ישראל יקרה לתיירים

ראש הממשלה ציין לאחרונה כי אחת הבעיות המרכזיות במשק הישראלי היא עודף רגולציה, שתוקעת מקלות בגלגלי המשק, מעכבת צמיחה ויוצרת ביורוקרטיה בלתי נסבלת. השומע התמים יכול לחשוב שהרגולציה היא ישות עצמאית, שמקבלת החלטות הנוגדות את עמדותיו של נתניהו, ומכאן יוצא קצפו עליה. אבל הרי הממשלה היא שממנה את הרגולטורים, נותנת להם סמכויות וגם מאמצת בדרך-כלל את מסקנותיהם. אז על מי בדיוק נתניהו מלין, על עצמו?

בין המוצרים היקרים ביותר בישראל נמצאים יוקר התיירות ושירותי האירוח; יוקר שעומד ביחס ישר למחירי המזון והדיור, פוגע וגורע מהפוטנציאל של הענף.

ישראל יקרה מאוד לתיירים. מדד המלונות של אתר hotels.com דירג אותה במקום השישי בעולם בגובה מחיר חדר במלון, שעמד בשנת 2013 על 142 דולר בממוצע - עלייה של 3% לעומת שנת 2012.

והתוצאה קשה: תיירים פוטנציאליים רבים מחו"ל מדירים את עצמם מישראל היקרה, כי יש להם חלופות איכותיות וזולות יותר. משפחה ישראלית משלמת על מלון בבירות אירופה כמחצית ממלון בתל-אביב; שהות באילת יקרה בכ-40% מיוון, וכפר נופש בצפון הארץ עולה פי שלושה מאשר באיטליה. וגם בארץ, שליש מהישראלים לא יוצאים לנופש כי בגלל המחירים הגבוהים.

ועם זאת, בשנה שעברה ביקרו בישראל 3.8 מיליון תיירים, וההכנסות מתיירות הסתכמו ב-41 מיליארד דולר. זה לא מספיק. כדי שיגיעו 5 מיליון תיירים בשנה לישראל, יש צורך בתוספת של 15 אלף חדרי מלון. השקעה כזו תגביר את הצמיחה, תגדיל את מעגל התעסוקה באלפי משרות צפויה גם להוריד את המחירים.

ייתכן כי הממשלה הפנימה את המצב, אלא שהפקידים "מקבלי ההחלטות" תוקעים מקלות בהליכים ומעכבים ביצועים, ואיש לא מצליח להטיל עליהם את מרותו. עובדה, הממשלה אישרה כבר בנובמבר 2012 את המלצות "ועדת בר-ניב" להוזלת הנופש בישראל, שקבעה כי הדרך העיקרית להוזלת הנופש היא הגברת התחרות באמצעות הגדלת מספר בתי-המלון והורדת העלויות הקבועות, בעיקר מסים ואגרות, הנדרשות לתפעולם, כמו ארנונה, מע"מ, שמירה ואבטחה, כשרות ועוד.

הרציונל הבסיסי: כאשר ההיצע יעלה על הביקוש, ויהיו בישראל יותר בתי-מלון, יהיו תחרות ומלחמה על כל לקוח, וכך מחירי הלינה יירדו.

למרבה הצער, כ-70% מהחלטות הממשלה אינן מתקיימות; וכך גם לגבי ההמלצות של ועדת בר-ניב. הנהלת משרד התיירות הנוכחית דוחה את רובן וטוענת כי הן אינן ריאליות. בכירי המשרד רוצים כנראה להיות שותפים בהקמת ועדה חדשה, שהמלצותיה יידחו על-ידי הנהלת משרד התיירות הבא, וחוזר חלילה.

הקרקס הזה, מביא פרנסה לפקידים, לבזבוז כספי ציבור, להמשך המחירים הגבוהים בענף התיירות ולתקיעת החלטות ממשלה. נראה כי הפקידים במשרד התיירות ובמשרדים הממשלתיים האחרים מנהלים בפועל את המצב, ולא השרים.

מצופה מנתניהו, שאינו עוסק כמעט בנושאי כלכלה וחברה, שייקח את המושכות לידיים ויפסיק להטיל על הרגולטורים את האשמה בתחלואי המשק, ובעיקר יפסיק לתרץ את אי-קידום המשק בגורמים שהממשלה בראשותו אחראית עליהם.

* הכותב הוא מרצה לכלכלה במרכז ללימודים אקדמיים, אור-יהודה.