גורמי אכיפה: לחקור עסקאות נוספות של סימנס בישראל

גורמי אכיפה טוענים כי יש מקום לחקור עסקאות נוספות של סימנס בישראל. לדבריהם, אלמלא שלטה רק רשות ניירות ערך על חקירת השוחד שנתנה חברת סימנס בישראל, ואלמלא הפכה אותה כבר עם תחילתה לחקירה הנוגעת רק למעלליה של חברה ציבורית (תעשיות רוגוזין), וכך הרחיקה ממנה, או התרחקו ממנה, גורמי חקירה אחרים - הרי שכבר לפני שנים הייתה מתרחבת החקירה גם לחברת החשמל וגם לעסקאות גדולות אחרות של סימנס מול תאגידים ממשלתיים שאינם חברות ציבוריות.

אפשר, אומרים גורמים במערכת האכיפה, שבחקירה משולבת בראשות משרד המשפטים עם המשטרה, רשות ניירות ערך והרשות להלבנת הון, היו נחשפים כבר לפני שנים גם האחרים שהתענגו על חלקים מהשוחד של 20 מיליוני הדולרים שנתנה סימנס בישראל (מ-1.4 מיליארד דולר ששיחדה בעולם), לפי ההודאה בכתב שנתנו בכיריה לתובע הכללי ורשות ניירות ערך האמריקאית ב-2008.

עוד אומרים הגורמים: עדיין לא מאוחר לשלב ידיים ולחשוף עוד מקבלי שוחד.

לפני שבוע הותרה לפרסום התחדשות החקירה בפרשת סימנס, עם חשדות למקבלי שוחד ולנותני שוחד אחרים שפעלו בישראל מטעם סימנס בישראל, בנוסף לדן כהן, עו"ד ושופט בדימוס, שנתפס ויושב בכלא.

גם החקירה הנוכחית - שבה נחקרו באזהרה אורן אהרונסון, בכיר בסימנס שמסר את השוחד ושימש עד מדינה נגד דן כהן; גיסו, שלמה דניאל; מקורבו, אנטון דלין; וחיים בר-נר, שהיה עד לאחרונה מנהל היחידה לפיתוח עסקי וייצור בחברת החשמל - מנוהלת כולה על-ידי חוקרי רשות ניירות ערך, בלי כל מעורבות של גורמי חקירה במשטרה.

יש לציין עוד כי החתימה על מעמד עד מדינה שנעשתה בזמנו עם אהרונסון - שהעניקה לו חסינות מפני חקירות נוספות הנוגעות לפרשת השוחד ומנעה את המשך חקירתו למרות ההודאה בארה"ב ב-2008 - נערכה גם היא על-ידי רשות ניירות ערך ומשרד המשפטים, ללא נגיעה של מערכות החקירה במשטרה.

פרשת השוחד הגדולה שדן כהן מככב בה - לפחות בינתיים, עד שייחשפו, אם ייחשפו, אחרים - החלה ב-1993, כשנפתח משא-ומתן בין תעשיות רוגוזין ישראל לחברת החשמל לרכישת קרקעות רוגוזין באשדוד, בעבור 18 מיליון דולר.

באותו זמן רכש עזרא הראל המנוח את השליטה ברוגוזין, ועל-פי כתב האישום המקורי נגד דן כהן שהוגש ב-2009, "במועד כלשהו ב-1994-1995 הוסכם בין הראל לנאשם כי הנאשם יקבל שוחד מהראל בעד עזרתו, במסגרת תפקידו כעובד ציבור, להעברת עסקת רכישת הקרקעות על-ידי חברת החשמל במחיר הגבוה המרבי".

בסוף 1995 הודיע מנכ"ל חברת החשמל דאז על סיכום המשא-ומתן, והודיע כי חברת החשמל תרכוש את הקרקע ב-62.5 מיליון דולר.

חודש אחרי חתימת העסקה ייסד כהן את חברת ולשדה באיי ג'רזי, תוך הסוואת בעלותו, ולשם הועברה מניה בסכום של 2 מיליון דולר מחברה שבשליטת הראל.

כמה שנים אחרי כן העביר הראל לכהן סכום כסף נכבד נוסף, ובתחילת 2000 ניפק כהן "אישור כוזב בשם חברת ולשדה כי סכום הכסף 800 אלף דולר שולם על חשבון שירותי ייעוץ כביכול שנתנה ולשדה..." - כך בכתב האישום המקורי נגד כהן.

בשלהי 2002, כשהחלו הליכי הפירוק של חברת רוגוזין, נחקרה גם עסקת המקרקעין שבה היו כאמור מעורבים עזרא הראל, שנפטר זמן מה אחרי כן, ודן כהן. בהמשכה עלו החוקרים על חשד לכספי שוחד שניתנו לכהן, בימיו כדירקטור בחברת החשמל, תמורת השפעה ולחצים, שהצליחו, לרכישת שתי טורבינות גז.

בתחילת החקירה עבדו גם חוקרי משטרה בצמוד עם חוקרי רשות ניירות ערך, אולם מהר מאוד החל הפיצול. באותה עת נטען כי המשטרה לא הייתה מסוגלת, מבחינת כוח-אדם מקצועי, לקיים חקירה כלכלית-חשבונאית-בנקאית בינלאומית וסבוכה כל-כך, ולמעשה הזיזה את עצמה ממנה, ויש האומרים כי המשטרה מלכתחילה לא רצתה להשתתף בחקירה.

עם זאת, נאמר אז גם כי בגלל שהיה מדובר בחקירה הנוגעת להתנהלות מפוקפקת של חברה ציבורית, רוגוזין, הרי בהנחיית משרד המשפטים נקבע כי רק חוקרי הרשות יעסקו בה, ולכן כאשר נכנסה לתמונה פרשת השוחד בחברת החשמל, וגם כאשר השוחד שחילקה סימנס בעולם ובישראל נחשף והתגלה בפומבי, היו חוקרי רשות ניירות ערך כבר עמוק בתמונה, וחוקרי המשטרה התייתרו ממנה.

זו הסיבה, לדעת גורמי אכיפה, שמאז 2008, עם ההודאה של סימנס, לא באמת בוצעו חקירות יסודיות בשאלה מי נהנה מיתרת השוחד (16 מיליון דולר) שכן דן כהן נחשד כמי שקיבל 4 מיליון מתוך ה-20 (אגב, עסקת הטיעון שנחתמה איתו מדברת על 2 מיליון דולר בלבד).

עכשיו, בעקבות החקירה המתחדשת, אומרים גורמי אכיפה כי עוצמת החשדות והתפתחותם והודאתה של סימנס בתשלומי שוחד, וגם כי נקטה שיטה של "השתלת יועצים" ברשויות ובגופים שמולם פעלה במישור העסקי - מחייבת בחינה מחדש של עסקאות גדולות אחרות בישראל שבהן מעורבת סימנס.

מלבד חברת החשמל, לסימנס יש שני לקוחות ממשלתיים גדולים בישראל: רשות שדות התעופה (רש"ת) ורכבת ישראל. ב-2001, מעט אחרי שדן כהן ושאר המעורבים קיבלו מיליוני דולרים מסימנס לצורך העדפתם במכרז הטורבינות לחברת החשמל, התחילו ברש"ת את הליכי המכרז הבינלאומי הגדול להקמת מערך בידוק מזוודות ביטחוני אוטומטי חדש HBS. בתקופה זו היה דן כהן היועץ המשפטי של רש"ת .

המתמודדות על ביצוע המכרז היו סימנס הגרמנית וחברתFKI CRISPLANT מדנמרק, שהן שתי החברות הגדולות ביותר בתחום מכרזים בשדות תעופה (החברה הדנית הייתה מעורבת בהקמת המסוע בטרמינל 3).

חברת התכנון לפרויקט שעמה עבדה רש"ת הייתה חברת התכנון האמריקאית הגדולה בעולם, BNP, אולם רש"ת הפסיקה בנסיבות לא ברורות את עבודת התכנון של BNP, ובמקומה הוכנסה לתפקיד היועץ חברה גרמנית קטנה בשם CASE TECHNOLOGIES. החלפת חברת הייעוץ תוך סילוק החברה האמריקאית עוררה בשעתו תמיהה, בשל העובדה שהחברה הגרמנית לא הייתה מוכרת בתחום של פרויקטים בסדר גודל כזה.

בעל השליטה ב-CASE הוא קלאוס שילדגה, שתפקידו היה לעצב את המכרז הבינלאומי, לבחון ולהעריך את הצעותיהן של שתי המתמודדות במכרז.

ב-2008, בשלבי התחרות המתקדמים במכרז, התלונן שילדגה בפני אנשי הרשות על התנהלות החברה הדנית המתחרה קריספלנט וביקר את איכות עבודתה. הדנים התלוננו נגד שילדגה על כך שהוא מתנכל להם, ושלמעשה סימן את סימנס כמי שתזכה במכרז בנתב"ג.

ב-2009 קיבלה הנהלת רשות שדות התעופה החלטה להתקשר עם סימנס לביצוע הפרויקט, שעלותו הבסיסית הייתה כ-150 מיליון שקל.

בתחקיר "גלובס" (מוסף G, "החורים השחורים בפרויקט של סימנס בנתב"ג", 13.3.11) התברר שבעל השליטה בחברת הייעוץ הגרמנית, קלאוס שילדגה, עבד כיועץ עבור חברת סימנס, כולל בתקופה שבה עבד עבור רש"ת בפרויקט מסוע הבידוק.

רש"ת מסרה אז בתגובה כי שילדגה דיווח על עבודתו עבור סימנס אחרי שזו הוכרזה כזוכה במכרז, וכי הדיווח הועבר ונבדק על-ידי הנהלת הפרויקט והיועץ המשפטי, ו"שילדגה לא היה בניגוד עניינים משום שלא היה בין מקבלי ההחלטה באשר לחברה הזוכה".

יצוין כי מתקן הבידוק האוטומטי הזה של סימנס עולה מדי פעם לחדשות בגלל תקלות שונות.

תקלות בקרונות הרכבת

בהקשר הישראלי השני של סימנס מדובר על הצטיידות רכבת ישראל בקרונות נוסעים ב-2009. הביקורת על הרכבת הייתה שהיא העדיפה לרכוש מסימנס קרונות חד-קומתיים שאינם תואמים לצרכיה ב-600 מיליון שקל, אחרי שביטלה התקשרות עם חברת בומברדייה לאספקת קרונות דו-קומתיים, ונאלצה לשלם לבומברדייה בגין כך קנס של 1.2 מיליון אירו.

בסבב קודם של קרונות חד-קומתיים שסיפקה סימנס, שנמסרו באיחור גדול, התגלו תקלות רבות, ומנכ"ל הרכבת, יצחק הראל, הורה להשביתם עד לאיתור ותיקון התקלות.

עמותת "אומץ", שהתלוננה על הליכי מכרז לא תקינים, דרשה מהיועת המשפטי לממשלה לבדוק חשד לקבלת טובות הנאה באספקת הקרונות, על רקע גילויי פרשת השוחד בחברת החשמל.

הליכי חקירה ראשוניים במשטרה ובמשרד מבקר המדינה הוקפאו, עקב ההסדר שהושג אז בין רשות ניירות ערך לבין אהרונסון להפיכתו לעד מדינה בפרשת חברת החשמל.