המומחים ממליצים: לקנות לקנות

לשוקי הכספים של הודו שורה עכשיו "עליצות לא-רציונלית", אם מותר להשתמש במטבע הלשון המפורסם של אלן גרינספן בימי התנפחותה של בועת ההיי-טק בבורסה האמריקאית, באמצע שנות ה-90.

כשם שהעליצות ההיא היתה קשורה בציפיות לא-ריאליות - אלה שהזניקו בסופו של דבר את הנאסד"ק מעל 5,000 נקודות - אף העליצות ההודית קשורה בציפיות פנטסטיות. הבורסה של מומבאיי שניה עכשיו רק לזו של ג'קרטה בין אלה המכונות "הארצות המגיחות". במשך עשרה ימים, עד תחילת השבוע, קרנות נאמנות זרות רכשו מניות הודיות בערך של 2.2 מיליארד דולר. מאז תחילת השנה עמדה הזרימה על שלושה מיליארד דולר.

גולדמן סאקס שידרגה השבוע שני בנקים הודיים, והיא ממליצה לקנות את מניותיהם (SBI ו-BoB, שניהם בבעלות המדינה). היא חוזה עכשיו שהשיפור הצפוי בכלכלת הודו יאפשר לבנקים האלה לקצץ את חובותיהם הרעים.

המטבע הלאומי, הרופי, קרוב עכשיו להשתחרר מן העוגן של 60 לדולר, ונשמעים דיבורים על עלייתו עד רמה של 45 רופי. אלה כמובן חדשות לא כל כך טובות ליצוא ההודי, אבל חדשות מצוינות בשביל צרכנים, הנאנקים תחת עול אינפלציה, ויצרנים המשלמים ריבית קצוצה (היא עומדת עכשיו על 9%).

לשחרר את סתימת העורקים

הציפיות הן פוליטיות. השווקים הגיעו למסקנה, שבהודו תקום בחודש יוני ממשלה חדשה. היא תהיה יציבה, היא תעשה בדק-בית יסודי - והיא תהיה ידידותית מאוד כלפי המגזר הפרטי. תשתחרר סוף סוף סתימת העורקים, שהאטה בשנים האחרונות את צמיחתה של הודו (מסמוך ל-10% בתחילת העשור עד 4.6% השנה).

הציפיות האלה קשורות בתחזית, שבבחירות המתקרבת במהירות (יתחילו ב-7 באפריל, יסתיימו ב-12 במאי) ינחל הימין ניצחון מסיבי. זה מה שמראים כל הסקרים. הניסיון אמנם מראה, שעל סקרים בהודו קשה לסמוך מפני שקשה מאוד לערוך, אבל בחירות בחמש מדינות של הודו בסוף השנה שעברה הנחילו ניצחונות ברורים, לפעמים עצומים, לאופוזיציה הימנית.

מסע הבחירות שלה אפקטיבי לאין שיעור מזה של מפלגת השלטון הוותיקה, הקונגרס של שושלת נהרו-גאנדהי. הימין שולט ללא מצרים במדיה החברתית. עצרות הבחירות שלו מושכות רבבות, לפעמים מאות אלפים. הוא שיוותה לבחירות האלה נופך נשיאותי, אף כי הודו היא דמוקרטיה פרלמנטרית.

מפלגת האופוזיציה העיקרית, בהאראטיה ג'אנאטה, או מפלגת העם ההודית (BJP) הקדימה להודיע, עוד בסתיו שעבר, מי יהיה מועמדה לראש הממשלה. האיש, נארנדרה מודי, עמד ב-12 השנה האחרונות בראש מדינת גוג'אראט, במערב הודו. היא מוצגת כדגם הצלחה, הראוי לחיקוי ארצי. בהודו יש 28 מדינות, ה-29 בדרך, והן שונות זו מזו באופן קיצוני. הדגם של גוג'אראט יתאים רק לחלקן, אם בכלל. אבל ההודים להוטים להאמין שמישהו יוכל לגאול אותם מן האינרציה של השנים האחרונות.

מודי לא יחבוש כיפה

משיחת מודי למועמד היתה כרוכה בסיכון ניכר. הוא דמות מקטבת, המזכירה (אפילו לכמה הודים) את אריאל שרון בישראל, או את רונלד רייגן בארה"ב בשנות ה-70. בארץ שבה מתגוררים 160 מיליון מוסלמים (לכל הפחות), הוא מוחזק אחראי, לפחות באופן פוליטי ומוסרי אם גם לא משפטי, לטבח של אלף מוסלמים (אולי יותר) באהמדאבאד, העיר הגדולה ביותר בגוג'אראט, לפני 12 שנה.

מודי מייצג ימין לאומני דתי נוקשה, שמעולם לא היה בשלטון בהודו. BJP עצמה היתה שם, אבל נוכחותה היתה בדרך כלל מפויסת ומזמינה. היא מינתה מוסלמי לנשיא הודו, ושיפרה את היחסים עם האויבת ההיסטורית פקיסטן. מודי מפורסם בסירובו לעשות אפילו מחוות קטנות של דרך ארץ, שכל פוליטיקאי הודי אמון עליהן, כמו למשל לחבוש כיפה מוסלמית לעיני המצלמות בהתקדש עיד אל פיטר.

דרכו של מודי לשלטון רצופה בהתעוררות של מצביעים מבני הרוב ההינדואי, בייחוד במדינות הצפון המאוכלסות, ששם יוכרעו הבחירות. שם, הציפיה לקראת הופעותיו הפומביות לובשת ממדים משיחיים. הוא מופיע במצנפות צבעוניות, ונושא נאומים (בדרך כלל בלשון ההינדית) המרבעים כל מעגל. הוא אומן של ניסוח בוטה וממצה. הוא אינו יודע רחמים בקיתונות הבוז שהוא ממטיר על מפלגת הקונגרס, ובייחוד על המשפחה השלטת.

שועי העסקים בהודו התייצבו לימינו כמעט כאיש אחד. בהודו יש כמה תאגידי-אחזקות תמנוניים, המחזיקים בידיהם נתחים הגונים כמעט בכל צד של פעילות כלכלית. הם נמצאים בשליטתן של משפחות רבות-כוח, כמו טאטה, אדאני ואמבאני. לתאגידים האלה יש ניסיון מר במדינות הודיות, שבהן פופוליזם, ימני או שמאלי או לא-רעיוני, מנע את כניסתם. למרבה העניין, דווקא ממשלה קומוניסטית (במדינת מערב בנגל) ניסתה להביא את טאטה. הניסיון הזה עלה לה ביוקר: היא הפסידה בבחירות. מודי מיהר להזמין את טאטה לגוג'אראט, כדי שתרכיב שם כלי רכב. היא קיבלה נדל"ן כמעט בחינם והקלות מס מפליגות.

גוג'אראט הוכרזה מאז "ידידותית לעסקים", ותור ארוך מזדנב בכניסה אליה, לא רק של משקיעים הודיים, אלא גם של משקיעים זרים (כולל כמה ישראלים).

מי צריך תואר מהרווארד

בשבועות האחרונים התפתח ויכוח מעניין בשאלה אם ראש ממשלה צריך להבין בכלל בכלכלה. להודו יש כיום שר אוצר מבריק ומשכיל, ששמו צ'ידאמבאראם (הוא בן העם הטאמילי, ולטאמילים יש בדרך כלל רק שם אחד). הוא בוגר בית הספר למנהל עסקים בהרווארד, מדבר אנגלית מצוינת, ומרשים את כל בני שיחו, הודים וזרים (השר נפתלי בנט היה אחד מהם, כאשר ביקר בהודו בסתיו שעבר).

ראש הממשלה זה עשר שנים, מנמוהאן סינג, הוא בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת קיימברידג', בריטניה. הוא שימש פרופסור לסחר בינלאומי בבית הספר הגבוה לכלכלה בדלהי. הוא החזיק בשורה של משרות בכירות בשירות המדינה ההודי. הוא גם האיש שיזם את הרפורמות הכלכליות, אשר התחילו את צמיחתה של הודו, לפני עשרים שנה ויותר.

אכן, קשה להעלות על הדעת זוג הולם יותר לנהל את כלכלת הודו בימי משבר. אבל מודי, שיחסי איבה אישיים כרותים לו עם צ'ידאמבאראם, לגלג על סגולותיהם האקדמיות של ראש הממשלה ושל שר האוצר. מה שצריך הוא אמר, זה עבודה קשה למען העם, לא תעודות מהרווארד.

התפרצות כזאת של אנטי-אינטלקטואליזם מתיישבת יפה עם טקטיקות פופוליסטיות. דוד לוי, בשעה שעדיין קיווה להיות יום אחד מנהיג הליכוד, היה מייחד טונים סרקסטיים להתרסותיו נגד "פרופסור" משה ארנס (שבעצם מעולם לא היה פרופסור).

אחד הכלכלנים הבכירים של BJP אמר החודש בראיון לערוץ הטלוויזיה ההודי של בלומברג, כי "ראש הממשלה אינו צריך לדעת מה זה 'מאזן התשלומים'. יש לו די יועצים שיידעו". צריך להודות שזו הכרזה קצת מרחיקת לכת. היא טבעה איכשהו באוקיאנוס המלל המציף את הודו בימים האלה.

