יזמי האנרגיה החלופית מתייאשים מישראל ועוברים לחו"ל

היזמים הישראלים של אנרגיה מתחדשת מתייאשים לאט לאט מחוסר הוודאות בשוק המקומי ומרחיבים את פעילותם לחו"ל ■ "זו תעודת עניות למשק שכל כך הרבה כסף הולך לצאת מהארץ"

טורבינות רוח / צילום: רויטרס
טורבינות רוח / צילום: רויטרס

לפני שלוש שנים הקים היזם הישראלי שלומי פלס את בלו ספיר (Blue Sphere) המתמחה בקידום מיזמים להפקת חשמל מביוגז. לאחר השקעה מוצלחת במתקן ביוגז גדול בעיר שרלוט שבארה"ב, ובמקביל הרחבת פעילותה באיטליה (ראו מסגרת), החלה בלו ספיר לבדוק השקעה במתקן ביוגז בישראל. האתר שנבחר נמצא במועצה המקומית תעשייתית נאות חובב, ובלו ספיר מנהלת משא ומתן מתקדם להקמת מתקן ביוגז בהספק של 5 מגה-ואט באזור התעשייה הכבדה.

לפני שלוש שנים הקצתה רשות החשמל מכסת ייצור למתקני ביוגז והבטיחה למפעיליהם שחברת החשמל תרכוש מהם את כל החשמל שיפיקו במחיר של 64 אגורות לקוט"ש בתעריף צמוד ל-20 שנה. מאז חוברו לרשת כמה מתקנים קטנים, אך יותר מ-90% מהמכסה נותר בלתי מנוצל. "הבנתי שהיו כמה יזמים שרצו להקים כאן מתקנים גדולים, וזה לא הצליח בגלל חוסר ניסיון", אומר פלס, "אנחנו גוף מנוסה שיש לו ידע ויכולות, אבל לחלק מבעלי המניות אצלנו היו חששות מהשקעה בישראל". בלו ספיר נסחרת בבורסה מעבר לדלפק (OTC) בניו- יורק.

החששות הם בגלל המצב הביטחוני?

"לא, עיקר החששות בא דווקא מכיוון בעלי מניות ישראלים, שהיו מודאגים מחוסר הוודאות לגבי הרגולציה בשוק. אמרו לי, 'מה יקרה אם תשקיע 100 מיליון שקל במתקן ובסוף לא תקבל אישור להתחבר לרשת?'".

לא ברור לאן השוק המקומי הולך

המקרה של בלו ספיר, חברה זרה המבקשת להיכנס להשקעה בענף האנרגיה המתחדשת בישראל, הוא יוצא דופן. המגמה הבולטת היום בענף היא דווקא הפוכה: יזמים ישראלים מרחיבים את פעילותם לחו"ל, רבים מהם על רקע ייאוש מהשוק המקומי.

יוסף אברמוביץ', מחלוצי הענף הסולארי בישראל, עוסק היום בקידום מיזמים סולאריים במדינות העולם השלישי, באמצעות חברת Energiya. אנרגי'קס, חברה מובילה בתחום הסולארי בישראל, נכנסה לאחרונה להשקעה במיזמי רוח בפולין. הליופוקוס, מוותיקות תחום המתחדשות בישראל, פועלת כיום בעיקר בסין. סאנפלאוור הציבורית, שמחזיקה בעיקר בשדות סולאריים באיטליה ובספרד, נכנסה לאחרונה לתחום הרוח בפינלנד, ואנלייט, מהשחקניות הבולטות בענף הסולארי בישראל, בודקת השקעה במיזמים בתחום הרוח באירלנד, בפינלנד ובפולין. יזמים פחות מוכרים הם בעלי חברת Focal Energy שזכתה בשנה האחרונה במכרזים להקמת תחנות PV סולאריות בהודו. בצנרת הפרויקטים של החברה נמצאים, לפי פרסומים, מיזמים בהיקף כולל של 300 מגה-ואט בתת-היבשת. קרן נוי להשקעה בתשתיות נכנסה כשותפה בשדות סולאריים באיטליה ומתחרתה קרן תשתיות ישראל רכשה לאחרונה 50% מפרויקט חוות רוח בפולין.

"חלק גדול מהפעילות שלנו בליווי יזמים בתחום האנרגיה המתחדשת נעשה היום בחו"ל, בניגוד לעבר", אומר עו"ד אמנון אפשטיין, ראש מחלקת פרויקטים ושותף במשרד ERM המתמחה בעסקאות אנרגיה בחו"ל. "אנחנו בהחלט מזהים תופעה של חברות שמחפשות הזדמנויות השקעה בדמות פרויקטים בחו"ל".

איזה יתרון יש ליזמים ישראלים בחו"ל על פני היזמים המקומיים?

"זה מזכיר לי ששאלו כאן לפני כמה שנים מה יש לישראלים לחפש בנדל"ן במזרח אירופה. הישראלים לא נופלים מאף אחד ביזמות. הכוונה בדרך כלל היא לקדם את המיזם עד למצב שיאפשר להנפיק ולהכניס פנימה משקיעים יותר ממוסדים".

ולמה הם לא עושים את זה כאן?

"התחושה אצל אותם יזמים היא שכרגע אין לשוק המקומי כיווני התפתחות ברורים, שאין יותר מכסות ייצור".

"קוראים את המפה"

חברת אוירם מתמחה בתחום הרוח - ענף שדווקא לא חסרות בו מכסות ייצור פנויות. לפני כארבע שנים אישרה רשות החשמל מכסת ייצור ענקית של 800 מגה-ואט עבור חוות רוח גדולות, בתעריף שנחשב בזמנו לנמוך.

מאז ועד היום לא חוברה לרשת חוות רוח אחת, אך ברשות החשמל החליטו שלא להמתין וקיצצו את התעריף שהובטח ליזמים ב-15%, מ-46.7 אגורות לקוט"ש ל-40 אגורות. המטרה המוצהרת של הקיצוץ הייתה התאמת תעריפי הייצור להוזלת עלויות טורבינות הרוח בעולם, אך באופן בלתי פורמלי אומרים ברשות כי ביקשו "לחסוך מיליארדים לצרכני החשמל".

הקיצוץ בתעריף התקבל בזעם אצל היזמים המרכזיים הפועלים בתחום. חברת אוירם מנסה לקדם בישראל 7 מיזמי רוח ברמת הגולן, בגליל ובהר הנגב, בהיקף כולל של 600 מגה-ואט יחד עם שותפתה אנלייט.

"המהלך של רשות החשמל היה מבחינתנו גזר דין מוות לענף הרוח בישראל", אומר גיא רובינשטיין, בעלי קבוצת אוירם.

עוד לפני הקיצוץ החלה אוירם לבדוק כיצד להרחיב את פעילותה לשווקים חדשים. "אחרי שלוש שנים שאנחנו מנסים לקדם כאן פרויקטים השתכנענו שהעסק לא זז, הרגולציה עתירת חסמים, איטית ולא מייצרת שום אופק ליזמים", אומר רובינשטיין. "כיוון שהיה לנו מודל ולמדנו את התחום במשך כמה שנים, חיפשנו שווקים שבהם יש רגולציה עם אופק ארוך טווח, עם יציבות והסדרה ברורה ומערכת שמבטיחה הכנסות. בחרנו בשוק האנגלי כיוון שאנחנו משוכנעים שמחירי החשמל שם יישארו יציבים ואף יעלו.

הקמנו תשעה פרויקטים קטנים יחסית ולפני שנה וחצי שינינו אסטרטגיה והתחלנו לעבוד על פרויקטים שהם בין חמישה ל-20 מגה-ואט".

איזה יתרון יש לכם כישראלים בשוק הבריטי?

"אין יתרון מובהק. יצרנו שותפויות עם מקומיים, אבל ישראלים יודעים לקבל החלטות יחסית מהר ולנטרל סיכונים בצורה נאותה. זה יכול לעבוד בפלחי שוק מאוד מסוימים. אנחנו עדיין הפריפריה של הפריפריה אבל נעשה בכל זאת כמה מאות מגה-ואטים".

אתה רואה יזמים נוספים שהולכים בעקבותיכם?

"כל הישראלים קוראים את המפה, ואני חושב שזו תעודת עניות למשק שכל כך הרבה כסף הולך לצאת מהארץ. אישית, עצוב לי שזה קורה עוד לפני שהוקמה כאן טורבינה אחת. מצד שני אנחנו עושים דברים נפלאים באנגליה, אז אולי אני צריך להגיד תודה לרשות החשמל".

הפקת חשמל מביוגז: איך זה עובד

ביוגז הוא גז מתאן המופק מפסולת אורגנית בתום תהליך שנמשך 30 יום. בתהליך הזה מעכלים חיידקים את הפסולת האורגנית ופולטים גז, שמתאים מאוד כדלק להפעלת טורבינות לייצור חשמל.

באירופה פועלים כיום כ-9,000 מתקני ביוגז, וכל מתקן כזה, בשטח של כ-40 דונם, קולט פסולת אורגנית המובאת במשאיות ונשמרת מתחת לקרקע. הגז המופק מוזרם לטורבינות קטנות בעלות הספק של 1-5 מגה-ואט.

באחרונה החלו להקים מתקני ביוגז גם בארה"ב, והמתקן של בלו ספיר בשרלוט הוא אחד הראשונים שבהם. המתקן הוא בעל הספק של 5.2 מגה-ואט ולדברי פלס הושקעו בהקמתו 24 מיליון דולר.

היקף ההכנסה השנתית עומד על 8.5 מיליון דולר בשנה, ומתוכם רווח נקי של כ-3.5 מיליון דולר בשנה. הכנסות המתקן מורכבות הן מהחשמל המופק ממנו והן מאגרות ההטמנה המשולמות לבעליו - 25 עד 45 דולר לטון (המתקן קולט 424 טון זבל אורגני ביום).

מקור הכנסה נוסף לבעלי המתקן הוא מכירת הקומפוסט שנשאר בתום תהליך הפקת החשמל.

לאחרונה החלה בלו ספיר להרחיב את פעילותה מחוץ לגבולות ארה"ב ונכנסה למהלך של רכישת עשרות מתקני הפקת ביוגז קטנים באיטליה. הפעלת המתקנים אמורה לחזק את תזרים המזומנים של החברה.

האנרגיות המתחדשות לא מצליחות לפרוץ
 האנרגיות המתחדשות לא מצליחות לפרוץ

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נדל"ן ותשתיות?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988