"למה להגיד חברת הימורים? אין הרבה הבדל בינינו לבין מסחר בבורסה"

אחרי "אקזיטון של שמונה מיליון דולר שחולקו בין כמה חבר'ה" מחברה אינטרנטית למשחקי שש-בש, גל הבר הקים עם החברים מחיפה את פלוס 500, פלטפורמה לסוחרים מתקדמים בניירות ערך, שזינקה בתוך חצי שנה לשווי של למעלה מחצי מיליארד דולר. ראיון

אני חנון עם קבלות", צוחק גל הבר, מנכ"ל פלוס 500, החברה הישראלית הכי חמה בבורסת ה-AIM הלונדונית, וכך מנסה לחזק את הסולידיות שהחברה מקפידה לשדר ולספק תשובה ניצחת לניסיונות שלי לשאול אם הוא מתפרנס מהימורים. "למה להגיד חברת הימורים?", הוא מתרעם. "זה כמו לומר שמסחר בבורסה הוא הימורים. אין הרבה הבדל בינינו לבין מסחר בבורסה".

אני רק מצטטת אי אילו טוקבקיסטים לא מרוצים.

"אנחנו עובדים תחת רגולציה מאוד נוקשה, ולהפסיד כסף אפשר גם בבנק או במסחר ישיר בבורסה. אבל כל מי שמתעסק עם כסף באינטרנט, מישהו יקרא לו רמאי, אפילו אם מדובר בפייפאל או באיביי".

עוד קודם ממשיכים, הסבר קצר: פלוס 500 (Plus500) הוא פלטפורמה למסחר בחוזי הפרשים על שערים של ניירות ערך שונים (CFD). מה שהיא עושה הוא לדמות בורסה ענקית שבה נסחרים מניות ומדדים וסחורות ומט"ח, כאשר הרוכש אינו רוכש את נייר הערך עצמו אלא חוזה שמבטיח לו את שיעור העלייה בשער הנייר או הירידה בו (לונג או שורט) לפי מה שבחר. כמו שאפשר להבין, זהו מכשיר לסוחרים מתוחכמים יחסית, המאפשר להם גם לקבל מינוף של פי כמה וכמה מהסכום שהפקידו (פי 20 באמצעות פלוס 500, כאשר בחברות אחרות אפשר להגיע גם לפי 50 ויותר). פלטפורמה שבין הסוחרים שלה סביר שלא תמצאו פנסיונרים המחפשים קרן נאמנות סולידית.

כ-90% מ-70 אלף לקוחות פלוס 500 הם גברים בני 45-25, שחלקם יסגרו את הפוזיציה שפתחו עוד באותו היום. רק אחוז אחד מהלקוחות הם ישראלים, אולם באירופה ובעיקר באי הבריטי, מסחר בחוזים כאלה הולך והופך מקובל יותר, עד כדי כך שברכבת התחתית של לונדון אפשר לראות פרסומות "תן לנו להיות סוחר ה-CFD שלך".

הרווחים של פלוס 500 נובעים ברובם (75%) מהפער בין שער הקנייה לשער המכירה של נייר הערך (ככל שסחירותו של הנייר גבוהה יותר, הפער בין השערים נמוך יותר). שאר הרווח נובע ממה שנקרא, "עמלת לילה", כלומר החזקת הפוזיציה מעבר לשעה מסוימת.

הנפקת החברה בקיץ לוותה ברוד שואו של שלושה שבועות וחצי באנגליה אצל מוסדיים, שלדברי הבר, בניגוד לחששותיו דווקא קיבלו בזרועות פתוחות את החברה הישראלית. בנו היה אז רק בן חצי שנה והמשפחה הצעירה "חרשה" על הסקייפ. "אשתי הייתה גיבורה גדולה", הוא מחמיא, "להישאר לבד עם תינוק לכמעט חודש. עד היום כשאני חושב על ההנפקה, מה שהכי מרגש אותי היה השלט שהיא הכינה לי כשחזרתי, 'כל הכבוד גול'".

איך אתה מסביר את הקפיצה במניה מאז ההנפקה בקיץ. זה לא סוג של בועה?

"המכפיל שלנו לא גבוה. בגלל שהעסק הוקם על ידינו ללא משקיעים חיצוניים, לא לקחנו הלוואות, לא הון סיכון ולא אנג'לים, וכל הכסף הגיע מהבית, אז יכולנו לתת למשקיעים מחיר הוגן. חשבתי שמגיע למי שמאמין בנו, שירוויח כסף".

ומה עכשיו? מחכים לאקזיט?

"אני לא רואה כרגע מישהו שמועמד לרכוש אותנו. אנחנו הופכים להיות אחד השחקנים הגדולים בתחום חוזי ההפרשים. היה מחקר עכשיו של חברת המחקר אינווסטמנט טרנדס, שעל פיו אנחנו מקום חמישי באנגליה. כך שיותר סביר שאנחנו נציע הצעה לחברה אחרת. השוק האסייתי מאוד מעניין אותנו, ואולי נחשוב על רכישה של חברה שיש לה רישיון לפעול שם".

שישה חיפאים יצאו לדרך

פלוס 500 קיימת מאז 2007. היא החלה לפעול ב-2009 ומאז הונפקה ביולי 2013, לפי שווי של כ-202 מיליון דולרים שמאז זינק בערך פי שניים וחצי וחצה את קו החצי מיליארד. כל אחד מששת יזמיה, חברים מחטיבת הביניים אליאנס בחיפה ומהלימודים בטכניון, הפך לאיש עשיר מאוד, כבר בהנפקה, ואחד מהם, שמעון סופר, כבר עשה אקזיט פרטי משלו ומכר לפני שבועיים חלק ניכר ממניותיו תמורת 4 מיליון ליש"ט. "זה כבר ההחלטות שלו, הוא גם עבר למרכז", מתייחס הבר לעזיבתו של סופר את חיפה. "נשארנו חברים".

הוא יידע אותך שהוא עומד למכור?

"הייתי בחו"ל, אבל שמעתי על זה קצת לפני שזה קרה".

לבד מהמנכ"ל הבר, הדמויות מאחורי החברה הם: אלון גונן, יזם ומנהל פיתוח אסטרטגי; אלעד בן-יצחק, סמנכ"ל שיווק; עומר אלעזרי, סמנכ"ל מו"פ לשרתים; שלומי ויצמן, ארכיטקט מערכות; ושמעון סופר, שפרש מתפקידו כסמנכ"ל מו"פ לממשקי משתמש ולאחרונה כאמור מכר נתח ניכר ממניותיו. גונן הוא בעל שיעור האחזקה הגבוה ביותר, מעט מעל 24%. הבר ובן-יצחק מחזיקים קצת פחות מ-9%.

פלוס 500 היא כבר הסיבוב השני עבור שלושה מהיזמים, הבר, גונן ובן-יצחק, לאחר אקזיט מוצלח מחברת אינטרנט למשחקי שש-בש על כסף, אינטרלוג'יק, מפעילת האתר המקוון play65, שהוקמה ב-2004. "הייתי בן 29", מספר הבר. "לפני כן עבדתי כשכיר בחברה שנקראת TIS, כמפתח, ואז יצאתי לטיול של שנה בערך באוסטרליה, ניוזילנד ותאילנד, וכשחזרתי חיפשנו, אלון (גונן) ואני, מה לעשות".

תיכף תגיד שגם באינטרלוג'יק לא התפרנסת מהימורים.

"האמת היא שיש לי אפילו הוכחה מתמטית שזו לא חברת הימורים. הייתה תקופה שאסרו על פליי65 לשווק בארץ, כי אסור לשווק הימורים, ואז קפצו לעזרתנו שני פרופסורים, אחד מהאוניברסיטה העברית והשני מאוניברסיטת תל אביב, שהתרעמו על האמירה ששש-בש זה הימורים והוכיחו שמדובר במשחק יכולת, שמרכיב המזל בו הוא פחות יחסית. ההגדרה היא שאם במשחק, 51% מהתוצאה נקבעת על-פי היכולת ו-49% על-פי המזל, זה לא נחשב לפי החוקים משחק מזל, ובשש-בש הקובייה קובעת רק 30%-20% מהתוצאה".

כולי הערכה להוכחה המדעית, אבל עדיין אנשים שמו כסף על תוצאה של משחק.

"אנחנו רק סיפקנו את הפלטפורמה, אנשים שיחקו אחד נגד השני, לא נגדנו, הרווח שלנו היה עמלה מרווחי המנצח, וגם הגבלנו את ההפסדים ללא יותר מכמה אלפי שקלים, כך שזה לא שאנשים איבדו שם את הבית שלהם או משהו כזה".

למה בחרתם דווקא בחברת משחקי שש-בש?

"כולנו אהבנו לשחק שש-בש. זה הגיע עוד מהצבא, המשחק הזה העביר לנו את הזמן יפה בצבא. אחר כך היינו משחקים שש-בש בים - כחיפאים מאוד אהבנו ללכת לים. ואז כל מיני חברים שלנו ששיווקו חברות דומות, אמרו לנו שיש בתחום הזה בשר. קראנו דוחות כספיים של אלה מהחברות שאפשר היה לקרוא את דוחותיהן, בדקנו את התחום, וראינו שגם אפשר לשפר את הפלטפורמות הקיימות.

"אלון ואני גייסנו קצת כסף מדוד שלו (שלמה גונן, שנושא גם את השם סם) והחלטנו לקרוא לחבר'ה שהכרנו מהטכניון, שיעלה לנו קצת יותר בזול ולא נצטרך לגייס עוד כסף. כל אחד מאיתנו עבד בחינם במשך שנה. זה לא מעט, כי מפתח עולה בממוצע 600 אלף שקל בשנה, ובשביל ארבעה מפתחים כבר צריך לגייס שני מיליון שקל".

איך יכולת להרשות לעצמך לעבוד בחינם שנה?

"עבדתי לפני כן והיה לי קצת כסף בצד, ועוד הייתי רווק וגרתי בדירה קטנטנה, כך שהמחיה הייתה מאוד זולה".

אחרי שנה החברה כבר הייתה רווחית ו"העסק התחיל להמריא" כדברי הבר, וב-2007 מכרו את חלקם בחברה ליזמים אחרים בתחום האינטרנט. "כשבא אליך מישהו ושם לך קצת כסף על השולחן", אומר הבר, "אתה לוקח. זה היה אקזיטון, לא סכום קולוסאלי, שמונה מיליון דולר שחולקו בין כמה חבר'ה, והכסף הזה נתן לנו אפשרות להתחיל את פלוס 500".

משלמים מסים בישראל

פלוס 500 נולדה - כך לפחות אומרת המיתולוגיה שיזמי החברה אוהבים לספר - כאשר גונן רצה לעשות שורט על מניה של מייקרוסופט, ראה שדרך הבנק מאוד קשה לעשות שורט על שווקים זרים, הלך לאחת החברות העוסקות בכך וגילה שגם שם זה לא פשוט. אז נכנסה לפעולה אותה השיטה שהפעילו לפני הקמת אינטרלוג'יק: בחינת המתחרות והשוק. "הסתכלנו על חברות אחרות והן היו ממש לא נוחות לשימוש, הממשק לא היה ידידותי למשתמש, העסק היה מסובך, איטי ולא היה מגוון כלים", כך הבר. "קראנו דוחות כספיים של חברות מתחרות וראינו שבשוק יש עניין. הבאנו חלק מהחבר'ה מהשש-בש וחלק נוספים - עכשיו היה יותר קל להביא אנשים, אחרי ששמעו איך הצליח השש-בש". גם מודל העבודה בחינם או כמעט בחינם חזר על עצמו.

המוצר הראשון היה מיועד ל-PC. לימים נוספו מוצרים לשאר דרכי התקשורת כמו טלפונים חכמים, טאבלטים וכדומה. "אחד היתרונות שלנו", מסביר הבר, "הוא שאנחנו הגענו עם רקע טכנולוגי, ובחברות אחרות בתחום הזה היו אנשים עם רקע פיננסי טהור. כל הטכנולוגיה פותחה בבית, אחת החוזקות שלנו שאנחנו חזקים באונליין בהשוואה למתחרים, וגם עברנו בית ספר טוב באינטרלוג'יק".

השם פלוס 500 נולד בטרק בהימלאיה, שאליו נסעו גונן והבר, כשכבר היו להם הרעיון בראש והכסף ממכירת אינטרלוג'יק ובטרם הקמת החברה. "כל הדרך דיברנו על המוצר. מנקים את הראש בטבע והוא נפתח. פתאום קפץ לאלון בראש פלוס 500, כי 500 זה המדד הכי פופולרי בעולם (s&p500) ופלוס זו מילה שמבינים וכותבים אותו הדבר בכל השפות. אחרי שסיימנו את הטרק רצנו לאינטרנט קפה שם למטה ורשמנו את השם פלוס 500 נקודה קום".

לבד משם דומיין אטרקטיבי, הדבר הראשון שהיה עליה לעשות הוא לבסס אמינות ולייצר לעצמה מיתוג, שכן אנשים לא ירצו לשים את כספם באתר אינטרנט עלום. "הדבר הראשון שעשינו היה ללכת לרגולטור הכי מחמיר, הרגולטור הבריטי. לא חשבנו אז על הנפקה, אלא על כך שזה ייתן לנו חותמת של אמינות. התקופה שבה הגענו הייתה עיתוי טוב, כי הייתה אז פחות תחרות בתחום, והיינו צריכים אז רק גרסת PC. לא התחלנו באנגליה - שהיום היא השוק המרכזי שלנו - אלא בשווקים פחות תחרותיים", אומר הבר, אבל מסרב לומר איפה השווקים הללו מצויים, או לאשר את ההשערה כי מדובר במדינות מזרח אירופה.

אתם פועלים על-פי רגולציה אנגלית, אך מאוגדים בישראל, למה?

"מסיבות פטריוטיות. זו הייתה החלטה ערכית. אבל זה שהיינו ערכיים בתחום הזה, לא אומר שמדינת ישראל צריכה לחשוב שכולם ככה. היא צריכה לדעת שהיא מתחרה עם שאר העולם מבחינת המיסוי. כי אם יעלו פה את המיסוי בלי הפסקה, לחברות יימאס והן יעברו לחו"ל".

השנה הוציאה החברה 35 מיליון דולרים על שיווק, שנעשה בעיקר אונליין דרך מנועי חיפוש, תוכניות שותפים, פייסבוק, אבל גם בערוצי טלוויזיה כמו יורוספורט, ערוצים מקומיים וערוצים כלכליים. בינתיים, היא מציגה שיעור גידול נאה של כ-50% בשנה, כאשר הכנסותיה השנתיות הן מעל 100 מיליון דולרים והרווח הנקי עומד על כ-10%.

בנוסף לאירופה, פלוס 500 פועלת גם באוסטרליה, שגם בה יש רגולציה מוסדרת למסחר בחוזי הפרשים. בישראל, כאמור, יש להם לקוחות מעטים, והם גם לא משקיעים הרבה בשיווק מקומי, בשל העדר רגולציה המסדירה סוג כזה של מסחר. "אנחנו יכולים לפעול בישראל תחת חוות דעת משפטית, אבל אנחנו לא מעוניינים לפעול בצורה מהותית באזורים שאין בהם רגולציה ולהשקיע בהם בשיווק ובמיתוג, ואז יום אחד יבוא הרגולטור ויחליט ככה או ככה".

חלק מהדרישות הרגולטוריות שעל פלוס 500 לעמוד בהן, למשל, הוא שאלון, שכל מי שרוצה לסחור חייב למלא, כדי שטירונים בתחום שוק ההון לא יסתבכו במכשיר הפיננסי המיועד למשקיעים מתוחכמים יותר. עליהם לדווח על ותק של כמה שנות מסחר, בכמה תחומים שונים, ורק אז יאשרו להם לפעול. בנוסף, וגם זאת על-פי הדרישות הרגולטוריות, יש בקרה שתבטיח במידת האפשר שלא יסתנן לשם הון הזקוק להלבנה.

"לא ריסקתי רכב מעל צוק"

הבר, 39, בן לפרופסור בטכניון להנדסת מכונות, החל לתכנת בגיל שבע - "זה סיפור של חננה", הוא חוזר על האזהרה מראשית הראיון, "התחלתי לכתוב בבייסיק והיא הייתה קצת איטית. רציתי ללמוד שפת תכנות נוספת, אסמבלר. עברתי ברחוב וראיתי פתק עם מספרי טלפון של סטודנט מהטכניון שמלמד את השפה הזאת. לקחתי גזיר עם מספר הטלפון ובאתי להורים שלי ואמרתי שאני רוצה ללמוד אצלו, וככה בגיל 12-11 כבר התחלתי לתכנת באסמבלר". עם הבן התינוק, בן שנה וקצת, הוא משחק על האייפד.

ההוכחה הניצחת בעיניו לכך שפלוס 500 היא חלופה קלה וזולה (ללא עמלות קנייה ומכירה) למסחר בבורסה ולא בכלי סופר ספקולטיבי, היא העובדה שאצלם, כמו בבורסה, הלקוחות פועלים על-פי החדשות הכלכליות ומגיבים, למשל, לידיעות על טוויטר או על מצב הקפה בעולם. הם יכולים, כאמור, למנף את הסכום הראשון שהפקידו פי 20, אולם הבר אומר שבניגוד לחברות אחרות, בפלוס 500 הלקוח לא יכול להפסיד מעבר לסכום שאותו הפקיד.

איך זה יכול להיות? אם הוא התמנף וקנה בפי עשרים ממה שיש לו - והפסיד, מה קורה?

"אנחנו כל הזמן עוקבים אחר מצב הלקוח, מתריעים בפניו שעליו להפקיד עוד כסף או לעבוד עם פחות מינוף, אבל אם הוא מפסיד מעבר לסכום שהשקיע - אנחנו סופגים את ההפסדים".

נשמע מסוכן עבורכם.

"יש לנו אלגוריתמים של סיכון שאני לא יכול לחשוף. יצא לנו להפסיד סכומים לא מבוטלים, אבל אנחנו בסדר".

ברמה האישית הפכת לאיש עשיר. בעת ההנפקה מכרתם - כל השישה - מניות בשווי של כ-50 מיליון דולרים, ואתה אישית שווה "על הנייר" בסביבות 60 מיליון דולרים.

"ברור שיש בזה סיפוק, כי אתה עובד במטרה שהעסק יצליח, והכסף הוא כמו חותמת שאומרת שאכן הצלחת. ברמת ההשפעה על חיי, זה הרי לא קרה בן לילה. גם מאינטרלוג'יק עשינו קצת כסף, ובפלוס 500 חילקנו דיבידנדים לאורך הדרך. אז יותר קל להתרגל, אתה לא משתגע. לא ריסקתי רכב מעל צוק, אני עדיין נוסע בניסאן ג'וק, אבל הכסף מקל, אני יכול לקנות בית ורכב". גם שאר החברים, הוא אומר, "לא קנו מרצדסים". את החופשות, אגב, הם מעדיפים לבלות בטיולים משותפים של המשפחות.

אחר כך הוא מספר שיש לו סוסה בבית אורן ואוזניי מזדקפות, אבל אז מתברר שמדובר בסוסה זקנה שקיבל לפני עשר שנים מחבר, ובתמורה הוא משלם את אחזקתה החודשית בסך 500 שקלים. פלוס 500, כמה סמלי.