ירושה בלי יורש

מי יקבל את העיזבון אם מי שמופיע בצוואה כיורש כבר הלך לעולמו?

ליהיא כהן דמבינסקי / צלם: יחצ
ליהיא כהן דמבינסקי / צלם: יחצ

שני פסקי דין שהתפרסמו בשבוע האחרון עוסקים באופן מקרי באותה בעיה - מי ירש את העיזבון במקרה שבו מי שהיה אמור לרשת על-פי הצוואה כבר נפטר.

על התשובה לשאלה זאת נאבקים הצדדים במקרה של א' ש' מירושלים, אשר הלך לעולמו לפני כשנה והותיר אחריו צוואה שהכין שנים רבות קודם לכן, ובה חילק את עיזבונו בין אחיו. באחד מסעיפי הצוואה כתב א' ש' כי אם בעת מותו מי מיורשיו לא יהיה בין החיים, יעבור חלקו ל"יורשיו החוקיים" של היורש.

בשנים שחלפו בין הכנת הצוואה לפטירתו של א' ש' אחד מהאחים המוזכרים בצוואה כבר נפטר, אך א' ש' לא תיקן את צוואתו, ועתה עולה השאלה מי הם "היורשים החוקיים" של האח המנוח אליהם התכוון א' ש' בצוואתו.

השאלה היא מהותית מאחר שכאשר האח הלך לעולמו בזמנו, הוא הותיר אחריו צוואה שבה הוריש את רכושו רק לחלק מילדיו, ואת חלקם נישל. אילו א' ש' היה הולך לעולמו לפני האח, אין ספק כי ילדיו של האח אשר נושלו מצוואתו לא היו זוכים לקבל חלק גם מהנכסים שירש האח מא' ש'.

השאלה שעמדה בפני בית המשפט, אם כך, הייתה האם הילדים צריכים ליהנות מהעובדה שא' ש' הלך לעולמו אחרי אביהם, ולקבל בכל זאת חלק מהעיזבון בהיותם יורשים על-פי חוק הירושה - או שאת חלקו של האח יקבלו רק הילדים להם ציווה את רכושו כאשר הוא עצמו הלך לעולמו.

שאלה דומה עלתה בתביעה העוסקת בעיזבונה של ז' ב' מחיפה, שהותירה צוואה המחלקת את רכושה בין ילדיה. בנה של ז' ב', שהיה אמור לרשת מחצית מהרכוש לפי הצוואה, נפטר לפניה, וילדיו, שירשו אותו בזמנו, הסתלקו מהעיזבון לטובת אימם.

כעת טענה בתה של ז' ב', היורשת השנייה על-פי צוואתה, כי מאחר שאחייניה הסתלקו מעיזבון אביהם ולא היו יורשים שלו כאשר הוא נפטר, הם אינם יכולים לרשת גם כעת את החלק שהוא היה אמור לקבל על-פי צוואתה של אימם.

בשני פסקי הדין בית המשפט פסק כי יורשיו של יורש שנפטר הם היורשים על-פי דין, כלומר על-פי חוק הירושה, ואין זה משנה מי היו היורשים בפועל של היורש המנוח.

כלומר, גם אם היורש המנוח הותיר אחריו צוואה, וגם אם יורשיו הסתלקו מעיזבונו לטובת אחר - מי שיבוא בנעליו הוא מי שהיה אמור לרשת אותו בהתאם לחוק.

כך במקרה של א' ש' לדוגמה, כל ילדיו של אחיו קיבלו חלק מהירושה שהאח היה אמור לקבל, למרות שאילו ניתן היה לשאול את האח המנוח עצמו, הוא כנראה לא היה שבע-רצון מההחלטה.

ההיגיון העומד מאחורי גישה זאת הוא שהמבחן אינו רצונו של היורש המנוח אלא של המוריש המנוח, שכן הוא זה שהכין את הצוואה, והוא זה שרכושו מחולק.

כאשר מוריש עורך את צוואתו, הוא בדרך-כלל לא בודק ומברר מי מיורשיו הפוטנציאליים ערך צוואה ומי לא, מה עוד שממילא היורשים הפוטנציאליים יכולים לשנות את צוואתם בכל עת.

לכן ההנחה היא שהמוריש הסביר מתכוון שכלל צאצאיו של היורש המת יבואו תחתיו, בייחוד כאשר מדובר בבני משפחה אותם הוא מכיר.

המשמעות היא שאם אדם העורך צוואה מעוניין בהסדר אחר, עליו לציין זאת במפורש בצוואתו, ולכתוב שאם בעת מותו מי מיורשיו כבר הלך לעולמו, יבואו בנעליו יורשיו על-פי צוואה או מי שירש את עיזבונו בפועל, ולא היורשים על-פי דין.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית בדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il

צרו איתנו קשר *5988