הנקראות ביותר

תגיד לעובדים לסתום את הפה

תסבירו: שפה זה לא דמוקרטיה, ומי שלא מתאים לו - שילך מהעסק

צנזורה באינטרנט / צילום: shutterstock
צנזורה באינטרנט / צילום: shutterstock

מזמן סברתי שאין מקום לפוליטיקה בין כתלי המשרד, ושזו אחריות המנהלים לשמור את סף הכניסה של עמדות פוליטיות פנימה. אולם עכשיו, כשהאקלים הישראלי חם מתמיד, מנהלים צריכים להדק את החגורה פי כמה.

כחלק מתכנית ההישרדות שלהם לימים כאלה, עליהם לעשות כל מה שאפשר כדי לגרום לעובדיהם לקחת אחריות מוגברת על המילים שלהם. המטרה: לצמצם למינימום את הסיכוי שיאלצו לכלות את זמנם במסעות ציד אחר ציוצים מסיתים של עובדיהם, ביישוב סכסוכים, בשיפור תדמית הארגון בגלל התבטאויות קיצוניות, ובפיטורים בגין הסתה לאלימות, טרור או גזענות.

הסבירו לעובדים שזהו ארגון עסקי לא דמוקרטי. עובד שלא יאהב את זה יכול ללכת.

אין מנוס אלא לדרוש מהעובדים לנקוט במקסימום איפוק והבלגה, לא ליזום שום דיון פוליטי עם קולגות או לקוחות, לא לשתף פעולה בדיון שכבר התחיל ואף להתריע על כאלה, וזאת לא רק בשעות העבודה: גם ברשתות החברתיות, גם במונית, וגם בפאב בשעות הערב. ולמי שזה לא מתאים - שיסתגל, או שילך.

לפני שבועיים עוד היינו סלחניים

תחילה, כשההמון ברשת זעם על עובדת דואר ישראל ששלחה שמאלנים לתאי הגזים בפייסבוק, החברה הגיבה כך בפומבי: "מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, בה רשאי כל אזרח להביע את דעותיו. חלק מעובדי חברת הדואר מחזיקים דף פייסבוק אישי משלהם, בו הם מביעים את דעותיהם הפרטיות ומשתפים מחוויות היומיום שלהם, כמו מרבית החברים בפייסבוק. אין ביכולתנו למנוע התבטאויות כאלה ואחרות".

אחר כך זעמו על הפוסט של עובדת סלקום, שהביעה שמחה על מוות של חיילי צה"ל, וסלקום הסתפקו בנזיפה ובדרישה מן העובדת להסיר את הפוסט, תוך טענה שאין עילה חוקית לפטרה בגלל דעותיה. הגולשים הזועמים לא ויתרו והמשיכו לשתף ברשת את המקרה, וכשלקוחות החלו לאיים להתנתק מהחברה בעקבותיו, סלקום החליטו לפטר את העובדת.

וגם אני הייתי עוד תמימה כשכתבתי פה שמנהלים צריכים לאפשר לעובדיהם להביע את דעותיהם בזהירות ובמתינות.

תמו ימי החסד

אולם בחלוף הימים הסובלנות למגוון הדעות נגמרה. משרד המשפטים פיטר שני עובדים בגלל התבטאויות גזעניות, יאיר רביבו, ראש עיריית לוד, פיטר עובדת שהביעה בפייסבוק שמחה על הרג חיילי גולני ואמרה: "כן ירבו". רביבו אף העלה פוסט בעמוד הפייסבוק שלו, שבו הוא קורא לאנשי ציבור, מנהלים ובעלי חברות "לאזור אומץ ולהפסיק את העסקתם של הבוגדים החיים בתוכנו".

אחר כך זה קרה בארגונים רבים נוספים, ביניהם המשביר לצרכן, והסופר-פארם - שם ההמון איים להחרים את הרשת לאחר שעובדת שלה צידדה בהיטלר, שהותיר יהודים חיים בכדי שהעולם יבין בעצמו מדוע הם ראויים להירצח.

דברו בפאב אחרי העבודה

סיפורה של מנהלת בכירה ששוחחתי עמה על הנושא מתמצת זאת מצוין:

"יש לי עובדת מעולה וחביבה מאוד, ערבייה. עומדת אתנו בצפירות כבר כמה שנים טובות, אהודה על שאר העובדים. באחד הימים העלתה פוסט שמביע צער על הרוגים בעזה. עובדת אחרת שיתפה את הפוסט שלה, עשתה לה 'אנפרנד' קולני, והוסיפה כמה מילים אישיות על כך שלא יתכן שעובדים בינינו יתבטאו בימים אלה נגד צה"ל. שמעתי על כך מעובדים אחרים. בלי לקחת צד בעניין פניתי לכל אחת מהעובדות, וביקשתי מהן למחוק את הפוסטים. סירבתי אפילו לראות את הפוסטים, כדי לשדר שלא אתן לדיון כזה יד. אני לא גננת, לא שופטת, ולא אשת ציבור. מה שמעניין אותי זה שיעבדו במשרד ולא יריבו".

המנהלת הביעה צער על הכאב של כל אחד מנקודת מבטו בימים קשים כאלה, אך הזכירה להם שעליהם להמשיך לעבוד יחד, ושאין בשום אופן מקום להסלמה בין גבולות המשרד. לבסוף סיכמה שאם העובדות היו מתנגדות לה, ולא הייתה לה בררה אלא לפטרן, הייתה עושה זאת בלי לחשוב פעמיים. כך לפחות הייתה יודעת שהמסר עבר, ושהעובדים האחרים למדים מכך.

נוהל פה סגור

  • הפגינו הבנה ואמפתיה: כדי שהעובדים יקשיבו למסר לעומקו, ולא ימהרו להתרעם על כך שדורשים מהם לשתוק, חשוב בראש ובראשונה להפגין אמפתיה לסבלם. על המנהל להבהיר כי הוא מבין שהמצב הנוכחי פורט על מיתריו הדואבים של כל אחד ואחד מהנוכחים, איש איש ונקודת מבטו, ולהביע גם הוא את תחושת המועקה שהוא חש.

  • דברו במונחים של "סירה אחת": לאחר מכן, על המנהל להבהיר כי על אף המועקה, הוא עצמו מחויב "לאסוף את עצמו" כדי להמשיך לתפקד, והוא מצפה להתנהלות דומה של כל אחד מעובדיו. בהנחה שבחוץ עובדיו מפולגים על רקע דעות שונות ואף השתייכות לעמים שונים, כאן עליו למצוא את המכנה המשותף כדי לאחדם. לשם כך, עליו להזכיר להם שכולם נמצאים בארגון מאותה סיבה, ושנכונה להם עוד דרך ארוכה של עבודה משותפת. ומאחר שעימותים פוליטיים בתוך הארגון, כמו גם עם לקוחות, עלולים באחת לפגוע בארגון ובהתאם לכך גם בהם, חובה להימנע מהם.

  • דרשו מקצועיות בלבד: לבסוף, על המנהל לסכם ולדרוש מעובדיו שבתקופה זו יישארו מקצועיים גרידא, שכן מקצועיות היא בדיוק הסיבה שבזכותה הם חלק מהארגון.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות