"צריך לתקן את מה שהרסו הקיבוצניקים והקניונים"

5 פקידי עירייה ואותה תשובה "בעיר שלי מי שמגיע לו מקבל ולא צריך טובות, ומי שלא מגיע לו לא מקבל, גם אם הוא חושב שמגיע לו. יזם יכול לעבור בעירייה מפקיד לפקיד, יעבור אפילו חמישה פקידים, ויקבל אותה תשובה. ביטלנו את מרכיב הציפייה. כי ציפייה גורמת לעיכובים. תוכנית העיר היא אחת, ויזם שיחכה לא יקבל מאיתנו יותר. את המצב אפשר לראות בעיניים: מנופים ממלאים את קו הרקיע של ירושלים".

יזם, לא מגיב "מ-1993 עד ראש העירייה הנוכחי, ניר ברקת, ירושלים לא יזמה, רק הגיבה. היה צורך בדיור, כי מספר תושבי העיר צמח, אז מתכנני העיר התעסקו במרפסות, בפטורים מהיטלי השבחה, בהרחבת השכונות ובהוספת דירות. כן, בטח, בנו: מיזמי הדגל היו כביש בגין והרחבות דיור, אבל לא נתנו את הדעת על פיתוח כלכלי, לא היה תכנון עירוני, לא הייתה אסטרטגיה".

העיר נכנעה לממשלה "הטיפול במבנים של משרדי הממשלה הוא דוגמא לתגובה ללא תכנון וחשיבה. רוב משרדי הממשלה בירושלים נמצאו במקום שבו הניחו אותם הבריטים. כשהממשלה זיהתה פוטנציאל כלכלי ורווח מהמבנים, היא מכרה. ככה היה במלון פאלאס, שבו שכנו משרדי התחבורה והתמ"ת שעברו לקרית הממשלה המנותקת. המדינה מכרה במיליארד, ובנתה ב-300 מיליון, וכך נכנע התכנון העירוני לגחמה הממשלתית. זה קרה כי לא היה גורם בעירייה בעיר שעשה תוכנית אחרת. כך קרה שבירושלים הבירה אין משרדי ממשלה שתורמים לאיכות העירונית".

כורתי היערות "יש ציניות בפיתוח הממשלתי. לרשות מקרקעי ישראל מותר הכול. ליזם הפרטי אסור להזיז עץ בקרקע שלו, שאותה קנה בכספו; אבל אם זו קרקע מינהל - אין בעיה, פקידי המדינה יתנו אישור גם לכרות יערות שלמים".

לא מפחד מהרכבת "אני לא חושש שהרכבת המהירה מתל אביב תייבש לי את העיר, משום שהיא תקל על האפשרות לגור במקום אחר ולבוא לעבוד ולבלות בירושלים. רחובות העיר לא חייבים להתמלא ממי שגר בה. ממש לא אכפת לי שאנשים יגיעו כמבקרים ולא כתושבים. את רחובות מנהטן לא ממלאים תושבי מנהטן, וגם תל אביב עם החצי מיליון תושבים שלה, לא ממש סובלת מהשלושה מיליון שבאים לתוכה לעבוד ולבלות בכל יום".

בין ירושלים לתל אביב (1) "אלינו באים בטענות שאנחנו לא עושים מספיק מגורים ושאפילו בתל אביב עושים יותר. איך אפשר להשוות בכלל? ירושלים צמחה מ-270 אלף תושבים בשנות ה-70 ליותר מ-800 אלף; תל אביב היתה 300 ומשהו, והיום היא 400 אלף".

בין ירושלים לתל אביב (2) "הלוואי שהיה לי החופש שיש בתל אביב. ההבדל הוא שבשנת 1943 שלט אצלם מאיר דיזנגוף, שהיה לו השכל לקנות את האדמות, ככה לתל אביב יש בלי סוף שטחים משלה. אצלנו בירושלים שלט ננשיבי, אז אני תקוע עם המינהל, שעושה כרצונו, ומנהל מדיניות צינית שלא תמיד תלך יד ביד עם פיתוח עירוני".

החלום הפורח של אראל מרגלית "היה לי חלום להביא למתחם התחנה כדור פורח. אבל ח"כ אראל מרגלית שיש לו קרקעות שם ורוצה להקים עליהן מגורים, למרות שבמקור הייתה שם תוכנית למלונאות, מרים לי התנגדות. זה לא שאני נגד מגורים או בעד מלונאות, אבל אני לא מוכן שמישהו יסחט אותי. אמרתי למרגלית שיסביר מה מפריע לו הכדור פורח שאני רוצה להביא, אבל הוא ממשיך לשחק איתי משחקים. עכשיו שיתקשר אלי הוא. אני לא מתקשר למי שסוחט אותי".

השליחות של גדעון סער "על גדעון סער, כשר הפנים, מוטלת חובה להגן על הרשויות מפני התקפות של רגולטורים אחרים: איכות סביבה, רווחה ושיכון, שמשפיעים על תמהילי השימושים, על כמות הדירות. בשביל מה הוא קיבל את מוסדות התכנון אם לא בשביל זה?"

מי יבוא לעיר לוד? "תפקיד משרד הפנים הוא שמירה על האיתנות הפיננסית של העיריות, ואת זה משיגים באמצעות שני כלים: ארנונה ותכנון. הוועדה המחוזית צריכה לשמור על חלוקת העושר במרחב באמצעות תמהיל שטחי המסחר והתעסוקה. כיום המשרד מפלה בין רשויות. למשל, בעיר לוד הענייה משרד הפנים לא מתיר לקחת פחות מ-300 שקל למ"ר ארנונה. איזה סיבה יש להקים שם עסק אם באייר פורט סיטי, באזורי התעשייה שגובלים במושבים והקיבוצים, המשרד מתיר לקחת הרבה פחות? זו תחרות לא הוגנת שמותירה את לוד בנחשלותה".

לגבור על הקיבוצניקים והקניונים "הקיבוצים והמושבים מרוקנים את מרכזי הערים מתושבים, כי כולם יוצאים להרחבות צמודות הקרקע, והקניונים הרגו את המסחר הטבעי ברחובות. הכיוון התכנוני הזה לא היה טוב, אבל אפשר אולי היה להבין אותו בשנות ה-80. בתקופה ההיא הכל היה נראה אבוד, נדמה היה שאין סיכוי להציל את הערים מההזדקנות וכולם נדדו לפריפריה. עכשיו צריך לבוא ולתקן את זה".

שטוחות נהנות יותר "כמה קל לתל אביבים לבקר אותנו על המתחמים. תל אביב עיר שטוחה, אדם יכול ללכת לאורכה ולחצות אותה לרוחבה כמה פעמים, כמו כלום. עיר שטוחה עובדת מעצמה, אבל ירושלים אינה שטוחה, והטופוגרפיה ומה שקיים בה מוליד את התכנון בתפיסת המתחמים. יש בעיר אזורים שטוחים: עמק רפאים, פארק המסילה, רחוב יפו, אז באזורים האלה נפתח מרחבים שהם מתחמים לתנועה הרגלית".

בזכות המתחמים "התחנה היא מתחם, כן. בעיני היא לב פועם שעונה על צורך לבוא בשבת ולהסתובב בנחת. ברחוב העירוני יש עדיין מגבלות: רוחב מדרכה, חציית כבישים, תנועה מהירה. המתחמים, כל המתחמים בעיר, מתוכננים להתחבר בשבילים ירוקים ובתחבורה ציבורית המונית שיובילו אליהם את הציבור".

