בכל פעם שלקוח שלי זוכה אני מרגיש שהנשמה שלי מצויה שם

כליטיגטור הוא יצר תקדימים רבים במגוון תחומים ולא נבהל מלהתעמת עם שופטי העליון ולשכנע גם אותם. אצל אחד מהם, חנן מלצר, עשה בזמנו את ההתמחות והושפע עמוקות מאישיותו. דמויות המופת שלו הן שלמה המלך, בגין, הרב לאו והשופט ברק. אל תדברו איתו על פרישה כי "המקצוע הוא גם תחביב שממלא את כל עולמי". ורק דבר אחד חסר לו בחיים: "זמן". שיחה עם עו"ד אילן בומבך

משפט

מתי ידעת לראשונה שתהיה עורך-דין?

"תקופה ארוכה, מהיסודי ועד התיכון, חשבתי שאהיה רופא, כיוון שראיתי בזה אתגר וסברתי שהתרומה הגדולה לאנושות היא בתחום הרפואה והמחקר. למדתי בתיכון צייטלין במגמה ריאלית-פיזיקלית והצטיינתי, אבל בכיתה י"ב התחיל לכרסם בי עניין המשפט. התיכון היה סמוך לביהמ"ש, ובשעות החופשיות נהגתי לצאת ולצפות בדיונים וראיתי עורכי-דין מופיעים בתיקים אזרחיים ופליליים. אחר-כך, במהלך השירות הצבאי, הזדמן לי להרצות בבתי-כנסת בנושאים שונים, נתתי גם דברי תורה, שכללתי את יכולותיי הוורבאליות, ויותר ויותר אנשים שאלו אותי אם אני הולך להיות עו"ד. אני רוצה להגיד משהו שאני מאמין בו: אדם צריך להיות בתחום שבו הוא מגשים את עצמו באופן האופטימלי, בהתאם לכישוריו ולדברים שהוא אוהב לעשות".

מי היה בעל ההשפעה המעצבת ביותר על אישיותך כעו"ד?

"ללא ספק, עוה"ד שאצלו התמחיתי, חנן מלצר, היום שופט ביהמ"ש העליון. למדתי ממנו הרבה והתרשמתי ממנו עמוקות, הן כאדם והן כעו"ד. עו"ד צריך להיות קודם כול בן-אדם, מענטש, ולפעמים יש נטייה לשכוח את זה בלהט הוויכוח המשפטי. ראיתי את מלצר בלחץ, במתח, והוא לא הפסיק להיות אדם גם ברגעים האלה. הוא שימש עבורי, ועבור רבים אחרים, מופת בהליכותיו, ביושרה שלו, בכבוד שנתן, ונותן גם היום, לכל אדם, במקצוענות שלו, ביכולת האנליטית הגבוהה, בחשיבה מחוץ לקופסה וביצירתיות המשפטית. אלה דברים שלקחתי כצידה לדרך. כל עו"ד צריך לשאת בצקלונו, מלבד יכולות מקצועיות גבוהות מאוד, גם ערכים כמו יושר, הגינות ונימוס, כשהוא במגע עם ביהמ"ש והצד שכנגד".

מה העצה הכי טובה שקיבלת בקריירה?

"אנשים שהכירו אותי הציעו לי לנטוש את החלום להיות רופא, ללמוד משפטים וללכת לתחום הליטיגציה. ואכן, זכיתי להיות שותף ליצירת תקדימים רבים בתחומים שונים. הוורסטיליות מאוד חשובה. אני נתקל פעמים רבות בעורכי-דין שמתעסקים בתחום צר, אין חלקי עימם. חשוב שלעו"ד יהיה ידע אינטרדיסציפלינרי, שישלוט בתחומי משפט רבים, כיוון שאין לך משפט שאין בו השקה לכמה תחומים".

ומה העצה הגרועה שקיבלת?

"שופט הציע לי להתפשר בתיק מסוים, למרות שהייתי משוכנע שהלקוח שלי צודק לחלוטין. הלקוח הקשיב לשופט, והיה מוכן להתפשר. אך אני מאמין שאילו השופט היה מתעמק יותר בחומר ורק אז כותב את פסק הדין, הוא היה שונה".

מה הרגע המאכזב ביותר בקריירה שלך?

"קשה לי להיזכר ברגע מסוים, אבל אני יכול לאפיין תופעה: אתה בא, מוכן מאוד לתיק, ומצפה שגם השופט יכיר אותו לפניי ולפנים, ואז מתאכזב לגלות שהוא לא יודע במה מדובר. ייצגתי בתיק ירושה סבוך וגדול, שזכינו בו לבסוף בעליון, אבל בביהמ"ש למשפחה, שם הכול התחיל, השופט שאל בתחילת הדיון מי מייצג את הבעל ומי את האישה. זה היה רגע מאוד מביך, כי זה לא היה סכסוך בין בעל לאשה, אלא על ירושה. בסופו של דבר, הצדק נעשה".

ומה הרגע המאושר בקריירה?

"בכל פעם שאומרים לי שהלקוח שלי זכה במשפט, אני מרגיש שחלק מהנשמה שלי מצוי שם, כי הרצון שלי להוציא את הצדק לאור גורם לי להישאב לזה. אני חושב על התיק במשרד, בבית, כשאני עולה על יצועי. כשאני מרגיש שנעשה צדק ושקיבלו את טיעוניי, אני מרגיש סיפוק עצום.

"בתחילת דרכי כעו"ד באה אליי גננת מאשדוד. כתבו עליה במקומון בעיר כתבת נאצה, שחפפה לילדים בגן את השיער בנפט, והפכה להיות שנואה עליהם. האמת שזו הייתה תרופת סבתא שבאה מרחמיה על כמה בנות בגן שהכינים טיילו על מצחן. אחרי שכל תחנוניה להורים לא עזרו, חשבה לתומה שהיא עושה מעשה טוב. הוציאו את דיבתה רעה בצורה הקשה ביותר, בלי שאפשרו לה זכות תגובה.

"התיק הגיע עד לעליון בהרכב 9 שופטים, כי היו שם שאלות כבדות-משקל, הן בתחום המשפט הפלילי והן בדיני לשון הרע. ביהמ"ש נתן פס"ד תקדימי וקבע שאכן הייתה פה כוונה לפגוע. הצלחנו לשכנע את העליון שגם אם העיתונאי לא הכיר אותה, ואין לו מניע מיוחד, מעצם העובדה שלא פנה לקבל תגובה ממנה אלא רק לדוברת העירייה, בדקה ה-90, מזה עולה הכוונה. לאחר מכן, הגשנו גם קובלנה אזרחית, והמקומון נאלץ להיפרד מכמה מאות-אלפי שקלים. הרגע המאושר היה, שכשהוזמנו לעליון התקבלו טיעונינו והיה גמול להשקעה. מאוד היה חשוב לה הכבוד, ושיתוקן העוול.

"היום מגיעים רגעים מאושרים לא רק בפסקי-הדין אלא כשאני מצליח למנוע את הרע בטרם אירע. אני רואה אתגר מיוחד למנוע פרסום כתבות שקריות על חברות ואנשים, כיוון שברור לי ששום סכום שישולם במסגרת תביעת דיבה לא יכסה על העוול והנזק שייגרם לנשוא כתבה שקרית".

לו היית שופט, למי היית רוצה להידמות?

"לטעמי, גדול השופטים היה שלמה המלך. משפט שלמה המחיש את גדולתו, חוכמתו, הכרת בני האנוש הטבועה בו, האינטואיציות והרגישויות שלו. הוא דמות מסקרנת, פילוסוף, משורר, כתב את שיר השירים, את קהלת, בקיא בשפת חיות ועופות. הייתי שמח לברר איתו איך יכול להיות שאדם כל-כך חכם התחתן עם אלף נשים.

"כששאל אותו הקב"ה איזו תכונה היה רוצה, ענה לו שלמה בחלומו: 'לב שומע, לשפוט את עמך, להבחין בין טוב לרע'. לא כבוד, לא עושר, לא אריכות ימים, הוא ביקש יכולת רגשית להקשיב לבני האדם, להבין לנפשם. זו תכונה אידיאלית שרצוי שתהיה לשופטים".

את מי היית שוכר לייצג אותך?

"את דן אבי-יצחק, גדול עורכי-הדין. היה יסודי מאוד ובקיא בכל חדרי המשפט. היה תענוג לשמוע אותו".

מהו פסק-הדין המשמעותי ביותר עבורך?

"שמתי דגש בפרקטיקה על ליטיגציה בתחום המשפט המנהלי ועוולות שגורמות רשויות לאדם הפרטי החלש. ב-97' בא אליי אדם שהיה חייב לעיריית ת"א כ-40 אלף שקל על דוחות חניה. התחלתי להתכתב עם העירייה, שהגבירה את הלחץ והתחילה בעיקולים. עתרנו לבג"ץ. עליתי על טענה יצירתית, שלפיה התיישנות צריכה להיות רק 3 שנים ולא 10 כטענת העירייה, משום שלפי חוק העונשין זו עבירה מסוג חטא ולא מסוג עוון.

"בעליון ישבו 3 שופטים, אור, מצא וטירקל, שהפגינו חוסר סבלנות וחוסר אהדה. הם טענו שחוטא לא יכול לצאת נשכר, ושאם אנחנו רוצים להימנע מהוצאות, כדאי שנמשוך את העתירה. ספרתי עד 10, השתדלתי להיות רגוע, והשבתי שאני מבקש את תשומת-לבו של ביהמ"ש ל-10 דקות; ואם לא אצליח לשכנעו, אמשוך את העתירה. הדיון נמשך יותר משעה. אמרתי שלא יכול להיות שעירייה תקפא על שמריה 10 שנים, כשהדוחות צוברים ריביות פיגורים אימתניות; למעשה, זו תוכנית החיסכון הכי טובה בשוק, המהווה תמריץ שלילי לרשות שלטונית לא לגבות ולא לאכוף את הדין.

"הדיון הסתיים. יצאתי בהרגשה שהשופטים לא קיבלו את הטיעון. אך להפתעתי, אחרי כחודש קיבלתי זימון מהעליון להופיע בפני הרכב מורחב של 7 שופטים. לאורך כל הדיון הם היקשו עליי, המטירו שאלות, ולפני שהספקתי לענות לשופט אחד, בא שופט אחר. שוב יצאתי בהרגשה לא טובה. אך כעבור חודש נוסף, התברר שזכינו בפס"ד עקרוני ותקדימי, בעל השפעות מרחיקות-לכת. הלקוח שילם אלפי שקלים בודדים, כשמראש רצינו להתפשר.

"הפקתי מזה כמה לקחים: דבר ראשון, כשביהמ"ש מציע לך למשוך את העתירה, לא צריך להסכים מיד, אפשר לנסות ולשכנע בנימוס, ולפעמים זה עובד. דבר שני, גם אם השופטים מקשים עליך, זה לא אומר שלבסוף הם לא יסכימו איתך; זה אומר שאתה צריך לעזור להם למצוא תשובות".

יש לקוח שלא היית מייצג?

"לקוח שלא משתף פעולה, שמשקר לביהמ"ש, שמבקש לפגוע בביטחון המדינה. ייצגתי את ענת קם בערעור לעליון, רק לאחר שלא היה ספק ולא מחלוקת שהיא לא התכוונה לפגוע בביטחון המדינה. לשמחתי, ביהמ"ש הפחית מעונשה. גם הוא השתכנע".

מה הדבר הכי מפחיד בלהיות עו"ד?

"העובדה שאתה מייצג את עניינם של אנשים שהפקידו בידיך את המפתח לשמירה על נכסיהם, כבודם, חירותם; ואופן התנהלותך ישפיע במידה מרובה על גורלם. זו אחריות כבדה".

איזו דמות היסטורית היית רוצה לייצג?

"אלפרד דרייפוס".

לו היית פורש כיום מהמקצוע, מה היית עושה במקום?

"קשה לי לדבר על פרישה, כי התמזל מזלי לעסוק במקצוע שהוא גם התחביב שלי. התחביב הזה ממלא את כל עולמי, מצריך ממני הרבה מאוד השקעה, הכנה אינטנסיבית, ומעבר לכך, אני מתעדכן מדי יום בחידושי הפסיקה. השופט אהרן ברק אמר פעם: 'המשפט הוא כמו נשר. הוא שומר על יציבות רק כשהוא בתנועה'. אם אתה לא מתעדכן ולא קורא מאמרים, פסקי-דין, אתה נסוג לאחור. צריך כל הזמן ללמוד ולהתחדש".

אנושיות

מה מצחיק אותך?

"אני שוזר הרבה הומור, הן במסגרת הטיעון בביהמ"ש והן בהתנהלותי עם הסביבה. אני נהנה לצחוק. נהניתי בעבר לראות את הגשש החיוור והחמישייה הקאמרית, והיום את רמזור, שלצערי ירדה, והפרלמנט. צוחק גם מחיקויים שגיסי, עו*ד זכי רכטשאפן, מבצע בארוחות משפחתיות".

מה מעציב אותך?

"צביעות. התעמרות של רשות. אטימות וקהות-חושים".

מה מרגש אותך?

"טקס סיום הטירונות של בני הבכור יצחק גרם לדמעות בעיניי. התרגשתי גם כשכל אחד משני בניי הבכורים נתן בטקס בר-המצווה נאום של רבע שעה באופן שוטף, בלי להיעזר בנייר. אני אבא ליברלי. הילדים שלי יודעים שהם יכולים לבחור בכל תחום שירצו: מסחרי, פלילי, מנהלי, קניין רוחני, או מקרקעין".

מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?

"שסייעתי לעשות צדק וגרמתי לתיקון עוולות במדינה. הרב קוק אמר: 'אל תילחמו בחושך אלא תוסיפו אור'".

על מה אתה מתחרט?

"אני מאמין שמה שקורה צריך לקרות. לא מסתכל לאחור. כשאשת לוט הסתכלה לאחור, היא הפכה לנציב מלח".

על מה לא תסלח?

"אני, מטבעי, סלחן גדול. אדם שגרם לי לצער או שפגע בי, אשכח את זה מהר מאוד. אדם שעשה לי איזושהי טובה, אזכור לו את זה כל ימי חיי".

מה עלול לשבור את רוחך?

"המונח שבירת-רוח או ייאוש לא מופיע אצלי בלקסיקון".

מתי צחקת בפעם האחרונה?

"אני מרבה לצחוק עם עובדי משרדי וגם בביהמ"ש. היום הייתי בדיון בביה"ד המשמעתי של הלשכה, ייצגתי שם עו"ד, והיו שם רגעים מצחיקים".

למי אתה מתגעגע?

"לאבנר-חי שאקי, שר הדתות ופרופ' למשפטים, שבהיותי סטודנט בחר בי, בגיל 22, לשמש דובר משרד הדתות. היה אדם מדהים, משכיל, רחב-אופקים, בעל יכולת נתינה עצומה וקשוב לזולת. הוא מאוד חסר לי".

מהו בעיניך האושר המושלם?

"להיות מי שאתה. להגשים את הייעוד שלך. לעשות מה שאתה אוהב. לחיות עם מי שאתה אוהב ומעריץ, ולגדל משפחה לתפארת".

אנשים

מי הם גיבורי ילדותך?

"מנחם בגין, הרב ישראל לאו והשופט אהרן ברק. הערצתי את יכולותיו של בגין כמנהיג, כנואם, כמי שיודע להילחם, אך גם לעשות שלום. מצד אחד, היה נואם כיכרות, ומצד שני, איש ספר. הרב לאו וברק היו ילדי שואה שסבלו את מגפו של הצורר הנאצי, אך הצליחו לכבוש לעצמם פסגות באופן מעורר הערצה. הרב לאו בנה את עצמו בעשר אצבעות, היה רב ראשי לישראל, דמות ציבורית מוערכת, אדם בעל יכולת דיבור שאינה ניתנת לחיקוי, בעל זיכרון פנומנאלי ויכולת מיוחדת להתהלך עם הבריות. ברק הוא גדול השופטים, גאון משפט. אין היום תחום משפטי, שנים רבות לאחר פרישתו, שלא ניכרות בו טביעות אצבעותיו ופסקי-הדין המכוננים שכתב".

את מי אתה מעריץ?

"את סבי, שאני קרוי על שמו. שמי השני הוא אליעזר, ע"ש אביה של אמי, אליעזר (ליאו) שנקר, תעשיין גדול בפולין, צייר, איש ספר ורוח, שהציל אלפי יהודים בשואה. לצערי, לא זכיתי להכירו, כיוון שהוא נפטר כשאמי הייתה בהריון איתי, ולכן נקראתי על שמו".

למי היית רוצה להידמות?

"רבי זושא מאניפולי, שאמר: 'כשאני אעלה לעולם הבא, לא ישאלו אותי למה לא היית רבי אלימלך (אחיו, רבי אלימלך מליז'נסק, היה מגדולי החסידות), אלא ישאלו אותי: למה לא היית זושא? למה לא היית אתה?'. אדם לא צריך לחקות אחרים אלא לממש את ייעודו והפוטנציאל שבו. ועל כך אני שוקד".

אם היית קורא מחשבות, את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?

"של השופט שאני מופיע בפניו. הייתי רוצה לדעת מה הוא באמת חושב, כדי למקד את טיעוניי בצורה מיטבית".

החיים

מה מניע אותך לקום בבוקר?

"בראש ובראשונה, הצורך לכסות את ההוצאות של אשתי".

מהו הריח או הניחוח האהוב עלייך?

"ריח של מקטרת, למרות שאינני מעשן. הריח של הטל בבוקר על השדה. והריח של ספר חדש".

מהו המאכל האהוב עלייך?

"לצערי, יש הרבה. בעיקר אוכל יהודי".

מהו הצליל האהוב עלייך?

"צחוק של ילדים".

איזה משפט שינה את חייך?

"כשאשתי ענתה לי: 'אתה יודע שכן'. בתשובה לשאלתי אם תסכים להיות אשתי לכל החיים".

בעבור מה תסכן את חייך?

"בעבור אשתי, ילדיי ומדינתי".

מה חסר לך בחיים?

"זמן".

רזומה

עו"ד אילן בומבך. בן 48. נולד בת"א וגר בפ"ת. נשוי למירי (42, עו"ד), אב ל-3: יצחק (20, חייל ביחידה 8200), דן (17) וברק (11). מומחה בליטיגציה מסחרית ומנהלית, לשון הרע וצווארון לבן. תואר במשפטים מאונ' בר-אילן, תואר שני (בהצטיינות) מת"א במשפט מסחרי. התמחות אצל עו"ד חנן מלצר. עתר רבות לביהמ"ש העליון; והיה מעורב בכמה תקדימים

בין הלקוחות: ענת קם (בערעור לעליון ובתביעה נגד "הארץ"), מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שרים וחברי-כנסת, ראשי ערים ועיריות, אנשי עסקים בכירים, הרבנות הראשית, חברות גדולות (כלל-ביטוח, סופר-פארם, מגדל שלום, הבונים החופשיים ועוד), התאחדות הקבלנים, לשכת עוה"ד, לשכת השמאים, אגודת העיתונאים בת"א, עורכי-דין, אמנים, קצינים בכירים בתיקים סבוכים (לרבות בוועדות חקירה), רופאים שנכשלו בבחינות המומחיות ומאות רופאי-שיניים (בעתירה נגד האיסור להזריק בוטוקס)

תפקידים: יו"ר האגודה לרפואה ומשפט. לשעבר יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז בלשכת עוה"ד, ויו"ר ועדת מס רכוש. בורר ומגשר מטעם בתי-המשפט. מרצה מבוקש

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988