"התחייבות משתתפי ספורט אתגרי שלא לתבוע עשויה להתבטל"

חברת "נהרות משלחות רפטינג" ובעליה אייל אלפרט ודוד גואטה יפצו את יורשיו של שלמה חרובי, שנהרג, יחד עם שני מטיילים נוספים, בתאונת רפטינג בפפואה גינאה החדשה ב-2005 - כך קבע בשבוע שעבר בית המשפט העליון, שהחליט לדחות את הערעורים ההדדיים שהוגשו על פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים ממארס 2012.

שופטי העליון קבעו כי התחייבויות של משתתפי ספורט אתגרי שלא לתבוע את החברה המארגנת עשויות להתבטל, במקרים שבהם הן נוגדות את "תקנת הציבור".

חרובי, שהיה המשנה לנשיא חברת אלביט מערכות, יצא לגמלאות בשנת 2002. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי עירערו הן בני משפחתו של חרובי, בבקשה שיוגדלו סכומי הפיצוי עקב הפסד השתכרות; והן חברות "נהרות", שטענה כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי היא התרשלה באופן שבו בוצע טיול הרפטינג. לטענתה, חרובי הסתכן מרצון בעצם הצטרפותו למסע קשה ומסוכן, והוא ידע כי אפשר שלא יחזור ממנו. לכל הפחות, טענה החברה, מוטל עליו "אשם תורם".

ואולם השופטים מרים נאור, אליקים רובינשטיין ויורם דנציגר החליטו לדחות את שני הערעורים. נקבע כי הרשלנות העיקרית של "נהרות" הייתה בכך שמדריכיה לא עצרו לתצפית לפני הכניסה לקטע המסוכן של הנהר. זאת, אף שבדף ההסבר שחולק לפני המסע הובהר כי מדובר בנהר סוער מאוד, וכי זו הפעם הראשונה ש"נהרות" עורכת בו שיט. עוד הובטח כי "לפני כל אשד נצפה ונבחר את הדרך הטובה והבטוחה למעבר". אלא שבפועל, מדריכי המסע כלל לא עצרו עד לתאונה.

באשר לטענת החברה כי חרובי הסתכן מרצונו, נקבע כי אכן חרובי חשף את עצמו מרצונו לסיכון בנהר, אך לא לרשלנותה של החברה. "אני מוכנה לקבל כי המנוח ידע, או לפחות שהיה עליו לדעת, על אודות הסיכון הטמון בשיט רפטינג, בפרט באזור בלתי מוכר", כתבה נאור, "וכי הוא הסכים לאותה חשיפה לנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מהסיכונים הרגילים הנלווים לשיט בנהר מסוכן. אולם המנוח לא קיבל על עצמו את הסיכון להתרחשות נזק, לרבות מוות, כתוצאה מניהול המסע שלא כמובטח ובניגוד למתוכנן, באופן שחרג מהנהלים שהחברה המארגנת עצמה קבעה. העובדה שהסכנות שבנהר היו ידועות אינה מעידה על רצון להסתכן כתוצאות המעשים הרשלניים של 'נהרות', כפי שאירע כאן".

חלק מטענות החברה הנתבעת עוסקים גם ב"תניית הפטור" שעליה חתם חרובי טרם יציאתו למסע. בהסכם נקבע: "יודעתי מראש על הסכנות והקושי במשלחת, ואני יוצא כחלק ממשלחת זו על אחריותי הבלעדית, ולא אבוא בתביעות כלשהן כנגד 'נהרות' או נציגה בגין פעילות גופנית כלשהי".

בית המשפט המחוזי קבע כי תנייה זו בטלה, מאחר שהיא נוגדת את תקנת הציבור - ושופטי העליון מאשרים את הפסילה. "אני תמימת-דעים עם העמדה שהובעה בספרות, ולפיה למגמה של בתי המשפט לפסול תניות פטור מנזקי גוף, אפשר למצוא חיזוק בפרשנות המצמצמת שניתנה לדוקטרינה של הסתכנות מרצון".

לדברי השופטת מרים נאור, השאלה העיקרית בנוגע לתניות פטור נוגע להיקף מידע שניתן למשתתף טרם חתימתו, על הסיכונים שאותם כולל הוויתור. "לא יעלה על הדעת שגדר התפרסותה של תניית הפטור יהיה על כל נזק גוף באשר הוא, לרבות נזק שנגרם כתוצאה מחריגה מהנהלים", היא כתבה, "לכל הפחות ניתן לומר שבשל התנהלות שכזו לא יודע המנוח, ועל כן אין התרחשותה חוסה בגדר תניית הפטור. אין אלה סיכונים הטמונים באופן טבעי בפעולת השיט".

נאור מציינת כי מדיניות אחרת של בתי המשפט, שלא לבטל תניות פטור מסוג זה, עלולה להוביל להימנעות מנקיטת אמצעי זהירות מצד החברות המארגנות טיולי ספורט אתגרי.

השופט דנציגר מסייג, במבט צופה פני עתיד, את הגישה הגורפת הפוסלת תניות פטור: "יש לבחון האם אין להכיר בנסיבות מסוימות, בתוקפן של תניות כאלה בהקשר של פעילויות ספורט אתגרי".

לדברי דנציגר, ההלכות הוותיקות שיצאו מבית המשפט העליון בנושא זה ניתנו לפני שנים רבות, "וסבורני כי בתחום הספורט האתגרי ראוי לשקול מחדש את הגישה המצמצמת הנהוגה בפסיקתו של בית משפט זה בנוגע לתניות פטור מנזקי גוף, ולנקוט במקומה גישה גמישה יותר".

משפחתו של חרובי יוצגה בידי עו"ד גידי פרישטיק ממשרד מיתר לקוורניק גבע לשם טל ושות'. חברת "נהרות" ובעליה יוצגו בידי עורכי הדין אפרים נוה וענבל זילברג. (ע"א 3388/12).