הולכים ועולים בקודש "ירושלים אינה עיר גרידית ושוויונית. היא סוג אחר של אורבניזם. יש מרכז, יש היררכיה, הולכים ועולים בה בקודש. יש עיר קדומה בין החומות, יש העיר ההיסטורית שהתפתחה כשיצאו מהחומות, ויש העיר החדשה. כל פיתוח מתייחס לקדושה. גם הבריטים נתנו כבוד לחומות".

קריה משועממת איני יכול להרוס עיר שלמה ולבנות תחתיה עיר חדשה - מי אני שאתערב במה שהתחיל כאן לפני 3,000 שנה? אני יכול להתערב אך ורק במצב הקיים, לנצל הזדמנויות שנמצאות במרחב הציבורי הנוכחי. צריך לפעול עם הצרכים החדשים - ציפוף, תמהיל שימושים וכולי. אי אפשר לבנות לגובה את העיר ההיסטורית, על העיר הקדומה אין מה לדבר, נותרה העיר החדשה. היום פרושה בה קרית הלאום המשועממת, קשה לה, זו ג'יפה שאנחנו מטפלים בה בתוספות גובה, וייעודי תעסוקה, מסחר ובילויים שיפיחו בה חיים".

עירוב שימושים ירושלים סטייל "עירוב השימושים אצלנו יהיה בלי מגורים, רק עסקים, מסחר ומלונאות. אם אתן פתח למגורים בכניסה לעיר (האזור שבו מתוכנן הפיתוח הגדול ביותר בירושלים בשנים הקרובות - מ.מ), אפר את האיזון הכלכלי של כל המהלך. יש שם 800 יחידות מגורים, שמתוכננות ונבנות בשטח משרד החוץ לשעבר, זה כבר מחירי שמיים. בערכי הקרקע בירושלים, כל מגורים באזור יהפכו לדירות רפאים, כך שממילא לא אשיג את צפיפות האנשים המבוקשת, שתבוא ותמלא בקיומה את הרחובות".

לעצור את דירות הרפאים "אני לא חושש מתיירות. תיירות מייצרת שימושים שגם התושבים נהנים מהם. אני רוצה לעצור את דירות הרפאים. בשביל זה אני מגדיל בהיתרים את מספר היחידות למקסימום בכל ומגרש ומונע איחוד יחידות דיור ברחביה. אני לא רוצה שם דירות פאר. מי שקונה מחו"ל, קונה דירות 600 ו-400 מ"ר, לא יחידות של 45 ו-60".

להחזיר את ירושלים "ירושלים ההיסטורית היתה עיר טובה, אבל כשהתחילו להתפשט לשכונות, ולכבוש גבעה אחרי גבעה, נולדו האילוצים שמחייבים כבישים. שנים העיר התפתחה בגישה שנתנה המון כבוד לכבישים שרק יצרו בה עוד פקקים, ואני בהחלט מאמין שצריך להחזיר את ירושלים להולך הרגל, להחזיר אותה לקנה המידה האנושי, שיזמין שוטטות ברחובות".

נגד הרכב הפרטי "ירושלים היא העיר היחידה שביטלה את תנועת התחבורה הפרטית ברחוב המרכזי שלה. אין עוד עיר כזו בארץ. אני נותן פטורים מחניה למיזמים בתוך העיר, למרות התקנים של משרד הפנים, ובכל מקום שאני יכול אני עושה את הסטייה לכמות החניות המינימלית. אני מתחייב שבכל רחוב שנסלול בעיר החדשה, רוחב המדרכות לא יפחת מ-5 מטר בכל צד".

יותר מרכבת ישראל "אנחנו עובדים מצוין עם ישראל כ"ץ. תפיסת התחבורה של המשרד משתלבת עם התפיסה שלנו. נדמה לי שיש שם תזוזה והבנה ושינוי. דבר אחד ברור: הרכבת הקלה של ירושלים היא הצלחה אדירה, אנחנו סופרים 100 נסיעות יומיות. היא מעבירה בכל יום בתוך ירושלים, יותר נוסעים ממה שמסיעה רכבת ישראל בכל הארץ".