בעקבות המטוס המלזי: טיסות שלא נמצאו מעולם

נכון למועד כתיבת שורות אלה, באמצע השבוע, איש אינו יודע עדיין מה אירע בגורלה של טיסה מספר 370 של חברת התעופה המלזית. ראש ממשלת מלזיה אמנם הודיע במסיבת עיתונאים דרמטית כי כיוון החקירה העיקרי כעת הוא חטיפה, והצטברו רמזים שלפיהם ייתכן שטייסי המטוס (או מהנדס שהיה עליו) הם אלה ששינו את מסלול טיסתו מקואלה למפור לבייג'ינג - אולם סימני השאלה עדיין רבים מאוד.

המסתורין סביב היעלמותה של הטיסה עמוק במיוחד בגלל גודלו של המטוס שבו מדובר - בואינג ER777-200 שאורכו כמעט 64 מטרים, מוטת כנפיו עומדת על קרוב ל-65 מטרים ומשקלו מגיע ליותר מ-138 טונות - וכמובן גם בגלל מספר בני האדם שנשא: 239 נוסעים ואנשי צוות. יותר משבוע לאחר היעלמותו של המטוס, ואף על פי שהחקירה האינטנסיבית והרב-לאומית ככל הנראה מניבה מידע, מתקשים אנשים להבין כיצד ייתכן שכלי מאסיבי כל-כך, פשוט נעלם מבלי להשאיר אחריו סימן כלשהו.

עם זאת, ואף שההיעלמות של טיסה 370 קובעת שיא חד-משמעי מבחינת גודל כלי הטיס (לעת עתה) ומספר בני האדם שהוא נשא, כשבוחנים את תולדות התעופה, מתגלים לא מעט אירועים מוזרים - מהיעלמויות לא מוסברות של כלי טיס ועד מקרי חטיפה ביזאריים ולא פתורים. הנה סיכום קצר שלהם.

1937 - אמיליה ארהארט

קשה לחשוב על מקבילה מודרנית לאמיליה ארהארט, אבל גם כיום - 77 שנים לאחר שנעלמה באוקיינוס השקט בניסיונה להיות האישה הראשונה שמקיפה בטיסה את כדור הארץ - ניתן לראות עד כמה עמוקה הייתה השפעתה על נשים במאה ה-20.

ארהארט - עשירה, יפה, נועזת, סטייליסטית הרפתקנית ובעיקר אישה המסרבת להתיישר עם המוסכמות החברתיות בתקופה שבה חיה - נראתה והתנהגה כמו שילוב של אינדיאנה ג'ונס, של בוני פארקר ושל אנג'לינה ג'ולי. זמן קצר לאחר שקיבלה את רישיון הטיס שלה, היא רכשה לעצמה מטוס והחלה לשבור איתו שיאים.

באוקטובר 1922 היא שברה את שיא הגובה לנשים (14 אלף רגל) והפכה לידוענית שכותבת ספרים וטורים בעיתונות ומפרסמת מוצרים שונים.

לאחר שצ'רלס לינדברג (שבעצמו נקשר בפרשייה טרגית מאוחר יותר) חצה את האוקיינוס האטלנטי, הוזמנה ארהארט להשתתף במיזם של אמריקאית עשירה שרצתה לראות אישה משחזרת את ההישג. היא ושני גברים השלימו את המשימה ב-21 שעות והתקבלו בכבוד מלכים כשחזרו לארצות הברית. בשנים שלאחר מכן היא נישאה (לא לפני שהבהירה לבעלה כי הנישואים יהיו פתוחים) והמשיכה לשבור עוד ועוד שיאי תעופה: גובה, מרחק ומהירות.

הישגיה הרבים של ארהארט, היותה מודל לחיקוי בקרב נשים והכבוד הרב שבו זכתה, הובילו אותה באופן טבעי להמשיך ולהעז. ב-1936, כשקיבלה לידיה מטוס מדגם אלקטרה, היא החלה לתכנן טיסה מסביב לעולם במסלול ארוך מאי פעם - על קו המשווה. ידידה פרד נונן נבחר לשמש כנווט שלה למשימה השאפתנית. הניסיון הראשון שהחל במארס 1937 כשל בגלל בעיה במטוס. ביוני של אותה שנה יצאו השניים ממיאמי שבפלורידה לכיוון מזרח וב-2 ביולי המריאו מגינאה החדשה כשיעדם הוא האי האולנד - רצועת אדמה קטנטנה בלב האוקיינוס השקט.

על-פי כל העדויות, ארהארט הייתה קרובה מאוד לאי, אולם היא מעולם לא הגיעה אליו. כשהובן שהקשר עם המטוס אבד, הוציאה ארצות הברית הון עתק על משלחת חיפוש, אולם החיפושים לא העלו דבר. לא כתם שמן, לא כנף שבורה. כלום.

הבשורה על היעלמותה של גיבורת התעופה התקבלה בארצות הברית בתדהמה. לצד התיאוריה השלטת שלפיה הדלק במטוס אזל וארהארט ונונן צללו למי הים או נטשו את המטוס וטבעו, צצו אינספור תיאוריות אחרות, מוזרות - ומוזרות יותר. בין השאר היו שטענו שהטייסת והנווט שלה חזרו לארצות הברית, שינו את שמם ושקעו לאנונימיות; או שהם יורטו ואז נחטפו על-ידי הצבא היפני שראה בהם מרגלים; או שהם נחתו על אי בודד וחיו עליו עד שגוועו מרעב.

עד היום לאיש אין מושג מה בדיוק קרה בטיסתה האחרונה של ארהארט ובמשך השנים לא נמצא אף שריד ממטוסה.

1944 - אנטואן דה סנט אכזופרי

אנטואן דה סנט אכזופרי היה ידוע כמשורר וכעיתונאי, וכמובן כמחבר "הנסיך הקטן", אולם מן הסתם היה מגדיר את עצמו כטייס יותר מכל דבר אחר. הוא נולד למשפחת אצולה צרפתית בשנת 1900 ולאחר שסיים את לימודי הארכיטקטורה, התגייס לצבא הצרפתי ב-1921. סנט אכזופרי לא הצליח לעבור את המבדקים לצי הצרפתי ונשלח לעבור קורס טיס - תפקיד שיוקרתו היתה פחותה מזו של קצין בימייה.

אלא שסנט אכזופרי התאהב בחוויה והפך לטייס אזרחי. הטייסים באותה תקופה היו חשופים לפגעי מזג האוויר, ניווטו על-פי תחושה ובאופן כללי לא יכלו לסמוך יותר מדי על המטוסים שהטיסו, אולם סנט אכזופרי לקח את האידיאליזציה של המקצוע עד הסוף. הוא בז לטייסים של מטוסים מודרניים יותר שצוידו במכשירים חדישים, הפך לאחד מחלוצי דואר האוויר וטס מעל אזורים שכוחי אל כמו הסהרה ומאוחר יותר דרום אמריקה. את חוויותיו תיעד בשני ספרים שהוציא לאור ב-1928 וב-1931.

לאחר שצ'רלס לינדברג היה לאדם הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי בטיסה, ניסה סנט אכזופרי לזכות בתהילה משל עצמו וניסה לטוס מפריז לסייגון בתוך יומיים. תקלה טכנית במטוס אילצה אותו ואת שותפו לטיסה לנחות נחיתת אונס במדבר הסהרה שבלוב, וחוויית השיטוט במדבר במשך שלושה ימים שבהם הזה, הובילה אותו מאוחר יותר לכתוב את "הנסיך הקטן".

סנט אכזופרי נפצע קשה ב-1938 בהמראה משדה התעופה של גווטמאלה סיטי, שבה נחת לחניית ביניים במסעו מניו יורק לארץ האש בארגנטינה. הוא התאושש במהירות יחסית ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה טס בשורות חיל האוויר הצרפתי עד לכיבושה של צרפת על-ידי גרמניה הנאצית. הוא גלה לניו יורק, אך מאוחר יותר - ולאחר מאבק שניהל על זכותו לטוס בגילו המתקדם (44) - הצטרף לטייסת של בנות הברית והמשיך לבצע משימות מבצעיות. ב-31 ביולי 1944 המריא סנט אכזופרי בטיסה שהייתה אמורה בלאו הכי להיות טיסתו המבצעית האחרונה, ומעולם לא נראה שוב. עדי ראייה דיווחו כי ראו מטוס צולל למי הים התיכון סמוך למרסיי, וכמה ימים לאחר היעלמותו נשטפה לחוף גופה לבושה במדי חיל האוויר הצרפתי, אולם היא מעולם לא זוהתה וסביב ההיעלמות החלו לצוץ לא מעט ספקולציות. היו ששיערו שסנט אכזופרי התאבד ואחרים סברו שהוא הצטרף אל הנסיך הקטן המדומיין שלו אי שם במדבר הסהרה.

רק ב-1998 - 54 שנים לאחר שמטוסו נעלם - מצא דייג צרפתי את צמיד היד של סנט אכזופרי. שנתיים לאחר מכן הודיעה ממשלת צרפת כי שרידי מטוסו מדגם P-38 Lightning נמצאו על קרעית הים מדרום למרסיי. אף כי סיבת התרסקותו של סנט אכזופרי אינה ודאית, ההנחה הרווחת היא שהוא הופל על-ידי טייס הלופטוואפה רוברט היישל, שדיווח באותו יום על הפלת מטוס לייטנינג בסמוך לאזור שבו טס סנט אכזופרי.

1945 - טיסה 19

ב-5 בדצמבר 1945, כמה חודשים לאחר שארצות הברית הכניעה את יפן, יצאו מבסיס הצי בפורט לודרדייל שבפלורידה חמישה מפציצי TBM Avengers של הצי ושל חיל הנחתים האמריקאי. המשימה של 14 הטייסים היתה שגרתית: המראה ב-14:10, טיסה של 104 קילומטרים מזרחה לכיוון האוקיינוס האטלנטי, תרגול הפצצה, המשך טיסה של כ-124 קילומטרים, סיבוב וטיסה של 135 קילומטרים ואז עוד פנייה, טיסה של 220 קילומטרים ונחיתה חזרה בבסיס.

בשלב הראשון התרגיל עבר ללא תקלות, אך 40 דקות לאחר שהושלכה למי האוקיינוס הפצצה האחרונה, שמעו הקצינים במגדל הפיקוח בבסיס את אחד הטייסים במכשיר הקשר: "אני לא יודע איפה אנחנו נמצאים. כנראה שהלכנו לאיבוד לאחר הפנייה האחרונה". טייס אחר, שיצא מהבסיס לאותה משימה בדיוק, ניסה לעזור בניווט, אולם קיבל מהטייס המוביל והמנוסה מאוד, קפטן צ'רלס קרול טיילור, תשדורת מדאיגה: "שני המצפנים שלי לא עובדים ואני מנסה למצוא את פורט לודרדייל. אני מעל היבשה, ואני בטוח שאני מעל הפלורידה קיז, אבל אין לי מושג איפה בדיוק ואני לא יודע איך להגיע לפורט לודרדייל".

בשלב הזה ייעצו טייסים אחרים וקציני מגדל הפיקוח לטיילור לנווט על-פי השמש ששוקעת בכיוון היבשה, אולם טיילור לא הגיב. כשמגדל הפיקוח ביקש ממנו לעבור לתדר אחר, הוא סירב ואמר שהוא חושש שהמבנה שלו יתפזר. ב-16:56 שוב הורה מגדל הפיקוח לטיילור לעבור לתדר אחר, אולם הוא לא הגיב וכמה דקות לאחר מכן נשמע פוקד על המטוסים שאיתו לפנות דווקא מזרחה. טייס לא מזוהה מהמבנה נשמע אומר בקשר: "אם היינו פונים מערבה היינו מגיעים הביתה. לעזאזל, צריך לפנות מערבה".

מגדל הפיקוח לא הצליח להעביר מסרים למבנה המטוסים, אולם המשיך לשמוע את הטייסים מדברים ביניהם עד 18:20. בשלב הזה השמש החלה לשקוע ומזג האוויר הנוח הפך במהירות לסוער. כל הניסיונות ליצור קשר עם המטוסים עלו בתוהו. הצי האמריקאי החל להוציא לאזור שבו הם היו אמורים להיות ספינות ומטוסי חיפוש. אחד מהם, מטוס PBM-5 Mariner שעליו היו 13 טיייסים ואנשי צוות, ביצע מול מגדל הפיקוח בדיקת קשר שגרתית בשעה 19:30. הניסיונות ליצור איתו קשר מאוחר יותר כשלו. ספינה של הצי דיווחה ב-21:15 על כדור אש בשמיים ומאוחר יותר היא איתרה באוקיינוס כתם שמן, אולם לא מצאה שברי מטוס או גופות.

היעלמותם של ששת המטוסים וכל אנשי צוותם בתוך כמה שעות, השיחות המבולבלות של הטייסים, יציאתם של מצפני המטוסים מכלל פעולה ובעיקר העובדה שלמרות החיפושים הקדחתניים, אף אחד מהמטוסים לא נמצא עד היום, תדלקו היטב את המיתוס של משולש ברמודה בתרבות הפופולרית. במשולש - שמשתרע בין הקצה הדרום מזרחי של פלורידה לאיי ברמודה ולפורטו ריקו - אמנם נעלמו במשך השנים עוד כמה כלי טיס וספינות, אולם בדיקה שנערכה העלתה שבניגוד לסברה, האזור אינו מסוכן לטיסה או להפלגה יותר מכל אזור אחר בעולם. עם זאת, לאחר תום מלחמת העולם השנייה ובהיעדר דמון ספציפי, החלה לפשוט בארצות הברית האמונה בחייזרים וסיפור היעלמותם של מטוסי הצי התאים לפחד החדש שפשט בקרב האמריקאים כמו כפפה ליד.

במשך השנים ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה סיפרו את סיפורה של טיסה 19 ולא מעט מדענים בעיני עצמם שטחו שלל תיאוריות: מהטענה שיבשת אטלנטיס המיתולוגית שוכנת מתחת למשולש ברמודה, עבור בתיאוריה שהאזור מלא בשדות מגנטיים אבנורמליים וכלה בכך שעצמים מעופפים בלתי מזוהים נראו בו לעתים קרובות.

אף ששרידיהם של חמישה מטוסי ה-Avenger ושל מטוס ה-Mariner לא נמצאו בכמעט 70 השנים שחלפו מאז היעלמותם, ההסבר הסביר ביותר לפרשה דווקא פשוט למדי. אובדן המפציצים מיוחס לטעות ניווט של קפטן טיילור, שהוביל את חניכיו במשימה מזרחה אל האוקיינוס עד שהדלק אזל במנועיהם. היעלמותו של מטוס החיפוש שנשלח להתחקות אחר עקבותיהם של החמישה מיוחסת להתפוצצות שנגרמה עקב דליפת דלק - תקלה שהביאה להתפוצצותם באוויר של כמה מטוסים אחרים מדגם Mariner. חובבי תיאוריות הקונספירציה, בכל מקרה, מסרבים להשתכנע.

1971 - פרשת די.בי קופר

ב-24 בנובמבר 1971 עלה אדם לבוש בחולצה לבנה, בחליפה שחורה ובסיכת פנינה שמחוברת לעניבה שלו על טיסה 305 של נורת'ווסט אוריינט איירליינס מפורטלנד שבאורגון לסיאטל שבוושינגטון. זמן קצר לפני כן, קנה אותו אדם, שהזדהה כ"דן קופר", כרטיס טיסה לכיוון אחד. הוא התיישב במושבו, הדליק סיגריה, הזמין כוס בורבון וסודה וחיכה להמראה. קלסתרונו, שצויר לאחר מכן בהסתמך על עדויות האנשים שראו אותו, נראה כאילו היה יכול להיות שייך למיליוני אנשים.

מעט לאחר שהמטוס, בואינג 727-200, החל לנסוק לכיוון היעד, מרחק חצי שעת טיסה בסך הכול, העביר האיש בחליפה השחורה פתק לפלורנס שאפנר, אחת הדיילות בטיסה. שאפנר חשבה בתחילה שהאיש מנסה להתחיל איתה והכניסה את הפתק לארנקה, אולם אז "קופר" רכן לעברה ולחש בנימוס, אך באסרטיביות: "גברתי, אני מציע לך להסתכל על הפתק. יש לי פצצה".

