ועדת גבאי: "כולם אשמים בקריסת בית חולים הדסה"

"כמעט לכל הנוגעים בדבר יש יד בהגעתו של בית החולים הדסה למצבו הנוכחי" - זו השורה התחתונה של מסקנות ועדת גבאי בראשות מנכ"ל בזק לשעבר אבי גבאי, שבחנה את הסיבות שהביאו את הדסה לגירעון עתק של 1.3 מיליארד שקל ולסכנת פירוק. הוועדה לא ממליצה על הלאמת ביה"ח כפי שהציע מנכ"ל משרד הבריאות היוצא פרופ' רוני גמזו, אלא מציעה להותיר אותו ללא "גרעין שליטה" מובהק.

למעשה, הוועדה ממליצה להשאיר בידי ארגון נשות הדסה, הבעלים הנוכחיים של המרכז הרפואי, נציגות בלבד בדירקטוריון תוך הרחבת מספר נציגי הציבור החברים בו לרבות שיתוף העובדים. מנגד, ולא ברור כיצד נשות הדסה יסכימו לכך, הוועדה ממליצה כי הארגון ימשיך לגייס תרומות בהיקף משמעותי עבור ביה"ח בצד הקמת "חוג ידידים" שיגייס גם הוא תרומות הצעה שהוביל המנכ"ל לשעבר של הדסה פרופ' שלמה מור יוסף וזכה להתנגדות עיקשת מצד נשות הדסה.

על פי הוועדה, שמונתה על ידי שרת הבריאות יעל גרמן, האשמים במצבו של בית החולים הם משרדי הבריאות והאוצר, ארגון נשות הדסה (הבעלים), חברי הדירקטוריון, ועדי העובדים, ההנהלות הקודמות ובמידה מסוימת גם ההנהלה הנוכחית בראשות אביגדור קפלן. במילים אחרות: כולם.

ביחס למשרדי הבריאות והאוצר, כותבים חברי הוועדה: "הם מייצרים רגולציה הדוקה על מערכת האשפוז, אך לא יצרו מנגנוני סיוע, פיקוח ובקרה פיננסית זהים לכלל בתי החולים הכלליים בישראל, ובפרט כלפי בתי החולים הפרטיים שמחויבים במתן שירות ציבורי כדוגמת הדסה".

למעשה, יש בכך משום אימוץ מסוים של טענת ביה"ח, ולפיה המדינה הפלתה לרעה בתי חולים כמו הדסה אף שהם מחויבים לשירותים ציבוריים כמו בתי חולים ממשלתיים. על פי הוועדה, לא נעשה מעקב פיננסי שוטף אחר ההיבטים הניהוליים והכלכליים בבתי חולים כאלה, עימם נמנים בין היתר גם שערי צדק בירושלים, מעייני הישועה בבני ברק ולניאדו בנתניה. על פי הוועדה, משרדי הבריאות והאוצר יצאו מנקודת הנחה שאין תשתית חוקית להחלת ביקורת ניהולית על בתי החולים האלה, ועל כן סברו כי ההתמודדות איתם "מחוץ למנדט שלהם".

הוועדה ממליצה בהקשר הזה כי על המדינה למפות את בתי החולים שנמצאים בבעלות פרטית (לרבות עמותות) אשר מספקים שירותים ציבוריים, ולקבוע על אילו בתי חולים המדינה לא יכולה לוותר בשום אופן ולאפשר להם לקרוס. בהמשך מציעה הוועדה להכפיף את בתי החולים האלה לביקורת פיננסית רציפה מצד המדינה, ולהגדיר רשימת החלטות ופעולות מצד בתי החולים האלה שיחייבו אישור מטעם המדינה.

למשל, חתימה על הסכם קיבוצי עם העובדים תחייב את אישור הממונה על השכר באוצר, אף שכיום החוק מתיר לו לפקח רק על גופים נתמכים ומתוקצבים. עוד מציעה הוועדה ליישם מנגנון של "מקלות וגזרים", כדי לקנוס ואף להדיח מנהלים של בתי חולים כדוגמת הדסה ושערי צדק במקרי הצורך, או לחילופין לתמרץ אותם במקרים אחרים. שינויים שכאלה, מבהירה הוועדה, מחייבים תיקוני חקיקה.

על ארגון נשות הדסה כותבים חברי ועדת גבאי: "לצד גיוס והזרמת כספי תרומות בהיקפים עצומים, נשות הדסה לא השכילו לנווט נכונה את בית החולים בעת משבר. גם כעת, ארבע שנים לאחר שהכירו בכך שקיימת בעיה כלכלית של ממש, עדיין פועלים במנגנונים שמשקפים ממש תאגידי לקוי שאינו מתאים לארגון ציבורי במאה ב-21, המספק שירות חיוני לבריאות הציבור". הוועדה ממליצה כאמור שלא לאפשר לארגון להחזיק עוד בשליטה על בית החולים, ולמעשה מציעה למנוע מהארגון לבחור בעצמו את חברי הדירקטוריון ולאפשר לו רוב בגוף הזה.

הכנסות משר"פ: יותר לבית החולים, פחות לרופאים

על פי הוועדה, יש למנות בבתי חולים כדוגמת הדסה "דירקטוריון עצמאי לחלוטין", שלא יהיו בו זכויות וטו לשום גורם. כדי לחלץ את הדסה מהגירעון המצטבר, מציעה הוועדה כי המדינה תזרים לבית החולים כספים כנגד הזרמה מקבילה של נשות הדסה או ויתור מצד הארגון על נכסים לטובת המדינה. במקביל, הוועדה ממליצה לשנות את מודל השר"פ לפחות עד לפרסום מסקנות ועדת גרמן בעניין זה, כך שהכנסות הדסה מהשר"פ יעמדו על כ-50% והיתר לטובת הרופאים, לעומת המודל הנוכחי בו הרופאים זוכים לכ-85% מההכנסות.

הוועדה מתחה ביקורת קשה ואולי אף חסרת תקדים על המודל הנוכחי: "השר"פ מכיל בתוכו חלק נכבד מבעיות הניהול של הדסה ובהן עיוות מבני אשר פוגע במוטיבציות הניהוליות. מדובר במנגנון שלם שחלק מהרופאים והמנהלים הבכירים בבית החולים מפעילים לטובתם האישית תוך יצירת עיוותים תפעוליים, שירותיים וכלכליים".

הוועדה תולה את האשמה במצבו של הדסה גם בחברי הדירקטוריון ובעיקר אלה הישראלים שבהם, שכן הם כיהנו בתפקידם "למרות שלא הייתה להם יכולת השפעה מהותית על ניהול בית החולים בשל מבנה הממשל התאגידי". במילים אחרות, הדירקטורים הישראליים, חלקם הגדול נמנים עם מה שמכונה "בכירי המשק" ובהם בנקאים בכירים ומנהלים בכירים לשעבר במשרד האוצר, ידעו שהם רק מחממים שם את הכיסא.

על ההנהלות הקודמות של הדסה כותבים חברי הוועדה כי הם הביאו את בית החולים לאיכות גבוהה ביותר מבחינת האיכות הרפואית והמצוינות המחקרית, אולם בד בבד "ניהלו ארגון ניהולי וכלכלי חלש ולא גמיש שלא היה מסוגל להתמודד באופן מהיר ויעיל עם השינויים שחלו במערכת הבריאות בעשור האחרון ובפרט בחמש השנים האחרונות".

גם ועדי העובדים של הדסה חטפו על הראש מוועדת גבאי: "ועדי העובדים, ויוצאות מן הכלל לטובה בעניין הן האחיות, הביאו במשך השנים להתנפחות בכוח האדם ולתוספות ועליות בשכר, מעבר למקובל בהסכמים הקיבוציים של שאר עובדי מערכת הבריאות, ובזמן המשבר לא התגייסו למאמץ לעצור ולתת יד של ממש ולצמצם פרמננטית את ההוצאות". על פי הוועדה, הוועדים הסכימו למספר תוכניות הבראה שונות במשך השנים, אולם לא היה בהן שינוי מהותי ולאורך זמן.

ועדת גבאי לא פסחה אפילו על ההנהלה הנוכחית בראשות אביגדור קפלן, ומתחה כנגדה ביקורת חריפה מאוד: "ההנהלה נסחפה לטעמנו בעוצמת ההאשמות וההסתכלות אחורה. היינו מצפים מהנהלה שמנסה להבריא ארגון עתיר כוח אדם, להשתמש יותר בכלי מנהיגות על מנת להנהיג את העובדים והרופאים, לחבר אותם לחזון משותף ולגרום להם להירתם למהלך החילוץ". קשה שלא להתרשם כי באמירה הנוקבת הזו של ועדת גבאי יש אולי משום אימוץ הטענה של רופאי הדסה, גם אם ברמז, ולפיה ההנהלה הנוכחית עסקה בהדלפות בדבר שכר הרופאים ותנאי העסקתו של המנכ"ל הקודם פרופ' מור יוסף.

״הדסה, על הבעיות והכשלים שהתגלו בה, היא מקרה פרטי של בעיות ואתגרים, שקיימים בגופים ציבוריים וסמי-ציבוריים רבים, וכך בעיניי יש לקרוא את הדו״ח״, אמר היום יו"ר הוועדה, אבי גבאי. שרת הבריאות יעל גרמן הוסיפה: "הפתרון למשבר צריך להתבסס על התגייסות כל הצדדים לעזרת בית החולים כדי לאפשר לו לחזור לפעילות שוטפת ולהמשיך ולפעול לטובת תושבי ירושלים והאזור".