"התאכזבתי, חטפתי מכות, אבל אף פעם לא חשבתי להפסיק להיות עיתונאית"

זו לא אותה טלי", היה משפט שחזר על עצמו שוב ושוב מפי אנשי חדשות 10 בימים שקדמו לראיון עם העורכת הבכירה. לפני מעט יותר משנה חזרה טלי בן עובדיה לערוץ ונדמה כי מי שנכנס אז לכוננות ספיגה מידית, התבדה. עיתונאים בחברת החדשות מתארים אותה היום כמי ששקועה מאוד במשבצת שלה כעורכת מגזין "שישי", שהמערכת שלו בבית הוורד בגבעתיים ממוקמת בקומה ה-23, מרחק שבע קומות מדסק המהדורה היומית, ליבת ההתרחשות. מי שנודעה בטמפרמנט חסר הפשרות שלה, מתוארת היום כנוחה יותר, אפשרית. מפורזת.

"באמת? זה מה שאמרו?", התרגשות מציפה מיד את בן עובדיה, "זה נורא משמח אותי. מאוד".

מה השתנה בך?

"בכיר במקצוע הזה אמר לי פעם, שאנחנו עובדים במקצוע בלי זיכרון, וקמים כל בוקר לדף חלק ונקי. לא חשוב מה השגת אתמול, כמה טוב היית או כמה אתה מוכשר - תתחיל ללכת מחדש כאילו שאתמול קנו לך נעלי הליכה. זה נורא אכזרי. אם יש משהו שלימדתי את עצמי בשלוש השנים האחרונות, זה לאגור בזיכרון את העובדה שאני יודעת את המקצוע, ולהגיד לעצמי, 'אל תפחדי כל כך מהיום למחרת'.

"מה שתורגם במשך השנים על ידי אנשים כעוצמה, תובענות אין קץ, ואפילו דורסנות, היה פחד מכישלון. הצלחתי לשים בדיסקט שלי שאני יודעת את המקצוע ויכולה לפתוח את השורות, יותר לחבק ופחות לפחד. כמו נגר שהולך לנגרייה שלו ויודע איפה המסור והפטיש, כך גם אני יודעת היום מה הכלים העומדים לרשותי".

בן עובדיה משתהה מעט ואז מוסיפה, "אכלתי במקצוע הזה לא מעט מכות והחלטתי לקחת אותן ולתרגם אותן לטוב".

אפשר לעשות את זה?

"לבטל כעסים? יש אנשים שמחלתי להם ויש שאני עדיין כועסת עליהם. אבל הכי חשוב היה להתפייס עם עצמי. עשיתי זאת ובעיקר למדתי ללכת הלאה. כשאתה מתנהל בעולם בידיעה שלא משנה מה התפקיד שלך, כמה אתה חזק וכמה אנשים אתה מנהל, ולא משנה כמה אתה נראה לעצמך הכי חשוב בעולם, זה יכול להיגמר יום אחד- זה נותן לך פרספקטיבה אחרת".

פעמיים לפחות בחייה המקצועיים של בן עובדיה, התגנב מאחוריה סוף לא צפוי. מי שנחשבת לאחת מהעורכים שעיצבו יותר מכל את השפה של חדשות הטלוויזיה בישראל, ידעה סערות בתוך דסק החדשות וגם מחוצה לו. ההשקעה הרגשית העצומה שמלווה את עבודתה לאורך השנים, הפכה את הדרמות הטבעיות של המקצוע העיתונאי לטעונות הרבה יותר במקרה שלה. תמיד אמרה את אשר על לבה, לא חששה להתנגח ולהוכיח אנשים בטעותם, גם אם נפגעו עד עמקי נשמתם. הפחד ממנה הורגש בקרב הכפופים לה, ולא אחת גם בקרב ממוניה.

הדבר הוביל לכך שבשנת 2005 החליט מנהל החדשות החדש של 10, אבי ברזילי להדיחה מתפקיד עורכת המהדורה המרכזית. כך היה גם בסיבוב השני שלה בערוץ כשהוחזרה לשמש סמנכ"לית ועורכת בכירה בחדשות, אך הועברה מתפקידה ב-2010 על-ידי המנכ"ל ראודור בנזימן. "שילמתי מחירים על הפחדים שלי ועל פחדים של אחרים", היא אומרת בהשלמה. "להפסיק לפחד זה גם לראות פחדים של אחרים, להיות סובלני אליהם ולקבל אותם. אפשר היה לנהל כל אחד מהאירועים האלה טוב יותר".

והיום, כשאת מנתחת מה היה שם?

"אבי ברזילי, לדוגמה, קיבל החלטה לגיטימית לכל מנהל. זו אמירה שלא הייתי אומרת לך לפני כמה שנים. הוא מונה למנהל חדש, אני הייתי בתפקיד מפתח, תפקיד אמון, זכותו המלאה הייתה להחליט שהמספר שתיים שלו, יהיה מישהו שהוא בחר. הבעיה הייתה הדרך".

כשהיית בתוך זה, הרגשת שהוא עשה משהו שלא יעשה?

"חטפתי מכה מאוד כואבת. איבדתי מקום עבודה שהייתי מחוברת אליו רגשית. זה היה התינוק שלי. לא הייתי בחוויה שבכלל דמיינתי סיטואציה כזו. הכל קרה כל כך מהר, פתאום שילה דה-בר עזב, ואחריו רם לנדס (שהקימו וניהלו את חדשות 10 - ל"א) עזב. התרחשו הרבה דברים מעל הראש שלי בלי שהייתה לי עליהם שליטה. ואז בא ברזילי עם ההחלטה הזו ובמקום לקחת אותי לשיחה ולהגיד לי, 'החלטתי שאני רוצה להביא איש משלי, קחי לך את הזמן, תתארגני', היה חודש מיותר וקשה שבו הדברים לא נאמרו על השולחן".

ובסיבוב השני שבו עזבת, גם נעלבת.

"זה הסיבוב שאותו פחות קשה לי להבין. שכל אחת מהנפשות הפועלות תעשה את החשבון שלה עם עצמה, אם זה היה צעד מוצדק ונכון למערכת. היה לכל אחד מאיתנו המון חומר כדי ללמוד את האירוע הזה. אני אחרי זה".

סלחת לכל הנפשות הפועלות שם?

"לחלקן. יכול להיות שגם זה יגיע".

אבל נושא העזיבה שלך ריחף הרבה זמן באוויר, באמת לא הרגשת בזה?

"אחת הטעויות שלי היא שאני הרבה פחות מתוחכמת פוליטית בכל מה שקשור בלמשוך חוטים. במחשבה לאחור, הייתי צריכה להיות יותר ערנית לקולות האלה, כי זה נפל עליי כרעם ביום בהיר. באתי בבוקר לעבודה ונתתי עבודה - הלכתי לנצח את ערוץ 2. לא חשבתי בכלל שמאחורי גבי מתנהלות מלחמות עולם. לי נדמה שאני זוכה במלחמה הגדולה מכולן, להביא את הסיפור הגדול למהדורה הערב.

"לא הייתי מספיק ערנית לפחדים שלהם. הייתה שם פוליטיקה ובחישה ומערך שלם שהתנהל. היום כשאני יכולה לזהות פחדים של אחרים, אני יכולה להכיל אותם, במקום להילחם בהם. אני לא מיתממת: אנחנו עובדים במקצוע מאוד תחרותי, מקצוע של אנשים אקסצנטריים וכל אחד רוצה לתפוס את הבמה שלו".

"נהיה פה לעוד שנים"

"זו לא הייתה הבחירה הטבעית שלי", אומרת בן עובדיה בכנות על עריכת מגזין "שישי" השבועי עם טלי מורנו ואלון בן דוד. "ידעתי שאני רוצה לעשות טלוויזיה. זו הייתה בקשה של רפי גינת וגולן יוכפז (מנכ"ל הערוץ ומנכ"ל חדשות 10 - ל"א), ואני חייבת להגיד שאני היום מאוד מאושרת. זה היה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי. לא חשבתי שגודל האתגר כזה משמעותי".

בן עובדיה הובאה לחדשות 10 במהלך השנה שעברה, לאחר הרפתקה בת 3 חודשים בלבד כעורכת אתר האינטרנט וואלה. הרעיון של מי שהביאה אותה אז, נציגתו של רון לאודר בערוץ מיכל גרייבסקי, היה להפוך אותה לסמנכ"לית בחברת החדשות. "היה בזה משהו לא סביר, כי זה היה לפני שמונה מנכ"ל לחדשות. הגיעו מנהלים חדשים, יש להם את הזכות המלאה לבחור את אנשיהם ונתנו לזה זמן. גולן ואני עובדים יחד מעולה. שנינו חולי חדשות. בשביל רפי, יום שישי היה הדבר הכי חשוב בעולם והוא ביקש ממני לעשות את זה ונרתמתי. ואנחנו לא פה לעוד יום ויומיים, נהיה פה לעוד שנים".

מה קרה בוואלה? זה היה מהיר מאוד.

"בשורה התחתונה היה ברור לשני הצדדים שאני בן-אדם של טלוויזיה. אילן ישועה, מנכ"ל וואלה, ואני הסכמנו שאני חוזרת לטלוויזיה. באתי לשם עם ציפיות מאוד גדולות אבל מראש זו הייתה בשבילי פשרה, כי זו לא הייתה טלוויזיה. כל תפקיד שאני לא רוצה לעשות בטלוויזיה הוא טוב יותר מכל תפקיד אחר בכל המדיומים האחרים. לא היה לי טוב שם ועליתי על זה מהר מאוד. כשקיבלתי הצעה מערוץ 10, הבנתי שזה עכשיו או לעולם לא, אז קמתי והלכתי משם. הייתה לי בעיה עם אי אילו סטנדרטים עיתונאיים".

לא יכולת באמת לעשות שם עיתונות.

"אני מניחה שאם הייתי נותנת לזה יותר צ'אנס, הייתי עושה שם עיתונות. אני מצליחה בדרך-כלל לעשות עיתונות במקומות שאני נמצאת בהם".

הייתה התערבות, פסלו לך חומרים?

"אני לא רוצה להיכנס לזה. מה שהיה היה".

יומן ליל שבת של ערוץ 10 בוטל במאי 2012 לאחר פיאסקו ההתנצלות בפני שדלדון אדלסון. איש לא אמר זאת עד היום באופן רשמי והתירוץ נותר כלכלי, אבל היה ברור לכול שבחדשות 10 ניסו לצמצם נזקים פוליטיים כשהחליטו שלא צריך להתקיים יותר בזירה מסורתית זו. "ההחלטה הזו השאירה ברצועה מגרש נטוש לגמרי", אומרת בן עובדיה. "כמובן שהצופים הגיבו בתנועה מידית לעבר הערוצים האחרים, שהתחזקו בעקבות העדר תוכנית ב-10. היה צריך לעשות שם מלאכה כדי להיות שחקן רלוונטי".

מחלקת המחקר של הערוץ שידרה פסימיות בכל הקשור לרייטינג, אבל העובדה שנתוני הצפייה בכל זאת הפתיעו לטובה (ראו גרף), לא הייתה ההישג האמיתי בעיניה. "הפכנו לשחקן רלוונטי. הבאנו שורה של הישגים עיתונאיים, קבענו רוח בתוכנית הזו. היום כשאתה אומר 'שישי', יודעים למה אתה מתכוון. אבל זו רק התחלת הדרך. מי שהיה בהקמה של מוצרים חדשותיים, יודע כמה קשה להחדיר מוצר חדשותי וכמה הקהל שמרן וקשה להביא אותו וגם לשכנע אותו שאנחנו כאן כדי להישאר".

מה הדי.אנ.איי של התוכנית?

"ידעתי שהיא תוכנית דעתנית, שתהיה בה רוח אחרת ולא רק מהמתחרים - אלא מהעיתונות בכלל. אפשר להיות עיתונאי חוקר וחושף ולעשות את זה נעים יותר, מחויך, פחות יהיר. זו תפיסת עולמי כעיתונאית".

אבל האם כדי להביא את הקהל אחרי זמן כה רב, לא צריך סקופים נשכניים?

"פתחתי את התוכנית עם הסקופ הגדול של 'המיטה המעופפת' של ראש הממשלה, שכל המדינה ציטטה אותו שבוע אחרי זה. אין עיתונאי שיגיד לך שהוא לא רוצה לפתוח עם עשרה סקופים שבוע אחרי שבוע. זה לא בא בהזמנה - זו עבודה קשה וממושכת ויש בזה גם אלמנט של מזל. ייפול עליך או לא. יחסית לשנה הראשונה, המערכת בהחלט יכולה להיות גאה במה שהיא הביאה. כשאתה אומר אני חייב לפוצץ ולהביא את הסקופים, אתה מאבד את הראש. למשל 'חדשות', העיתון שבו עבדתי, האמין שהוא חייב לפוצץ כל הזמן וגם נפל כל הזמן. אני לא מוכנה ליפול - בשום צורה שלא תהיה".

"שישי" היא תוכנית נשכנית בעיניך?

"אי אפשר להגיד על התוכנית שחשפה את המיטה המעופפת, את מחלקת התה בלשכת שר האוצר - שהיא לא תוכנית נשכנית. לא צריך לחשוף שיניים, להזיל ריר, לצרוח ולהתלהם כדי להיות נשכן".

זה משהו שלמדת עם השנים?

בן עובדיה צוחקת. "ברור. יש לי קילומטרז' נאה בקריירה הזו ויש דברים שאני מגיבה אליהם היום בצורה שלא הייתי מגיבה עליהם כך צורה לפני 15 שנה".

מה התמהיל הנכון למהדורה של ליל שבת?

"יש משהו יותר ממלכתי וחגיגי בשישי. אין בזה מדדים מדויקים. אם תבוא למטבח שלי בבית, ואני מבשלת לא רע, אתה בחיים לא תראה אותי מבשלת עם ספר. זה הבטן והעין. זה משהו שאתה מרגיש בפנים. מה שאני יכולה להגיד זה שלפי כל מחקר שעושים, זה פשוט מדהים עד כמה אנשים אוהבים צבא".

מי התחרות העיקרית של "שישי"?

"אם אני מתחרה על הישגים עיתונאיים, שתי התוכניות יחד. אם אני מתחרה על נתח צופים, כמובן התחרות המידית שלי היא מול 'יומן' בערוץ 1. בזמן האחרון אנחנו עוברים אותו ברייטינג די הרבה פעמים. 'יומן' היא תוכנית מצוינת, אילה חסון היא מהעיתונאיות הטובות בישראל, אבל 'יומן' נהנה מאוד מהוויתור על התוכנית בערוץ 10. אני מגדירה אותנו היום כתוכנית מספר 2 בזירה. אנחנו רואים מגמות ברייטינג ש'אולפן שישי' לא נהנה מימי הזוהר של ה-20 וה-22 אחוזים שהוא נהנה מהם בעבר. יש מתנה אחת שאני לא נהנית ממנה וזו הפלטפורמה ש'אולפן שישי' נהנה ממנה. תן לי חודש אחד ש'ארץ נהדרת' משודרת אחרי ואני אראה לך מה 'שישי' מביא".

את עוקפת אותם?

"ברור".

את ממעיטה בערך "אולפן שישי", את אומרת שזה עניין של לוח.

"אלה תנאים לא שווים. חדשות 2 היא חברה מצוינת. אתה משדר בפלטפורמה יציבה, ארוכת שנים ומאוד מוצלחת מבחינת רייטינג. כל מי שפותח אותנו בשעה 20:00 בערב, בא כי הוא בחר. התוכנית הזו עומדת לבד, כמו איזה נווה מדבר, זה לא קיים באף יום בשבוע".

מה נקודות התורפה של "אולפן שישי"?

"לא אספר לך, כי אני רוצה לנצח אותם. אני מזהה אותן, כמו שגם הם מזהים את שלי".

יהיה מהפך יום אחד?

"כן".

את אומרת את האמת או רק כי ככה צריך להגיד?

"אני אומרת את זה באמת. אם יהיה ערוץ, ויהיה אורך נשימה ויהיה רצף ואם אפשר יהיה לבנות לוח לאורך זמן, יהיה מהפך".

"לא שמענו את עמנואל"

שבועיים לפני עליית "שישי" למסך, מתפוצצת פרשת עמנואל רוזן - שאמור היה להיות אחד ממגישי התוכנית. מה עובר עליכם במערכת?

"זה הלם. היה צריך להתייחס במהרה ולמצוא פתרון. לא הייתה לנו פריבילגיה לחשוב יותר מדי. חשבתי בהתחלה שנדחה את הדד-ליין וההחלטה הייתה שעולים לאוויר. היינו אמורים להתאפס ולבנות תוכנית מעט אחרת (הפורמט היה הגשה משולשת - ל"א) וגם נגרע כוח-אדם דוקומנטרי. זה הכניס אותנו למצב הישרדותי. זו התרחשות שלא הייתה נעימה לאף אחד מאיתנו".

זה הכה אותך בתדהמה?

"כן, בפרופורציות של הסיפור. עבדתי עם עמנואל רוזן און אנד אוף למעלה מ-20 שנה ולא הוטרדתי מינית על ידו אף פעם. ידעתי שהוא פלרטטן, אבל חסרים פלרטטנים? השבועות הראשונים, עם הכותרות המפוצצות, עם המילים 'אונס', היכו אותי בתדהמה. כל החקירות הוכיחו שהדברים האלה לא היו ולא נבראו. כנראה שהיו פלירטוטים שעברו את הגבול. ברור לגמרי שיש את המגרש האתי והמוסרי ואפשר לנהל בו ויכוח, אבל במגרש המשפטי נפלה הכרעה ואותה צריך לקבל.

"אי אפשר לתלות אדם בכיכר העיר ולהגיד 'מה זה משנה מה החליטו המשטרה והפרקליטות'. במגרש הפלילי, הסיפור הזה גמור. לכל אחד היה מה ללמוד מהפרשה הזו, גם לעמנואל רוזן. את השיעור שהוא קיבל הוא שילם במחיר מאוד יקר ובן אדם כנראה צריך ללמוד ולדעת מה הם גבולות".

תא העיתונאיות עשה לו עוול?

"כשבן-אדם עומד על במה ואומר על מישהו הוא אנס (הכוונה להדס שטייף - ל"א) והוחלט שזה לא נכון, אז נעשה פה עוול. כל ההתנהלות סביב העניין הזה במקרה הזה, איבדה פרופורציות. היו נשים שהתראיינו בתקשורת וסיפרו על סמסים בשתיים ובשלוש בלילה. נכון, זה מפריע, זה מטריד, אבל זה לא אונס ביער".

והיום מבחינתך הוא יכול לחזור לתוכנית?

"הוא צריך לעשות עוד כמה דברים לפני שהוא יחזור. לא שמענו אותו. הוא צריך לעשות מהלך עם עצמו, שנדע שגם הוא למד לקח מהפרשה. ולא רק אמירה פומבית - כל מנהל צריך לדעת שהוא עשה עם עצמו מהלך שמלמד, מטפל וסוגר את העניין שגרם לו לכל-כך הרבה נזק".

ואז, להבדיל, מתפוצצת פרשת שרון גל, עוד פאנליסט שתוכניתך איבדה.

"אחד הדברים שהכי השפיעו על הדרך שבה הפרשה של שרון גל סוקרה, הייתה הטראומה של פרשת עמנואל רוזן. צריך לזכור שהמנהלים בערוץ 10 לא עשו דבר - שרון גל התפטר ואולי הוא עוד היה בערוץ עד עכשיו. היו שם עניינים משמעתיים שהיו צריכים להיבדק והתחילו לבדוק אותם. אני לא מבינה למה המשטרה התנפלה על זה".

ידעתם עליות ומורדות ביחסיכם, אתם בקשר?

"לא על בסיס יומי. מרימים טלפון בחגים, יש לי פינה חמה בלב עבורו".

אם יש קשר מסוים בין שתי הפרשות, הוא התחושה שעלתה כי בתקשורת יש התנהלות יומיומית שיוצרת סביבת עבודה טעונה ולא נעימה.

"אני חושבת שלא. העיתונות נוטה לחשוב על עצמה כאילו היא מגניבה. אנחנו עובדים במקצוע מאוד תחרותי ואין הרבה מקצועות שבהם אתה קם בבוקר ומתחרה גם במתחרים שלך וגם בחברים שלך ומתחיל כל יום את המרוץ הזה בפול גז. יש דד-ליין ויש הרמות קול ויש אווירת מתח. כולם במתח. אין מה לעשות, אנחנו לא כספרים בבנק שבאים בבוקר, מתיישבים מאחורי הדלפק ומנהלים את יומנו באדיבות מול הלקוח. אנחנו בעבודה לוחצת ותובענית וטבעי שיצאו בה רגשות. אנשים צריכים להיות בנויים ועמידים לעמוד בתחרות. נכון שצריך לדעת איך לא להפוך את זה לבית מטבחיים. אבל זה לא נורא כמו שזה נשמע".

אפרופו תא העיתונאיות, את מרגישה שיש ב"שישי" מספיק ייצוג נשי?

"פעילות תא העיתונאיות בתחום הייצוג הנשי בתקשורת, גורמת לנשים נזק הרבה יותר גדול ממה שהן מעלות על הדעת. נשים בתקשורת נמצאות במצב פי 8 יותר טוב ממה שתא העיתונאיות מסכים להודות בו. היו שלבים שהיה צריך קול גדול כדי לקדם נשים לתפקידי מפתח, אנחנו לא שם. המהפכה התרחשה אבל לא הודיעו לתא העיתונאיות. כשהקמנו את מערכת 'שישי', כל תא העיתונאיות עף לי על הראש - 'למה אין אישה?'. אני לא מוכנה לשים אישה רק כדי שתהיה אישה. אישה, לפחות בתפיסת עולמי, נבחנת באותם פרמטרים שבהם נבחן גבר. החלום שלי היה להחזיר את טלי מורנו לערוץ 10, ואני שמחה שהיא חזרה. נשים מובילות היום מערכות במדינה - על המסך וגם מאחורי הקלעים. יונית לוי, טלי מורנו, תמר איש שלום, טלי בן עובדיה...".

טלי בן עובדיה לא ברשימה של הנשים שציינת, כי היא העורכת היחידה של תוכנית חדשות בישראל.

"ומה אתה חושב שטלי, תמר או יונית הן לא חלק מעריכת התוכנית? אני עורכת. עם זאת, למגישות יש השפעה מכרעת על התכנים. זה שהן לא נמצאות בעמדת ניהול רשמית, זה רק עניין של טייטל. יש עיתונאיות חוקרות, מגישות או בשטח. מה עוד צריך?".

צריך מנהלת של חברת חדשות.

"אני הייתי סמנכ"לית של חברת חדשות".

את רואה את עצמך יום אחד מנהלת של חברת חדשות?

"אם אני ארצה, אז כן".

"מאמינה בעיתונות עם חמלה"

בינואר השנה, סגרה בן עובדיה מעגל נוסף בחייה כשלקחה חלק בהקמת חדר זיכרון ברשות השידור להנצחת אביה יצחק בן עובדיה ז"ל, שהיה ממקימי קול ישראל בערבית. "הוא קיבל את המקום שלו", היא אומרת. "אם יש מקום שהוא היה רוצה שאני אנציח אותו בו, זה בעבודה המקצועית שלו. יש בינינו לא מעט קווי דמיון. גם הוא חטף לא מעט מכות וגם סביבו היו לא מעט צרי עין. תמיד אמרתי לו, 'אבא, הקדמת את זמנך'. הוא היה כל כך טוב".

מותו של אביך בדצמבר 2009, גם הוא חלק מהשינוי שעברת.

"כן. בחיי המקצועיים, אבא שלי היה הדמות הכי משמעותית. ינקתי ממנו את האהבה למקצוע הזה. בחייו חייתי עם פחד מאוד גדול מהרגע שהוא לא יחיה יותר. זה היה משהו שכל הזמן ריחף מעליי, הפחד הזה. הוא היה חולה ואת כל שנות הקריירה שלי ניהלתי תוך זה שכולם ידעו שהנה יגיע הרגע הזה שבו מקפיצים אותי לבית החולים. אבל הגעתי למקום שהיום כל-כך ברור לי מה המטען שהוא השאיר לי בפנים. אני ממש מצליחה לשמוע את השיחות שלי אתו, ויודעת שמה אני עושה בעבודה היום בא משם".

למשל?

"הוא תמיד היה אומר 'אתם לא מבינים מה אנחנו עשינו בשביל לבנות את המדינה הזאת'. זו הייתה עיתונות שבה המדינה עמדה מעל הכל. הוא היה אומר, 'אז חשפתם, למה אתם צריכים להכות ולהכות, כשהבן אדם כבר על הרצפה?'. זה דבר שלמדתי ממנו, שאפשר גם בלי לרמוס".

החיים בבית אביה לא הותירו לה ברירה אלא לעשות את מה שהיא עושה היום, ובאופן שבו היא עושה את זה. "בשביל שאעזוב את המקצוע, תצטרך להחליף לי את מערכת הדם. אני כל-כך עיתונאית, אני כל-כך אוהבת את המקצוע הזה, אני לא רואה את עצמי אפילו יום אחד בחיי עושה משהו אחר. הייתי הולכת עם אבא שלי לרדיו בחופשים, והייתי עושה שם שליחויות בין האולפנים. הוא היה חוזר הביתה ואומר לאמא שלי, 'אבוד. הילדה במקצוע'. מגיל 7 לא נתתי לאף אחד לגעת בעיתון בבית, עד שלא הייתי מסיימת אותו. התאכזבתי, חטפתי מכות, אבל לא חשבתי אף פעם להפסיק להיות עיתונאית".

כן, אבל למה בכזו אינטנסיביות?

"ככה זה כשאתה לוקח אדם עם מבנה אישיותי מאוד מסוים שיש בו את היצר התחרותי, הרצון לנצח ולא יודע פשרות, ומוסיף לזה את היעדר הזיכרון. הייתה לי שיחה עם בן-אדם שאמרתי לו שגם אחרי שנים במקצוע, בשעה חמישה לשמונה, הלב שלי דופק בפול טורבו. הוא הסתכל עליי ואמר לי 'תגידי, את נוירו כירורגית? מוטל לך ילד בן 5 על שולחן הניתוחים? לא ברור לך שאת יודעת איך עושים את זה?'".

ב-1986, נהרגה אמה של בן עובדיה בפיגוע חבלני. אולי זו אחת הסיבות שהיחס שלה לסיקור שהכול היה תמיד מוגדר וברור בכל מערכת חדשות שניהלה. "עם הקמת חדשות 10 קיבלנו החלטה שאנחנו לא מסקרים הלוויות. הגענו למסקנה שלא צריך לדחוף לאנשים מצלמה מעל הקבר הפתוח של בנם. וזו החלטה שהתקבלה בידיעה מוחלטת שאתה יודע שהמתחרים שלך יפתחו הערב עם קטע קורע לב של אמא ממררת בבכי, ואתה יודע שאתה לא עשית את זה, והפסדת את הרגע המרגש של היום, אבל זה היה עיקרון שבשבילו שילמנו מחירים. לא היה דבר שהייתי שלמה איתו יותר מזה.

"עם השנים למדתי שאיפוק הוא אחת התכונות הכי מרכזיות בחייו של מי שמוביל מערכת חדשות. מאוד פשוט לרוץ ולהתלהם. אי אפשר לספור את מספר הפעמים שמצאתי את עצמי אומרת 'חכו' ועושה עוד שלושה צעדים כדי לוודא שאני לא עושה פגיעה מיותרת, תוך כדי שאני לוקחת סיכונים. אני מקווה שהצלחתי להחדיר את הדי.אנ.איי הזה במערכות שבהן עבדתי - להיות ספקן, ולנסות לקלוט את התמונה המורכבת, כי החיים שלנו כל-כך מורכבים".

ככל שהזמן עובר ויש יותר כלי תקשורת, אין כמעט פריבילגיה לעצור ולנשום.

"זה תפקידם של האנשים היותר ותיקים ומנוסים בתקשורת. אחד המשפטים שאמרתי כשעבדתי ב-ynet, כלי תקשורת אינטרנטי בו הכי חשוב זה להיות ראשון, זה 'החייפזון מן השטן'. זה מה שעשה מ-ynet כלי תקשורת אמין ומרכזי. כמה פעמים אתה קורא ב-12:00 בצהריים ידיעה באינטרנט וב-12:30 ברור לך שזה היה קשקוש? כמה פעמים אתה מתקשר לכתב שלך ואומר 'מדווחים שכך וכך' והמנוסים יותר אומרים לך 'תמתיני'. רק בשבועות האחרונים היו עשרות דוגמאות כאלה".

אחד הדברים שמתמודדים אתו בתקופה האחרונה הוא ראיונות עם קטינים וקטינות מותקפות וגם מתקיפים, מה דעתך בנושא?

"אני מאוד מאמינה בעיתונות שהחמלה היא חלק בלתי נפרד ממנה. זה רק משפר אותך כעיתונאי ועושה אותך טוב יותר. לגבי קטינים, כל מקרה לגופו. היו במקרים האלה גם כמה טעויות".

הפוזיציה שאת נמצאת בה היום דורשת הרבה איפוק. את לא במהדורה המרכזית.

"תמיד ידעתי לשמור על הגבולות, גם כשניהלתי מלחמות עקובות מדם והייתי צריכה כל בוקר להביא את ההישג. תמיד היו לי עקרונות שלא הייתי מוכנה לעבור עליהם. אני עדיין עובדת במערכת חדשות ויעיד גולן יוכפז אילו קריאות 'היי!' אני שומעת בכל פעם שבמערכת שלנו מביאים סקופים למהדורה היומית. זה יצר שלא שנעלם".

כשאת מסתכלת על העיתונאים הצעירים, זה אותו עולם שאת מכירה מבית אבא?

"זה עולם אחר. אומרים שהרשתות החברתיות הן האיום הכי גדול על העיתונות, אבל זה הדבר הכי טוב שקרה לה. העיתונות הגיעה למקום מאוד יהיר, מאוד 'אני ואפסי עוד'. פייסבוק העמיד אותנו במקום, גרם לעיתונות להתאפס על עצמה ולעיתונאים להבין שהשיח יכול להתנהל גם בלעדיהם. זה אילץ את העיתונאים להתאמץ הרבה יותר ולהיות פחות פוגעניים, כי הם חוטפים בחזרה. יש המון אנשים שאומרים שהעובדה שהפוליטיקאים מדברים מעל לראש מסוכנת - שטויות. אני בכלל לא מאמינה בראיונות של פוליטיקאים".

באמת?

"הם באים לראיונות מוכנים, קלישאתיים, מתודרכים על-ידי 4 יועצי תקשורת ו-5 מסרים קבועים, ולא יוצא מזה שום דבר. החדשות בטלוויזיה היו צריכות להמציא את עצמן מחדש, כי אנחנו חיים במציאות שבה צרכני חדשות מקבלים עדכון כל דקה. חדשות 10 עלו על זה מהר, וכל הקרדיט לגולן שהבין שאם הוא לא יעשה שינוי במהדורה, היא תהפוך לרוטינה משעממת של כל מה שקרה במהלך היום. ההחלטה להכניס את הכתבות המורחבות והפינה הכלכלית 'אנליסט', זה לשנות את השפה, וזו שאלה של זמן עד שזה ייעשה במקומות אחרים".

אם יש דבר שמפריע לבן עובדיה בדור הצעיר, זה קוצר הרוח. "הרגשתי בקריירה שלי כמו נמלה חרוצה שעובדת מאוד קשה כדי להגיע למה שהיא הגיעה. הציקו לי אנשים שאחרי חצי שנה כבר רצו להיות במקום אחר. כל אחד אחרי שנה כבר רוצה להיות כתב מדיני. הם לא מבינים שרביב דרוקר הגיע לתפקידו אחרי שורה ארוכה של תפקידים. אתמול נתנו ידיעה היום רוצים להיות פרשנים".

כמה את מרגישה שבעידן האינטרנט הכול הפך לשדיר?

"אני לא אהרן ברק של העיתונות - אצלי לא הכול שדיר. יעבור זמן עד שהווידיאו יהיה מצרך שיש לו באמת ביקוש באינטרנט. עם זה בדיוק צריך להתמודד - לדעת איך בשמונה בערב מספרים את הסיפור אחרת ומביאים אותו אינטליגנטי יותר".

ועדיין המקסימום שהמהדורה שלכם יכולה להביא, זה 12% רייטינג.

"אם לערוץ 10 היה עידן אחד שבו אפשר היה לומר שקיים בו רצף תכני, כלכלי, ניהולי - התקרה הייתה נפרצת. הטרגדיה של ערוץ 10 היא שהוא כל פעם מגיע למסלול ההמראה, מצליח להתרומם ו-200 מטר אח"כ משהו מפיל אותו למטה בחזרה. חדשות 10 נמצאת עכשיו באחת מתקופותיה הטובות ביותר - וזה בחוסר קורלציה מוחלט עם מצבו של הערוץ, אם כי אני משוכנעת שהוא ישרוד.

"זו הפעם ראשונה שבה יש הפרדה מוחלטת בין מאמצי ההישרדות של הערוץ ובין עבודתו העיתונאית. יש שקט, אין כל יומיים ישיבה והפגנה ברחוב ואין מעורבות של העובדים בכל מאמצי ההישרדות. כל זמן שאתה קיים תשקיע במסך. הרבה יותר קשה לבטל אותך כשאתה טוב".

מה סוד ההישרדות במקצוע הזה לאורך שנים?

"אצלי זו אהבה. אם אתה לא אוהב את זה מאוד, קשה מאוד לשרוד את זה. שילמתי מחירים אבל אני עדיין בפוזיציה הנאיבית שאומרת איזה כיף לי שאני קמה בבוקר לדבר הזה ולא לדברים אחרים. אפילו במחיר ששילמתי אני מחפשת את הטוב".

תגובות

"חבל שבן עובדיה לא יצאה בגלוי נגד הפלירטוטים של רוזן"

אבי ברזילי מסכים בתגובה לכל מילה של בן עובדיה: "אני סבור שהיא עורכת מעולה והייתי צריך להמשיך את כהונתה ולהסתייע בה כדי להמשיך ולשקם את חברת החדשות של ערוץ 10".

מתא העיתונאיות נמסר: "בכל ערוצי התקשורת המובילים בישראל אין ולו עורכת ראשית אחת. על נשים בעמדות ניהול בכירות בתקשורת אין בכלל מה לדבר. אנו מברכות על כך שבן עובדיה עורכת חדשות, ומצפות ממנה לקדם נשים נוספות להגיע לעמדות דומות. נמשיך וניאבק על זכותן של נשים להשמיע את קולן בשיעורים גדולים יותר ובאופן מגוון ושוויוני גם במהדורות שהיא עורכת, כמו גם להציע סיקור מזווית יותר פמיניסטית. צודקת בן עובדיה בטענה שלא נכון לשים אישה רק משום שהיא אישה, אך משתמע מכך שאין מספיק נשים ראויות. אנחנו סוברות כי ישנן נשים ראויות רבות, אם רק טורחים לחפשן.

"באשר לעמנואל רוזן, לדבריה ידעה על 'פלירטוטים שעברו את הגבול'. היינו שמחות לו הייתה יוצאת כנגדם בגלוי. לצערנו, עד שתא העיתונאיות לא פעל בעניין, זירת התקשורת הופקרה על-ידי עורכים ועורכות שידעו על גבולות פרוצים ושתקו. אנו מצפות שמערכות התקשורת יהיו נקיות מהטרדות מיניות, וכי הגבולות המוסריים והחוקיים יהיו ברורים לכל".

מוואלה נמסר: "אין תגובה". מחדשות 2 נמסר, כי "העורכת מתארת את 'שישי' של 10 כסיפור הצלחה. אנחנו מאחלים לה שתמשיך ותצליח כפי שהצליחה עד עכשיו".