תוצאה טובה, דרך עקומה

רק כשלפתע התייצבה גרמן נגד השר"פ נמצאו לו מספיק מתנגדים

יעל גרמן / צילום: אלכס קולומויסקי
יעל גרמן / צילום: אלכס קולומויסקי

1. נתחיל דווקא מהסוף: לשרת הבריאות, יעל גרמן, מגיע קרדיט. הוא מגיע לה על התוצאה ולא על הדרך (שעליה נדבר בהמשך).

התוצאה הזו למעשה נכפתה עליה (בהמשך תבינו למה), אבל לזכותה יאמר שהיא בחרה להשלים עמה ולא להתחכם. אילו הייתה מתעקשת, הייתה הולכת לממשלה עם שתי גישות מנוגדות, וממליצה על העדיפה עליה. זה היה התרחיש המפחיד ביותר שממנו הזהירו כמה מחברי הוועדה. במקום זה היא אימצה את דעת הרוב, ונהפכה למובילה שלה.

ועדת גרמן ויתרה על הפתרון הקל, זה שהיה מכניס כמה מיליארדים לבתי החולים באמצעות הביטוחים המשלימים והמסחריים, שהיו מעמיקים את כיסיהם של הרופאים אבל גם את הפערים בחברה כולה. במקום לתת לרופאים לנהל את המערכת, לקבוע מי ינתח את מי ובעיקר תמורת איזה תשלום, גרמן הפנימה שהניהול בידיים שלה.

שהיא יכולה להחליט כי הציבור יכול לבחור רופא בבית חולים כמעט כפי שהוא יכול לעשות זאת בקופת החולים ובלי תשלום מיוחד, שהיא יכולה לקצר את התורים לכולם ולא רק למי שמחזיק בביטוח הנכון, ושניתן וחובה למעשה לאפשר לציבור לפגוש בזיו פניהם של רופאים בכירים גם אחר הצהריים ולא רק בקליניקות הפרטיות. זו לא האחריות של הראל או של הפניקס, וגם לא של מנהל בית חולים כזה או אחר - זו האחריות של המדינה.

2. אחרי הקרדיט על התוצאה, אי אפשר שלא לדבר על הדרך. וזו דרך עקומה מאוד. בניגוד לפזמון שמתנגן מאז אתמול בסביבתה של גרמן, שרת הבריאות שלנו רצתה שר"פ. כמו קודמה בתפקיד, יעקב ליצמן, כמו דני נווה שבינתיים נהפך ליו"ר כלל ביטוח וכמו רבים אחרים. בזה היא לא שונה ולא חריגה, לא לרעה ולא לטובה. היא רצתה, היא ניסתה, היא שוחחה עם כל מי שהיה צריך לשוחח איתו - והיא נכשלה.

ורק אחרי שהכישלון הזה היה חד וברור, בזכות רוב דחוק בוועדה כנגד השר"פ, היא החליטה לשנות כיוון. אתמול בבוקר, בדיון המכריע של הוועדה, היא דיברה כמו שמעולם לא דיברה - ודווקא נגד השר"פ.

פתאום נמצאו כל הצידוקים וכל הטיעונים הכי טובים שיש. אחד מחברי הוועדה לא מאמין עד עכשיו לעוצמת הלהט שנשמעה בדבריה. וראו זה פלא, ברגע שגרמן התייצבה בקולה שלה נגד השר"פ, פתאום נמצאו 9 מתנגדים לעומת 4 תומכים בלבד.

פתאום מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' ארנון אפק - שמונה על ידי גרמן רק לפני כמה שבועות - אומר: טעיתי, בעבר תמכתי בשר"פ, אבל טעיתי. אפשר לעשות הכול - לקצר תורים, לשפר את השירות, להשאיר יותר מומחים אחר הצהריים - גם בלי שר"פ. יותר מזה: עדיף בלי שר"פ. איפה הוא היה קודם? אפשר רק לנחש איזה טיעונים משכנעים בעד השר"פ היה משמיע אפק אילו השרה שמינתה אותו הייתה מצביעה אחרת. ככה לא נראית ועדה ציבורית רצינית, ככה נראה תיאטרון בובות.

3. מעל הכול, הבשורה שיצאה אתמול מהוועדה היא קריסת הקונספציה של חסידי השוק החופשי המוחלט, הפרופסורים יוג'ין קנדל וקובי גלזר. זו הקונספציה שלפיה טוב מימון פרטי מכסף ציבורי. פרופסור נוסף שותף לגישה הזו, ושמו בישראל זאב רוטשטיין, מנהל ביה"ח תל השומר. הוא לא חבר בוועדה, אבל נדמה לעתים קרובות שרוחו שרתה שם כל העת. כך הוא אמר לפני כשבועיים: "הנאיביים חושבים שמישהו יכול לרשום צ'ק כל שנה למערכת הבריאות, והריאליסטים כמוני חושבים שצריך למצוא פתרונות יותר מתוחכמים וגם לאלתר, כי מערכת הבריאות תמיד תהיה בגירעון. המלצתי לוועדת גרמן לחפש את הכסף איפה שהוא קיים בלי לחפש המלצות פופוליסטיות עם יכולת יישום אפס".

רוטשטיין הציע כמובן שר"פ, והסביר: "העולם כבר לא בולשביקי ולא קומוניסטי, ואנשים שיש להם רוצים להבטיח שיהיו להם שירותים טובים יותר. לעולם לעשירים יהיה יותר".

רוטשטיין אכן בקי בעולם של עשירים. והוא גם יודע בהחלט לאלתר פתרונות. ככה הוא בנה מתחם מסוקים בשביל החברים שלו מסביון, בלי שום אישורים, הכול בשם האמונה לכאורה שאף אחד לא ירשום לו צ'ק. והנה, מדינת ישראל עומדת לחתום על הצ'ק. להכניס כסף ציבורי לבית חולים ציבורי, בלי ביטוחים ובלי אלתורים.

וזה לא בולשביקי וזה לא קומוניסטי, זה פשוט לא מושחת כמו הפתרונות האחרים.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988