הג'וב: מאבק באונס; רילוקיישן: לארה"ב; בונוס: פטור ממס

הנה, בתמצית, התמורה הגדולה שחלה בקריירה של יהב ליכנר, ישראלי שעד לא מכבר שקד על ייצוג ארצו באו"ם, כדיפלומט במשלחת הישראלית לארגון הבינלאומי: במקום לקדם את האינטרסים של ישראל בזירה הגלובלית, על פי הנחיות מירושלים, עמל עתה ליכנר לדחוף את האינטרסים של סוכנות או"ם, שהמוטו שלה הוא: "לקראת עולם שבו כל הריון רצוי, כל לידה בטוחה והפוטנציאל של כל אדם צעיר בו - ממומש".

האתגר שמבטא המוטו הזה קשה לא פחות, אולי יותר, מהשאיפה להשכין שלום בין ישראל לעולם הערבי. מבחינתו, לא עוד סיכול יוזמות פלסטיניות אלא מאבק בתופעות כלל-עולמיות כמילת נשים ונישואי קטינות בכפיה.

בגיל 34 הצליח ליכנר, בעל תארים בכימיה (מהטכניון) ובמשפטים (מהמכללה האקדמית אונו), לזכות בתפקיד נחשק, שרק ישראלים מעטים מאוד מגיעים אליו: עובד בכיר באו"ם - לא של המשלחת הישראלית לאו"ם אלא של הארגון הבינלאומי עצמו.

הוא החל לעבוד בימים אלה כאחראי על יחסי החוץ של קרן האוכלוסיה של או"ם (UNFPA), וחלק ממטלות התפקיד הן אחריות לגיבוש קווי מדיניות של זכויות האדם, עיצוב החלטות בעלות השלכות גלובליות שיועמדו להצבעה בעצרת הכללית ועבודה מול ממשלות.

בתוך כמה חודשים נהפך אפוא ליכנר מדיפלומט של ישראל לדיפלומט של העולם. הבוס העליון שלו שוב אינו שר החוץ, אביגדור ליברמן, אלא המזכיר הכללי של או"ם, באן קי-מון. ליכנר נותר אזרח ישראלי, כמובן, אבל נאמנותו המקצועית נתונה, בראש ובראשונה, למוסד גלובלי. פעילותו נמדדת לא על-ידי שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור, אלא על-ידי ד"ר באבאטונדה אוסטימאהין, מנכ"ל קרן האוכלוסיה, ואת משכורתו (הגבוהה, יחסית, במונחים ישראליים, ועל כך בהמשך) משלם האו"ם, לא ממשלת ישראל.

במונחים של קריירה אישית, זו קפיצת מדרגה משמעותית והישג ראוי לציון. שיבוץ ישראלי בתפקיד קריטי לקידום זכויות האדם בעולם הוא חסר תקדים, לדברי דיפלומטים ישראלים. למעשה, ליכנר הוא הישראלי הראשון שעובר משירות החוץ של ישראל למנגנון או"ם. את מספר הישראלים בעלי עמדות בכירות בארגון וגופיו אפשר למנות על אצבעות שתי ידיים, ואי אפשר להטיל את האשם בכך רק על הטיה אנטי-שראלית של המוסד הזה.

"אני אחד מהישראלים הבכירים הבודדים באו"ם וזה לא צריך להיות כך", אומר ליכנר בראיון ל"גלובס". "כמה עשרות ישראלים עובדים במערכות או"ם ברחבי תבל, רובם בתפקידים זוטרים, אך ישראלים ספורים בלבד נמצאים בעמדות של קביעת מדיניות ועבודה מול ממשלות.

"ישראל אמנם לא מיוצגת בכלל ברמות הגבוהות ביותר, כמזכ"ל, סגנים וראשי סוכנויות או"ם, וזאת אפשר אולי לתרץ באווירה הפוליטית. אבל ישראליות אינה צריכה לשמש מכשול לקבלת משרות ברמת הפקידות המקצועית הגבוהה. יש ועדות מינויים שאמות המידה שלהן אובייקטיביות לגמרי. הן בודקות כישורים ולא אזרחות. ישראלים פשוט אינם מודעים לאפיקי עבודה באו"ם, ואם הם מודעים, הם אינם מנסים לפנות".

גורמים אחרים אומרים, שבעולם אידיאלי, כך היה צריך להיות, אך בפועל יש תמיד פוליטיקה, וכאן משלחת ישראל לאו"ם יכולה לעזור, ועוזרת. "ככל שישראלים רבים יותר יגישו מועמדויות, כן יגדל מספרם ברמות הבכירות", אומרים גורמים אלה. "ישראל מעוניינת בנוכחות גבוהה יותר של אזרחיה במדרגים הגבוהים של או"ם".

ליכנר אמנם הסתובב במסדרונות או"ם כדיפלומט ישראלי אך על המשרה בקרן האוכלוסיה של הארגון הוא למד במכרז פתוח שהתפרסם באתר של או"ם ובאתר של הקרן, www.unfpa.org, ושפירט את הכישורים הנדרשים. לדבריו, "מיד כשראיתי את תיאור התפקיד, ידעתי שזה רלוונטי בשבילי".

