הנקראות ביותר

הסינים תוקעים יתד עמוקה גם באקדמיה הישראלית

130 מיליון דולר תרומה לטכניון; 300 מיליון דולר לפרויקטים עם אוניברסיטת ת"א; ושת"פ עם שלל אוניברסיטאות ומכללות ■ הסינים באים, לא רק לתנובה

מטבע סיני / צילום: שאטרסטוק
מטבע סיני / צילום: שאטרסטוק

בספטמבר האחרון התקבלה בטכניון התרומה הגדולה ביותר בתולדות המוסד - 130 מיליון דולרים. לא מארגונים יהודיים הגיע הכסף, ולא מביל גייטס או מוורן באפט או ממשפחת רוטשילד; התורם הנדיב הוא לא אחר מאשר המיליארדר לי קה-שינג, הסיני העשיר בעולם. זו לא ההשקעה הראשונה שלו בישראל, אבל זוהי בהחלט הגדולה שבהן.

ראשי הטכניון אמנם היו באופוריה במעמד התרומה, אבל קשה להגיד שהם שאננים. נשיא הטכניון, פרופ' פרץ לביא, מקדיש חלק משמעותי מזמנו לגיוס תרומות, כמו גם עמיתיו, ראשי מוסדות האקדמיה בישראל. "דור התורמים שלנו הולך ונעלם", הוא אומר. "על כל עשר משפחות מיהדות ארצות הברית שנהגו לתרום, נשארו משפחה אחת או שתיים שממשיכות. את הדור השני בדרך כלל לא מעניין לתרום לישראל - הוא מעדיף לתרום לקהילה שלו - וזו תופעה מתפשטת והולכת".

פרופ' לביא מגייס מדי שנה תרומות בסך כ-80 מיליון דולרים עבור הטכניון, "ואם אני לא מספיק כשרוני לגייס, אז לא יהיה". לדבריו, הטכניון מקבל מהמדינה כ-320-350 מיליון דולרים בשנה, ולכך מתווספים תקציבי מחקר ממקורות שונים בסך כ-140 מיליון דולרים. בסך הכול עומד התקציב השנתי על כחצי מיליארד דולרים, "ועם זה יש לנו שלושה חתני פרס נובל ומעמד בינלאומי, בעוד שלאוניברסיטה דומה לנו בארצות הברית יש תקציב של בין מיליארד למיליארד וחצי דולרים - שלא לדבר על האוניברסיטאות העשירות בסין".

לפרופ' לביא יש תוכניות מפורטות לגבי הצ'ק השמן. "הכול מושקע לרווחת הסטודנטים והסגל", הוא מפרט. "אני בונה עוד 500 מיטות במעונות, מתחיל לשפץ מעבדות ואולמות לימוד; קנינו ציוד לפני שמונה ועשר שנים שאני צריך להחליף. בלי התרומות האלה, מאיפה יבואו התקציבים? אנחנו קולטים 25-30 אנשי סגל בשנה, כשתקציב ממוצע לחבר סגל עומד על 700 אלף דולרים - כלומר יותר מ-20 מיליון דולרים. התקציב הממשלתי לקליטת חברי סגל חדשים עומד על כ-4 מיליון דולרים. מאין אני לוקח את ההפרש?".

גם פרופ' יוסף קלפטר - נשיא אוניברסיטת תל אביב, עם תקציב שנתי של כ-1.9 מיליארד שקלים שהממשלה מזרימה כ-70% ממנו - מרגיש היטב עד כמה מוסדות החינוך האקדמי בישראל משוועים לכספים מן החוץ. האוניברסיטה שבראשותו חתמה במאי החולף על שיתוף פעולה ענק עם הסינים, שבמסגרתו תקים יחד עם אוניברסיטת צ'ינגחואה שבבייג'ין ("ה-MIT של סין", כדבריו) מרכז מחקר משותף שעלותו נאמדת בלא פחות מ-300 מיליון דולרים. "זהו שיתוף הפעולה האקדמי הרחב ביותר שנוסד אי-פעם בין ישראל לבין סין", הוא מציין.

גם האוניברסיטה העברית זיהתה את הפוטנציאל ופתחה לאחרונה את מכון קונפוציוס, במעמד סגנית ראש ממשלת סין, ליו יאן-דונג. מכון כזה קיים גם באוניברסיטת תל אביב, ומטרתם של המכונים האלה היא להפיץ את השפה והתרבות הסינית לקהל הרחב ולהעמיק את המחקר האקדמי בתחום.

זו לא תופעה שמתרחשת בוואקום: הסינים משקיעים בישראל יותר מתמיד בזמן האחרון - מעסקת תנובה-ברייטפוד שנחתמה לאחרונה, דרך רכישת מכתשים אגן על-ידי כמצ'יינה, עבור בעסקות עם חברות בתחום הרפואי ועד הקמת נמלים ורכבת קלה.

באקדמיה הישראלית התופעה הזאת כבר נוכחת היטב: מוסדות ההשכלה הגבוהה לוטשים עיניים למזרח ומוצאים מפלט כלכלי בשיתופי פעולה עם סין. המשוואה פשוטה: הישראלים, חמושים במוניטין של אומת סטארט-אפ, מביאים את הידע ואת הרוח; הסינים, שמעריצים את החדשנות הישראלית ובשנים האחרונות מחוללים בארצם מהפכה של חינוך אקדמי, מביאים את הכסף.

"הקשרים של האקדמיה הישראלית בחו"ל היו עד היום עם מבט למערב - בעיקר לארצות הברית ובשנים האחרונות גם לאירופה", מפרט פרופ' קלפטר. "עם העלייה של המזרח, ברור היה לנו שאנחנו צריכים להפנות מבט מזרחה, וזה אומר להסתכל בעיקר על סין והודו".

לא מדובר רק באוניברסיטאות עילית, אלא בכל השדרה האקדמית. במכללה למינהל, למשל, מקימים מרכז לחקר התקשורת הסינית ובטוחים שתרומות מהמעצמה האדומה עוד יזרמו לטובת החזון, ובמרכז הבינתחומי עמלים על טוויית קשרים עם כמה מוסדות סינים במקביל. ראשי האקדמיה אמנם מעדיפים לדבר על הפריה הדדית ומחקרית, אבל גם הם מודים שגיוס כספים מסין - המעצמה האדירה שמספר תושביה מתקרב למיליארד וחצי - הופך כיום לנתיב שאיש אינו יכול להתעלם ממנו.

"ההון הפנוי בסין הוא גדול", מסכים פרופ' קלפטר. "יש שם נתינה יפה, בעיקר בתוך סין, אבל גם מחוצה לה. מוסדות אקדמיים ישראלים שפונים כיום לסין גם ימצאו שם שותפים".

"לי ברור שאנחנו זקוקים ליחסים טובים עם המעצמה הזאת", מוסיף פרופ' לביא. "אני ממליץ לכל האוניברסיטאות ליצור קשר עם האקדמיה בסין, שצמאה לקשר עם ישראלים".

אוניברסיטת הרפורמות

נחזור לתרומה של לי קה-שינג והטכניון: הכסף הגיע אחרי כשנתיים שבמהלכן בחנו אנשיו מוסדות אקדמיים ברחבי העולם, והמוסד החיפאי נבחר כדי להקים אוניברסיטה במחוז גונגדונג שבסין. על-פי ההסכם יוקם מכון אקדמי-טכנולוגי משותף של הטכניון ושל אוניברסיטת שנטאו, שיישא את השם "מכון טכניון גואנגדונג לטכנולוגיה" (TGIT). המכון ייבנה בהשקעה של כ-150 מיליון דולרים נוספים.

"אם אוניברסיטאות רבות בגואנגדונג ובסין יפעלו כפי שהטכניון פועל בישראל, תתפתח בסין כלכלה המבוססת על יזמות וחדשנות", הבהיר את המטרה פרופ' גו פאיהואה, רקטור אוניברסיטת שנטאו, בטקס חתימת ההסכם.

לפני ימים מספר נסע פרופ' לביא לשנטאו, יחד עם פרופסורים נוספים מהטכניון. "היה לנו שימוע של משרד החינוך הסיני, שאמור לאשר את התוכנית", הוא מעדכן בראיון טלפוני משם. "ברגע שהתוכנית תאושר נצא לדרך, ואני מעריך שהקמפוס יהיה מוכן ב-2017".

התוכנית תחל לפעול כבר בשנה הבאה, כש-150 תלמידים סינים ילמדו בשנתיים הראשונות בטכניון. במקביל יוכשרו שם דוקטורנטים ופוסט דוקטורנטים מצטיינים מסין, שיהוו את סגל ההוראה של TGIT. גם סגל מהטכניון צפוי להגיע לסין לתקופות קצרות, וללמד שם קורס או שניים. התואר הראשון, שיילמד באנגלית, יהיה בהנדסת הסביבה - תחום שהסינים זקוקים לו מאוד - ובהמשך יפתחו תוכניות בתחומים אחרים. "אני רוצה לבנות אוניברסיטת עילית, ברמה גבוהה", אומר פרופ' לביא.

אתה לא חושש לחופש האקדמי?

"לא ויתרנו על בקרה אקדמית מוחלטת. נחפש חברי סגל סיניים שיתאימו לטכניון, נביא אותם לחיפה ונגייס סטודנטים מתאימים. בדירקטוריון שיוקם יהיו ארבעה נציגים סינים ונשיא סיני, אבל גם ארבעה נציגים שלנו וסגן נשיא שיהיה בחירה שלנו, והיא שתקבע את החופש האקדמי. האוניברסיטה בשנטאו מוגדרת בסין כ'אוניברסיטת הרפורמות'; יש לה יותר פריבילגיות ממקומות אחרים בגלל התמיכה הכספית אשר לי קה-שינג מעניק לה".

ספגת לא מעט ביקורת על ההסכם עם הסינים.

"קיבלתי ביקורת על כך שאנחנו מסגירים סודות טכנולוגיים לסינים ושבסוף הם ירגלו אחרינו. זה עורבא פרח. אין הסכמים של העברת טכנולוגיות בינינו לבין הסינים, איננו מוכרים סודות ואנחנו לא נותנים להם יתרון".

מה הם מוצאים בעצם באקדמיה הישראלית?

"דברים שחסרים בסין: חשיבה מחוץ לקופסה, השראה, העזה. הם אומרים, אנחנו לא רוצים שרק תלמדו פה, אלא שתביאו את ה-DNA שלכם".

מה מדינת ישראל מרוויחה מהמהלך?

"דמייני לעצמך שמישהו מהבוגרים של TGIT יהיה בעתיד בממשל בסין. בתוך כעשרים שנה זה יכול להיות מנוף אדיר מבחינת הקשרים. מבחינה עסקית, התוכנית היא להקים גם מרכז היי-טק ליד האוניברסיטה, וחברות ישראליות יוכלו לפעול בו ולקדם שיתופי פעולה. כשבצד העסקים שמתבצעים בין ישראל לסין יש תמיכה אקדמית - האיזון יהיה אדיר".

מדע, המצאות, מסחור

באוניברסיטת תל אביב סופרים כבר כשלושים הסכמים שונים עם מוסדות להשכלה גבוהה בסין, רשת קשרים ענפה שהחלה להיטוות כבר ב-1995. "אנחנו מאוד מרושתים בסין", מתגאה פרופ' קלפטר. "יש בה למעלה מאלפיים אוניברסיטאות, ואנחנו מתמקדים בעשר המובילות".

ההסכם האקדמי-מחקרי עם אוניברסיטת צ'ינגחואה שבבייג'ין, להקמת מרכז מחקר משותף שייקרא שין ('חדש' בסינית), בעלות משוערת של ב-300 מיליון דולרים, הוא סוג של דובדבן בקצפת הזו: "זו אוניברסיטה שמחזרים אחריה בכל העולם", אומר קלפטר. "גם הם בדקו בכל העולם לפני שבחרו אותנו, זה לא שהחסידה הטילה אותם באוניברסיטת תל אביב".

איך נוצר הקשר?

"מלמטה. בין החוקרים שלנו לחוקרים שם. הבנו מספיק מוקדם את החשיבות של מחקרים בינתחומיים ושצריך את האווירה שבה אפשר להוריד מחסומים תרבותיים. אחרי שנה של משא-ומתן מעניין, של צעד קדימה - שניים אחורה, החלטנו על הקמת המרכז. בצ'ינגחואה יוקם מרכז גדול, ואילו בתל אביב יוקם מרכז קטן יותר, 'בוטיק'. התוכנית מיועדת לתלמידי דוקטורט ופוסט דוקטורט - התלמידים המצוינים של ישראל ושל סין. הרעיון המרכזי הוא חיזוק החלק המדעי והובלתו להמצאות ולמסחור, והייחודיות היא בחיבור בין שתי תרבויות שונות מאוד".

בראש מרכז 'שין' יעמדו פרופ' צ'וואנשואי ז'נג, ראש המרכז לננו ולמיקרו-מכניקה באוניברסיטת צ'ינגחואה, ופרופ' יעל חנין, ראשת מרכז הננו באוניברסיטת תל אביב. שני מרכזי שין יפעלו בו-זמנית ותתנהל בהן פעילות מדעית המשותפת לשני המוסדות, כולל חילופי מדענים. בשלב ראשון יתמקד המרכז בתחום הננוטכנולוגיה ובהמשך יתרחב לתחומי מחקר נוספים. "הם רצו להכיר כל מה שקורה באוניברסיטה על כל תחומיה, כמו מדעי הרוח ומשפטים", אומר קלפטר, "אין לי ספק שזה יכסה את כל הקמפוס. בישראל הם מוצאים חוקרים שלא חוששים להיכשל וסטודנטים שלא חוששים לאתגר את מוריהם וזאת נקודה קרדינלית, כי הסטודנטים בסין צייתנים".

מה יוצא לתל אביבים מזה?

"תראי, יש כאן הפריה הדדית עצומה. לחוקרים ישראלים, שאולי בעתיד יקבלו תואר משותף מתל אביב ומצ'ינגחואה, יהיו שווקים חדשים וקשרים חדשים. זה לפרוס כנפיים לשני הכיוונים, מזרח ומערב, ויש לזה ערך מוסף עצום".

ההיבט הכספי כמובן משחק כאן תפקיד מרכזי: סטודנטים ישראלים שייבחרו ללמוד במרכז שין יקבלו מימון למחקר שלהם, וחלק מסוים מהכסף יופנה לבניית המרכז והמעבדות. לצד זאת, יש אפילו הבטחה להזרמת כספים עתידית: בית ההשקעות הישראלי אינפיניטי הודיע כי ישקיע כ-16 מיליון דולרים בפרויקטים נבחרים שייוולדו במרכז.

גם שיתופי פעולה אחרים עם סין משמשים עבור האוניברסיטה מקור הכנסה נאה למדי. דוגמה לכך היא השתלמות שמעביר המוסד בתחומי חדשנות ויזמות: "יש לנו קשר עם גופי שלטון הממשל הסיני והם שולחים לפה מנהלים ויזמים לשבוע-שבועיים של השתלמות", מפרט פרופ' קלפטר. "לפני שנתיים גם חתמנו על הסכם עם עיריית נאנג'ינג ושלחו לנו אלף מנהלים להשתלמות. היא העבירה את זה לעיר אחרת, ומשם לעוד עיר וכן הלאה. זה גם מקור הכנסה וגם קשרים. במשלחות האלה מגיעים לפעמים אנשים שיש להן חברות בנאסד"ק, ולא רע לחשוף אותם לעסקים בישראל".

האג'נדה במוסדות ההשכלה הגבוהה, אם כן, היא שהאקדמיה מקדמת את עולם העסקים, ולא רק פועלת במקביל אליו: "מדהים כמה גוף ניטרלי כמו אוניברסיטת תל אביב יכול לקשור קשרים בין תרבויות של אנשי עסקים", אומר פרופ' קלפטר. "אוניברסיטה יכולה להיות אינסטרומנטלית: לא רק לעסוק בקשרים בין אקדמיות, אלא גם עם עסקים, והצורך בגישור כזה הוא גדול. אני מאמין שהמהלך הזה יעזור מאוד למדינה ואין ספק שינסו לחקות אותו. שנית, גוף כזה יכול להוות בסיס לחברות ישראליות, שיכולות למנף דרכנו את הקשר לצ'ינגחואה, וזה משמעותי".

הגוורדיה הנכבדה שליוותה את חתימת ההסכם האמור רק מדגישה את הנושא. לצד בכירים באקדמיה הסינית, נמנו עמה גם סגנית ראש ממשלת סין ליו יאנדונג; שר החינוך יואן גוויז'ון ושרת הבריאות לי בין. "זה נתן חותמת חזקה מאוד למהלך הזה - בישראל, ובעיקר בסין".

זה יתרום גם מבחינה פוליטית?

"ללא ספק, הגשרים שאנחנו בונים יוצרים גם קשרים אישיים. צ'ינגחואה היא בית היוצר של המנהיגות בסין, ולכן יש סיכוי שבוגרים שלה יגיעו לדרגות גבוהות בממשל, ושזה יעזור".

אין מקום לתת צ'פחות

גם המרכז הבינתחומי בהרצליה מקיים מספר שיתופי פעולה עם מוסדות בסין. בנובמבר הקרוב יפעיל המרכז תוכנית ייעודית לחברי הסגל ולבוגרי בית הספר המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בבייג'ינג. הסכם מחקרי אחר מתקיים עם האוניברסיטה ליחסי חוץ של סין, ועוד.

גם במכללה למינהל תולים תקוות רבות בסינים. לאלכס פבזנר, יועץ לחברות בתחום התקשורת הסינית, אין ספק שיצליח לגייס מהם תרומות לטובת ייסוד מרכז לחקר התקשורת הסינית, שמתעתד לקום בתוך כשנה בבית הספר לתקשורת של המכללה למינהל. פבזנר הוא אחד מיזמי המרכז, והוא צפוי לעמוד בראשו.

"אף אחד ממוסדות האקדמיה בישראל לא עוסק בתחום התקשורת בסין, אבל זה שוק התקשורת הכי גדול בעולם, ואנחנו צריכים לדעת איך לעבוד איתו", הוא סבור. "זה גם שוק האינטרנט הגדול בעולם מבחינת מספר המשתמשים ושוק הפרסום השלישי בגודלו בעולם. בשוק העבודה הנוכחי ובעתיד, אנשים צריכים כלים לעבוד מול התקשורת הסינית, בוודאי כשעושים איתם עסקים".

מה יעשה המרכז?

"קודם כול מחקר - גם יישומי ובהמשך גם אקדמי; והסטודנטים ילמדו בו את הפרקטיקה - איך לעבוד מול התקשורת בסין בתחומים של עיתונות, שיווק ופרסום. בישראל, לכל חברה יש דובר ולעתים קרובות יש דוברים באנגלית שעובדים מול התקשורת המערבית. כמו שהיום לא צריך להסביר למה צריך דובר באנגלית, בעוד חמש שנים יהיה ברור לכולם שצריך דובר סינית".

המכללה למינהל אף חתמה לפני חודשים מספר, בתום תהליך של שנתיים, על הסכם שיתוף פעולה עם האוניברסיטה למדע ולטכנולוגיה בבייג'ין, USTB, שבמסגרתו תקיים משנת הלימודים הבאה סדנת התמחות שתעסוק בעולם היזמות ומיועדת לתלמידי תואר שני מסין. במקביל מתוכננים חילופי מרצים וסטודנטים בין הגופים, ובטווח הקרוב מקווה המכללה להשיק תואר ראשון משותף לשני המוסדות.

איתות חזק אחר של המכללה למינהל לכיוון מזרח הוא בהקמת תוכנית לניהול עסקי בינלאומי, בדגש על סין והודו, שתיפתח בשנת הלימודים הקרובה לתלמידי תואר ראשון.

"יש צורך בקאדר של אנשים צעירים שמצד אחד לומדים ניהול ומצד שני נחשפים למורכבות של הסביבה הבינלאומית", אומר פרופ' דן אלנתן, ראש התוכנית החדשה. "יש הרבה אנשים שעושים את זה על בסיס ניסיון, ניסוי וטעייה. לדעתנו חייבת להיות לכך תשתית אקדמית מסודרת. התלמידים יעברו אולפן קיץ בסינית, ילמדו על התרבות העסקית וכיצד להתנהל מולם - מאיך מגישים נכון את כרטיס הביקור ועד שאין מקום לתת צ'פחות. אנחנו רוצים שהדברים הללו יוטמעו בתלמידים מן ההתחלה".

פרופ' אלנתן סבור כי בדרך זו הסטודנטים יוכלו להשתלב ביתר קלות בחברות בינלאומית: "הביזנס כבר נמצא בסין, והמוסדות האקדמיים צריכים להדביק את הפער וליצור תוכן שייתן ערך מוסף. בעסקים יש הרבה כישלונות ואכזבות, ובנקודה הזאת האקדמיה יכולה לתרום, כי ייתכן שהציפיות לא היו מדויקות. יש אנשי עסקים ישראלים שנסעו לסין עם מוצר פנטסטי וציפו שיחתמו על חוזה איתם בנסיעה הראשונה, ואחרי שזה לא קרה הם ויתרו על הכול. אנחנו יכולים לקצר את התהליכים האלה של ניסוי וטעייה".

כבר גייסתם תרומות מהסינים?

"עדיין אין לנו תרומות, אבל אני מקווה שגם זה יגיע".

באים בעקבות זוכי הנובל

שיתופי הפעולה בין האקדמיות הישראלית והסינית מתרחשים גם על קרקע מדינית פורה: ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר בסין במאי 2013 ובעקבות סיכום עם ראש ממשלת סין, לי קאצ'ינג, הוחלט להפעיל מאמץ ממשלתי לחיזוק הקשרים הכלכליים בין המדינות. נתניהו מינה ועדה בין-משרדית לנושא, שבראשה עומד ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל. מעט אחרי נתניהו הגיע לסין גם שר הכלכלה נפתלי בנט, ובאפריל האחרון ביקר שם נשיא המדינה שמעון פרס. במקביל, שורה של בכירים בממשל הסיני הגיעה לארץ, כמו גם אין-ספור משלחות, אקדמיות ועסקיות.

פיתוח הקשרים האקדמיים מול סין זוכה גם לתקציב נדיב מצד משרד האוצר. ב-2013 פרסמה המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) מתווה לפיתוח הקשרים האקדמיים עם סין והודו לשנים הקרובות, בתקצוב של 340 מיליון שקלים. "חיזוק הקשרים הכלכליים עם סין ועם הודו הוא יעד אסטרטגי של ממשלת ישראל", אומרים באוצר.*"קשר אקדמי בין המדינות יבטיח שיתוף פעולה כלכלי ארוך טווח ובר קיימה, יתרום להפריה ההדדית וישפר את יכולות המחקר בין המדינות".

לצד זה קיימת קרן מחקר משותפת המעניקה מלגות לסטודנטים, ובמסגרתה כבר הוגשו עשרות רבות של הצעות למחקרים משותפים לסינים ולישראלים. במסגרת התוכנית היוקרתית, המיועדת למצטיינים, צפויים מאות סטודנטים סינים להיקלט בין כותלי האקדמיה הישראלית. השנה נפתחו תוכניות מותאמות במרבית האוניברסיטאות, ובהמשך, כך מעדכנת צמרת זוהר, האחראית על קשרי ישראל-אסיה במל"ג, "תישקל פתיחת התוכנית למכללות".

בשנה החולפת למדו במסגרת התוכניות הללו כ-180 סינים בקורסי קיץ שונים, כשהמטרה היא כמובן לחשוף אותם לאקדמיה הישראלית ולעודד אותם להירשם לתארים כחול-לבן.*השנה, מעדכנת זוהר, "אנחנו מעריכים שיגיעו מסין עוד כמאתיים סטודנטים לקורסי קיץ; נוסף על כך לומדים בארץ כחמישים פוסט-דוקטורנטים מסין, ואנחנו צופים שבשנה הבאה יהיו כאן כמאה סטודנטים לתארים מתקדמים. היום כבר מבינים שרוב הסטודנטים המוביליים בעולם הם מסין ומהודו - יש להם נסיעות על ימין ועל שמאל".

מה הם רוצים ללמוד בישראל?

"רבים באים ללמוד כימיה, בין היתר בגלל זוכי פרס נובל הישראלים בתחום. מעניינים אותם מאוד גם תחומים של יזמות, מדעים ומינהל עסקים, אבל גם עברית, מזרח תיכון ואסלאם. יש לזה חשיבות אקדמית ולאומית עצומה, בין היתר מפני שהם יוכלו להבין את נקודת המבט שלנו" .

מה החשיבות העתידית בכך שסטודנטים סינים ילמדו בישראל?

"אנחנו מקווים שתהיה להם חוויה אישית טובה בארץ ושהם יפרו את היחסים בין המדינות בכל המישורים - עסקי, אקדמי ואישי. החוויה במדינה זרה יכולה ליצור חיבור לישראל, והתקווה היא שנשמר את הבוגרים, שימשיכו לחקור בישראל וישתלבו בתעשייה".

באוקטובר הקרוב תשתתף המל"ג ביריד לימודים בינלאומי שמתקיים בסין מדי שנה, כפי שעשתה גם בשנה שעברה, יחד עם נציגים מאוניברסיטאות ישראליות שמנסות למשוך לכאן צעירים סינים. "המיתוג של ישראל כמעצמת אקדמיה בא לידי ביטוי ביריד הזה", משחזרת זוהר. "היה לזה אימפקט מאוד משמעותי, ונמשיך להשתתף בו גם בשנים הקרובות".

הסינים אינם חוששים לבוא ולגור בישראל, מבחינה ביטחונית?

"האמת היא שזאת השאלה הראשונה שההורים של אותם צעירים סינים שאלו כשהם ניגשו לדוכן שלנו: 'האם בטוח בישראל'.? האוניברסיטאות הישראליות הביאו איתן סטודנטים סינים שכבר לומדים אצלן, והם הפיגו את החששות בצורה טובה והסבירו שהמצב בארץ הוא לא כמו שרואים בטלוויזיה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות