיע. הבעיה היא שזה בועת אוויר, כי כמו שאמרנו הסיכוי להרוויח בטלוויזיה הוא נמוך.

המטרה של פרטנר וסלקום היא להוזיל את הטלוויזיה. אם הוט ו-yes מפסידות כסף ובמקביל משקיעות חצי מיליארד שקל בשנה בתוכן, איך בדיוק ירוויחו מזה המתחרים החדשים? הם יבואו עם מוצר באיכות פחות יקרה? הרי זה לא מספיק להוכיח שיש ממשק צפייה חדש, צריך תוכן חדש, צריך אפליקציות חדשות, צריך שירותים כמו צפייה בכמה חדרים במקביל וצפייה בטאבלטים, אחרת למה לשנות הרגלי צפייה לטובת מוצר פחות טוב

בנקודה הזו החברות החדשות נמצאות במילכוד. אם הן לא יציעו מוצר מהליגה הלאומית במחיר נמוך יותר, הן בעצם לא יעשו כלום. ברקע צריך לזכור ששידורי הטלוויזיה עוברים מהפכה, שבאה לידי ביטוי במיזמים כמו נטפליקס, הולו, כרומקאסט, אפל טי.וי ועוד.

אך למרות הנימה הספקנית, צריך לשמור על אופטימיות לגבי השוק הסיטונאי והתוכניות של ארדן. קודם כל כי אין לנו ברירה, ובגלל שכמו שאמר אותו מנהל בכיר, לעתים צריך לעשות שינוי רק בשביל השינוי גם כאשר יודעים את האמת.

מישהו באמת מאמין שיש במשרד התקשורת היום את האומץ לחשוב אולי כיצד מתמרצים השקעות בתשתיות? כיצד משתלב מיזם הסיבים האופטיים של חברת חשמל IBC במבנה החדש, והאם השוק הסיטונאי לא פוגע בו?

אולי כדאי לתת את הדעת, כאשר מדברים על השקעות, מה עושים במצב שבו 3 תשתיות סיבים אופטיים מגיעות לבתים? ובעיקר, איך מכניסים את עולמות הווירטואליזציה והענן ללקסיקון של משרד התקשורת, כדי שפעם אחת יתמזל מזלנו, והם יוכיחו לנו שלמראית-עין לפחות הם חושבים על הדור הבא.