"הקיר": העומסים הבלתי אפשריים של הכדורגל האירופי

הגענו לשלב בעונה בו השחקנים מתחילים להרגיש את תופעת "הקיר" - תשישות ודפי סטטיסטיקה שמצביעים על ירידה ברוב הפרמטרים

ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל, הוא מהמתלוננים הקבועים על הלו"ז העמוס שהקבוצות הבכירות בפרמיירליג מנסות לשרוד כל עונה. העונה הוא כבר רתח כשארסנל נאלצה לשחק שלושה משחקים בשישה ימים, בין ה-8 ל-14 בדצמבר (ראשון, רביעי, שבת), נגד אברטון בליגה, נאפולי בצ'מפיונס ליג ומנצ'סטר סיטי בליגה. עוד לפני ששניים מהמשחקים האלה הסתיימו בהפסדים (לנאפולי ולסיטי), ונגר קרא להקמת "ועדת אתיקה שתוודא שמועדונים יקבלו את ההגנה המתאימה, כדי שקבוצות אנגליות יוכלו להצליח".

חודשיים עברו, ועדת האתיקה של ונגר נשארה כמובן חלום באספמיה, והלו"ז שוב מאיים לפגוע בהצלחה של ארסנל. היא נמצאת בעיצומה של סדרה מטורפת: 12 משחקים בשמונה שבועות, רובם נגד היריבות הכי חזקות באנגליה ובאירופה, ביניהן ליברפול, מנצ'סטר יונייטד, באיירן, טוטנהאם, צ'לסי, מנצ'סטר סיטי ואברטון. וכל זה בשלב הכי בעייתי של עונת הכדורגל, מבחינת כל קבוצה, שבו השחקנים מתחילים להרגיש את מה שמכונה בספורט "הקיר".

"הקיר" הוא מונח שמוכר יותר מריצת המרתון, שבה לפי הערכות כ-40% מהרצים חווים תשישות מוחלטת אחרי הקילומטר ה-32, כשמאגר הגליקוגן (רב-סוכר) שלהם אוזל, מה שנקרא "להתנגש בקיר"; או מה-NBA, שם מתארים את המשבר שרוב הרוקיס חווים אחרי פגרת האולסטאר, בגלל הלו"ז הצפוף (3-4 משחקים בשבוע) שהם לא רגילים אליו, בשם "קיר הרוקי". בכדורגל תופעת הקיר היא יחסית חדשה - תוצאה של התרבות המפעלים וכמות המשחקים בשני העשורים האחרונים - ועדיין לא קיבלה את השם המוכר, אבל לפי לא מעט סימנים היא נעשית רלוונטית, בעיקר בתחילת החצי השני של העונה.

אחת הדוגמאות הטובות לכך בעונה הקודמת הייתה הסיפור של ראחים סטרלינג, הקיצוני הנהדר של ליברפול. סטרלינג פתח את 2012/13 בפורמה מעולה, ובספטמבר זומן לראשונה, בגיל 17, לנבחרת אנגליה. בסוף פברואר, אחרי חודשיים שבהם לא השלים 90 דקות, מנג'ר ליברפול, ברנדן רוג'רס, הודה שסטרלינג סובל מתשישות. "אנחנו חייבים לקחת צעד אחורה (איתו)", אמר רוג'רס, "זו ליגה כל כך מתישה מבחינה מנטלית ופיזית. מה שרואים עכשיו זו עייפות של הרגליים, המחץ שלו נעלם".

לא רק צעירים כמו סטרלינג נחלשים משמעותית כשמגיע החצי השני של העונה. זה קורה גם לשחקנים מנוסים, כולל הכוכבים הגדולים. דויד סילבה ממנצ'סטר סיטי, למשל, היה בלי ספק השחקן הכי טוב בפרמיירליג בחצי הראשון של עונת 2011/12. כשהתחיל החצי השני של העונה סילבה נמוג. אחרי ה-18 בדצמבר הוא כבש שער אחד בלבד (לעומת חמישה שערים לפני), והנתונים של חברת Opta, שמשתמשת במצלמות מעקב כדי לספק סטטיסטיקות מתקדמות לקבוצות באנגליה, הראו שכמעט כל פרמטר במשחק שלו נפגע בחצי השני של העונה: בעיטות למסגרת, אחוזי דיוק בבעיטות, יצירת מצבי הבקעה, כמות מסירות כוללת, דריבלים וריצות, עקיפה של שחקנים בכידרור.

הנסיגה ביכולת של השחקנים ניכרת במיוחד בפרמיירליג, בעיקר כי בליגה האנגלית הבכירה, בניגוד לליגות הגדולות האחרות באירופה, לא רק שאין פגרת חורף - אלא גם שמחזורי חג המולד הצפופים מחמירים את העייפות. "לדעתי הכדורגל שמשוחק בחצי הראשון של העונה באנגליה הוא הרבה יותר טוב מאשר בחצי השני", אמר פאביו קאפלו, לשעבר מאמן נבחרת אנגליה וכיום מאמן נבחרת רוסיה, "ובגלל זה, אם אתה רוצה להיות קבוצה תחרותית בפרמיירליג, אתה צריך סגל ממש גדול".

***

הקונספט של סגל גדול, והרוטציה הקבועה שנובעת ממנו, הוא עוד תופעה חדשה בכדורגל. כשאסטון וילה זכתה באליפות בעונת 1980/81, הראשונה שלה אחרי 71 שנה, היא השתמשה רק ב-14 שחקנים ב-42 משחקים, שבעה מהם פתחו בכל המשחקים. כשמנצ'סטר יונייטד זכתה באליפות ב-2008/09, אלכס פרגוסון השתמש ב-33 שחקנים ב-38 משחקים, אף שחקן לא פתח בהרכב בכל המשחקים, ורק כריסטיאנו רונאלדו ונמניה וידיץ' פתחו ביותר מ-30 משחקים.

פרגוסון הוא אבי שיטת הרוטציה בכדורגל המודרני. בעונת 1998/99, שבה הוא הוביל את יונייטד לטרבל, הוא השתמש קבוע בארבעה חלוצים: אנדי קול ודווייט יורק פתחו ברוב המשחקים, אבל טדי שרינגהאם ואולה גונאר סולשיאר, שגם כבשו בניצחון הזכור 2-1 על באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות, היו לא פחות ואולי יותר טובים, ואפשרו לחלק את הדקות ולמנוע תשישות בחוד. בשנות האלפיים, שבהם העומס על השחקנים גבר, שיטת הרוטציה התפשטה, הרבה בזכות מאמנים כמו פפ גווארדיולה, שבעונת 2008/09 בברצלונה עשה בממוצע חמישה שינויים בהרכב במשחקי ליגה.

***

גם בבאיירן מינכן גווארדיולה מנהיג רוטציה עקבית. אבל אם השאיפות של הבוסים שלו יתגשמו, אולי בעתיד הלא רחוק הוא לא יצטרך אותה. קרל היינץ רומיניגה, יו"ר באיירן מינכן שמשמש גם כיו"ר התאחדות המועדונים האירופיים (ECA), מנסה לקדם מהפכה בלו"ז של הכדורגל: עונה שתתחיל בינואר, מה שאומר שהחצי השני שלה ישוחק בחודשי הקיץ. המהלך, לפי רומיניגה, יפחית משמעותית את העומס על השחקנים, בשני מובנים: 1. התנאים בקיץ גובים מחיר פיזי הרבה יותר נמוך; 2. בעונה כזאת משחקי הנבחרות, ייערכו במרוכז בסוף השנה, מה שיחסוך את הטיסות הלוך חזור באמצע העונה, עוד גורם מתיש.

"התחושה שלי", אמר רומיניגה, "היא שאנחנו צועדים בכיוון הזה". אבל עד שזה יקרה, לארסן ונגר לא נשאר הרבה חוץ מלדפוק את הראש בקיר.

צרו איתנו קשר *5988