ההאקרית הישראלית הראשונה מגלגלת היום עשרות מיליונים

עד גיל 20 היא לא הבינה כלום במחשבים, אבל בגיל 23 כבר פרצה מנגנוני אבטחה של הגופים הגדולים במשק, עד שאלו החליטו לגייס אותה ■ היום, סול צבי היא מנכ"לית חברת ג'ניו ■ ראיון מיוחד ל"ליידי גלובס"

בוקר אחד, בשעה מוקדמת, נשמעו דפיקות בדלת חדר השינה שלה. היא התעוררה אך בקושי, שפשפה עיניים וניסתה להבין אם היא מכירה את הבחורה הניצבת מולה. "לרגע חשבתי שזה בלק אאוט של בוקר, אבל אז היא הסבירה לי שאני צריכה לקום, שהיא שוטרת", מספרת סול צבי, ההאקרית הישראלית הראשונה, והיום מנכ"לית חברת האינטרנט ג'ניו.

"היא התחילה ללוות אותי בפעולות הבוקר, ואז גיליתי שיש עוד חמישה חוקרים שאט אט מעמיסים את כל המחשבים שהיו לי בחדר, יומנים אישיים, שירים ודיסקים. פשוט רוקנו לי את הבית, במטרה לחפש עדויות לפריצה ליעד שעדיין לא ידעתי מהו.

"בחקירה המשטרתית התחלתי לשאול בתום לב האם זה למרכז הבינתחומי, ענו לי שלא. ציינתי עוד אוניברסיטאות וכל מיני אתרי אינטרנט, כי לא הבנתי אז שכל אחד כזה הוא תיק. כשהגעתי לבנק לאומי קלטתי משהו בניצוץ העיניים של החוקר הטוב והחוקר הרע, והבנתי שכדאי לעצור.

"זימנו אותי לשימוע טרום הגשת תביעה, אבל בסופו של דבר, ולמרבה המזל, השופטת החליטה שלא תוגש תביעה, כי הבינה שמדובר בסקרנות ובלימוד ולא בכוונה פלילית. זה היה ממש מזל שלא הגענו למשפט. אחרי הסיפור הזה הפסקתי לפרוץ למחשבים שלא בהזמנה. גם כשה-FBI פנו אליי במטרה למצוא אזרח ישראלי שעבד בארה"ב, התעקשתי לקבל הזמנה בכתב, כי כבר הפכתי פרנואידית ופחדתי לעשות עבירה".

התחלה. "להיות רב תחומית"

צבי, 38, לא תכננה להיות האקרית, ועד גיל מאוחר יחסית לא הבינה דבר במחשבים. המשרה הראשונה שלה הייתה ברשת שוקן, כרוכשת מודעות. בניסיון להתבלט, החליפה את מזכירת המנכ"ל שיצאה לחופשת לידה. "מיד כשהגעתי שיניתי את כל המשרד, כדי למשוך את תשומת לבו של המנכ"ל, שיראה שיש שינוי. על הדרך החלפתי מחשב ישן בעציץ פורח, ואז הסתבר שהשבתתי את הרשת כי זה היה השרת המרכזי. אז אכן שמו לב אליי, קודמתי למנהלת מדיה בעיתון 'צומת השרון'".

בהמשך הגיעה לחברת דיגיטל, היום hp, לתפקיד זמני, ונשלחה לקורס מחשבים בן שלושה ימים - 72 שעות שהשפיעו על כל הקריירה שלה. מי שהעביר את הקורס היה הסופר אורי אדלמן ז"ל, ועבורה היה זה צומת דרכים. "עמד מולי אדם שהוא מוזיקולוג, סופר וגם איש מחשבים. הבנתי שניתן להיות רב תחומית ולעשות כמה דברים במקביל, ולא חייבים להיות מאופיינים. אם עד אז החלום שלי היה רק לכתוב, לפתע גיליתי את האפשרות לחוות תחום אחד מבלי לחוש שאני נוטשת תחום אחר. הייתה בי נינוחות לחפש את עצמי בעולם ההייטק, כי זה לא היה לוותר על כלום".

אחרי הקורס החליטה ללמוד מחשבים. "הלכתי לחנות ספרים, קניתי עשרות ספרים רק על פי העטיפה, התחלתי ללמוד, ותוך זמן קצר התחלתי ללמד בעצמי קורס במשרד העבודה". בגיל 21 כבר פרסמה את ספרה הראשון, "וורד 97 למתקדמים". שנתיים אחר כך התכתבה עם בחור בצ'ט. השיחה קלחה, עד ששאל אותה מהיכן היא. כשהשיבה 'ישראל', הוא ענה 'את מתכוונת לפלסטין', ופרץ ביניהם ויכוח. או אז החלו לזוז אצלה דברים על המסך, והיא הבינה שהאיש, מוסלמי מלבנון, השתלט לה על המחשב מרחוק. "מיד ניתקתי את המחשב מהרשת, אבל הבנתי שזה אפשרי, שהפעולה הזו אפשרית. התחלתי לחקור איך פורצים למחשבים. 24 שעות ביממה הייתי סביב העניין הזה. בכל פעם שהיה לי זמן פנוי הייתי פורצת למחשבים, שזו הדרך היחידה ללמוד איך עושים את זה".

- לא פחדת שיתפסו אותך?

"הרגשתי את האדרנלין ואת הדופק המואץ, ונתתי לסקרנות להוביל אותי. למרות שידעתי שאי אפשר לעלות על עקבותיי בזמן אמת, עדיין כל סירנה של ניידת משטרה שעברה בכביש הקפיצה אותי. הייתי נכנסת, מתבוננת, יוצאת. הרעיון היה לבדוק את גבולות היכולת שלי".

*** הראיון המלא - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר בסטימצקי

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988