דולר אחד של מארק צוקרברג

מדובר בתופעה הולכת ומתרחבת: מנהלים של חברות הנסחרות בוול-סטריט אשר מקבלים שכר של 1 דולר בשנה. במבט ראשון אפשר אולי להעריך אותם על השכר הנמוך. אבל זו כמובן תהיה טעות גסה - אין באמת משמעות לשכר שלהם. העובדה שהם לא מושכים שכר מהחברה, כלומר שאין להם תלוש משכורת, לא אומרת שהם לא נהנים מהחברה בדרך אחרת. אולי אפילו ההיפך - הדרך האחרת, של הנפקת חבילת אופציות, פשוט שמה בצל את השכר השוטף.

ואם כך, מה אכפת להם פשוט לאפס את המשכורת, ובמקביל אפילו לתת גושפנקא לחבילת אופציות גדולה. כך הם יוצרים מעין הזדהות עם החברה, וכן קשר בין הביצועים של מנייתה לשווי התגמול שלהם, לטוב ולרע. השוק אוהב את זה, השחקנים בשוק מעדיפים שהמנהלים יתוגמלו לפי ביצועים עסקיים ו/או ביצועי המניה, כך שלכאורה כולם יוצאים נשכרים.

גם מייסד ומנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, קפץ על הגל והפחית את שכרו אשתקד ל-1 דולר, לעומת קרוב ל-800 אלף דולר עלות שכרו בשנת 2012. הוא אמנם הפך לעובד בעל השכר הנמוך ביותר בפייסבוק, אבל כמה הערות: ונתחיל מהפחות משמעותית - השכר אמנם ירד ל-1 דולר, אבל על החזר ההוצאות (טיסות, רכב, דלק ועוד) צוקרברג, כמו המנהלים האחרים, לא מוותר, ומדובר על מאות אלפי דולרים בשנה.

אבל זה כאמור משני, העניין החשוב הוא שבמהלך השנה קיבל צוקרברג (וכמוהו מקבלים גם מנהלים אחרים) אופציות בשווי פנטסטי.

צוקרברג מימש ב-2013 אופציות בשווי של מעל 3 מיליארד דולר, כמעט הכול מבטא רווח (מחיר המימוש של האופציות נמוך מאוד), ולכן ברור שעוד שכר של כמה מאות אלפי דולרים, אפילו 1 מיליון, לא ישנה כלום. אחרי המימוש של האופציות, מחזיק צוקרברג במניות פייסבוק בערך של כ-25 מיליארד דולר.

ערך נאיבי לעומת ערך כלכלי

וצוקרברג כאמור לא לבד. מייסדי גוגל נוהגים כך כבר כמה שנים טובות (ערך המניות שבידי כל אחד מהם עולה על 30 מיליארד דולר, והם מחזיקים בחבילות אופציות); לארי אליסון, בעלי ומנכ"ל אורקל , גם הוא מרוויח לכאורה 1 דולר, ויש נוספים.

הערך שבשכר הנמוך הוא בעיקר תדמיתי, בכל זאת מדובר באנשים שלא מושכים משכורת ומקשרים את התמורה שלהם מהפירמה באופן ברור למחיר המניה, ובמצבים מסוימים התמורה הזו מהפירמה (אם מחיר המניה יירד מתחת למחיר המימוש של האופציות) עלולה להיות אפסית.

בפועל ברוב המקרים, בחברות שכבר נסחרות, חבילות האופציות ניתנות למימוש למניות החברה במחיר השוק. המשמעות היא שאם מחיר המניה יעלה, ערך חבילת האופציות יעלה במקביל, ולהיפך.

מבחינים בין שני "ערכים" של חבילות האופציות: ערך כלכלי וערך נאיבי. זה עובד כך - הערך הנאיבי מבטא פשוט את הפער בין מחיר המניה למחיר המימוש. אם נניח שמנכ"ל חברה מקבל מיליון אופציות למשך 3 שנים (לרוב מקבלים את האופציות למימוש על פני זמן, כשחלק מהחבילה יכול להתממש בכל שנה), כאשר מחיר המימוש הוא 10 דולר ומחיר המניה 10 דולר, אזי השווי הנאיבי של החבילה ביום ההקצאה הוא אפס - ערכה הנאיבי של האופציה הוא אפס (מחיר מניה פחות מחיר מימוש- 10 דולר פחות 10 דולר - 0), ומכאן שכל החבילה שווה אפס.

אבל כמובן שהשווי הנאיבי לא מבטא את השווי הכלכלי האמיתי של חבילת האופציות. לאופציות האלו יש ערך שנובע בעיקר מהזמן שיש עד למימוש (3 שנים) וגם מהתנודתיות של המניה ומפרמטרים נוספים. בפועל, ערך החבילה הזו יכול להיות גם 3 מיליון דולר, ואף יותר מכך (ניתן לחשבו באמצעות נוסחת בלאק אנד שולס).

כאשר המניה יורדת, השווי הנאיבי נשאר כמובן אפס והערך הכלכלי יורד בהתאמה (על פי הנוסחה), וההיפך - כאשר המניה עולה, הערך הנאיבי עולה בהתאמה לפי העלייה האבסולוטית.

לדוגמה, אם המניה תעלה ב-2 דולר, אז הערך הנאיבי של כל אופציה הוא 2 דולר, וערך החבילה מזנק ל-2 מיליון דולר. הערך הכלכלי של החבילה עולה גם הוא כמובן במקביל לעלייה במניה, אך לא בצורה הנאיבית (לפי ערך כלכלי של אופציה בנוסחת בלק אנד שולס).

הוצאת שכר לכל דבר

ההבחנה בין הערך הנאיבי והכלכלי של חבילת האופציות חשובה מכמה טעמים. ראשית, כאשר מחלקים אופציות למנהלים ולעובדים עם מחיר מימוש זהה למחיר המניה, זה נראה, לפחות תדמיתית, תקין וסביר; ההטבה הזו לא נתפסת כשמנה במיוחד, היא נתפסת על פי ערכה הנאיבי (אפס). לערך הכלכלי יש חשיבות גדולה לדוחות הכספיים - ההטבה הכלכלית שנמדדת ביום הענקת האופציות נרשמת כהוצאה בדוחות הכספיים (על פני תקופת המימוש של האופציות), שכן מדובר בהוצאת שכר לכל דבר ועניין; החשבונאות לא מבדילה בין משכורת שניתנת בתלוש שוטף/חודשי ובין הטבות אחרות שמקבל המנהל/עובד, לרבות הטבות באופציות. זה הרי תחליפי - מנכ"ל יכול לבחור שלא לקבל שכר ולקבל יותר אופציות, וההיפך - אחר יבחר שלא לקבל אופציות ולקבל יותר שכר.

וזה לא רק ברמת המנהלים, גם עובדים מהשורה יכולים להחליף שכר באופציות - לוותר על חלק מהשכר בתמורה לאופציות למניות. הסיכון אולי גדול יותר, אבל זה הולך יחד עם הסיכוי, כך שהאפסייד לרווח גדול יותר. אגב, לא משנה כמה המנהל/עובד ירוויח (או לא ירוויח כלל) מחבילת האופציות, ההוצאה בספרים תהיה על פי המדידה הכלכלית ביום הענקתן (על פני תקופת המימוש).

רישום ההטבה המתבטאת באופציות למניות כהוצאה בדוחות הכספיים, הוא לא טריוויאלי. מצד אחד כאמור האופציות הן תחליף לשכר, ולכן ההטבה הזו צרירה להירשם כהוצאת שכר. אבל מצד שני, אופציות הן מכשיר הוני שמגדיל את מספר המניות של החברה, ולכן הן לא אמורות להשפיע על דוח הרווח והפסד ישירות, אלא על מספר המניות, ובהתאמה על הרווח למניה (שנגזר מהרווח חלקי מספר המניות).

על הרישום של האופציות ועל הדרך של החברות בוול-סטריט להימנע מרישום ההוצאות, בטורים הבאים.

* הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלו. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו.