פרשנות: בפגישת אובמה ונתניהו הערב לא יעלו גיצים

מבחינה מסוימת, הפגישה בין נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לרה"מ בנימין נתניהו, שתתקיים הערב (ד', שעון ישראל) בבית הלבן, היא מצוות אנשים מלומדה, ריטואל שמבצעים ראשי ממשלת ישראל בהיותם באמריקה. האם בכלל ייתכן ביקור של ראש ממשלה ישראלי בארה"ב ללא פסגה בלשכה הסגלגלה, או, למצער, ב"שולי" העצרת הכללית של או"ם?

ההתוועדות הערב בוודאי אינה נחוצה לאובמה וגם לנתניהו היא תשמש רק כציון נוסף בדרך לשיא של גינס כמנהיג הזר שקטף הכי הרבה פגישות עם נשיאים אמריקאיים. חשיבותה טמונה בעצם קיומה, לא בתכנים הלעוסים שיידונו בה, וחלקה החשוב ביותר יהיו שתי דקותיה הראשונות שבהן יונצחו המארח ואורחו, יד לופתת יד, וחיוך קפוא על פניהם. האחווה האמריקאית-ישראלית חייבת להיראות.

החשש שאי קיום פגישה כזו ייתפרש מיד כהפגנה אמריקאית של מורת רוח מישראל, כהפניית כתף קרה לראש ממשלתה, דווקא בתקופה הרת גורל במזה"ת ובוושינגטון, דוחף את נתניהו ואובמה זה לזרועותיו של זה, גם אם חיבוקם יהיה מהיר וקריר. הרי אנו יודעים שחברים הם לא. מלכתחילה, הוקצבו לפגישה הזו 75 דקות בלבד. לא ארוחת צהריים, לא הצהרה משותפת, בוודאי לא מסיבת עיתונאים יחדיו. דיינו שהיא מתקיימת.

כי מה היו חושבים האיראנים, דורשי רעתה של ישראל, והרפובליקאים, דורשי רעתו של אובמה, אם נתניהו היה ממריא מניו-יורק ישר לנתב"ג כתום נאומו במרכז או"ם, בלי לעבור דרך וושינגטון? האם טהראן היתה תופסת זאת כסימן לנכונות אמריקאית להתעלם מדרישות ירושלים לפרק כליל את תכנית הגרעין של האייתאללות? האם הרפובליקאים בקונגרס היו מנצלים את ההזדמנות, קצת יותר מחודש לפני בחירות מכריעות לבית-הנבחרים ולשליש מהסנט, לחבוט שוב בנשיא, ובמשתמע במחוקקים דמוקרטים, בגין מה שהם היו לבטח מכנים "דוגמה נוספת ליחס האנטי-ישראלי של ממשל אובמה"? אלה תרחישים לא בלתי הגיוניים.

וכך, אנו יכולים לצפות לפגישה נטולת גיצים וחפה מכל שאיפה להגיע לפריצת דרך כלשהי. זו תהיה פגישת אל-כעס. הסוגיה הישראלית-פלסטינית ירדה לתחתית סולם העדיפויות של הממשל, ונתניהו למד שהטפות על צדקת ישראל לא מקנות לו נקודות זכות אצל אובמה. רה"מ לא ירצה להרגיז את נשיא ארה"ב לנוכח הפגנת השרירים הגדולה של הרשות הפלסטינית באו"ם, שצפויה בקרוב. הוא אינו יכול לסמוך רק על איי פאלאו הידידותיים. אובמה, מצידו, ישתדל לא לשרוט את אורחו כדי לא להעיר מרבצו את גוש המחוקקים הרפובליקאים הפרו-ישראלים. לפיכך, סבורים משקיפים בוושינגטון, הנשיא לא ייכנס לסוגיית האזרחים הפלסטיניים שנהרגו במבצע האחרון בעזה, אם כי דוברי ממשלו הביעו מורת רוח עזה ממספר הקרבנות באוכלוסיה האזרחית במהלך הלחימה.

רה"מ צפוי אפוא לנסות לשכנע את מארחו לא להקריב את ביטחון ישראל על מזבח ריסוקו של דאע"ש, כלומר לא לרופף את הדרישות המחמירות שמופנות לאיראן להתנער לגמרי מיישומים צבאיים של תכניתה הגרעינית תמורת נכונותה להתגייס למלחמה נגד ארגון הטרור. לדברי מקורביו, מקווה נתניהו שנושא זה יעמוד בראש סדר היום של הפגישה. זה גם היה המוטיב המרכזי בנאומו בעצרת ומאוחר יותר, בנאומו לפני פעילים יהודיים. "כולנו תומכים במאמצים שמוביל הנשיא אובמה לבלום את דאע"ש ולהביסו", אמר נתניהו לפעילים. "אין ספק שזה חייב להיעשות. אך המשמעות של הבסת דאע"ש והותרת איראן כמדינת סף גרעינית תהיה ניצחון בקרב והפסד במלחמה, בדיוק כפי שאמרתי אתמול באו"ם... עלינו להביס את דאע"ש, אך בה בעת למנוע מאיראן להשיג יכולת לייצר נשק גרעיני".

אובמה ונתניהו ידונו גם על המאבק בטרור האיסלמי הקיצוני, נושא שאין עליו חילוקי דעות ושרה"מ הביע את תמיכתו המלאה בו, בציינו שעל חלק מהתמיכה הישראלית במאמץ הזה "אי אפשר לדבר".

ונתניהו יפציר באובמה להכשיל את מאמצי הפלסטינים להעביר במועצת הביטחון החלטה שתקרא לנסיגה מלאה של ישראל מהשטחים. אובמה צפוי לומר שממשלו יראה במאמץ הפלסטיני יזמה חד-צדדית ויפעל לסיכולה.

אמש נועד נתניהו בניו-יורק עם מזכ"ל או"ם, באן קי-מון ומחה באזניו על יחסה העוין של המועצה לזכוית האדם של או"ם לישראל. הוא אמר, שהמועצה צריכה להתמקד ביזמת חמאס להשתמש במתקני או"ם כבסיסים לשיגור רקטות כלפי ישראל, אך במקום זאת היא נערכת להרשיע את ישראל שניסתה להגן על עצמה. ישראל תיאבק בכך, הבטיח נתניהו. הוא הדגיש, כי ישראל אינה מתכוונת להתנצל על כך שעלה בידה לפתח את "כיפת ברזל" כדי להגן על אזרחיה.