צל"ש לאמנון לוי

"פנים אמיתיות", יום חמישי 21:00, ערוץ 10

אחרי שבעונתה הקודמת של תוכנית התחקירים שלו בזבז אמנון לוי יותר מדי אנרגיה על ניסיון נואל לזרות מעט מלח גס על השסע העדתי, הרי שהעונה הזאת, בינתיים, היא פשוט מצוינת. מרגעים מרגשים כמו הראיון עם מני פאר, דרך תחקיר חברות הביטוח שיותר משעורר עניין, עורר הערכה עצומה לאומץ הלב שנדרש כדי לצאת נגד המפרסמים הגדולים בישראל - ועד לאתנחתות קומיות, כמו זו שתשודר הערב ותלמד את נשות ישראל כיצד לצוד חתן עשיר.

המשפט האחרון עלול להבליע הנחה שוביניסטית, אבל מה לעשות שעל כל "כורה זהב" צעיר ונמרץ שמחפש שוגר-מאמי, יש אלף צעירות שכורות זהב ("גולדיגריות" בהטיה של המושג האמריקני לעברית), בשיכון צמרות החדש.

זה אולי לא חשוב כמו הלוקשים שמאכילות אותנו חברות הביטוח, אבל תודו שזה מעניין!

* ציון: 9

תרנגולים ואייכמן

"אומרים שהיה פה", יום שישי 18:00, ערוץ 1

תוכנית תרבות נוסטלגית חדשה, ואפילו אורך כל פרק שלה הוא פחות מ-15 דקות, בהנחייתו של יהונתן גפן, היא עניין ראוי לתשומת-לב.

בהתחלה, יש להודות, זה נראה ביזארי: קליפים של "יומני כרמל" וקטעי ארכיון אחרים שמתחילים דווקא מ-1960 (העובדה שכפי שגפן מצהיר: "זו השנה שבה חגגתי את בר-המצווה שלי", אינה מספיקה כתירוץ).

מכאן נפרשת "העלילה" כמין וידיאו-קליפ עם קטעי קישור של גפן. זה יכול להיות "עסק הביש" ופרשת לבון, הקמת הכור בדימונה, תפיסתו של אייכמן, משפטו (בפרק השני שמשודר בסמיכות ועניינו שנת 1961), וההתחממות ביחסי ישראל-גרמניה, ממש כמו הופעתו של שמעון ישראלי (שגפן מספר שגרם לו לרצות, בפעם הראשונה, לעמוד מול קהל), הבכורה של "התרנגולים", פרסומת לפלטה חשמלית או הציפייה ל"נערת טמפו" שצפויה לעבור בשבת בחופים.

יש בסדרה רגעים מרתקים. למשל, אפרופו משפט אייכמן, כשאתגר קרת דן בהשפעת היותו בן לניצולי שואה על יצירתו הסטירית בחמישייה הקאמרית (קטע מרתק אך תלוש מהקונטקסט), אבל מיד עוברים ליהורם גאון שמספר במתק-שפתיים אופייני על אהבת "התרנגולים" לנעמי פולני.

במילים אחרות, גם אחרי צפייה בשני הפרקים שישודרו מחר (ו'), לא הבנתי בדיוק למה התכוון המשורר, תרתי-משמע, בסדרה הזאת. מה שכן, זה לא ימנע ממני להתייצב גם לפרק השלישי כדי לנסות ולהבין.

* ציון: 8

שר הסירנה

"שירת הסירנה", יום שבת 15:25, ערוץ yes ישראלי

הנה כמה סיבות טובות לראות סרט ישראלי "לא גדול" בן יותר מ-20 שנה. קודם כל, אולי יותר מכל סרט אחר, משקף "שירת הסירנה" את היחסים הטעונים בין מקור ספרותי לבין גרסה קולנועית שלו: בשעתו פרץ סכסוך בין מפיקי הסרט לבין הסופרת עירית לינור, שטענה שההעתק הקולנועי אינו נאמן מספיק למקור. באותה תקופה, כשהספר היה עדיין פופולרי הייתה זו מחלוקת "בין שווים", אבל לאורך זמן, הספר משתכח מלב, בעוד הגרסה הקולנועית מתקבעת בזיכרון הקולקטיבי.

שנית, יש כאן דוגמה נאה להדחקה של תושבי תל-אביב הצעירים שבסך הכול רוצים להרגיש ניו-יורק, בזמן שמסביב מתלקח המזרח-התיכון הישן. המצב הזה, לצערנו, הוא רלוונטי תמיד וישנה תחושה עמומה שהוא רלוונטי שבעתיים בעת הזו.

שלישית, ובאחר הצהריים של שבת צריך הרי לספק גם איזה עניין לילדים: יש כאן את שר האוצר בתפקיד משני, כאקס-מיתולוגי של הגיבורה, טלילה כץ ופרסומאי מלוקק שמאוהב בעיקר בעצמו.

אז נכון, "שירת הסירנה" אינו סרט גדול, אבל יותר מ-20 שנה לאחר צאתו, הוא עדיין מעניין ואפילו רלוונטי - וזה לא מעט.

* ציון: 8