200 שקל שכ"ד בחודש: על מאבקי 15 אלף הדיירים המוגנים

הדיירים המוגנים בדרך-כלל מסרבים להתפנות בלי פיצויי-עתק, בעלי הנכסים ממררים את חייהם, ואת הקופון גוזרים עורכי דין וחוקרים פרטיים

רחל דולב / צילום: איל יצהר
רחל דולב / צילום: איל יצהר

אפילו במונחים של שוק הנדל"ן הרותח של השנים האחרונות, האקזיט של ע' מירושלים נחשב לעסקה חלומית: שווי הקיוסק הקטנטן שלו הוערך על-ידי שמאי בכ-480 אלף שקל, אבל ע' קיבל עבורו מיליון ורבע שקל. והנה עוד משהו מעניין: הוא אפילו אינו בעל הנכס. את הסכום הזה הוא קיבל רק עבור פינויו, לאחר שבעלי הנכס מכרו את הקרקע לצורך פרויקט נדל"ני. המיליון ומשהו שקלים שהועברו ל-ע' הם מבחינתם כסף קטן. אז כולם מרוויחים.

איך בדיוק התאפשר כל הסיפור הזה? כדי להבין זאת צריך לחזור כמעט מאה שנים אחורה, לתקופת המנדט. בעקבות חשש בריטי ממשבר דיור אפשרי בפלשתינה (אחת הסברות גורסת שהחשש הזה נבע מהמלט ומהמחצבים שהיו דרושים לבריטים לקראת המערכה שתהפוך למלחמת העולם השנייה), נחקק חוק הגנת הדייר. הוא כולל שני מרכיבים מרכזיים: הזכות להגנה מפני פינוי בתום תקופת השכירות; והזכות לשכר דירה "מוקפא", מפוקח ובמונחים של היום - מצחיק. כמו כל דבר זמני, גם החוק הזה נשאר קבוע, והמשמעות היא שבנכסים שנשארו מהתקופה ההיא, למשל, באזורים הכי מבוקשים בתל-אביב, חיים דיירים המשלמים שכירות של עשרות עד מאות שקלים בחודש (לעתים שכר הדירה כל-כך נמוך, עד שהוא נגבה אחת לשנתיים כדי לחסוך את עמלות ההפקדה בבנק). בעלי הנכס לא יכולים לפנותם אלא בעילות מאוד ספציפיות, שנרחיב עליהן עוד רגע.

אבל רגע, תשאלו, מדובר בדיירים שאמורים להיות עכשיו במקרה הטוב בני מאה, איך זה עובד? כאן נכנסים שני פטנטים: הראשון הוא "דמי המפתח" - שבמסגרתם הדייר המוגן "מוכר" לדייר אחר את הזכות להפוך לדייר מוגן בעצמו, תמורת 40% עד 60% מערך הדירה בשוק החופשי. לדוגמה: אם הדירה שווה בשוק 2 מיליון שקל, מחירה כ"תפוסה", כלומר עם דייר מוגן שגר בה וכמעט לא משלם שכירות, שווה כמיליון שקל. וכך, אפשר לרכוש בדמי מפתח נכס בחצי ממחירו בשוק. למה שבעל הנכס יסכים לעסקה כזו? פשוט מאוד: כי הוא חייב על-פי אותו חוק משנות המנדט. מה שכן, בעסקת דמי מפתח בעל הבית מקבל שליש מהסכום ששולם, ויש לו גם זכות לסרב לעסקה, אם הוא מוכיח שיש סיכוי שייפגע כתוצאה מהדייר המחליף (וכמובן שהוא יכול לרכוש את הבית בעצמו, תמורת שני שלישים מדמי המפתח).

הפטנט השני, שמשלים את ההיאחזות של הדייר המוגן בנכס, הוא העברתו לדור הבא: אם בן משפחה (בן זוג, בן או נכד) הוכיח שהוא חי בנכס במשך תקופה מסוימת (בדרך-כלל מדובר בתקופה של 6 חודשים), הוא יכול לרשת את הזכות לדיור מוגן. ה"ירושה" הזו אינה נצחית - היא תקפה עבור שני דורות קדימה. אבל זה גם אומר שאם ראובן השכיר לשמעון נכס לפני מאה שנה, הנכד של שמעון הוא עדיין דייר מוגן, המשלם שכירות מגוחכת לנכד של ראובן, שירש את הנכס. ואם הזכות המוגנת נמכרה למישהו אחר בדמי מפתח - הסלט הזה הופך למורכב ולמסובך יותר. כך שבמקרים רבים, בעלי הנכס, כמו במקרה של בעלי הקרקע שעליה ישב הקיוסק של ע', מעדיפים לשלם עבור הפינוי - והרבה.

כמה בעלי דירות נמצאים במצב הזה? במשרד השיכון הבטיחו לערוך בזמן הקרוב סקר שיבדוק את המספרים בדיוק, ובינתיים מציעים לנו להסתפק בחישוב של הנתונים האחרונים - מ-1993. על השאלה מדוע נדרשו להם שני עשורים לבדוק את המצב לא ממש קיבלנו תשובה (לתגובה המלאה, ראו מסגרת בהמשך).

בכל אופן, לפי הנתונים מ-1993 היו אז 23,000 דירות עם דיירים מוגנים וכ-15,000 נכסים למטרות עסקים. לפי חישובים זהירים שערכו במשרד (פטירת דיירים, פינוי, עזיבה וכו'), כיום קיימות כ-7,500 דירות למגורים והיקף דומה של עסקים.

"חוק הגנת הדייר הוא חטא קדמון שקשה לצאת ממנו", אומר עו"ד אברהם פורז, לשעבר חבר כנסת ושר הפנים מטעם מפלגת שינוי, שעמד לפני כעשור בראש מאבק של בעלי הבתים (באמצעות ארגון שכונה התאחדות בעלי הבתים, שכבר התפרק). "זו רק עוד הוכחה שאסור לחשוב על שום רעיון לפיקוח על שכר דירה. אסור להיכנס לפלונטר הזה. היינו שם ועוד לא יצאנו ממנו".

מציבים "מארבי שיפוץ"

אל תטעו. גם חייהם של הדיירים המוגנים אינם סוגים בשושנים. זוכרים את המשפט "בעלי הנכס לא יכולים לפנותם אלא בעילות מאוד ספציפיות" מהחלק הקודם? ובכן, העילות האלה מאפשרות לבעלי הנכסים להפוך את חייהם של הדיירים, מרביתם אנשים מבוגרים, לגיהינום.

נמנה את העילות הללו: אפשר לפנות את הדייר המוגן ללא פיצוי אם הבעלים הוכיח כי לא שולמו לו דמי שכירות באופן קבוע; או אם הדייר הפר את החוזה (למשל, אם הכניס לדירה בעל חיים והחוזה אינו מתיר זאת); אם הדייר תקף את בעל הדירה פיזית; אם הדייר עשה בנכס שימוש בלתי חוקי (למשל, וכבר היו דברים מעולם, אם המבנה שימש למכון ליווי, למכון הימורים או לגידול מריחואנה); אם הדייר השכיר את הנכס בשכירות משנה ללא אישור הבעלים; אם שיפץ את הנכס, אפילו ברמת השפכטל, ללא הסכמת בעל הבית; ואם נטש פיזית את הנכס.

שתי העילות האחרונות שזורות זו בזו. הנכסים האלה, באופן טבעי, ישנים מאוד, ובעל הנכס מחויב לוודא שהבית במצב תקין וראוי למחיה, אבל אלה מונחים גמישים, וייתכן מאוד שהדייר לא יוכל לסבול לגור בנכס עם תנאים מאוד בסיסיים ולא כל-כך נוחים. ואז הוא במלכוד: שיפצת? איבדת את הזכות; עזבת? איבדת את הזכות.

הדבר הזה גורם לבעלי הנכסים להשתמש בחוקרים פרטיים, המוציאים חשבונות חשמל וגז כדי להוכיח שהדיירים לא גרים בנכס; מציבים מארבים כדי לצלם את הדייר צובע את הדירה; מראיינים בעלי מקצוע שהגיעו לנכס; ומבררים עם שכנים, על מנת להוכיח שהדייר המוגן הפר את אחד החוקים. זה הופך את חיי הדיירים לסוג של משחק חתול ועכבר.

האפשרות הטובה ביותר העומדת לרשותם של בעלי הדירות היא במקרה של תמ"א 38 או פינוי-בינוי. על-פי החוק, במקרה כזה הדייר חייב להתפנות. יחד עם זאת, בעל הדירה מחויב למצוא לדייר סידור חלופי, נכס הזהה בסביבה ובאותה רמה. לעתים, בעל הבית ייאלץ לשלם לדייר המוגן עד כדי 80%-70% כפיצוי.

עו"ד שלומית בק, מומחית בדיני הגנת הדייר ומי ששימשה כיועצת משפטית לאותה התאחדות בעלי הבתים שהתפרקה, זוכרת לקוח, בעל דירת 3 חדרים בקומה שלישית ברחוב הירקון בתל-אביב, שחויב לשלם לדייר המוגן שלו 2.6 מיליון שקל תמורת פינויו במסגרת תוכנית פינוי-בינוי לבניין בן ה-80 שנה. הסכום הגבוה נעוץ בעובדה שבתי המשפט פוסקים את סכומי הפינוי בהתאם למחירי דירה בבעלות בסביבה.

"הלב הוא תמיד עם הדייר", אומר עו"ד פורז. "הם תמיד אומרים שהם חיים בקושי ואין להם כסף, ולכן קנו דיירות מוגנת. אבל צריך לזכור שהבתים האלה מאוד ישנים, ושהיום גם הדיירים לא אותם דיירים וגם הבעלים התחלפו. ברחוב רוטשילד היו עשרות ומאות דירות עם דיירים מוגנים, ובמשך הזמן התחלפו הבעלים, הדיירים נכנסו ויצאו, שינו ייעוד לבתי מלון. מה שכן, חוק הגנת הדייר למעשה הציל את בנייני הבאוהאוס מהרס. בשנות ה-50 וה-60 רצו להרוס אותם, אבל מכיוון שהיו בהם דיירים מוגנים, הבעלים לא יכלו לעשות את זה. מאוחר יותר הגיעו חוקי השימור והצילו אותם".

עו"ד ידידיה לוונטהל, העוסק במשפט נדל"ני, קובל על הפיצויים האסטרונומיים שפוסקים כיום בתי המשפט כדמי פינוי. "תחשבי על זה ככה: כמה עולה דירת 3 חדרים בתל-אביב? 3 מיליון שקל. דייר שרוצה לקנות בדמי מפתח צריך עבורה כמחצית הסכום, נכון? בהון נזיל, הרי משכנתא אי-אפשר לקחת על דמי מפתח. אז הוא צריך כמיליון וחצי שקל. מי שיש לו סכום כזה כבר עדיף לו ללכת לקנות דירה שאפשר לרשום בטאבו, לא? זה אומר בעצם שלדיירים המוגנים אין באמת אפשרות היום לסחור בזכות המוגנת במחירים גבוהים. אז למה בית המשפט פוסק להם פיצויים לפי שווי של דירות דומות בשוק?".

בשנים האחרונות, ואף על-פי שהם מתחשבים מאוד במצבו הכלכלי של הדייר המוגן, מבינים גם בתי המשפט שיש לנקוט פרשנות מצמצמת כלפי זכויות הדיירים. כך, למשל, שלל בית המשפט את זכותו לדיירות מוגנת של אדם שהתגרש מאשתו, מכר את דירתו המשותפת ועבר לגור עם אמו בדירת 5 חדרים בתל-אביב.

סיפור נוסף מביא לנו אדם שהיה בבעלותו בית צמוד קרקע בראשון-לציון, שבו התגוררה דיירת מוגנת במשך 50 שנה. בנו של בעל הדירה הגיע יום אחד לעו"ד דן הלפרט, המתמחה במקרקעין, וסיפר שהוא במגעים עם הדיירת על הפיצוי שישולם לה, מאחר שהיא עומדת לעזוב את הנכס ולעבור לבית אבות.

"הם היו כבר בשלב של חוות דעת שמאיות מתקדמות", הלפרט משחזר. "היא דרשה 600 אלף שקל כדי להתפנות. אמרתי לו: תעצור הכול. הפעלנו חוקר פרטי וגילינו שהגברת גם מחזיקה בדירה נוספת, שאותה היא משכירה, וגם כבר עברה לבית אבות. מדי פעם היא הייתה מגיעה לנכס, מדליקה ומכבה אורות - הכול כדי שייראה כאילו היא עדיין שם".

- והצלחתם לפנות אותה?

"הצלחתי בסופו של דבר להגיע למצב שהיא פינתה את הנכס בלי להגיש תביעה לפיצויים".

בכל מקרה, הלפרט אומר, חשוב מאוד לעשות הפרדה בין דיירים מוגנים מקוריים (ומאוד מבוגרים, מן הסתם), לבין דיירים בעסקת דמי מפתח או כאלה שקיבלו את הזכות באותו תרגיל של "ירושה". "בדיירים ותיקים אסור לפגוע", אומר הלפרט באופן חד משמעי, גם במחיר של "סחיבת" ההפסדים מבחינת בעל הדירה. "מדובר פה בהשכרות מאוד ישנות ואותם אנשים בהדרגה הולכים לעולמם. לעומת זאת, בחוליה של העברת הזכות לדור הבא ולדיירים שמבקשים להיכנס בנעלי הדייר המקורי - שם צריכים לנהוג בפרשנות מצמצמת ולבחון אם אותם קרובי משפחה זכאים לקבל את הזכות".

- וזה נעשה?

"הרבה מאוד הליכים בבית משפט עוסקים בשאלה האם הדייר שמבקש לקבל את הזכות אכן עומד בתנאים שבמוגדרים בחוק, ובמקרים רבים מגלים שמדובר במגורים פיקטיביים ולעתים יש להם דירה אחרת שהסתירו. אם הזכות עוברת לדיירים אחרים, המשמעות לבעל הנכס היא עצומה: כי הוא מקבל עוד דיירים מוגנים לעוד שנים רבות ודרושה פה איזושהי בחינה חוקית של המחוקק".

- איך משנים חוק משנות ה-30?

אז מה עושה המחוקק? התשובה היא: לא הרבה. ניסיון למצוא יוזמות בכנסת בנושא עלה בתוהו. ברמת הרשות השופטת הייתה התקדמות פעוטה בתחילת שנות האלפיים, כשהתאחדות בעלי הדירות ואברהם פורז הצליחו להשיג פסיקה של בית המשפט העליון, אשר בעקבותיה נפתחה רשימה של בתי עסק ששכר הדירה המפוקח אינו חל עליהם: בנקים, משרדי נסיעות, מלונות 3 כוכבים ומעלה, ועוד. עבור ה"דיירים המוגנים" המחזיקים בזכות בנכסים כאלה, עומדת להם רק הזכות לא להתפנות. עו"ד בק, שליוותה את התהליך, זוכרת שבשלב מסוים הבינו בעלי הבתים שאת החוק הם לא ישנו: "לדיירים המוגנים יש לובי מאוד חזק של ארגון הסוחרים בכנסת, המגינים על בעלי עסקים שיושבים בדמי מפתח. לכן התמקדנו בתקנות שעליהן שר השיכון יכול לחתום".

- ואז התייאשתם.

"לא יודעת אם התייאשנו כמו שהבנו שזה פשוט ייקח המון זמן. לא כל-כך מהר מבטלים חוקים. יש אנשים ששילמו דמי מפתח, וקנו את זה בכסף, ויש אחרים שזו קורת הגג היחידה שלהם או מקור הפרנסה היחיד שלהם. לבטל חוקים אי-אפשר, אבל הפסיקה של בית המשפט נוטה לצמצם את זכויות הדייר להעביר את הזכות לדור השני והשלישי".

"אני, אגב, לא טענתי אף פעם שאפשר לחייב דייר מוגן לשלם שכר דירה מלא, כאילו לא שילם כלום על הדירה", פורז מביא דווקא את הצד השני. "אני פשוט חושב שלא הוגן שישלם עשירית משכר דירה כלכלי. הצעתי בזמנו ששכר הדירה לא יפחת מהארנונה המשולמת על הדירה, וגם זה לא עבר".

"צריך להיות עיקרון פשוט", מסכם עו"ד הלפרט: "כשמדובר בדייר מקורי שמיצה את הזכות - למשל עובר להתגורר במוסד סיעודי - אני חושב שנכון וראוי שהזכות תחזור לבעל הבית. אחרי שהדייר המוגן נהנה ממנה 50-60 שנה - הוא צריך לדעת להחזיר את המפתחות".

- ובמקרה של העברת הזכות לדורות הבאים?

"לדיירים מוגנים שפונים אליי אני אומר שזה חייב להיות אמיתי, כי זה לא יעמוד במבחן בית המשפט. לבית המשפט לא מספרים גרסה שקרית. אם הולכים לבנות תפאורה שלמה כדי לזכות בזכות הזו - אני נגד. אם זה באמת מקרה אמיתי של בן שמתגורר עם אמו המבוגרת ואין לו אפשרות אחרת - תילחם על זכותך. השופטים שיושבים בתיקים האלה מבינים בתחום והם ערניים ויודעים לבחון את הדברים בצורה נכונה. הכול מבוסס על דיני הראיות: צריך להוכיח, להביא עדים, להביא ראיות חיצוניות - זו מלאכה מורכבת".

- ומה אתה יכול לייעץ לבעלים?

"אני מציע להם לבצע בדיקות של התנהלות הדייר המוגן במשך השנים האחרונות: אם הוא משלם את התשלומים בזמן? האם בתוך הדירה שמיועדת למגורים הוא מנהל עסק, או בתוך חנות שכתוב בחוזה שתיועד למכירת בשר הוא מוכר פרחים? האם הוא עשה שינויים בתוך המושכר, אם הוא שינה את החלוקה הפנימית בתוך המושכר? אם כן - אז בטח, תיכנסו ותצלמו, ובמידת הצורך והצדק, תפנו".

"בלי מזגן בקיץ ועם גג דולף בחורף"

חנות בגדי הילדים סביון הייתה במשך שנים סמל ראשל"צי ותיק. את החנות ניהלו חיים ורחל דולב, לאחר שרכשו את זכות הדיור המוגן בנכס בעסקת דמי מפתח. ברכישה הייתה אופציה לחלוקת הנכס לשתי חנויות, וכך קרה: החלק הגדול שימש לחנות סביון, והחלק הקטן יותר שימש לחנויות שונות במהלך השנים.

לפני כמה שנים קיוו הבעלים לבנות פרויקט נדל"ני באזור, והחנות של משפחת דולב הייתה אחת מ-5 שעמדו בדרכם. הדולבים התפנו בסופו של דבר אחרי 5 שנים, לאחר הערכה שמאית והסכם פשרה שאושר בפסק בוררות. לפי הערכות, הם קיבלו דמי פינוי בגובה כ-60% משווי הנכס בבעלות.

לדברי בנם של השניים, פרופ' שלומי דולב, במהלך השנים התנהלו היחסים עם הבעלים על מי מנוחות, עד מותו של אביו ב-2001.

"הזכות עברה לאימא שלי, שעבדה איתו בחנות במהלך כל השנים, ואז החליטו היורשים של בעלי הבית שהם רוצים להוציא את הדיירים", דולב משחזר. "היה צריך לתקן נזילה בגג, במערכות חשמל ובריצוף, והם סירבו לתיקון. אימא שלי לא ויתרה - רווח כבר לא היה מהחנות, אבל היא המשיכה ללכת כל יום, גשם הציף את החנות בחורף, והמזגן לא עבד בקיץ. הבעלים הסתובבו שם, שלחו מדובבים. יום אחד מישהו שבר את הוויטרינה של החנות הקטנה, וזה חייב שיפוץ. דודה שלי פגשה את אחד מבעלי הבית, ואמרה לו שהיא הולכת לסדר את זה והוא אישר לה בעל-פה. אחר-כך הוא חזר בו וטען שהוא לא הסכים ושזו עילה לפינוי".

- אתה לא יכול להבין את הניסיון שלהם לפנות אתכם? יש להם נכס שהם לא יכולים לממש.

"הם שוכחים שאבא שלי למעשה קנה כ-60% מהנכס, כך שהאמירה 'יש להם נכס' נכונה גם לגבי אימא שלי."

- בסוף הסכמתם. למה?

"הסכמנו כי אמרנו די, כמה זמן אימא שלי, אישה מבוגרת, תשב מחוץ לחנות, בלי להתפרנס, בלי מזגן בקיץ ועם גג דולף בחורף".

בתגובה לטענות, מסר עו"ד רמי אבלס, המייצג את כל בעלי החנויות בבניין, בשם מרשתו: "בין הצדדים נחתם הסכם פשרה ולאחר מכן בוררות שהסתיימה בפסק בורר. כל הטענות כלפי מרשיי שעוסקות ביחס שלהם כביכול נטענו חזור וטעון במהלך הבוררות כחלק מהטקטיקה של הדיירים המוגנים להטות את דעת הבורר לטובת עניינם, על אף שאינן נכונות ואף אין להם כל רלבנטיות לסוגיות שנדונו. הטענות הללו לא התקבלו על-ידי הבורר והוא לא התייחס אליהן בפסק הבוררות. מרשיי שילמו את המלוא הסכום שנקבע בהסכם הפשרה ובפסק הבורר שאישר אותו, קיבלו את החזקה בחנויות ומבחינתם כל הנושא הסתיים מזמן".

290 שקל לחודש שכירות

לפני חצי שנה גילה רוני מזרחי מיקנעם כי הדייר המוגן בנכס שהחזיקה דודתו, חנות נעליים בירושלים, לא נמצא בחנות ולמעשה היה חולה ב-10 השנים האחרונות (ונפטר לאחרונה). למעשה, הוא גילה, את הנכס ניהלו בנו וכלתו. "שכרנו חוקר פרטי שגילה את כל הדברים האלה", משחזר מזרחי, ומספר כי הגיש בקשת פינוי.

- באיזה טיעון אתם רוצים לפנות? הרי זכות הדייר המוגן עברה אליו.

"הטיעון שלנו הוא שאביו נטש את החנות. הצענו לתת לו את הנכס בשכירות ריאלית עם הנחה והוא מסרב. הוא רוצה שהתוכנית הזו תישאר, ואם נופל להם שלג מהגג הוא קורא לי לבוא ולנקות. זה עולה לי יותר ממה שאני מקבל ממנו לחודש".

- ועדיין, החוק לצדו, לא?

"תראי, אדם עם הגנת הדייר לא יכול להפעיל מישהו שינהל לו את החנות - יש לו כסף לשלם לפועלים, אבל לא לשלם על השכירות? יורקים לך בפנים ואתה בולע ושותק. גם אנחנו רוצים להתפרנס מהחנות. הוא נהנה מהחנות בלי ששילם דמי מפתח, למרות שהוא מצהיר ששילם".

- כמה הוא רוצה תמורת הפינוי?

"מיליון וחצי שקל. אבל אנחנו לא מתכוונים לשלם".

עו"ד ירון רבינוביץ' מגיב בשם הדייר: "גם היה חוזה, גם שולמו דמי מפתח וגם יש הוראות חוק שאומרות שאשתו של הדייר המוגן וילדיו, אם הם עובדים איתו, מקבלים את הזכות. הוא עבד עם האבא כל החיים. יש הוכחות להכול. התביעה הזו טוב היה לה שלא הייתה מוגשת בכלל. מקווה שבית המשפט יראה את הסתמיות שבהגשת תביעה כל-כך לא מבוססת. החנות הזו היא חנות של האימא, זה מקור המחיה היחיד שלה".

מה השווי של קיוסק מוגן של 22 מ"ר?

בשנת 2009, ברוב פאר והדר, השיקה קבוצת "מגדלים" פרויקט קבוצת רכישה של מאה דירות ברמת גן. לפי הערכות באותה שנה, דירת הפנטהאוז עתידה להימכר ב-20 מיליון שקל. אלא שבאזור שבו צפוי הפרויקט להיבנות, ישב באותו זמן קיוסק למאכלים עיראקיים בכ-22 מטרים רבועים. השמאי העריך אותו בכ-300 אלף שקל עקב "מצבו המוזנח". הדייר המוגן, שיוצג על-ידי עו"ד רון אופיר, ביקש מיליון דולר עבור הפינוי.

באפריל 2011 הגיש אחד המשתתפים בקבוצה, עו"ד רמי אבלס, תביעת פינוי באמצעות עו"ד צבי שוב. "ככל שהתקדמנו עם הליכי התביעה", אומר אבלס, "המספרים התחילו להתכנס לאזורים הריאליים. אנחנו הגשנו חוות דעת של 212 אלף שקל לשווי הנכס, הייתה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט שעמדה על כ-400 אלף שקל. אחרי חוות הדעת הזו השופטת אמרה לדייר: 'אתה תצא כי הם צריכים לבנות שם ואתה חייב לפנות. השאלה מה יהיה גובה הפיצוי".

- ובכל זאת היו לכם בעיות.

"נכון. בעיתון פורסם שהדייר המוגן מסרב להתפנות, ונציגות הדיירים נקראה בדחיפות לבנק, שהצהיר כי הוא מקפיא את הליווי הפיננסי עד פינוי הדייר. היו כעסים גדולים מאוד מצדנו, כי היינו על סף קבלת פסק דין מבית המשפט, וב-2011 הבנק קרא לנו וסגרנו את הסכם הפשרה".

- נו, אל תחזיק אותי במתח.

"את יושבת? 1,683,000 שקל".

- על נכס מוזנח של 22 מ"ר.

"בדיוק. הבנק לא הותיר לנו ברירה. פשוט שמחנו שזה נגמר. בדיעבד ולמרות כל הכעסים, הבנק צדק, כי המציאות מוכיחה שאם אתה לא גומר עם דייר מוגן בפשרה, זה יכול לארוך שנים, מתגלגל מהשלום למחוזי והדייר המוגן לא מוותר אף פעם. אפילו שיש פסק דין וזכית בערעור, עדיין הכול בידיים שלו כי קשה מאוד פיזית לפנות. צריך להפעיל כוח ואף אחד לא רצה להגיע לזה".

- איך זה השפיע על מחירי הדירות בפרויקט?

"הגענו להסכם עם הבעלים ועם היזמית שכל אחד לוקח על עצמו שליש מעלות הפיצוי".

משרד השיכון: עובדים על זה

ממשרד השיכון נמסר בתגובה: "המחקר מלפני כ-20 שנה היה ביוזמת המשרד (ולא ביוזמת הלמ"ס). המספר המדויק של הדירות הללו אינו ידוע כי אין מיפוי פרטני (וממילא אין גם מידע פרטני על כלל היקף הנכסים במשק) וניתן לערוך אומדנים או סקרים לקבלת הערכה להיקף התופעה.

"נוכח חלוף השנים ושינוי נסיבות החליט המשרד במהלך השנה הקרובה לבחון לעומק את מצב שוק הדיור המוגן ואת הצורך בעריכת שינויים בחוק המסדיר (לצד פעילות כוללת לשיפור רמת הידע והנגשתו לציבור בהיבטים נוספים של עבודת המשרד). שלב ראשון והכרחי במהלך זה הינו ביצוע מחקר שימפה את השוק הקיים וכך אנו עושים".

צרו איתנו קשר *5988