בוררות | לפני כולם

ניצחון למדינה בבוררות: כיל תשלם עוד מאות מיליוני שקלים

המדינה: כיל השתמטה מהתמלוגים במשך שנים, אף שבכיריה ידעו וחששו מתביעה ■ מומחים משפטיים מעריכים: לאור ההחלטה תצטרך כיל לשלם למדינה עוד כ-2.5 מיליארד שקל עד 2030 - מועד תום תקופת הזיכיון

ניצחון למדינה בבוררות מול מפעלי ים המלח (מקבוצת כיל ): בתום השלב הראשון של הליך הבוררות שנערך בין כיל לבין המדינה קבעו הבוררים כי כיל אחראית לשלם למדינה תמלוגים עבור שימוש העבר במינרלים שהיא מפיקה בים המלח ובאתרים אחרים שהנם משאבי טבע של המדינה.

ההחלטה נקבעה ברוב דעות של הבוררים, שופטת העליון בדימוס טובה שטרסברג-כהן ועו"ד אלקס הרטמן ממשרד ש. הורביץ. בדעת מיעוט היה עו"ד רם כספי, שצידד בעמדתה של כיל.

הסכומים שישולמו על-ידי כיל עדיין לא נקבעו. עם זאת, להערכת מומחים משפטיים, לאור ההחלטה תצטרך כיל לשלם למדינה עוד כ-2.5 מיליארד שקל עד 2030 - מועד תום תקופת הזיכיון.

"על מפעלי ים המלח לשלם למדינה תמלוגים ממכירת מוצרי יסוד... ועל מוצרי המשך המיוצרים על-ידי חברות הקונצרן שמפעליהן ממוקמים הן באזור ים המלח ובסביבתו והן מחוצה לו", נכתב בפסק הבוררות.

עוד נקבע כי גובה התמלוגים ייקבע על-פי תנאי הזיכיון שקיבלה כיל מהמדינה ולא על-פי מחירי העברה פנימיים שנקבעו בין חברות הקונצרן, כפי שמפעלי ים המלח נהגה לעשות בפועל.

המדינה דרשה שכיל תשלם לה תמלוגים בסך של 291 מיליון דולר משנת 2000 ועד למועד הגשת התביעה - מארס 2011. חלק ניכר מהתביעה התייחס למוצרים שהחברה הפיקה ברמת חובב ומבוססים על ברום.

המדינה טענה כי מדובר במוצרים שחייבים בתשלום תמלוגים שכיל השתמטה מהם במשך שנים, אף שבכיריה ידעו על כך ואף הביעו חששם מתביעה כזאת במסגרת דיונים שהתקיימו בעבר בדירקטוריון החברה.

בכיל טענו מנגד כי המדינה בעצמה פטרה אותה בעבר מתשלום תמלוגים על מוצרי המשך, עת היא הפריטה את החברה ומכרה אותה למיליארדר שאול אייזנברג.

עוד טענה כיל במסגרת הבוררות כי אם המדינה הייתה מחייבת את החברה בשעתו לשלם לה תמלוגים על מוצרים שיוצרו מחוץ לסדום, הרי שערך החברה היה יורד בעת מכירתה, וכך הייתה מפחיתה את הרווח שלה ממכירתה.

מבחן השכל הישר

המחלוקת בין המדינה לבין מפעלי ים המלח (מי"ה) התמקדה בשאלה האם על מי"ה לשלם תמלוגים למדינה על מוצרי המשך המיוצרים על-ידי חברות הקונצרן שמפעליהן ממוקמים מחוץ לאזור ים המלח.

המדינה גרסה כי מכוח עובדת החברות חלק מקונצרן המהווה גוף כלכלי אחד, חלה על מי"ה חובה לשלם תמלוגים על מוצרי המשך שהן מייצרות, וכי מיקומם הגיאוגרפי של מפעלי חברות הקונצרן אינו מעלה ואינו מוריד לעניין חובת תשלום התמלוגים (התפיסה הקונצרנית).

מי"ה טענה מנגד כי היא חבה בתשלום תמלוגים על מוצרי המשך המיוצרים במפעלי חברות הקונצרן רק עם אלה ממוקמים באזור ים המלח (התפיסה הגיאוגרפית"). לאחר שערכו איזון בין האינטרסים של מי"ה לבין האינטרס הציבורי, קיבלו שטרסברג-כהן והרטמן את עמדת המדינה.

"השכל הישר, ההיגיון המשפטי, ההיגיון הכלכלי, כמו גם תכלית הזיכיון, אינם מתיישבים עם מצב שבו אם מפעל תרכובות של הקונצרן ממוקם באזור ים המלח תשלם מי"ה תמלוגים על מוצריו, ואילו אם הוא ממוקם מטרים ספורים, או מרחק אחר מחוץ לאזור, תהיה מי"ה פטורה מתשלום תמלוגים", כתבה שטרסברג-כהן. "המצב העובדתי הוא שמפעלי ים המלח וברום ים המלח הוציאו את רוב הייצור של תרכובות (מוצרי המשך) אל מחוץ לאזור ים המלח, ובאופן זה הודרה המדינה מחלק נכבד מהכנסותיה ממשאבי טבע המופקים מים המלח והמיוצרים מהם".

לדבריה, בתפיסה הגיאוגרפית שמציגה מי"ה יש כדי לעוות את האיזון העדין בין האינטרס שלה לבין האינטרס הציבורי".

את משרד האוצר ייצג במסגרת ההליך צוות בראשות עורכי הדין גיל אוריון ועודד רביבו ממשרד פישר, בכר, חן, וול, אוריון ושות'; ואת כיל ייצג עו"ד עדי קפלן.

עם סיום שלב העדויות לפני הצוות שבראשות שטרסברג-כהן, פרסמו משרד האוצר וכיל פרוטוקולים ועדויות מתוך הליך הבוררות, זאת לאחר שהתנועה לאיכות השלטון והארגון הסביבתי אדם טבע ודין פנו לבית המשפט בדרישה שיורה על הסרת החיסיון שמנע את פרסומם.

פרסום מסמכי הבוררות חשף בין השאר פער באופן שבו בעלי תפקידים שהיו מעורבים בעבר בנושא התמלוגים של כיל תפסו את הנושא. ד"ר יעקב שיינין, שערך בשנת 1993 עבור המדינה את הערכת השווי של כיל טרם הפרטתה ומכירתה לאייזנברג, טען לפני הבוררים כי מנהל רשות החברות הממשלתיות באותה עת, יוסי ניצני, הורה לו לנקוב במספר 'אפס' בסעיף התמלוגים על מוצרי ההמשך. עוד טען ד"ר שיינין כי ניצני הורה לו על כך כביכול על דעת שר האוצר באותה עת, יצחק מודעי ז"ל.

על רקע העדות של שיינין, שהופיע במסגרת הבוררות מטעם כיל, הובא ניצני לעדות לפני הבוררים, והוא הכחיש את הדברים בתוקף.

המלצות ועדת ששינסקי 2

אתמול (א') המליצה ועדת ששינסקי השנייה, שדנה בתמלוגי העתיד שתקבל כיל, על הטלת מס משאבי טבע (מס רווחי יתר) בשיעור של 42%, שיניב לקופת המדינה כחצי מיליארד שקל בשנה, ועל תמלוגים אחידים של 5% על משאבי טבע.

בלב המסקנות - הטלת מס רווחי יתר על כלל המחצבים ועל אלה אשר יתגלו בעתיד. צעד זה צפוי להעלות את שיעור החלק אותו מקבל הציבור מחברות המנצלות משאבי טבע (המכונה Goverment Take) לכ-46%-57%.

הוועדה ממליצה כי המס יחושב על-פי מודל המבוסס על דוחות הרווח וההפסד החשבונאיים, והוא יבטיח תשואה של 11% על נכסיה של החברה. המס בשיעור של 42% ייגבה על בסיס שנתי.

כמו כן, הוצע להטיל תמלוג אחיד על משאבי הטבע שאינם גז ונפט בסך 5% בעבור כל כמות אשלג שנכרית, זאת לעומת שיעור תמלוגים נוכחי שנע בין 2%-10% משווי המחצב.

ההמלצות לגבי כיל ייכנסו לתוקף רק ב-2017, ולא מיד עם סיום הליכי חקיקת החוק. בדוח הוועדה הוסבר כי בתקופה זו תינתן למפעלי ים המלח האפשרות להסתגל למשטר הפיסקאלי המוצע, לבצע חלק ניכר מההשקעות הנדרשות לצורך קציר ים המלח, וזאת כהכנה לקראת תחילת הסדר המיסוי החדש שלפיו כיל תשלם יותר מס על רווחי היתר. כך, ניכר כי כיל עתידה להרוויח מדחייה זו בשנתיים וחצי הקרובות סכום המשוער בכמיליארד שקל.

בתוך כך, עד להחלת החוק, על מפעלי ים המלח שמקבוצת כיל לשלם תמלוגים בגובה 10% בעד כל כמות כלוריד האשלג מעבר ל-1,500,000 טון בשנה. מניית כיל ירדה היום בכ-2%, ואילו מניית החברה לישראל ירדה בכ-3%.

התייחסות כיל להחלטת בוררות התמלוגים: "מפעלי ים המלח שילמה מאז ומעולם את התמלוגים באופן קבוע, רציף, ברור, חד-משמעי ומוסכם, בהתאם לחוק ולנוהג שקבעה הממשלה. התחייבות לשלם תמלוגים על מוצרי המשך תגדיל את נטל העלויות של מפעלי תרכובות הברום של כיל בסין, אירופה ובעיקר בישראל, בשל היותו מפעל על גבול הרווחיות. לאור החלטת הבורר יהיה קשה להצדיק השקעות חדשות בישראל, ואין מנוס מלהאיץ את פעילות ההתייעלות בישראל, במטרה לקזז את העלויות החדשות הנובעות מפסק הבורר".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988