מה שוות תחזיות הקבלנים?

פעמים אנחנו מוכרחים לחזור ולהזכיר את המובן מאליו: בשוק המגורים, כולם כולל כולם מדברים מהפוזיציה. אי אפשר לנתק עצות ותחזיות מהסטטוס הנדל"ני של מי שאומר אותן - האם הוא בעל דירה או שוכר, האם יש לו כמה דירות להשכרה, ואולי הוא הורה לילדים שיצטרכו לקנות בקרוב דירה, או פוליטיקאי ששם את ראשו על כך שהמחירים ירדו.

לכן, כשהתאחדות בוני הארץ מוציאה (כפי שעשתה בשבוע שעבר) ניתוח כלכלי שלפיו מחירי הדירות יעלו השנה ב-8.6%, כדאי לזכור שאותה התאחדות אף פעם לא תוכל להוציא תחזית הפוכה. בחיים לא. גם לא משנת 2000 ועד שנת 2007, כשמחירי הדיור ירדו ריאלית ב-20%. אף קבלן לא יכול לספק תחזית לתוואי מחירים יורד. מי יקנה דירה היום, אם ישתלם לו לקנות מחר?

האמת? גם הקבלנים לא יודעים מה יילד יום. אם הם היו משוכנעים בוודאות שמחירי הדירות יעלו, היינו רואים אותם בונים כמה שיותר, וכמה שיותר מהר. הם היו עושים כל מאמץ כדי להיות מוכנים עם כמה שיותר סחורה בשוק, לפני בוא אותו נחשול של עליות וביקושים (ודאי כשעלויות המימון כל כך נמוכות).

רק שבפועל, כפי שמזכיר לנו אותו ניתוח עצמו, "הקיפאון בענף הדיור צפוי לגרום השנה לירידה של כ-12% בהיקף התחלות הבנייה". למה לעצור באמצע עליות המחירים?

כלומר, בניסיון לנטרל כמה שאפשר את הפוזיציה האישית שלנו, הכי נכון לומר שהשוק כרגע בעיקר תועה ומבולבל.

נכון שלהרבה אנשים - מתוך השוק ומחוצה לו - אין שמץ אמון ביכולתן של תוכניות הממשלה השונות לגרום לירידת מחירים, אבל עדיין אסור לשכוח לרגע שמדובר בענף שכל כולו כמעט נמצא בשליטת המדינה/הרגולטור.

כשעלות בנייה של דירה ממוצעת עומדת על 600-700 אלף שקל, סכום שגם הוא כולל לא מעט מסים, וכשהקרקע נמצאת כמעט כולה בידי המדינה - נותרו לא מעט שפנים בשרוול של השרים המיואשים.

רק דמיינו למשל ש"הגדלת ההיצע", אותה מטבע לשון שחוקה, הופכת לפתע לנתונים אמיתיים ומשמעותיים, ולא עוד פעם הבטחה לעשרות אלפי דירות במקום שדה דב או מחנה סירקין, אי שם באחד העשורים הבאים.