דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

מצרים מנסה לשקם הכלכלה; א-סיסי יצליח לבסס שלטון?

אוכלוסייה של 90 מיליון איש, אבטלה של 25%, מצבורי גז ונפט שאוזלים, צמיחה שלילית, תיירות בקריסה, ביטחון-פנים בשפל ואיומי טרור מצד האחים המוסלמים ודעאש ■ כך נראית מצרים ב-2014 ■ האם א-סיסי יצליח לבסס שלטון?

פתחי אחמד אל סיסי / צילום: רויטרס
פתחי אחמד אל סיסי / צילום: רויטרס

לפני שבועיים, בעיצומו של מבצע "צוק איתן", חנך נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, את פרויקט הקמת תעלת סואץ החדשה בסיני. המדובר בתעלה באורך של 75 קילומטר שתיחפר לאורך התעלה ההיסטורית, שאורכה כפול. הפרויקט, שמוערך במיליארדי דולרים, נועד להרחיב את הסחר בנתיב הספנות המהיר ביותר בין אירופה לאסיה, והוא ינוהל על ידי הצבא המצרי.

וכך, בשעה שבעזה חופר החמאס מנהרות תופת, חופרת מצרים בסיני תעלה שאמורה לסייע בשיקומה הכלכלי. מיד לאחר השקת הפרויקט חזר א-סיסי לעסוק בעימות ברצועת עזה, כאשר מצרים היא המתווכת בין הצדדים הנצים. האפיזודה הזו מתארת במידה רבה את סיפור שלטונו של א-סיסי במצרים. שנה אחרי שלקח א-סיסי את השלטון במצרים בכוח מידי "האחים המוסלמים", ועל רקע המגעים לסיומו של מבצע "צוק איתן", ביקשנו לערוך סיכום ביניים של מצרים תחת שלטונו. מה מניע את א-סיסי? האם הוא הצליח לבסס את שלטונו? מהו מצבה הכלכלי של מצרים? איך נראים יחסי החוץ שלה ומדוע דווקא תחת שלטון א-סיסי היא התקרבה כל-כך לישראל?

לדברי צבי מזאל, לשעבר שגריר ישראל במצרים וחוקר במרכז הירושלמי לענייני מזרח התיכון, המניע המרכזי של א-סיסי לשלוט במצרים הוא האמונה שלו כי יש ביכולתו לשנות את המדינה בתחום הכלכלי "ולשים אותה על דרך הפיתוח". מזאל מציין כי פרויקט תעלת סואץ המתחדשת הוא דוגמא מובהקת לצעדים שעושה א-סיסי כדי לשקם את מצבה הכלכלי הקשה של מצרים. לדבריו, כאשר משתמשים בביטוי "קשה" לגבי מצבה הכלכלי של מצרים זו נקיטה בלשון המעטה.

לדברי פרופ' יורם מיטל, יו"ר מרכז הרצוג לחקר המזה"ת באוניברסיטת בן גוריון, "כמעט בכול הפרמטרים הכלכליים חלה במצרים נסיגה חמורה מאז שעלה א-סיסי לשלטון. רזרבות מטבע החוץ של המדינה פחתו ביותר מ-50%, והיום הן עומדות על בערך 15 מיליארד דולר, במדינה של כ-90 מיליון נפש. השער של המטבע המקומי פוחת באופן משמעותי, האינפלציה גדלה משמעותית, שיעור האבטלה הוא בסביבות ה-25%".

אם לא די בכך, מציין מיטל כי "40% מאזרחי המדינה מרוויחים פחות מ-2 דולר ליום והם מתחת לקו העוני. גם ענף התיירות שהכניס בעבר למצרים כ-10 מיליארד דולר לשנה, ספג מכה קשה בשנה החולפת, עקב מצב ביטחון הפנים המתדרדר. מספר התיירים הוא כיום בשפל המדרגה. הסקטור הזה מעסיק 7 מיליון מועסקים, וזו פגיעה ישירה בכלכלה שאין לה תחליף".

רפורמות נועזות

לדברי מיטל, א-סיסי הגיע לשלטון בזכות שתי הבטחות: להחזיר את הביטחון לאזרחים ולהביא ליציבות כלכלית. לדבריו, עד כה א-סיסי נכשל בשני התחומים הללו. "הכלכלה דורכת במקום. יש שיעור גידול אוכלוסין שנתי של 2.4% גידול ומנגד אין צמיחה. המשמעות היא צמיחה שלילית", הוא מציין.

שגרירה לשעבר של ישראל בארה"ב, פרופ' איתמר רבינוביץ, רואה את הדברים אחרת: לדבריו, ערב עלייתו של א-סיסי לשלטון, מצרים הייתה על עברי פי פחת כלכליים, אך עד כה הצליח א-סיסי לייצב את מצבה. "במצרים אין פריחה כלכלית, אבל עד כה גם אין קריסה כלכלית", אומר רבינוביץ. "בטווח היותר ארוך מצרים לא תוכל להתאושש כלכלית, בגלל שהיא בקושי מסוגלת להכיל את האוכלוסייה שלה. התאוששות אמיתית של הכלכלה המצרית מחייבת מהפכה מרחיקת לכת, שכרגע לא עומדת על הפרק".

מזאל מציין כי א-סיסי הוא הראשון להודות שמצבה הכלכלי של מצרים הוא חמור ביותר. "למצרים אין כמעט תעשייה ואין היי-טק. מה שיש לה זה גז ונפט שהולכים ואוזלים. היא זנחה את חיפוש הגז והגיעה למשבר חמור ביותר עם בייצוא". עם זאת, לדבריו, א-סיסי מבצע רפורמות נועזות לשיפור הכלכלה, שיייתכן שיהיה בכוחן לחלץ את העגלה המצרית מהבוץ. "באופן מסורתי, הסובסידיות בכלכלה המצרית הם לפחות 25% מהכלכלה. מוצרי מזון בסיסיים, כמו לחם ושמן מסובסדים, ולמצרים לא נשאר כסף להשקעות בחינוך, השכלה ותשתיות. מאז עלה לשלטון, א-סיסי מקצץ בסובסידיות הללו ואומר לאזרחים: 'תחזיקו שנה, שנתיים ואז תראו שינוי לטובה'. א-סיסי גם מקורב למערב והוא מתכנן לשלוח אלפי סטודנטים לארה"ב ולאירופה כדי שירכשו השכלה טכנולוגית ויחזרו למצרים עם הידע הזה".

לדברי מזאל, א-סיסי הוא המנהיג הראשון שמטפל בכלכלה המצרית, שאותה גאמל עבד אל-נאצר הרס, ושחוסני מובארק לא עשה שום דבר משמעותי כדי לטפל בה. "א-סיסי מקים פרויקטים, מקצץ בסובסידיות, משקיע בחינוך, נלחם בטרור, והוא גם רוצה להפריד את הדת מהמדינה וליצור חוקה. יש לו פטריוטיזם ואמונה בעצמו שהוא יכול לעשות דברים", אומר מזאל.

"עמוד השדרה של מצרים", "התקווה הגדולה של מצרים", "האריה", "האור של עינינו", "בלתי ניתן להבסה", "בלתי מנוצח", "לאומן ופטריוט", "איש השעה" הם רק חלק מכינויו הרבים של א-סיסי, שאותם ניתן למצוא ברשת. אורית פרלוב, חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי, המתמחה בניתוח הלכי רוח ומגמות במדינות ערביות באמצעות רשתות חברתיות, אומרת כי במצרים מתקיים פולחן אישיות של ממש סביב א-סיסי שלא נראה מאז ימי גמאל עבד אל-נאצר. "נשים מנשקות פוסטרים שלו ובוכות. יש עכשיו במצרים כוסות, פיג'מות, תכשיטים, בובות וסיכות, הנושאים את דמותו", אומרת פרלוב. לדבריה, מנגד עוצמת הפחד של יריבי א-סיסי ממנו, אינה נופלת מעוצמת ההערצה. "אנשי האחים המוסלמים, אך גם ליברלים, חילוניים, מהפכנים צעירים ואלה המעוניינים בקידום דמוקרטיה וזכויות אדם - חוששים מפניו. חלקם רואים בו פרעה, דיקטטור, מדכא ומלך", היא אומרת.

אז האם הציבור המצרי תומך בא-סיסי? גם כאן המומחים חלוקים. לדברי מזאל, למרות הדרך בה עלה לשלטון, רוב הציבור המצרי תומך בא-סיסי. "אם עד עכשיו לא היו הפגנות בשל ביטול הסובסידיות, זה מעיד כי רוב הציבור כנראה עם א-סיסי. בניגוד לקודמו, מוחמד מורסי, א-סיסי גם לא מושחת ונראה כאיש רציונלי ורציני מאוד". עם זאת, מזאל מדגיש כי א-סיסי יודע שהברית בינו לבין העם המצרי "שווה לשנתיים פלוס-מינוס", כיוון ש"מצרים לא יכולה יותר להתקיים בנתונים הכלכליים שאנחנו מכירים".

מיטל מציג גישה שונה לחלוטין. לדבריו, במצרים קיים פיצול פנימי חסר תקדים. "מאז עליית א-סיסי לשלטון, החברה המצרית הפכה חצויה לאחר שבעשורים האחרונים היא הייתה לכידה", הוא אומר. "מצרים מחולקת בין מחנה האחים המוסלמים וקבוצות שמתנגדות למשטר א-סיסי, כמו הצעירים שעשו את המהפכה נגד מובארק, למול תומכי א-סיסי שמורכבים מהממסד השלטוני, הצבא, החוגים היותר ליברליים וכל מי שרואה באחים המוסלמים איום".

מיטל מציין כי למשטר א-סיסי יש כמה מאפיינים בולטים נוספים. הראשון שבהם הוא שא-סיסי הגיע לשלטון בסוג של הפיכה צבאית. "איך שלא מסובבים את זה, א-סיסי עלה לשלטון בהתערבות ישירה ואלימה של הצבא בדיוק לפני שנה. הוא הדיח את מורסי והאחים, המוסלמים פוזרו באלימות במחיר של 1,200 הרוגים".

מאפיין נוסף של כהונת א-סיסי, לפי מיטל, הינו שביטחון הפנים נמצא בשפל המדרגה. "מצרים הייתה, בגדול, מקום שיש בו ביטחון פנים, ומאז הפלת מובארק וגם בשנה האחרונה ישנה התדרדרות חמורה. רואים שם דברים שלא נראו בעבר: מפצצות ומכוניות תופת ועד למכת מדינה של הטרדות מיניות כלפי נשים. יש במצרים התפוררות של הסדר, וכבר כמעט אין יראה של הציבור מהחוק".

נקודות חיוב בשלטון אי-סיסי מבחינה כלכלית, מוצא מיטל, במיזמי בנייה דוגמת פרויקט תעלת סואץ. "אני חושב שא-סיסי בהחלט שם את האצבע על משהו, יותר מאשר בסקטורים אחרים במשק. זהו פרויקט לאומי בסדר גודל עצום שהוא בעל פוטנציאל גבוה מאוד", מציין מיטל.

ירח דבש עם ישראל

ככול שמדובר ביחסי החוץ של מצרים, ניתן לראות שתי מגמות בולטות: מחד, התקרבות לישראל וכן לערב הסעודית, כווית, איחדו האמירויות ורוסיה; ומאידך, משבר ביחסים עם ארה"ב, בעלת בריתה הוותיקה. בניגוד למערכת היחסים המתדרדרת בין מצרים של סיסי לבין ארה"ב (ראו מסגרת) יחסי מצרים ישראל הם טובים מאוד.

"ישראל ומצרים נמצאות ב'ירח דבש' כמעט חסר תקדים", מגדיר זאת פרופ' מיטל. "מבחינת ישראל, מבחן השלום עם מצרים הוא המבחן הביטחוני. א-סיסי מנהל קמפיין של מלחמה נגד קבוצות איסלאמיות מילטנטיות בסיני, וזה תואם את האינטרס של ישראל. אנחנו רואים היום שיתוף פעולה ביטחוני חסר תקדים בין המדינות בתחום הזה, כולל חילופי מודיעין. ישראל אפילו הסכימה, גם אם די בחוסר ברירה, להכנסת כוחות צבא מצריים גדולים לסיני - כמות חריגה לאין שיעור ממה שנקבע בהסכם השלום".

שיתוף הפעולה חסר התקדים בין ישראל למצרים הוא גם בגישה לחמאס.

לדברי מזאל, "האינטרס המצרי הלאומי כיום הוא דומה לאינטרס הישראלי הלאומי - לנטרל את רצועת עזה כמקור לטרור. זה מפריע לשתי המדינות, ופוגע מאוד בעיקר בפיתוחה הכלכלי של מצרים".

מיטל מציין כי "חלק אדיר מאמצעי הלחימה שנכנסו לעזה הגיעו מסיני. תופעת המנהרות היא חמורה פי כמה בציר פילדלפי לכיוון מצרים מאשר לכיוון ישראל. ממצרים הבריחו הכול: נשק, מזון, מכוניות, חלקי חילוף - הכול עבר.

המדינה שפעלה הכי הרבה בזירה הבינלאומית כדי להקטין את הביקורת על משטר א-סיסי בשנה האחרונה היא ישראל. התפיסה היא ש-'א-סיסי טוב ליהודים'".

שיאה של הסימביוזה הישראלית-מצרית בא לידי ביטוי בימים אלה כשמצרים משמשת כמתווך היחידי בין ישראל לחמאס במגעים לחתימה על הסדר להפסקת אש בעזה. איתמר רבינוביץ מציין כי א-סיסי השכיל לנצל את הזיקה המיוחדת של מצרים לעזה כדי להפוך לגורם המרכזי המתווך. "א-סיסי נאבק בניסיון של קטאר וטורקיה לקחת את התפקיד הזה, והוא עושה זאת בינתיים בהצלחה רבה", אומר רבינוביץ.

האיום של האחים המוסלמים ודעאש

זהות האינטרסים בין ישראל לבין מצרים של א-סיסי היא כה גדולה עד שגורמים בחמאס מתלוננים בימים האחרונים על כך שמצרים נוטה לטובת ישראל במו"מ. "מצרים לא רוצה לראות את החמאס ממשיך לשלוט בעזה, ולכן היא אכן מתווך מוטה", מסביר מיטל. "א-סיסי ניצל את המעמד שניתן לו כמתווך היחידי כדי לקדם אינטרסים מצריים חשובים, כמו להחליש משמעותית את המעמד של חמאס ברצועה על-ידי חיזוק מעמד הרשות הפלסטינית בכל הקשור להסרת הסגר".

- חיזוק הרשות הוא גם אינטרס הישראלי.

מיטל: "אני חושב שהאינטרס של ממשלת ישראל הוא אחר. גם אם הממשלה הנוכחית רואה את היתרון של חיזוק אבו-מאזן בעזה, היא אינה ששה לפתוח מחדש את התהליך המדיני איתו; ולכן, בעקיפין, היא תעדיף סוג של הפסקת אש ארוכה, שבה שותף גם חמאס, על פני חזרה למו"מ על שתי מדינות לשני עמים. בנקודה הזו ישראל לא רואה עין בעין עם מצרים וארה"ב, שרוצות פתרון של שתי מדינות, כשאין נוכחות לחמאס".

רגע לפני סוף הדיון על מצרים בתקופת א-סיסי, מזכיר מזאל את השם שהפך בשבועות האחרונים למאיים ביותר על המערב. לא מדובר בחמאס וגם לא בג'יהאד האיסלאמי אלא בארגון "דעאש" הקיצוני. "לאחרונה קם על מצרים איום חדש מכיוון הגבול עם לוב שמשתרע על פני כ-1,000 קילומטר", אומר מזאל. "מדובר בקבוצות שחלקן באות מארגון דעאש, וחלקן הן מליציות לוביות. הכוונה שלהן היא לחדור לתוך מצרים, כפי שכבר עשה דעאש בעירק ובסוריה. למעשה, אלמנטים מאסכולת דעאש כבר חדרו לתוך מצרים ובשבועות האחרונים הם הרגו חיילים מצרים, הפילו עשרות עמודי חשמל וגרמו להפסקות חשמל. זהו אתגר חדש ולא פשוט שגם עמו יצטרך סיסי להתמודד".

האם א-סיסי יצליח לשרוד ולבסס את שלטונו במצרים?

לדברי מיטל, א-סיסי יכול לשרוד וגם להשיג סוג של יותר הישגים בתחום הביטחוני והכלכלי. "הבעיה העיקרית תישאר הפיצול העמוק בחברה וחוסר נכונות להגיע לשלום בית עם מתנגדיו. כדי לשרוד בשלטון, א-סיסי חייב להשיג שלום שכולל פשרות עם האחים המוסלמים. בינתיים, הוא עושה הפוך ומנהל מלחמת חורמה נגד האחים המוסלמים. רק לפני שנה הם היו בשלטון, וכעת הם מוגדרים ארגון טרור, ועל מאות מאנשיהם נגזר כבר גזר דין מוות".

לדברי רבינוביץ, חלק גדול מהציבור המצרי תומך באחים המוסלמים, ואנחנו עוד נשמע מהם. "אין לי ספק שבשלב זה או אחר יתחילו פעולות טרור, והאופוזיציה של האחים המוסלמים תורגש. זה האיום העיקרי על השלטון של א-סיסי". ומזאל מסכם: "המצב הכלכלי תלוי במצב הביטחוני. א-סיסי יודע היטב שאם הוא ייכשל במלחמה בטרור או בפיתוח הכלכלי, מצרים תשקע תוך שנתיים, אולי אפילו לפני כן, לאנרכיה מוחלטת".

הפילדמרשל שהפך לראיס

גנרל עבד אל-פתאח סעיד חוסיין ח'ליל א-סיסי (60) הוא נשיאה השישי של מצרים מאז יוני השנה. סיסי היה בעבר שר ההגנה בממשלת מצרים, יו"ר המועצה העליונה של הכוחות המזוינים ומפקד צבא מצרים. במהלך ההפיכה נגד הנשיא חוסני מובארק בשנים 2011-2012, העביר סיסי ביקורת על הדרך הכוחנית בה נהג השלטון נגד המפגינים.

ב-12 באוגוסט הדיח נשיא מצרים הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות, מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, את מוחמד חוסיין טנטאווי מתפקיד ראש המועצה הצבאית ושר ההגנה, ומינה את א-סיסי במקומו. במקביל החליף מורסי את הרמטכ"ל וקצינים בכירים נוספים.

ב-3 ביולי 2013 הדיח א-סיסי את פטרונו, מורסי, מכס הנשיאות. בעקבות הדחת מורסי היו התנגשויות בין הצבא והמשטרה ובין תומכי מורסי, שגבו מאות הרוגים, ואלה הגיעו לשיא בטבח 14 באוגוסט 2013, שבו נמנו יותר מאלף הרוגים וכ-4,000 פצועים.

בינואר השנה הועלה א-סיסי לדרגת פילדמרשל. כחודשיים לאחר מכן, הוא התפטר מתפקידו כשר ההגנה כדי להתמודד בבחירות לנשיאות מצרים. בבחירות אלה זכה א-סיסי ב-96.91% מקולות המצביעים, וב-8 ביוני הוא הושבע כנשיא.

הברית המתפוררת עם אמריקה

מצרים נחשבה בעבר לאחת המדינות הקרובות ביותר לארה"ב במזה"ת. היא זכתה לתמיכה רחבה ולהלוואות של מיליארדי דולרים מהאמריקאים ומהבנק העולמי. אבל מאז שעלה עבד אל פתאח א-סיסי לשלטון בכוח, חל שינוי מהותי לרעה ביחסה של וושינגטון לקהיר. "האמריקאים הקפיאו חלק ניכר מהסיוע האזרחי למצרים, בטענה שא-סיסי פוגע בזכויות אדם בשנה האחרונה", מסביר פרופ' יורם מיטל. "המשמעות היא שברית ארה"ב-מצרים, שהיא חלק מהברית האסטרטגית של הסכם שלום עם ישראל מ-1979, הלכה והתפוררה. מי שתומך במצרים כלכלית בעת האחרונה הן ערב הסעודית, כוויית ואיחוד האמירויות הערביות. הן העבירו סיוע כלכלי של 20 מיליארד דולר לא-סיסי בשנה האחרונה. א-סיסי מחזר גם אחרי רוסיה והוא משדר מסר שאם ארה"ב אינה מעוניינת להעביר סיוע, אז יש למצרים אלטרנטיבות אזוריות ובינלאומיות".

לדברי איתמר רבינוביץ, המצרים אינם אשמים במחלוקות עם ארה"ב אלא האמריקאים. "מצרים היא רק אחת משורה של בעיות במדיניות חוץ האמריקאית: זה מתחיל מכישלון ניסיונות התיווך בהקשר הישראלי-פלסטיני, עבור למה שקורה בעירק ועד לסוריה, ששמה הנשיא ברק אובמה לא סייע לאופוזיציה המתונה ואיפשר לדעאש להפוך לגורם דומיננטי. לכן, המתח בין א-סיסי לבין ארה"ב לא מאיר דווקא את א-סיסי באור רע, אלא מטיל את העול על ארה"ב. היחסים עם א-סיסי נחשבים לעוד כישלון במדיניות האמריקאית באזור".

פרופ' צבי מזאל מציין כי "ארה"ב בעצם מעודדת את האחים המוסלמים להילחם בשלטון א-סיסי, בנימוקים שמורסי נבחר בצורה דמוקרטית, והדחתו הייתה פגיעה בערכי הדמוקרטיה. ארה"ב שמנסה לחנך את כל העולם מחנכת גם את מצרים. לטעמי, היחס של ארה"ב לא-סיסי טעון בדיקה פסיכולוגית. כנראה שאנשי הבית הלבן, שהם מהשמאל הליברלי הגיעו למסקנה, כמו של השמאל הקיצוני באירופה, שהאחים המוסלמים יאחדו את העולם הערבי והדבר יביא בסופו של דבר לדמוקרטיה. בעיניי, זו גישה הזויה ובלתי אפשרית, אבל כך חושבת ארה"ב, וזו הסיבה שלפני כשלוש שנים ארה"ב ביטלה את הביטוי 'טרור איסלאמי' בכל ספרי הלימוד. יש כאן בלבול של ארה"ב ביחס מול המצרים".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות