הפתרון הכימי

למעלה מ-100 שנים קודם לכן, תחת השפעת קוקאין, כתב פרויד לאהובתו מרתה ב-2 בפברואר 1886, שהקוקאין שחרר אותו מהביישנות והדיכאוניות ועשה אותו אופורי, שופע אנרגיה, עם תחושת ערך עצמי והתלהבות מתפרצת.

בעידן תובעני מאי פעם, נוכח החשיפה המוגברת ללחצים ומתחים עצומים, יחד עם ההתפתחות הפרמקולוגית, יותר ויותר אנשים בוחרים להתמודד עם החרדות שלהם באמצעות חומרים כימיים שמשחררים אצלם במוח דופמין וסרוטונין.

החומרים הכימיים הללו אחראים במידה רבה לרגשות שלנו, אולם שורה של מחקרים עכשוויים מצביעים על כך שניתן לייצר אותם במוח באמצעים אדפטיביים יותר כמו פעילות גופנית מאומצת, תזונה, סשן פסיכולוגי או מדיטציה. כל אלה גורמים לשחרור חומרים כימיים במוח שמייצרים תחושות של אופוריה.

מוחנו מסוגל להפיק כל תרופה שמיוצרת על ידי תעשיית התרופות. הוא יודע לייצר אותן בעצמו. נמצא שניתן לייצב את מצב הרוח, למקד את החשיבה, להעלות את רמות הריכוז, האופוריה והרוגע, שלא באמצעות עזרה כימית מבחוץ.

לפי התובנות שעולות מחקר המוח, כל הרגשות, ההתנהגות והחשיבה שלנו נקבעים במערכת הפיזיקלית-כימית של המוח. מה שמעלה את אחת השאלות הפילוסופיות החשובות ביותר על מוצא הרוח מן החומר - עד כמה ההתנהגות, המחשבות ואפילו האישיות שלנו הן פועל יוצא של מערך החומרים הכימיים במוחנו. עד כמה הרגשות שלנו הם בסופו של דבר רק פירוש לתגובה כימית. האם בכלל אפשר לדבר על תודעה ועל נפש בנפרד מהכימיה של המוח? האם האדם הוא לא יותר מאשר מעבדה אלקטרו כימית מורכבת?

ה'אני' כאוסף מולקולות

הפילוסוף הבריטי ג'ון סרל, שחקר את הקשר בין נפש למוח, טען כי אירועים מנטליים - כמו לרצות משהו, לאהוב מישהו, וגם היכולות הנפשיות שלנו, חשיבה, נדיבות וכו', אינם קיימים בתוך יישות שהיא נפש, אלא נובעים מתוך החומר עצמו, אוסף המולקולות שיוצר את המוח שלנו. השאלה היא כיצד נוצר ה'אני', אם אנחנו לא יותר מסט אדיר של נוירונים שמייצרים פונקציות מנטליות?

מאחר והמנגנון המוחי מבוסס כולו על כימיה ומעגלים חשמליים, שככל שייחקרו מערכות ההפעלה של המוח נוכל להשפיע על יצירת כימיה שמשרתת אותנו טוב יותר. המחשבות, ההתנהגות, הרגשות - כל אלה, מסתבר, באים לידי ביטוי בפעילות כימית וחשמלית במוח. הכימיה הזו משפיעה על התודעה שלנו.

כיום מצביע המחקר על כך שהמוליכים העצביים דופמין, סרוטונין ונוראדרנלין קשורים באופן ישיר להפרעות חרדה ופאניקה, למשל. יש הרבה עדויות לשיפור מצבי חרדה על ידי תרופות מבוססות סרוטונין (SSRI) במינון נמוך.

המהפכה הגדולה שהביאו איתם כדורים נוגדי דיכאון וחרדה מסחררת בהיקפה (בארה"ב מדובר בשיעור חדירה עצום, כ-20% מהאוכלוסייה צורכים תרופות אנטי דיכאוניות וחרדתיות), אך היא לא נטולת מגבלות ובעיות. התרופות המשפיעות על הרגש גורמות תלות ומשפיעות לרעה על מסלולים עצביים אחרים במוח.

אי אפשר להבין את נושא החרדה מבלי להסביר את תפקידה של מערכת העצבים הסימפתטית שמגבירה את העוררות. היא פועלת לתגובות מיידיות באדם במצבי לחץ ומתח, ומכינה את הגוף למאבק בהתאם לתגובת "הילחם או ברח". היא מגבירה את קצב הלב ואת אספקת הדם לשרירים ומעלה את לחץ הדם. במקביל היא מעכבת את מערכת העצבים המנוגדת לה, המערכת הפארא-סימפתטית.

דומיננטיות של המערכת הסימפתטית תביא לכך שהאדם יחווה התקפי חרדה, פוביה ספציפית, חרדה כללית מפושטת, הפרעה טורדנית כפייתית או דיכאון. כל אחד מהמצבים הללו מוגדר כהפרעה רגשית ומעורבים בו סרוטונין, נוראדרנלין ודופמין. פסיכיאטרים יסבירו כי חסר של אחד המוליכים העצביים, כמו דופמין או סרוטונין, משפיע לרעה על מצבנו הרגשי.

כימיה מביאה לשינוי התנהגות

"אנו יודעים בוודאות אילו חומרים כימיים במוח מביאים לשינוי התנהגות", קובעת נאוה זיסאפל, פרופסור לנוירוכימיה מאוניברסיטת תל אביב, שפיתחה תרופה פורצת דרך לטיפול בנדודי שינה לאחר שמצאה את ההורמון שמשפיע על הולכה עצבית בלילה. "אנו יודעים מהן המערכות הכימיות שקשורות בהנאה. יש נם אזורים ברורים במוח שפעילים בזמן עונג, ושם המערכות של הדופמין חשובות".

האם דופמין מגביר דיסאינהיביציה (ביטול עכבות)?

"כן. זה חלק מהמנגנון של קוקאין. גם סרוטונין אחראי על הערנות ומצב הרוח הטוב".

כיצד אנשים רגילים, שאינם חולים בדיכאון עמוק, יכולים לשפר את הכימיה במוח ללא התערבות כימית חיצונית?

"אפשר לייצר סרוטונין ודופמין דרך זה שאתה מגרה את עצמך בדרכים נפשיות כמו לשיר, להיות בחברה, לצאת ולראות אנשים".

הפעילות הרגשית שלנו ממוקדת במוח בשלוש מערכות גומלין: המערכת הלימבית, הכוללת את האמיגדלה, ההיפוקמפוס וההיפותלמוס. מערכת נוספת נמצאת בקליפת המוח באזור הפרונטלי בעיקר, והיא אחראית על גורמי אישיות וקשורה גם בוויסות רגשות. הדחקה או פגיעה בה עשויה לפגוע ביכולת לשקול השלכות לביטוי רגשי כמו זעם מתפרץ. המערכת השלישית נמצאת בגזע המוח, האזור האחראי על עוררות כללית, המכין את האדם לפעולה.

כדור לביטחון עצמי

לא פעם אנחנו נתקלים באנשים שמשפריצים ביטחון עצמי בלי קשר ליכולות ולביצועים שלהם. כשאנחנו שואלים על כך את הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ, הוא מקשר ביטחון עצמי ליכולת להפריש בסיטואציות שונות סרוטונין ונוראדרנלין. יש כמה דרכים להפריש את החומרים הביו-כימיים האלה. סוג אחד של אנשים הם אלו שבאופן גנטי מצוידים בהם ועברו התנסויות בונות בחיים, שהעלו את מפלס החומרים האלה במוח. דרך אחרת היא באמצעות מנגנון הגנה ואפשרות שלישית - באמצעות התערבות כימית חיצונית.

אם האישיות, ההתנהגות והחשיבה הן שיקוף של פעילות כימית במוח, מה הטעם בשיחות עם פסיכולוג?

"אחרי סשן פסיכולוגי טוב עולה רמת הסרוטונין במוח. הכול כימיה. אמרת למטופל משפט ואתה רואה את מאור פניו משתנה, ויודע שזה הולך להיות משפט מפתח שילווה אותו הרבה שנים. כדור יכול להעלות סרוטונין וגם משפט מעצים יכול לפעול כמו כדור.

"אנשי עסקים הולכים כל הזמן על קרח דק. יש אצלם תנודות מוקצנות במצבי הרוח כתוצאה מהנסיבות. אירוע פרזנטציה, דוח רבעוני, כתבה בעיתון, פידבק מהסביבה, דחייה מהמאהבת - כל אלה יכולים להפיל אותם ולהוריד את רמת הסרוטונין במוח. מצד שני, הצלחה פיננסית, פידבקים גורפים, ראיון יוצא דופן, מקום טוב בדירוג, מילה חשובה ממישהו שמעריכים - יכולים לגרום לפרץ של סרוטונין ודופמין ולגרום לתחושת אופוריה". לדבריו, סרוטונין משפיע בכיוון של עלייה בפעילות המערכת העצבית המרגיעה (הפארא-סימפתטית). הוא תורם לרגיעה, ירידה בלחץ המחשבות, למצב רוח טוב, והופך את האדם פגיע פחות לגירויים שליליים וסערות מבחוץ. ("בתקופת משבר לקחתי 'ציפרלקס' והמשכתי לתפקד כרגיל. שידרתי קור רוח ושליטה על לחץ המחשבות").

ויסות רגשות

היום פועלים החוקרים כדי לאפשר מצב שבו נוכל לבדוק בקליניקה את מצב הסרוטונין, הדופמין והנוראדרנלין במוח, בעיקר במערכת הלימבית האחראית על ויסות הרגשות. בעתיד יוכל אדם להיכנס למרפאה ושם להתחבר למכשיר שיוציא פלט: 'חסר לו סרוטונין ואלה הן דרכי הטיפול המומלצות להעלאת הסרוטונין באותו מקום'. גם בסשן הפסיכולוגי ניתן יהיה למדוד את יעילות הטיפול. נחבר את האדם למכשיר שיבדוק את התגובה במוח על משפטים שאמר המטפל.

סריקות מוח מלמדות שטיפול פסיכותרפויטי מביא לשינוי מוחי אצל המטופל, בדומה להשפעת התרופות. חוקרים מצאו כי הפסיכותרפיה עובדת בדרך של למידה. הלמידה גורמת למוח ליצור עוד הסתעפויות וכך יוצרת מיומנות חדשה.

פרופ משה קוטלר, יו"ר איגוד הפסיכיאטרים, יוצא נגד השימוש המופרז, לדבריו, בתרופות אנטי דיכאוניות. "לתת תרופות פסיכיאטריות לאנשים שאין להם פסיכוזה, זה על גבול השרלטנות. פסיכיאטרים שנותנים ציפרלקס, תרופות לחיזוק האישיות, כדי שתרגיש יותר טוב, אני לא יודע על בסיס איזה מדע הם עושים את זה.

"ניתן להיטיב מצבי דיכאון וחרדה באמצעות תרופות אנטי דיכאוניות, אבל הגישה שאומרת ש'דיכאון הוא הפרעה ביו-כימית ובוא נתקן אותה בתרופות' היא פשטנית מדי. הקושי הגדול בפסיכיאטריה המודרנית הוא הבנת הפיזיולוגיה. הפסיכו-פרמקולוגיה שמתייחסת לסרוטונין, דופמין ונוראדרנלין, לא התייחסה מספיק למעגלים עצמם. הכימיה היא המהות, אך המוח מבוסס על מעגלי תקשורת, והבנתם קריטית לא פחות מכמות הדופמין".

סקס, ריצה, סוכר

כל מי שהתנסה בפעילות ספורטיבית מאומצת כמו ריצה, מעיד על תחושות אופוריות. בזמן ריצה משתחרר דופמין במוח. "האנדורפין עובד על מרכז שקשור להתמכרות, 'מערכת התגמול', ומציף את המוח בדופמין שגורם לתחושת התעלות, אותו 'היי' שחווים אנשים שעוסקים בספורט. הם מתמכרים לאנדורפינים, ונוצר אצלם רעב לעוד ועוד. גם אכילה של סוכרים ושומן יוצרת את אותה תחושה של התעלות מאחר ומדובר במסילה המופעלת על ידי דופמין. הרבה מאוד פעולות מענגות מסתיימות בהפרשה של דופמין, כמו עישון וסקס".

אז במה שונה קוקאין שגורם להפרשה של דופמין ויוצר תחושה של 'היי'?

"קוקאין זה פשע פרמקולוגי, כי הוא גורם לשחרור לא מבוקר של דופמין וגם מריץ מסילות נוספות אדרנרגיות (של אדרנלין), שיוצרות פעילות יתר בנוסף להנאה. זה מסתיים בקראש המפורסם שבו המוח מדולל מדופמין".

האם האישיות, התחושות וההתנהגות שלנו הן תוצר של הכימיה במוח שלנו?

"אנחנו תוצר של אינטראקציות בין 85 מיליארד תאי עצב. הם מחוברים באמצעות תקשורת כימית, למרות שהמעגלים חשמליים. סינתזה של 85 מיליארד תאים שמעצבים את התודעה, יוצרים נפש, נשמה. איך נצליח ליצור הפשטה של זה? זו רקמה שיותר חכמה מהמושג שנקרא אדם. זו האלוהות במובן הכי אבסטרקטי.

"כבר התקדמנו בתחום של דיכאונות קשים ופסיכוזה, אבל הנוירופיזיולוגיה של מחקרי אישיות זה תחום שעדיין בחיתוליו. יכולים לאפיין אישיות נרציסטית, פרנואידית או תלותית, אבל מכאן ועד להבנה של הרכיבים הכימיים של כל מבנה האישיות המרחק עוד רב".

מה יתחלף את התרופות שמשפיעות על הכימיה של המוח?

"בעתיד יהיו פחות תרופות ויותר גירוי ישיר של המעגלים הרלוונטיים במוח. זה כבר קורה היום: גירוי של המוח באמצעות יצירת שדה מגנטי נגד דיכאון. אלה סימני נפט ראשונים".

איך אתה מסביר את הגידול העצום במקרים של התקפי חרדה?

"מצבו הקיומי אקזיסטנציאליסטי של האדם הולך ונעשה רע יותר. הטכנולוגיות החדשות יוצרות ניכור וריחוק. אנשים שיש להם 5,000 חברים בפייסבוק, אבל אין להם עם מי לדבר. מהפכת הדיגיטליזציה, מהפכת המידע - לא בטוח שכל אלו יביאו אושר וברכה למין האנושי".

עד כמה חרדה מטופלת נכון?

"חרדה היא מודל ביוכימי ומסילתי שאנחנו יחסית מבינים. מקורם של התקפי חרדה בפעילות יתר (אובר שוטינג) במקום מסוים במוח. התקף חרדה הוא אזעקת שווא שיוצאת מוויסות. איך יודעים להרגיע אותה? או שנותנים תרופת הרגעה לדיכוי האזעקה, או נוגד דיכאון שעושה רגולציה לדיכוי. עם תכשיר נוגד דיכאון האדם מסודר תוך שישה שבועות, אבל הרבה פעמים כשהוא מפסיק - זה חוזר.

"יש נטייה לאובר-פרמקולוגיה בניסיון לתקן את כל פגעי העולם בתקופנו, וזה מתנקם בנו. אחד הפשעים של הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה הוא היומרה להבין ולרפא כל התנהגות אנושית פתולוגית. זה אחד מהבלי ההבלים של יומרנות היתר. עלינו להשפיל את הראש בפני האינסופיות של המוח".

סיגנל במוח לפני הפעולה

הפיזיקאי ד"ר מיכאל אברהם, שספרו 'מדעי החופש' יצא בימים אלה, הוא רב שמלמד במכון הגבוה לתורה. בספרו הוא מציג ניתוח מעמיק המשלב תובנות מתחום הפיזיקה של המוח עם תובנות פילוסופיות וביולוגיות.

האם אנחנו זה הכימיה של המוח שלנו?

"לא. הכימיה של המוח שלנו זו סביבה שמשפיעה עלינו. יש לנו נטיות והשפעות פנימיות - גנטיות, פסיכולוגיות סוציולוגיות - שהוטמעו בנו והן באות לידי ביטוי בתהליכים העצביים, הביוכימיים והחשמליים במוח. אבל זה לא אנחנו עצמנו".

אז מה זה 'אנחנו עצמנו'?

"תפיסת העולם שלי דואליסטית. אני חושב שיש לנו עוד רכיב מסוים שהוא לא חומר, וזה הרוח, הנפש, והוא לא כפוף לחוקי הפיזיקה, למרות שהוא מושפע מהם".

כלומר, אתה לא מופעל בידי פרופיל מסוים של חומרים ביוכימיים במוח?

"זה מביא לנטייה כזו או אחרת, אך ההחלטה תלויה רק בך. האם אפשר לגזור את ההתנהגות ממעגלים חשמליים במוח? רבים חושבים שכן. אני באופן אישי מאמין שמעבר לגוף יש גם מרכיב של 'אני'. אני מתנגד לאלה שטוענים כי תחושה, תובנה, הכרה, הן תכונות של גוף".

למה יצאת למסע המחקרי הזה? מה הייתה השאלה שהנחתה אותך?

"השאלה שהנחתה אותי היא האם לאדם יש בחירה חופשית. האם הממצאים האחרונים בחקר המוח ישנו את ההתייחסות כלפי זה. הממצא הכי בולט של התקופה האחרונה הוא מערכת הניסויים של בנג'מין ליבט. הוא גילה שלפני שאנחנו עושים פעולה, במוח מופיע סיגנל שיכול לנבא שהפעולה הזו תתבצע. זה החידוש, ולכאורה זה אומר שאנחנו מסורים בידי הסיגנלים החשמלים שלנו, ולא אנחנו מחליטים, זו רק אשליה של החלטה".

על כך אומר מי שמוביל את 'פרויקט המוח האנושי', עידן שגב, פרופסור לנוירופיזיולוגיה באוניברסיטה העברית שמתכנת מודל מתמטי המדמה את המוח האנושי: "האיש ברחוב לא משלים עם זה שהוא רק כימיה ופיזיקה. אין שם יותר מזה. אין במוח נפש מתרוצצת, יש תוצרים שאנחנו קוראים להם נפש, אהבה, קנאה, נדיבות, אישיות. לאט לאט יצטרכו להבין שאנחנו מכונה פיזיקלית שמייצרת תוצרים מנטליים. לא קל לתפוס את זה שמה שאנחנו חושבים ותופסים ומרגישים זה רק פירוש לפעילות החשמלית. אם יש לי במוח פעילות חשמלית מסוימת - אז אני מרגיש שאני אוהב".

האם ביטחון עצמי, למשל, הוא רק תוצר של יכולת לשחרר סרוטונין ועוד חומרים?

"למה לא לחשוב ככה? לא חשוב איך תקראי לזה, יש לזה בסיס פיזיולוגי".

אז אפשר יהיה להזליף נוירוטרנסמיטור למוח ולייצר אישיות אחרת?

"עושים את זה כבר היום. הוכחנו שהתערבות כימית נגד דיכאון מעלה בין היתר את הביטחון העצמי. הסרוטונין מפעיל מעגלים חשמליים שמייצגים את התחושה של ביטחון עצמי".

פריצת הדרך הגדולה היום היא האופטו-גנטיקה, פיתוח מהפכני שבכל מעבדה ניסויית בעולם רואים בו את המועמד הוודאי לפרס נובל. הטכנולוגיה הזו מאפשרת לכוון גירוי חשמלי של אור בצורה מדויקת וסלקטיבית לקבוצת תאי עצב מזוהים במוח כדי ליצור או להכחיד התנהגויות או תחושות, כמו פחד, למשל. היתרון בשיטה המתוחכמת הוא שניתן באמצעותה לצבוע תאים במוח ולהאיר רק את התאים הרלוונטיים, לעומת תרופות שמשפיעות דיפוזית על מסלולים עצביים שאין לנו שליטה עליהם.

"אם אני מכניס למשוואה הפעלה חשמלית, ניתן להפוך אדם שהוא טוב לב לאדם שהוא רשע גדול ולהפך. במניפולציה חשמלית אפשר להפוך לאישיות אחרת".

אז אתה בעצם הכימיה של המוח שלך.

"אתה זה אוסף התהליכים הכימיים והפיזיקליים במוח שלך. מאוד קשה לנו לחשוב על המנטלי כעל פיזיקלי. מצד שני, לא מוצאים שום דבר אחר חוץ מהפיזיקלי".

כך סבורה גם הפסיכיאטרית וחוקרת המוח פרופ' תלמה הנדלר, ראש המרכז לתפקודי מוח באיכילוב ומחלוצות תחום הדימות התפקודי של המוח בארץ. "העדויות היחידות שאני מכירה הן תהליכים מוחיים ברמת הנוירונים ורקמת המוח. משהו משתנה במוח כשאני מדברת איתך. האם זה כימיה ופעולות חשמליות? אין חוץ מזה שום דבר. כל האינפורמציה אגורה בכימיה ובחשמל. המוח שלי הוא מערכת שלמה של תאים שמדברים אחד עם השני. ברדוקציה - זה כימיה. אני מאמינה במה שאני יודעת למדוד. אין דבר כזה 'נפש' שהוא מדיד".

האם ניתן לנתח אישיות במונחים כימיים?

"זה מחקר שלם בתחום ההדמיה, שמאוד מתפתח. יש לנו היום כלים לעשות את זה בקבוצות גדולות, אבל בעתיד נוכל לבדוק את השונות הבינאישית".

האם זה יתחלף את הטיפול הפסיכולוגי?

"זה ישלים את ההסבר הפסיכולוגי, כי סוגי האישיות יקבלו ממשות ביולוגית. נוכל לעזור לאנשים בצורה יותר מושכלת על ידי כך שנעבוד יותר עם המוח, ולא רק עם ההתנהגות".

איך נוכל לשנות את המוח, דרך גרייה חשמלית?

"ננסה לשנות את המוח דרך גרייה, תרופות מאוד ממוקדות, ספציפיות ולא כלליות כמו היום, ואולי צ'יפים מיוחדים. כבר היום יש יכולת להתערב בפעילות המוח ולא לעשות שטויות".

שטויות שנעשות היום בכדורים?

"כרגע הפרמקולוגיה היא לא מספיק מוכוונת מוח. אנחנו הולכים לקראת מצב שבו תצטבר הרבה אינפורמציה על אנשים דרך הסמארטפונים, החיישנים וטכנולוגיית הענן. זה ישנה מאוד את הרפואה. תהיה יכולת טובה להביא לשינוי מוחי באופן מאוד ממוקד המתאים לאדם הספציפי דרך כימיה, חשמל ותרגול עצמי.

"התודעה והמודעות שבמוח נמצאות כל הזמן באינטראקציה עם הסביבה, ולכן המוח כל הזמן משתנה. לכל אחד יש את החותמת האישית שלו, ואת זה נוכל לאפיין יותר טוב".

תרופות אנטי חרדתיות

ישנו מגוון תרופות שמעלות סרוטונין במוח והשונות ביניהן גבוהה מאוד.

פרוזאק

נכנסה לשוק לפני 22 שנה. הביטוי דור הפרוזאק משקף את הדור שהחל לצרוך אותה בשנות ה-80' וה-90'. היא מתחילה להשפיע רק אחרי 4-6 שבועות. בהתחלה יכול להיות אפקט של התגברות אי השקט וסימפטומי החרדה. הפרוזאק היא תרופה מעוררת, ולכן יעדיפו לרשום אותה לאנשים שהחרדה או הדיכאון גורמים להם להאטה. היא לא מתאימה למטופל שהוא היפר אקטיבי.

סרוקסט

מתחילה להשפיע תוך שבועיים שלושה, ומה שמייחד אותה הוא האפקט המרגיע. החסרונות שלה שהיא מעלה תיאבון, פוגעת במיניות (ירידה בליבידו, עיכוב שפיכה, היעדר אורגזמה). לא מתאימה למישהו שבבסיס הוא נטול אנרגיה. מתאים לתת אותה למנהל רזה והיפר אקטיבי.

ציפרלקס

פופולרית כבר שמונה שנים. מתחילה להשפיע כבר אחרי כשבוע. המאפיין המרכזי: היא מרגיעה, אך לא כמו הסרוקסט, וגם מעוררת פחות תופעות לוואי כמו פגיעה במיניות והגברת התיאבון.

הפסיכיאטרים מבססים את המינונים המומלצים על פי רמת הסרוטונין שהם סבורים שצריך להעלות במוח. לדיכאון מספיק מינון קטן של התרופה פעמים רבות. להתקפי חרדה נדרש מינון בינוני. במקרים של קומפולסיה אובססיבית - מינון גבוה. יש לזכור שככל שהמינון עולה, תופעות הלוואי עולות.

אפקסור

מעלה את רמות הסרוטונין והנוראדרנלין, וכתוצאה מזה נוגדת דיכאון, חרדה ואובססיה, מגבירה קשב וריכוז, ומעלה יוזמה ורצייה. מדובר בתרופה מעוררת.

חסרונות: מעלה לחץ דם, מעלה מערכת של האדרנלין ומגבירה דפיקות לב והיפריות. יתרונות: פחות פוגעת מינית, ומורידה תיאבון.