לא סוף פסוק

הרשעת ראש ממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בעבירות שוחד ושחיתות שלטונית אינה עניין של מה בכך ואינה סיבה לשמחה. עם זאת, על הדמוקרטיה הישראלית להרים ראשה בגאווה לאחר הכרעת הדין בעניין זה, מאחר שיש בה כדי לחזק את שלטון החוק בישראל ולהוכיח את חוסנה של הדמוקרטיה גם כאשר נבחרי-ציבור בכירים מורשעים בעבירות חמורות המטילות עליהם קלון ציבורי. מערכת המשפט היא אחד מנכסיה היקרים ביותר של ישראל, והיא המגן המרכזי של שלטון החוק ושל הדמוקרטיה מפני שחיתות שלטונית ומפני פגעים אחרים. אתמול הוכיחה מערכת המשפט, שוב, עד כמה אין בה מורא מפני נאשם כלשהו, יהא מעמדו אשר יהא.

בשנים האחרונה ספגה הפרקליטות פגיעות לא פשוטות בחלק מתיקי השחיתות שבהן טיפלה (דוגמת זיכוי אביגדור ליברמן, זיכוי חלקי של אולמרט בירושלים, ואחרים) וכן מתיקים אחרים שהיא ניהלה. ההחלטה להמשיך בתיק הולילנד בקו תביעתי נוקשה עד לסיומו, העמידה את הפרקליטות גם בפני ביקורת נוקבת מצד גורמים רבים. אך הכרעת הדין שניתנה אתמול גרמה לציבור להבין, כי היה זה הדבר הנכון לעשות מן הבחינה המשפטית לאור הראיות הקיימות. ככל הכרעת דין, גם זו עשויה עדיין להתהפך או להשתנות בבית-המשפט העליון, אולם במבחן סבירות ההחלטות של הפרקליטות בתיק זה, היא עברה את המבחן בהצלחה בבית-המשפט המחוזי.

דחיית בקשתה של הפרקליטות להעיד את שולה זקן במסגרת עסקת-הטיעון איתה נבעה כנראה מהבנתו של בית-המשפט, כי יש בחומר הראיות הקיים בפניו כדי להביא להרשעה ברף הראיתי הנדרש לכך, וכי אין צורך בחומר ראיות נוסף. עם זאת, אין בכך כדי לבטל את עסקת-הטיעון באשר להמשך הליכי המשפט (שלב גזר-הדין והטלת העונש). הכלל המשפטי בעניין זה הוא, כי רק כאשר קיים אינטרס ציבורי משמעותי, ייטה בית-המשפט לסטות מעסקת-הטיעון. אמנם עסקת-הטיעון אינה כובלת את שיקול דעתו של בית-המשפט, גם לא ביחס לעונש, אך סטייה ממנה היא בבחינת חריג ולא בבחינת הכלל.

יצוין, כי הכרעת הדין אינה סוף פסוק בפרשה זו. השלב הבא הוא שלב הטיעונים לעונש וגזר-הדין העתיד להתקיים עוד החודש ביום הזיכרון לשואה ולגבורה (ב', 28.4). בשלב זה צפוי מאבק לא פשוט על שאלת העונש. מצד אחד, מדובר בעבירות של שחיתות ששברו שיאי שחיתות קודמים בישראל; אך מצד שני מדובר באדם, ראש ממשלה לשעבר, ששילם מחיר ציבורי כבד במסגרת הליך זה וההליכים הקודמים, על-אף זיכויו החלקי בבית-המשפט המחוזי בירושלים בפרשות ראשונטורס וטלנסקי. אמנם גזירת-הדין היא אינדיבידואלית לנאשם הספציפי, אך במקרה זה יש לה השלכות ציבוריות על המלחמה בשחיתות.

נוסף לשלב של מתן גזר-הדין בבית-המשפט המחוזי, קיים סיכוי גבוה מאוד להימשכות ההליך במסגרת ערעור בבית-המשפט העליון. הכרעת הדין מגלה לא מעט עילות משמעותיות להגשת ערעור, שבית-המשפט העליון יידרש ליתן עליהן את הדעת.

חלק מן הקביעות המשפטיות בהכרעת הדין הן חדשניות, חלק ניכר מן הקביעות העובדתיות בהכרעת הדין נשען על ראיות נסיבתיות, שיש צורך לבחון בזהירות רבה מאוד או על ראיות שלא נחקרו עד תום (לדוגמה, חקירתו הנגדית של עד המדינה שמואל דכנר שלא הסתיימה בעקבות מותו) ועוד ועוד.

עם זאת, בהכרעת הדין הוכיח שופט בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, עצמאות שיפוטית, והיצמדות לחומר הראיות, כפי שמצופה לנהוג מערכאה שיפוטית מקצועית.

הכותב הוא מומחה למשפט פלילי, הקריה האקדמית אונו