השתלת מוסר

א.

שבוע מוסרי סוער עבר על כוחותינו בציון. יותר נכון יהיה לומר: שבוע של התעסקות בסוגיות מוסריות כבדות משקל. הרבה יותר חשוב, ובטח מעניין, מהמרוץ המביך לנשיאות. נתחיל מהכבד. השבוע החליטה ועדת השרים לחקיקה לתמוך בחוק "מוות במרשם רופא" (תיקון לחוק החולה הנוטה למות).

לפי החוק, שכנראה יטורפד, חולה המוגדר "נוטה למות" יוכל לקבל מרשם לסם מרדים במינון ממית והרופא לא יישא באחריות פלילית. זו אינה "המתת חסד פעילה", כמו שנוטים להתבלבל: החולה חייב לקחת את התרופה בעצמו, לרופא אסור לתת. מדובר במהפכה כבירה, לא פחות: כיום מאפשר החוק לרופא להימנע מפעולות מצילות חיים בחולים שנותרו להם עד שישה חודשים לחיות ושתלויים בפרוצדורה אקטיבית ובמכשירים (דיאליזה, כימותרפיה ועוד). התיקון מכיל חולים שאינם מחוברים לדבר, אך חייהם רצופים כאב ומותם הבלתי נמנע כבר נוקש בדלת.

מצד החיוב, החוק מעניק לחולה כבוד עצמי, שליטה בגופו ובחייו. זכות האדם על גופו הינה זכות יסוד. הבעיה מוכרת: תוחלת החיים עולה, אבל הסוף עדיין מחורבן. הרבה אנשים לא רוצים לסיים את חייהם מוטלים במיטה, מדמדמים למוות. על עצמי אעיד שמתאים לי החוק החדש. עוד בצד החיוב: התיקון בא למנוע מקרי קיצון של רצח והתאבדות במקרה של בן משפחה חולה, או העמדה לדין של רופא או קרוב שסייע, דברים שקרו.

גם בצד השלילה טיעונים מוצקים: הרבה פעמים אין דרך ודאית לומר כמה זמן יחיה החולה. מי לא מכיר אנשים שנתנו להם חודשיים והם מספרים לך את זה אחרי עשרים שנה? ואם מחר תימצא תרופה והחולה הרג עצמו לשווא? מדובר בנטל עצום על הרופאים שייאלצו להתיר לאנשים למות - מי בכלל יכול לקחת אחריות כזו על עצמו? ובעיקר, למרות כל הסייגים המופיעים בהצעת החוק, האין מדובר בתחילתו של מדרון חלקלק עד מאוד שתחתיתו מי ישורנה?

ניקח את זה הכי רחוק שאפשר: אני זוכר את ההלם שתקף אותי כשלמדתי על הכמות האדירה של אנשים שזורקים את הוריהם הזקנים בבית חולים לפני חגים או כשהם יוצאים לחופש. האם החוק הזה לא יהפוך בסופו של דבר לחוק המתיר לילדים להיפטר מהוריהם הזקנים? אולי לא. אבל אולי כן.

זה לא רק ויכוח על תוחלת חיים מול איכות חיים. זה ויכוח על קדושת החיים - ערך עליון, ולא משנה אם את טיפוס של בג"צ או בד"צ. יש בג"צ יפה מ-87', שם נכתב: "כשמדובר במי אשר נרו עדיין בוער, קדושת החיים הוא הערך הבלעדי והקובע". הצעת החוק של עפר שלח מכריחה אותנו להתמודד עם השאלה: מתי כבה הנר? האם החיים מפסיקים להיות קדושים מתישהו? התנגדות נוספת נוסחה יפה בידי השר אורי אורבך: "המוות הופך להיות עוד מוצר צריכה או שירות... הכול סחיר ומותר ובלבד שזה רצונו החופשי של הלקוח".

לסיכום: לא יודע. ממליץ גם לכם לא לדעת. לא תמיד חייבים לגבש דעה. לפעמים עדיף להתחבט.

ב.

ערך קדושת החיים חווה לאחרונה התנגשות עם ערכים חשובים אחרים: זכות האדם על גופו, טובת החולה ועיקרון ה-Primum non nocere ("ראשית, אל תגרום נזק"), יסוד אתי חשוב של מקצוע הרפואה. מדובר בסוגיית האכלה בכפייה של אסירים שובתים רעב.

189 עצירים מנהליים כלואים בישראל ללא משפט. דבר פסול ואנטי-מוסרי, אבל זה לטור אחר. מעל מאה אסירים פצחו באפריל בשביתת רעב, עשרות מהם כבר מאושפזים בבתי חולים תחת אבטחה אחרי שמצבם הידרדר.

נתניהו מת להזין אותם בכפייה. ועדת השרים אישרה במאי את "חוק הזנת אסירים בכפייה", אבל נתניהו דוחק להאיץ את החקיקה. הוא לא רוצה הפגנות וגינויים ובלגן. אבל הזנה בכפייה עומדת בניגוד לכל אמנה אתית רפואית, בארץ ובעולם. היא מוגדרת כעינוי שלרופאים אסור להשתתף בו.

האו"ם חזר ואישר את הדבר, כך גם המועצה הלאומית לאתיקה רפואית, הסתדרות הרופאים בישראל ורופאים לזכויות אדם. אם השובת מאבד את הכרתו ואת צלילותו, יכול הרופא להחליט לכל היותר לבצע הזנה מלאכותית (שאינה בכפייה) כדי להעניק לו הזדמנות שנייה."החליט השובת להמשיך, צריך הרופא להימנע מטיפול" ולאפשר לו למות מוות של כבוד. כאן גובר העיקרון של שמירה על עמדותיו ועל רצונו של השובת.

את נתניהו זה לא מרשים. השבוע הוא אמר משפט שזעזע ודיכא אותי כל-כך, וראוי שיזעזע וידכא כל אדם: הוא הבטיח ש"יימצאו רופאים שיסכימו להאכיל אסירים בכפייה". משפט כל-כך נורא, בחיי, מהנוראים שאמר נתניהו בכל שנותיו כמנהיג. ואני עוד מאלה שאוהבים אותו. זלזול כה בוטה בערכים וברוח האדם (רופא או שובת רעב) לא שמעתי מזמן. לקינוח אמר ראש הממשלה כי "גם בכלא גואנטנמו נוהגים להאכיל בכפייה". יופי של מודל, כבודו. תמיד אפשר לשאוב השראה גם מקים ג'ונג און. ואתם יודעים מה הכי מעציב: שהוא באמת ימצא רופאים כאלה.

ג.

החיים, על שלל הערכים הסותרים שהם מציעים, תקפו בעוד חזיתות. לאחרונה אושר "חוק הפונדקאות" המתוקן שיאפשר גם להורים יחידים ולזוגות חד-מיניים להביא ילדים לעולם. כמו כן, מציע החוק להגביל את גובה התשלום לפונדקאיות ל-160 אלף שקל. כרגע זה הרבה יותר.

אין לי מה לומר בגנות התיקון לחוק, אבל ראוי להציב מולו מראה - השתלות איברים מהחי. למה לא תאפשר המדינה תמורה לתורם איברים שכיום מקבל (אם בכלל) הרבה פחות מפונדקאית? גם כאן, אגב, אין לי תשובה. מדובר בשדה מוקשים זרוע ביצים שאין דרך לצאת ממנו נקי.

הטיעונים נגד תרומה בתשלום ברורים: זה סחר איברים, תמיד המוכר עני והקונה עשיר; תרומת איבר אינה הפיכה, בניגוד להיריון, ועוד; מעבר לכול, מדובר ברעיון דוחה. מצד שני, גם בפונדקאות יש אלמנטים בוטים של סחר; נכון, תרומת איבר אינה הפיכה, אבל היא בטוחה מאוד, וגם בפונדקאות יש סיכונים. מה גם שאנחנו חיים בעולם, ובעולם יש שוק ערני, אכזרי לעיתים, של איברים. אי אפשר לעצור את זה, אבל חשוב לצמצם את זה. ומעל הכול: ילד מפונדקאות לא מציל חיים. השתלת איבר כן.

אשאל את זה בבוטות ובמהירות, כי כבר אפשר לשמוע את משטרת הפוליטיקלי קורקט נוקשת בדלת: למה הומו שנורא רוצה ילד שווה למדינה יותר מחולה כליות שנורא רוצה לחיות? יש כל-כך הרבה ילדים עזובים בעולם, שיאמצו. זה הרבה יותר מוסרי מפונדקאות. למה הומואים יכולים לשכור בישראל רחם בעוד חולי הכליה צריכים לסבול, לטוס לחו"ל או למות? זה כן מוסרי? למה חיים שטרם באו לעולם שווים יותר מחיים שכבר נחיים? כל-כך הרבה סבל, האין זה א-מוסרי להתעלם ממנו?

גם את הפן הכלכלי חשוב להזכיר: המדינה תחסוך המון ממדיניות של עידוד תרומת איברים. יודעים מה, אל תקראו לזה "סחר", קראו לזה "מתן תמורה נאותה עבור מעשה יוצא דופן". אל תתנו בוכטה, למנוע מצב של אדם שנקלע לחובות מהימורים, לדוגמה, ומחפש אקזיט. את הכול אפשר לפתור אם רוצים.

ד.

גם זה קרה השבוע: לראשונה (אף שניטש על כך ויכוח) עברה תוכנת מחשב את מבחן טיורינג, אבן הבוחן העיקרית לבינה מלאכותית, כשהצליחה לשכנע יותר משליש מהאנשים באולם כי מדובר באדם. התוכנה מתחזה לילד יהודי בן 13 מאודסה, יוג'ין גוסטמן שמו.

מהי תבונה? על-פי הבינה המלאכותית, אם אתה חושב שמי שמולך בצ'ט הוא אדם - התוכנה תבונית. הטרחתי את עצמי וצ'וטטתי עם יוג'ין שלא הטעה אותי אפילו לדקה. ועדיין, זו סוגיה לענות בה: דיברנו על קדושת החיים, מה עם חיי המכונה? אני מחבב את הנטייה האנושית להאנשה - ממכוניות ועד פרות. אבל איפה זה ייגמר? מתי ייאלצו ח"כינו לחוקק חוק המתיר, או אוסר, להרוג תוכנה? מתי נתחיל לדבר על זכויות המחשבים, כמו שהיום מדברים על זכויות בעלי חיים - עד לא מזמן גם זה לא עלה על הדעת.

אין לי מושג, אבל אם למדתי דבר אחד זה שאין גמיש כמו המוסר האנושי. אז הישארו עמנו, יהיה מעניין.

"גם בכלא גואנטנמו נוהגים להאכיל בכפייה", אמר ראש הממשלה. תמיד אפשר לשאוב השראה גם מקים ג'ונג און