קרן האוכלוסיה מופקדת על קידום זכויות נשים, לרבות זכויות פריון, מין וילודה. היא זרוע הביצוע העיקרית של או"ם להגשמת יעדים הומניטריים, כגון הפחתת התמותה של נשים בעת הלידה, תכנון משפחה, עקירת מכשולים לחלוקת אמצעי מניעה, מיגור מילת נשים ונישואי קטינות בכפייה, עיקור לגיטימציה של מעשי אונס ורציחות למען כבוד המשפחה בחברות מסוימות והדברת איידס.

ליכנר היה מעורה בנושאים אלה מפני שכחבר במשלחת ישראל לאו"ם הוא ייצג את ארצו בסוכנויות הסיוע והפיתוח של הארגון. יתר על כן, "רכשתי ערכי כיבוד זכויות האדם בחינוך בבית; אמי היתה פעילה בארגוני נשים. העיסוק בנושאים אלה הוא המשך ישיר למה שעשיתי וספגתי בחיי".

בכל זאת, המירוץ לתפקיד היה קשה. לליכנר רזומה מרשים. נוסף לעבודתו במשלחת הישראלית לאו"ם הוא היה מרצה אורח למשפטים בקינגס קולג' בלונדון ודיפלומט בשגרירות ישראל בבריטניה. אבל הוא נאלץ לעבור תהליך סינון מורכב ותחרותי מאוד, שמביא בחשבון השכלה, ניסיון, נתונים אישיים, ראיונות, המלצות ולעתים גם מבחנים, שלא לדבר על משוכות שאינן קשורות במתמודד, כגון שיקולים של איזון מגדרי וייצוג גיאוגרפי.

וכמה משתכר עובד או"ם במעמדו של ליכנר, שאחראי על הקשר בין מטה קרן האוכלוסייה לבין המדינות החברות באו"ם, ועל גיבוש קונצנזוס בעצרת הכללית כדי להעביר החלטות שמשקפות את מטרות הארגון? בין 70 אלף ל-90 אלף דולר בשנה, תלוי בוותק (וזה כולל תוספת יוקר שנגזרת מתנאי המחיה בעיר השירות; בניו-יורק, תוספת זו היא 65% משכר הבסיס).

זו משכורת מכובדת (אם לא משווים אותה למשכורות בכירים בוול סטריט), אבל היא אטרקטיבית לא רק בגלל גודלה אלא גם בגלל העובדה שעובדי או"ם אינם משלמים מס הכנסה - לא לארץ מכורתם ולא לארץ שבה הם משרתים, נוהל ותיק שנובע מרצון לשמר את עצמאותם של עובדי הארגון מפני לחצים פוטנציאליים של המדינות שאת דרכוניהן הם נושאים.

ליכנר כבר שוחה בסוגיות שעומדות בראש האג'נדה של ארגונו, והוא מודע לסטטיסטיקות הנוראיות, שנובעות ממסה קריטית של התנכלויות לנשים במזה"ת, באפריקה, באסיה ובמדינות מסוימות באמריקה הלטינית. שבדיה וניו-זילנד אינן כלולות באטלס המשימות של קרן האוכלוסיה; סעודיה, פקיסטאן, הודו וניגריה - כן.

הנה כמה נתונים שחלקם לקוח מדוח חדש של האו"ם על נושאי פיתוח: רק ל-15% מהנשים בעולם יש בעלות חוקית כלשהי על קרקע. אחת מכל שלוש נשים בעולם דיווחה שחוותה פגיעה פיזית או התעללות מינית; ברוב המקרים המתעלל היה בן זוג. 12% מנשות תבל התחתנו לפני גיל 15.

ומזווית אחרת: כ-64 מיליון קטינות ברחבי תבל נשואות לגברים בוגרים. 8.7 מיליון נשים, בטווח הגילים 24-15 מתו כתוצאה מהפלות שנעשו באופן בלתי מקצועי (נכון ל-2008). 800 נשים, חלק קטינות, מתות מדי יום בממוצע כתוצאה מסיבוכים בלידה.

זו המציאות שעימה צריך ליכנר להתמודד ממשרד קטן בניו-יורק. הוא אומר, שאם פעילותו תציל צעירה אחת ממוות ביסורים בהפלה, או מאונס בהודו - די לו, אבל הוא מקווה להצלחה בקנה מידה הרבה יותר גדול.

בעקבות המינוי, אמר השגריר פרושאור: "אני שמח וגאה ביהב, שליווה את הפעילות שלי בצורה יוצאת דופן בשנים האחרונות. המינוי הוא לא רק הצלחה אישית אלא גם הצלחה לאומית. הצלחנו לשלב באו"ם שחקן חיזוק ישראלי בעל יכולות מרשימות, שיתרום מהניסיון הישראלי בתחומי זכויות האדם וקידום נשים. מקווה שנצליח להכניס לארגון כמה שיותר צעירים ישראלים מוכשרים כמו יהב".