מי צריך עוד כביש בצפון?

טבלת הנתונים האדומה המלמדת על ירידה במספר הנסיעות בכל אמצעי התחבורה, היא תוצר של חודש פברואר, יוצא הדופן והקצר בחודשי השנה. הירידה בשיעור 6% ועד קרוב ל-9% שספגו כולם, אינה מלמדת על צמצום הנסיעה בהם, אלא על מספר הימים הקטן של החודש, יחסית לחודשים אחרים.

זו ההזדמנות להתבונן בטבלה דרך הגורם היחיד בה שמוסר את הנתונים לפי ממוצע יומי - נתיבי איילון (כל היתר מופיעים בטבלה שלנו לפי סיכום כמות כל הנסיעות בהם, בחודש).

 מדד התחבורה - פברואר

נתיבי איילון גם הם הציגו ירידה זעירה, שנכנסת בתוך סטיית תקן (1.5%), ושאינה שונה בהרבה מהעלייה שנרשמה בהם בחודש שעבר, יחסית לקודמו (1.2%). בהנחה שכמעט כל הנסיעות באיילון הן במכוניות פרטיות, ושרובן נעשות לצורכי עבודה (הממוצע בטבלה מחושב לפי נתוני נסיעה באיילון בימי חול בלבד), אפשר לסכם בצער, שעם כל השמחה על הגידול העקבי בנסיעות ברכבת, הרפורמה באוטובוסים העירוניים וטרנד הרכיבה באופניים, עדיין לא מסתמן אצלנו שינוי ניכר בהיקף הנסיעה במכוניות פרטיות.

לפני שבוע נבהלה עיריית פריז מזיהום אוויר חסר תקדים שנרשם באזורה, ואשר רובו תולדה של תנועת רכב פרטי. בנוהל חירום חסר תקדים, הפצירה רשות התחבורה המטרופולונית בבאים לשטחה להימנע מלעשות זאת ברכבם המוטורי הפרטי, והכריזה על התרת נסיעה בחינם בכל אמצעי התחבורה הציבורית.

אחרי אירוע קיצוני כזה באירופה, עם נתוני תחבורה שכאלה בישראל, כדאי להתבונן בחוכמה שלאחר מעשה שנקטה בבהלה פריז, ולשקול איך מקדימים רפואה למכה במטרופולינים שלנו. רמז: חגיגות פתיחה של מחלפי כבישים גדולים בצפון הארץ, כפי שנעשו כאן החודש, אולי אינם התרופה הראשונה שצריך לנסות.