טור אישי: פיטרתי מעצבת, הבטיחה לנקום - וטענה שנגעתי בה

תשמעו סיפור: פעם פיטרתי מעצבת, והיא הבטיחה "להראות לי". ואכן, במשרד נחת מכתב מארגון פמיניסטי, בחתימת עו"ד. היא אמרה שנגעתי בה ■ טור אישי

תשמעו סיפור. למשרד פרסום התקבלה בזמנה מעצבת גרפית עם סיפור חיים שרק איוב יכול היה להמציא. אחת מבעלי המשרד קיבלה אותה לעבודה למרות אישיותה המעורערת כמעשה של חסד ורחמים. לימים, למרות הרצון הטוב, אי-אפשר היה לשאתה יותר, והעובדת פוטרה. בצאתה מהחדר זרקה בקול רם ומתריס: "רק עכשיו אני וחברתי שכרנו דירה, והם מפטרים אותי? אני עוד אראה להם".

כעבור זמן, קיבל אחד מבעלי המשרד מכתב מארגון נשים פמיניסטיות בחתימת עורכת דין. במכתב הואשם בעל המשרד שנגע ומישש את שדיה של העובדת המפוטרת.

מקבל המכתב, שהתבקש להגיב, טילפן לעורכת הדין ושאל אם נעזרה בפסיכולוגית לפני ששלחה מכתב כה מביך והזוי. עורכת הדין ענתה בשלילה, ובסיום השיחה רמזה ל"בוס" כי אפשר לסיים את העניין בכך שישולם לעובדת המפוטרת שני חודשי שכר נוספים, וציינה כי "חבל להגיע לבית המשפט".

הבעלים התעקש להיפגש בבית המשפט. הפגישה לא התקיימה, כי עורכת הדין הבינה שאי-אפשר לסחוט כל אחד. אחת מבעלי המשרד, שקיבלה את המעצבת לעבודה, היא אשתי; ואילו בעל המשרד "שנגע ומישש" את שדיה - זה אני.

אמנם המקרה הפרטי הזה אינו מעיד על הכלל, אבל כדאי לציין שיש מטרידים ויש מטרידות, וגם כאשר מדובר בעלילות-שווא, ארגוני נשים פמיניסטיות ממהרים לעתים ללחוץ על ההדק.

מה שראוי כאן לדיון הם לא המקרים של אונס או הטרדה מינית אלימה, שדינם ברור - בית-סוהר; הדיון הראוי הוא חוסר ההבחנה בין הטרדה מינית לבין סתם פלירט. בואו נודה - קצת נסחפנו.

אני לוקח נשימה עמוקה ומבקש להאשים את ארגוני הנשים הפמיניסטיות המוציאות שם רע לפלירט המזדמן שיש בו לא אחת ריגוש ויופי פיוטי. יופי פיוטי זה מבט חם ואפילו לוהט, יופי פיוטי זה התחככות כאילו מקרית בין גבר לאישה, יופי פיוטי הוא גם שפה חמה עם קריצה ורמיזה. והיופי הזה, שהוא בעצם פלירט מזדמן, יכול להתקיים רק כאשר שניים משתפים פעולה ונהנים מהרגע הגנוב.

לפעמים זה רגע, ולפעמים זה רגעים רבים. ואת הרגעים היפים האלה, גוזלים לנו לא אחת ארגוני הנשים.

לצערי, הרבה נשים, מסיבות כאלה ואחרות, תופסות טרמפ על הטרנד של ארגוני הנשים והופכות פלירט מזדמן להטרדה מינית, כי הן יודעות שאחד הארגונים יקפוץ על ההזדמנות להרים קול צעקה.

כאן אציין כי משפטים כמו "תעשה לי ילד" או "הייתי עושה לו טובה" הם די נפוצים ונשמעים בקול רם מפיהן הן של נערות, והן גם מנשים מבוגרות. כלומר, גם הנשים וגם הגברים עשויים מאותם חומרים.

זה מוביל אותי לשר סילבן שלום. בלי כל קשר להשקפת עולמו, הצטערתי שהוא החליט לא לרוץ לנשיאות. כן, יש לזה קשר לעובדה שהוא לא רץ בגלל האיום שריחף באוויר, שאם ייבחר כן לרוץ, יהיו מספר נשים שיצאו מהארון כדי למנוע את בחירתו. סילבן, איש חכם, יודע מה מסוגלות לעולל לו כמה נשים עליזות. רק תחשבו לאן הגענו ולאן זה מוביל.

יכול להיות ש"מקרה" סילבן ימנע בעתיד מהרבה אנשים טובים ומוכשרים לקחת חלק בחיים הציבוריים, רק בגלל הפחד הנורא, שמא אחת הבנות היפות תיזכר פתאום שהאיש הטוב לא נענה לחיזוריה בימי האוניברסיטה העליזים.

אני מציע, אפוא, לארגוני הנשים הפמיניסטיות לחשוב פעמיים לפני ששולפים ולוחצים על ההדק.

■ הכותב הוא פרסומאי בכיר, מבעלי משרד הפרסום פוגל-אוגילבי.

צרו איתנו קשר *5988