המפיק הבינלאומי של "בייבי בום": "בישראל כולם מעורבים בלידה"

הרעש. זה אולי הדבר שהותיר בקווין מיונדיי, המנהל הבינלאומי של הפורמט הטלוויזיוני "בייבי בום" ("אחד נולד בכל דקה" בשמו הבינלאומי), את הרושם העז ביותר מביקוריו בחדרי הלידה הישראליים.

מיונדיי, אחד מבכירי חברת ההפקה וההפצה הבריטית המובילה "שיין", מדלג בין המדינות השונות שבהן משודרת גרסה של הפורמט, ומבלה את עיקר זמנו בבחינת שירותי הבריאות המקומיים.

"הפיזיות והרעש, השפה הגופנית והתנועות גדולות. מעולם לא ראיתי את זה בעבר, זה היה ייחודי לישראל", מספר מיונדיי הבריטי. "חשבתי שזה משונה וזה מאוד ישראלי. זה היה מצחיק מאוד. זו נקודה מעניינת שמדגישה כמה מה שאתה חושב שהוא נורמלי בכל הקשור ללידת תינוקות, מתערער. למשל, אותה יולדת שהביאה צלמת איתה ללידה. לא ראיתי דבר כזה באף מדינה בעבר".

- לאותה גברת הייתה גם פעולת מעיים שלא הסתרתם מהצופים.

"זה קורה. אם זה רלוונטי לצופים, אנחנו לא נחביא דבר".

אך מיונדיי לא מדייק כשהוא מתייחס לטוטאליות התיעודית שבתוכניות. ההחלטה הברורה כי התוכנית - המשודרת בערוץ 10 בהצלחה רבה עם רייטינג של 18.5% במשקי-בית יהודיים בממוצע - תיתן לצופיה תחושה טובה, מביאה בכל זאת לצנזור של רגעים. הרי כל מי שביקר אי-פעם בבית-חולים, יודע שלא כל רגע שם הוא מאושר ומלא בשמחה.

"התוכנית חייבת להיות מצולמת בבית-חולים טוב. היה קשה מאוד למצוא בית-חולים טוב בבריטניה שיסכים לתת לנו להיכנס, מתוך הבנה שאנחנו לא שם כדי לחשוף את רמתו המקצועית".

- ואם תוך כדי הצילומים תמצאו רשלנות או ניכור של הצוות?

"לא נראה את זה. אנחנו נספר לבית-החולים ולא נראה את זה".

- אם כך, זה לא באמת דוקומנטרי.

מודע ככל הנראה לטענות היוצרים בישראל כי אין להכיר בסדרה כתיעודית, מיונדיי יודע איך לדבר אל הרגולטור המקומי. "זה בהחלט לא ריאליטי. זה משהו מכובד וחיובי, ורואים את זה לפי הדרך שבה זה ערוך ומובא. זה הולך למצוינות, וכולם רוצים משהו כדי לזכור את הלידה כחלק חשוב בחייהם. זה לא חודרני, איש לא מתערב, לא רואים את ההפקה".

שיתוף-פעולה עם פרוקטר אנד גמבל

"בייבי בום" היא פרי יצירה של חברת ההפקה "דרגון פליי", שמפיקה בימים אלה את העונה החמישית של הסדרה בבריטניה. הסדרה כה מצליחה עד שנעשה שיתוף-פעולה עם פרוקטר אנד גמבל, ונמכרים מוצרים לתינוקות תחת מותג התוכנית ברשת הפארם "בוטס".

מיונדיי מלווה את הסדרה ב-3 העונות האחרונות שלה בממלכה המאוחדת, ולמעשה נחשב למפיק בפועל של כל ההפקות הבינלאומיות. הוא ליווה בישראל את בית ההפקות של אסף גיל משלב הרכישה, דרך פיתוח הפורמט ועד לעלייתו על מסך ערוץ 10.

"המשימה שלי הייתה להפוך את התוכנית הישראלית למוצלחת ביותר שאפשר. לקחתי אותם לבית-החולים הצרפתי שבו משודרת התוכנית בצרפת. הם פגשו צוות רפואי ואימהות. זאת על מנת להבטיח שהסיפורים יהיו מאוד אישיים, להראות רגעים שמחים. היה לי חשוב שיצלמו את זה באופן של דוקומנטרי ולא ריאליטי, שלא יהיה זול, אלא מבריק ומרגש. הלא הפורמט חוגג את הקשרים המשפחתיים".

אם תשאלו אותו, זה סוד ההצלחה של הפורמט. "הקשר הרגשי שיש לאנשים בתוכנית, שחולקים רגע פרטי ומדהים בחייהם - קשה שלא להתחבר לזה. החיבור שהם חולקים הוא רגע משנה חיים. הגישה שהתוכנית נותנת לך לחייהם, לדבר שלא ראית עד כה, היא דבר יוצא דופן. סוג כזה של סיפור בולט בטלוויזיה. הפורמט הוא על אנשים וקשרים, זה לא על תינוקות אלא על היחסים הנהדרים בין בעל ואישה, בין אמא ובת".

- כשרואים את הפורמט, שואלים איך אף אחד לא חשב על זה קודם?

"בדיוק. הרעיונות שמעלים את המחשבה הזו הם תמיד הטובים ביותר".

למיונדיי קילומטרז' יש לא מבוטל בטלוויזיה הישראלית, שכן הוא מפקח גם על הפקות של פורמטים כמו "מאסטר שף", "היפה והחנון" ו"לרדת בגדול". "כל התוכניות הן כאלה שיוצרות שינוי. הן חיוביות, חמות ומחוברות, ויש להן סוף טוב, תמיד", הוא אומר.

- ועד מתי יימשך טרנד הריאליטי?

"תמיד נהיה מרותקים מלראות עולמות אחרים ולגלות דברים שלא גילינו עוד על חייהם של אחרים. אנחנו רואים תוכניות כמו ריאליטי ודוקו בבריטניה שמביטות בחיים סודיים כמו של תרבויות נוודים ('החתונה הצוענית השמנה שלי') או על גמדים. הריאליטי הופך ליותר דוקומנטרי".

עלות לפרק של חצי מיליון שקל

הפורמט שעליו מבוססת "בייבי בום" הוא למעשה של פורמט אחר, ובו מצלמות הוצבו בבתי משפחות. "זה היה בעבור 'שיין'. שמנו מצלמות בבתי אנשים ועקבנו אחר חייהם במשך חודשים. הצבנו את המצלמות במשפחות של אנשים ממוצאים אתניים שונים ואיפשרנו לראות מה קורה בתוך הבתים, בסגנון ה'זבוב על הקיר'. זה נתן גישה ייחודית לראות מה שקורה, מבלי להתערב. אלא שבבית שלנו, זה שלא קורה כלום זה טבעי ונורמלי, ומה שאפשר היה לצפות מהפורמט זה רק להבדלים ברגעים השונים, השמחים והעצובים.

"ב'בייבי בום' זה מקום מיוחד במינו, שבו אנשים נולדים כל רגע, ואז אתה אוסף את הרגעים העדינים, השמחים והמרגשים - וזה מה שעושה את זה כה מדהים. בסופו של דבר אתה אוסף רק את הקסם ומשאיר בחוץ את השגרה המשעממת".

הגרסה הבריטית של הפורמט משודרת ביותר מ-100 מדינות סביב העולם - אך הפורמט עצמו נמכר לקומץ מדינות, 6 לכל היותר, ובהן ישראל. יש לכך מספר סיבות, והראשונה שבהן היא הכסף. עלות הפורמט הישראלי, על-פי ההערכות, מגיעה לחצי מיליון שקל לפרק. בעידן משברי בשוק הטלוויזיה העולמי, רשתות שידור רבות נרתעות מההשקעה.

"זו תוכנית יקרה, כי יש צורך בצילום ובפיקוח של 24 שעות, וצריך תהליך מאוד ארוך של ליהוק, בגלל הצורך לשכנע את המשתתפים. אנחנו לא מכריחים איש. זה תהליך עדין, איטי ומתמשך, למצוא את האימהות שיסכימו, וזה לוקח הרבה זמן. לצד זה יש את ההוצאות הטכניות, כי זה עולה הרבה כסף. לכן לא מכרנו את זה בהרבה מדינות, כי רבים מצאו את הפורמט יקר מאוד. ישראל היא אחת המובילות, כי בערוץ 10 מצאו את התקציב לזה".

- בין היתר גם מבית-החולים בילינסון?

"לא. זה חוק בפורמט - אין מימון מבית-החולים, כי תמיד הברודקאסטר מפיק בעצמו".

- דבר אחר שמרתיע מדינות אחרות הוא הנושא התרבותי, הלא כן? הרי לא תמיד קל להכניס מצלמות לחדר הלידה.

"הקושי התרבותי הוא בעיקר במדינות ערביות. בישראל נדהמתי מכמות הזוגות שרצו לקחת חלק (60 זוגות, יותר מבכל מדינה בעולם, ל"א). זה מראה כמה אתם נלהבים באשר ללידה וכמה אתם אומה פתוחה".

ההבדלים התרבותיים, כאמור, בלטו ושינו את התוכנית בין מדינה למדינה. "בספרד כל התהליך של הלידה הוא אחר. שם ההורים מגיעים יחד, אבל לא נותנים לאבא להיות עם האם עד שהיא יולדת. ולכן יש שם לוקיישן נוסף - מסדרון לגברים בלבד. בצרפת, היולדות נשארו בבית-החולים עד שבוע אחרי הלידה, ולכן יש מסיבות בחדרים עם כל המשפחה. בבריטניה זה פרטי ביותר ואינטימי בין בני הזוג, וההומור יבש יותר. לעומת זאת, בישראל הדגש הוא ללא ספק על המשפחה - כולם מעורבים, ויש תהליך גדול ורועש. הציפיות שלי היו שהאימהות היהודיות יהיו בפוקוס, וזה בהחלט היה".

- הופתעתם מהרב-תרבותיות?

"אנחנו רב-תרבותיים גם בבריטניה, זה נורמלי מאוד עבורנו. אני לא הרגשתי שאתם רב-תרבותיים יותר מדי, זה לא משהו שצץ. אלא הלהט וההתרגשות וכמובן הרעש. כמה רעש".

"סנדק של 6 ילדים"

לקווין מיונדיי אין משפחה משלו, אך לא זה מה שמנע ממנו להיכנס לחדר לידה בזמן אמת. "לאחותי יש ילד, והייתי איתה בלידה. אני לא בטוח שהסדרה גרמה לי להיות שם בלידה, אנחנו משפחה כה קרובה, עד שנראה לי שהייתי עושה את זה בכל מקרה.

"הסדרה לא גרמה לי לרצות ילדים משלי, אבל אני מאוד אוהב ילדים, והייתי בעצמי מורה בעבר. לא סתם אני סנדק של לא פחות מ-6 ילדים של חברים".

- לא מעט.

"נכון, זה נשמע המון. אבל באמת שאי-אפשר לסרב לזה".