מים קדושים ימתקו

ברוח המטאפורה הנוזלית הזו, הכול מדברים עכשיו על "הגל של מודי", צונאמי המטביע כל מה שנקרה בדרכו. למרבה הסמליות, מודי, שמעולם לא היה חבר בפרלמנט הפדרלי, החליט להתמודד על מושב ב"לוק סבהא" (הבית התחתון של הפרלמנט) מטעם מחוז בחירה בעיר הקדושה ואראנאסי, על שפת נהר הגאנגה. מים קדושים ימתקו, והבחירה החריפה הזו הטעימה עוד יותר את הילת המשיח שלו.

בתחילת השבוע התבקשו אוהדי מודי לחדול לקרוא לכבודו "הארי, הארי מודי". גם לא-הודי יזהה את הקריאה הזו, הבוקעת מגרונותיהם של נזירים בגלימות כתומות בכל ערי המערב, חוץ מזה שהם קוראים אותה לכבוד האל ההינדואי קרישנה. אמרגני הבחירות של BJP כנראה התחילו לחשוש, שהאלהת מנהיגם תזיק לעניינם, סמוך לקו הסיום. הם מנסים עכשיו לשוות למועמדותו של מודי אופי יותר רציונלי, פחות אמוציונלי.

אף כי לאיש אין ספק שמפלגת העם ההודית תהיה הגדולה ביותר בפרלמנט הבא, אין כל ודאות שהיא תזכה במספר מספיק של מושבים כדי לכונן קואליציה יציבה (שום מפלגה הודית לא קיבלה רוב מוחלט זה 30 שנה).

מפלגת הקונגרס לא תעמוד בראש הממשלה הבאה. בזה אין כמעט ספק. שר האוצר צ'ידאמבאראם עתה זה החליט שאין אפילו טעם להיבחר לפרלמנט הבא. הוא הואיל להאציל את מושבו לבנו. שושלתיות שזורה בפוליטיקה ההודית לאורכה ולרוחבה. השאלה היא אם הקונגרס תנחל תבוסה היסטורית, ותצנח אל מתחת למאה מושבים (מתוך 545).

קלף הניצחון המקווה שלה בשנים האחרונות היה ההשקעות המסיביות שהיא עשתה באזורים כפריים, מקום מגוריהם של רוב ההודים (70% ויותר). הסובסידיות שהיא מעניקה בתעסוקה ובמזון הן הגדולות ביותר בדברי ימי האדם. יש סימנים שבאזורים הכפריים, עד כמה שניתן לכמת אותם, מצב הרוח "טוב", בניגוד לערים המדוכדכות והמאוכזבות. ההצבעה הכפרית עדיין יכולה לטרוף קלפים.

מספרים הודיים

כך או כך, מפלגת הקונגרס עושה ניסיון של הרגע האחרון להוכיח שהיא אינה עוינת את עולם העסקים. היא פרסמה השבוע את מצע הבחירות שלה כמו היתה מפלגה שעתה זה נולדה. היא מבטיחה "תכנית של מאה ימים לצמיחה ולתעסוקה"; מאה מיליון מקומות עבודה חדשים בחמש השנים הבאות; להעביר שני שלישים מן ההודים אל "המעמד הבינוני"; חשבון בנק לכל הודי בתוך חמש שנים; השקעה של טריליון דולר בתשתית בעשר השנים הבאות. מנהיג בכיר של הקונגרס אפילו הביע צער על מיסוי רטרואקטיבי שעיצבן את קהילת העסקים.

בהתכתשות המצעים, מפלגת העם מבטיחה אפילו יותר: 250 מיליון מקומות עבודה בעשר השנים הבאות. מה שנשמע כמעט מגוחך הוא בעצם כורח המציאות בהודו. יש בה 1.2 מיליארד בני אדם, והיא תחלוף על פני סין בתוך עשר שנים. חצי תושביה צעירים מ-25. אין לה פנאי לצמוח בנחת. הערכה סולידית מעמידה את מספר מקומות העבודה החדשים הנחוצים כדי להדביק את קצב המצטרפים אל שוק העבודה על עשרה מיליון בשנה. המסר של שתי המפלגות העיקריות הוא 25-20 מיליון.

אגב, המשחק בהודו כנראה אינו מתנהל עוד בין שתי מפלגות עיקריות אלא בין שלוש. על ההתפתחות הזו אני מקווה לכתוב בשבוע הבא, ובלבד שרוסיה לא תפלוש בינתיים לאוקראינה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-bit.ly/1aPv4Id. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny