הרעיון של לפיד לא כזה רע

המתקפה על תוכנית ה-0% מע"מ - עוד דוגמה לדיקטטורת פקידי האוצר

1. חשוב מאוד להעביר לסטודנטים לכלכלה את פרשת השבוע, המלמדת הרבה פחות על כלכלה והרבה יותר על הליכים אנטי-דמוקרטיים. לא פעם ולא פעמיים הדבקנו לקליקה של משרד האוצר את המילה הקשה "דיקטטורה" על שום הניסיון של כלכלנים, מוכשרים ומקצועיים לעילא ולעילא, לארגן ולקבוע את המדיניות הכלכלית-חברתית של מדינת ישראל לאורך תקופה ארוכה קרוב מדי לעריצות כלכלית. הקלות הבלתי נסבלת שבה כלכלנים, שוב - סופר מוכשרים וסופר מקצועיים ככל שיהיו, יכולים להשתמש בכוח תפקידם לקבוע ולשרטט מדיניות חברתית-ציבורית היא בלתי הגיונית, וגרוע מכול, היא לעתים מסוכנת מאוד לכלכלה ולדמוקרטיה.

פוליטיקאים אינם מלאכים כמובן. צריך לרסנם, צריך להזהירם מפני פיזור כספים לא מבוקר, אבל להפוך איזו תוכנית למע"מ אפסי על דירות חדשות, שהיא די מוגבלת תקציבית, לסוג של אפוקליפסה עכשיו - זה לא רק מוגזם, זה גם מבהיל. לא הייתה מילה שפקידי האוצר בחלו בה כדי לסכל את תוכנית לפיד: פופוליזם, ייאוש, פאניקה, אומללות, היסטריה ועוד מאותו רפרטואר. חבר'ה, תרגיעו, זה לא סוף העולם.

צריך להבין: משרד האוצר הוא הגוף בעל העוצמה הגדולה ביותר במשק, והוא גם משרד יחסי הציבור הגדול ביותר במשק, הגוף הכוחני ביותר במשק והגוף המסית ביותר במשק. אם מישהו או משהו לא מתיישר עם ספרי הקודש של המשרד, הוא נשחט. פשוט כך, נשחט. קבלני הביצוע הם להקה של עיתונאים שאוכלים מכף ידו של המשרד ומשרתים אותו נאמנה זה שנים ארוכות. באחד הנימוקים המביכים נגד התוכנית, שנכתב על ידי אחד משופרי האוצר, נטען ש"מדובר במצרך כמו דירה, שאינו מצרך יסוד הנדרש לשם קיום, ושדווקא האוכלוסיות החזקות יותר הן אלה שיכולות לרכוש אותו...". מצרך? יסוד? דירה? נדרש לשם קיום? כנראה הניתוק והאטימות הם מצרך יסודי אצל האוצר.

יש באוצר אנשי מקצוע מצוינים, אכפתיים ומסורים, בחלק מהמקרים הם ראויים לכל התשבחות על עמידתם הצודקת מול הפוליטיקאים או מול גורמים פרטיים, אבל אימוץ אוטומטי וגורף של עמדתם רק בשם ה"מקצועיות" עלול להיות מסוכן מאוד. הבעיה היא בעיקר ברוח הקודש שהופכת לעתים קרובות לצדקנות ולטהרנות יתר. לשיטתם, יש תורה כלכלית אחת ואמת כלכלית אחת. המציאות הכלכלית, כפי שהוכיח לנו שוק הדיור בשנים האחרונות, הרבה יותר מורכבת ואין תורה אחת שתוביל לפתרון ובוודאי אין אמת אחת.

ד"ר מיכאל שראל, הכלכלן הראשי של האוצר, היטיב לתאר במכתב ההתפטרות ה"דרמטי" שלו את החסרונות הבולטים של הטבות המס באופן כללי, ובהן הטבת המס הצפויה בביטול המע"מ על דירות חדשות. הנימוקים של שראל היו כה מקצועיים וכה מרשימים, עד שמתבקש לשאול למה הם לא הוצגו או יושמו גם בזמן שהטבות המס לתאגידים הגדולים התפרעו והגיעו לרמה של כ-8 מיליארד שקל (2012), נתון שהאוצר הסתיר בפועל, וכ-7.2 מיליארד שקל (2011). מתבקש לשאול מדוע אז לא קם מנהל בכיר אחד באוצר עם מצפון מקצועי, שם את המפתחות על השולחן וזעק שמדובר בהחלטות שטחיות, פופוליסטיות ושגויות מכל זווית אפשרית (למען ההגינות נציין שהטבות המס לתאגידים הגדולים, ובמיוחד לטבע, לא נרקחו בקדנציה של שראל).

מתבקש לשאול כיצד שיתף האוצר פעולה, במישרין ובעקיפין, עם מלאכת ההסתרה המבישה של נתוני הטבות המס ונאלץ לחשוף אותם רק בצו בית משפט בעקבות עתירת "גלובס". מתבקש לשאול כיצד צו מצפונם של בכירי האוצר לא ייסר אותם בזמנו, כשנקבע לטבע מסלול מס חסר תקדים של 0%, כיצד הם לא דרשו הגבלה על ההטבות, כיצד הם לא ביקשו לבדוק את יעילות ההטבות ואת השפעתן על התעסוקה. מתברר שאם הטבות מס מתיישרות עם האג'נדה האו צרית, אז אפשר להכשיר את השרץ, וכדי להכשיר את השרץ מחביאים ומסתירים נתונים. אבל אם חלילה הטבות המס אינן מתיישרות עם האג'נדה, פורצת מהומת אלוהים. מביך לראות כיצד האוצר השלים עם הטבת מס של כ-3 מיליארד שקל בשנה לחברה אחת אבל הפך הטבת מס של כ-2 מיליארד שקל לזוגות צעירים בשנה אחת לאסון לאומי.

שראל מגדיר עצמו יפה מאוד כמי ש"מרגיש אחריות כלפי הציבור הרחב שאותו אני מחויב לשרת והוא המממן את משכורתי". מתבקש לשאול את שראל איפה בדיוק הוא היה, למה קולו לא נשמע ולמה "מחויבותו ואחריותו לציבור הרחב" נעלמה כלא הייתה כשהאוצר בישל לציבור בצורה פופוליסטית, שטחית ושגויה מכל זווית אפשרית (אם להשתמש במינוחים של שראל עצמו) את מס משפרי הדיור האווילי בתקציב האחרון, יוזמה שטורפדה בכנסת. גם אז האוצר עשה זאת במחשכים, בלי לתת הסברים מספקים, בלי עבודת מטה ראויה ובלי שהוצאו נתונים מפורטים כלשהם על ההשלכות בספר התקציב. כך לא פועלת דמוקרטיה, כך פועלת דיקטטורה שיש לה כוח ועוצמה בלתי נתפסים. שום חברה עסקית לא הייתה מאפשרת לסמנכ"ל הכספים או לכלכלן הראשי שלה לקבוע איך יש לנהל אותה. המקום היחיד שבו גזברים מנסים לקבוע את האסטרטגיה של העסק שלהם הוא ממשלת ישראל.

2. מע"מ בשיעור אחיד הוא חלומו של כל גובה מס בגלל קלות הגבייה וקלות העלאת המס. למס כזה יש מאפיינים רגרסיביים, כלומר, שיעורו האפקטיבי גבוה יותר ככל שהכנסת משק הבית נמוכה יותר (משקל הצריכה הולך ופוחת ככל שהכנסת משק הבית הולכת וגדלה) ולכן מע"מ, בהגדרה, הוא מס שפוגע יותר בשכבות החלשות. זו הסיבה שבכמה מדינות מונהגים שיעורים לא אחידים של מע"מ על שורה של מוצרים, בין היתר גם על דירות חדשות.

אבל יש עוד סיבה שמע"מ גבוה הוא חלומם של אנשי האוצר: מה שלא מצליחה מערכת המס ה"רגילה" להשיג מהכלכלה השחורה, המע"מ משלים לכאורה. כלומר, כל מי שצורך בשחור, ויש בישראל לא מעט כאלה, ממוסה דרך המע"מ (מילאת דלק בשחור? הוצאת את הסטפות על קניות בסופר? הבאת חבילות לרכישת כלי רכב חדש? יש מע"מ). באוצר לא יודו בכך, אבל זו גישה מאוד מעוותת: במקום לטפל בשורש הבעיה, במפלצת הכלכלה השחורה שמגיעה לפחות לרבע ואף יותר מהכלכלה בישראל, נוח להשתמש במע"מ כדי להכות במעלימי המס. את המחיר משלמות השכבות החלשות בשיעורי מע"מ אחידים וגבוהים יחסית.

הטענה של האוצר כאילו ביטול המע"מ על דירות חדשות יעזור דווקא לשכבות המבוססות (ככל שמחיר הדירה גבוה יותר ההטבה גדולה יותר) היא די מקוממת. הרי מע"מ באופיו הוא מס רגרסיבי שפוגע בשכבות החלשות, אז איך ביטולו במקטע מסוים יסייע רק או בעיקר למבוססים? ובכלל, מה זה מבוססים? זוג צעיר שרוכש דירה ב-1.5 מיליון שקל הוא מבוסס? נו, באמת.

התנגדות האוצר למע"מ בשיעור 0% על דירות חדשות נובע מסיבות אחרות לגמרי, דתיות-משיחיות כמעט. האוצר רואה במע"מ דיפרנציאלי אם כל חטאת, דבר שיגרום נזק יותר מתועלת. החששות מובנים: הורדת מע"מ על כל מוצר תישאר, בחלקה או ברובה, בידי המוכר (בניגוד למצב שבו העלאת מע"מ לא נספגת כלל על ידי המוכר); עוד ועוד מוצרים "יבקשו" להיכנס לפטור, לצד הפטורים הישנים באילת והפטור על פירות וירקות; הפטור יוביל לרמאויות ולתחמונים; החלת פטור על מוצר תהיה קלה יותר מלבטלו (נכנסת לרשימה? הלובי הרלוונטי כבר יטרפד כל ניסיון לביטול). כל החששות הללו לגיטימיים והאוצר אף נותן להם תימוכין מפי מומחים כלכליים, אבל הוא שוכח עובדה אחת פשוטה: פטור ממע"מ או מע"מ מופחת על דירות חדשות קיים בכמה וכמה מדינות במערב (צירפנו את הטבלה המלאה) ובאף אחת מהן לא התרגש אסון לאומי, כפי שמאיימים באוצר. בריטניה וגרמניה הן לא מדינות זניחות במיוחד, ובשתיהן יש פטור כזה.

3. בדיעבד, הסיפור הגדול של שוק הדיור הוא הסיפור הגדול של הריבית האפסית ב-5-6 שנים האחרונות והוא גם סיפור הכישלון הגדול של נתניהו ופישר, שליוו לאורך כל השנים הללו את בועת הדיור באדישות ובהדחקה. עכשיו אחד מהם צופה בה מהצד בתפקידו הבכיר והחדש כסגן יו"ר הפד והאחר מנהל מאבקי יוקרה וקרדיט, ובעיקר מנסה להטיל את האשמה על אחרים.

אנחנו מדגישים זאת שוב בפעם המי יודע כמה: הריבית הרצפתית שמשלמים תאגידים ואנשים פרטיים על ההלוואות שהם לוקחים, או במונח הפופולרי יותר - "הכסף הזול", או בפשטות רבה יותר - קללת המינוף, גורמת לכך שגם משקי הבית וגם החברות חזרו להתמנף בתוך התעלמות כמעט מוחלטת מהסיכונים.

כמו בכל עידן של כסף זול, אין פה ארוחות חינם, ומדובר באחד העידנים הארוכים יותר בהיסטוריה, שגורם ועוד יגרום תופעות לוואי קשות. למשל, התמכרות מאוד מסוכנת. השווינו בעבר את הכסף הזול לסמים. הם ממכרים וקשה להיגמל מהם, וכשמנסים או מתחילים להיגמל - זה עלול להיות כואב מאוד. הכסף הזול מעודד עיוותים במחירי הנכסים - ממניות, דרך נדל"ן ועד איגרות חוב קונצרניות ואיגרות חוב של מדינות.

ריבית אפסית היא החמצן של סחרור במחירי נכסים. את כלל האצבע הזה כלכלנים מבינים היטב, גם כלכלני האוצר של ישראל, אבל לבועות יש פסיכולוגיה משלהן: ההתמכרות להן מעוורת, מסממת (בדיוק כמו ההכנסות הגבוהות לאוצר מענף הנדל"ן שנעות בין 15 ל-20 מיליארד שקל בשנה). לאורך 3-4 השנים האחרונות התריע "גלובס" מפני התסריט הזה והפציר בבנק ישראל ובאוצר לפעול בעוצמה ובנחישות, אבל פישר טען שלא מדובר כלל בבועה ונתניהו היה עסוק בעוד ועוד הפרחת תוכניות סרק.

גם בהתנהלות שלהם יש משהו מהפסיכולוגיה: אנשים שבעים מעולם לא יבינו את האנשים שאין להם, שמתקשים לשרוד, שמתקשים לגרד הון עצמי לדירה במחיר מנופח. כשענקית בנקאות פושטת רגל כמו סיטיגרופ מפנקת את פישר בעשרות מיליוני שקלים בתקופה כה קצרה, אתה לא מצפה שנגיד בנק ישרת ויהיה נאמן לאזרחים. הוא משרת ונאמן לבנקאים, ליציבותם, לחשש שירידה משמעותית במחירי הנדל"ן תפגע ביציבותם. לאורך כל תקופת כהונתו נישא פישר על כפיה של התקשורת הכלכלית כאילו היה סוג של אלוהים. עכשיו אלוהים צופה בנו מהצד. אכן, אלוהים ישמור על אותם זוגות צעירים שקנו ועוד יקנו דירות במחירים מנופחים, במשכנתאות נדיבות בריבית אפסית, כשהגלגל יתהפך.

האוצר ובנק ישראל לא העריכו נכון את עודף הביקוש שייגרם כתוצאה מהריבית האפסית, את ההתנפלות של משקיעים בשוק הנדל"ן, את סחרור העליות הדרמטי (80% ויותר). בשעה שהמערכת הכלכלית חגגה את יציאתה החלקה יחסית של ישראל מהמשבר של 2008, החלה להתנפח לה בועת הדיור. בשנתיים-שלוש הראשונות כולם נרדמו בשמירה, פישר אפילו טרח להרגיע את כולנו שבסך הכול מדובר בהתאמת מחירים ובבנק המרכזי עומדים על המשמר שלא תיווצר בועה. המילה "בועה" נאסרה להגייה בבנק ישראל ובאוצר ורק כמה אנשים עם מצפון בתוך המשרדים העזו ללחוש אותה, שלא באופן רשמי.

כשבנק ישראל והאוצר הבינו שהמחירים מסתחררים, שיש פה סוג של אובדן שליטה, שזו צרה צרורה, הם החלו לפעול. מאוחר מדי ומעט מדי. כמה סבבים של הגבלות על משכנתאות ניסו לחנוק את הביקושים ללא כל הצלחה.

הסיסמאות על היצע שיתאים לביקוש רלוונטיות לטווח הארוך ולא לטווח הקצר. הציבור רוצה, בצדק, פתרונות עכשיו ומיד, הוא שבע מהבטחות, הוא שבע מתוכניות, הוא שבע מהצהרות, הוא שבע מהתנהלות הממשלה. באוצר ובבנק ישראל מקווים או רוצים לקוות שסבב ההגבלות האחרון מתחיל להשפיע. החודשיים הראשונים של השנה מעודדים מהבחינה הזאת - יש ירידה משמעותית בעסקאות, השאלה הגדולה היא אם זו אכן נקודת הפיתול, שממנה המחירים יתחילו לרדת, או שמא זו עוד ירידה קטנה לצורך עלייה מחודשת. כמובן, כוחות השוק הם התרופה הטובה ביותר למחירי הדירות, אבל הנבואה הרי ניתנה לשוטים, ולצפות מה יעשו כוחות השוק - זה הימור גרוע במיוחד, אבל לפחות הזוגות הצעירים יכולים לעזור במשהו: אל תקנו בינתיים דירות.

המצע הפורה שעליה צמחה בועת הנדל"ן, כלומר הריבית האפסית, ימשיך לשרת אותה עוד זמן מה, עוד כשנה. משבר כלשהו הרי יגיע והוא תמיד מתחיל מהסיבה הלא צפויה שתשפיע על כל השווקים, ממניות ועד נדל"ן.

עד אז, 0% מע"מ על דירות חדשות לזוגות הצעירים יכול להיות רעיון לא רע, אם ייושם נכון. כן, וזה סוג של "מצרך יסודי לצורך קיום", לידיעת פקידי האוצר. מבחינתם אפשר לגור אמנם בשכירות, אבל כנראה שעדיף בכלל אוהל באמצע הרחוב.

שיעורי מעמ באיחוד האירופי על מכירה של דירות חדשות
 שיעורי מעמ באיחוד האירופי על מכירה של דירות חדשות

לפיד
 לפיד

צרו איתנו קשר *5988