עד היום לא ברור אם ל"קופר" אכן הייתה פצצה, אולם בפתק נכתב שהוא לא יהסס להפעיל אותה במידת הצורך וכי מרגע זה המטוס חטוף. כאשר שאפנר ביקשה לראות את הפצצה, היא קיבלה הצצה חטופה למזוודה שבה היא ראתה שסתומי מתכת וחוטי חשמל - לא משהו ברור מספיק, אבל בהחלט משהו שגרם לה לקחת ברצינות את הנוסע המטריד. ואז הגיעו הדרישות: "קופר" רצה שהמטוס ימשיך כמתוכנן ליעדו ובשדה התעופה בסיאטל יעבירו לרשותו 200 אלף דולרים, ארבעה מצנחים (שניים ראשיים ושניים רזרביים) ומשאית דלק שתתדלק את המטוס לקראת טיסה ליעד אחר.

טייס המטוס שלח את רשימת הדרישות למגדל הפיקוח בסיאטל, שמצדו העביר אותו בבהילות למשטרה המקומית ולבולשת הפדרלית. הנחיות האף.בי.איי היו חד משמעיות: לשתף פעולה עם החוטף. בזמן שהרשויות ארגנו את הכסף ואת המצנחים (הם הושגו בסופו של דבר מבית ספר לצניחה בסמוך לשדה התעופה של סיאטל) המטוס חג מסביב לאזור במשך שעתיים כדי לאפשר לרשויות להתכונן. ל-36 הנוסעים על הטיסה נאמר כי הנחיתה תתעכב בגלל בעיות טכניות. בזמן שכל זה קרה, "קופר" הזמין משאפנר עוד בורבון וסודה, התעקש לשלם על הדרינק וגם השאיר לדיילת החטופה טיפ. הטייס גם העיד לאחר מכן שהוא היה מנומס, רהוט ורגוע. כולם חיבבו אותו.

לאחר שאנשי האף.בי.איי הודיעו לטייס שדרישותיו של "קופר" מולאו, נחת המטוס על מסלול מבודד בשדה התעופה בסיאטל. "קופר" הורה לטייס לכבות את האורות בתא הטייס כדי למנוע מצלפים לירות לתוכו ולאחר שקיבל לידיו את המצנחים ואת השק ובו הדולרים, שחרר את הנוסעים ואת הדיילות. ב-19:40 הורה "קופר" לצוות המצומצם שנשאר במטוס להמריא לכיוון העיר רינו שבנבאדה ולטוס לאט ובגובה נמוך.

לאחר שהמטוס היה באוויר, פקד "קופר" על הצוות להסתגר בתא הטייס, אך לפני שהדלת נסגרה ראתה אותו הפרסרית קושר משהו - כנראה שק הכסף - מסביב לגופו. בסביבות השעה 20:00 נדלקה בתא הטייס הנורית שמראה על פתיחת הדלת האחורית במטוס ו-13 דקות מאוחר יותר הורגשה מכיוון זנב המטוס תנועה קטנה וחדה כלפי מעלה.

שעתיים מאוחר יותר, כשהמטוס נחת שוב בשדה התעופה של סיאטל, "קופר" לא היה עליו. עוד באותו ערב יצא האף.בי.איי למבצע ענק בניסיון לתפוס את קופר. האזור שבו הוא צנח נסרק מהקרקע ומהאוויר, המספרים הסידוריים של שטרות הכסף שניתנו לו הועברו לכל עסק שנוהג לקבל כמויות גדולות של מזומנים וכל הנוסעים ואנשי הצוות שהיו על המטוס תוחקרו שוב ושוב.

לאחר שהחיפוש לא העלה דבר, אפילו ביצעו סוכני האף.בי.איי סימולציה של צניחה מהמטוס באותם תנאים, אולם גם המידע שהתקבל מאותה סימולציה לא קידם אותם לקראת לכידתו של "קופר". תשע שנים לאחר החטיפה, מצא ילד שטייל באזור שבו כנראה צנח "קופר" שלוש ערימות של שטרות - 5,800 דולר בסך הכול. בדיקת הכסף העלתה שמדובר בחלק מהכופר ששולם ל"קופר".

בשנה שלאחר החטיפה המוזרה ניסו 15 חוטפי מטוסים אחרים להשתלט באופן דומה על טיסות ולצנוח מהן. כולם נכשלו במהלך החטיפה או נתפסו זמן קצר לאחר שהשלימו אותה. "קופר", ככל הידוע, לא היה אחד מהם.