החדשות הרעות: מי יציל את העיתונות האירופית?

ב-5 השנים האחרונות צנחו מכירות העיתונים באירופה ב-25% בקירוב - יותר מאשר בכל חלקי העולם האחרים ■ לעיתונים האירופיים אין קוראים רבים מעבר לים, ולכן הם מתקשים יותר להפיק רווח מהמודלים העסקיים שלהם

מי יציל את העיתונים האירופיים? שאלה זו מהדהדת בכל מערכות העיתונים ברחבי היבשת, בשעה שתפוצתם של עיתונים שהיו רבי-עוצמה בעבר מדלדלת והולכת, המפרסמים עוברים לפורטלים מקוונים והבעלים מפטרים עובדים במאמץ לשרוד.

באחרונה תרם אחד העיתונים המובילים בגרמניה, "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג", את חלקו לאווירה הקודרת כאשר הכריז על פיטוריהם של 200 עובדים.

"מה שמדהים, זו הדרך שבה נצפות מגמות דומות מאוד במדינות אירופיות שונות", אומר דגלאס מקייב, אנליסט מדיה ב-אנדרס אנליסיס. "העיתונים נבנו בתקופה שבה מודל ההפצה העניק יתרון תחרותי יוצא דופן, אבל עם האינטרנט כל זה התנפץ".

ב-5 השנים האחרונות צנחו מכירות העיתונים האירופיים ב-25% בקירוב - יותר מאשר בכל חלקי העולם האחרים - על-פי נתוני ההתאחדות העולמית של עיתונים ומו"לים חדשותיים.

בצפון אמריקה, שבה ממשיכה ברקשייר התאוויי של וורן באפט להשקיע בעיתונים אזוריים רווחיים, נרשמה ירידה נסבלת יותר, של 10%.

ואולם באירופה מועטים הסיכויים שיצוץ משקיע-גואל שכזה. אף אחד לא הציע לרכוש את "האינדפנדנט" הבריטי, שבעליו, אלכסנדר ויבגני לבדב, מנסים למכור זה יותר משנה. באיטליה הודיעו כמה בעלי מניות מוסדיים ב-RCS מדיה-גרופ שהם מעדיפים למכור מאשר לשמור על אחזקות מועילות מהבחינה הפוליטית.

אפילו רופרט מרדוק, שפתח בחודש שעבר בלונדון מטה חדש בעבור עיתוניו הבריטיים, מתעקש כי כל אחד מהעיתונים מניב רווח ואינו תלוי בסובסידיות מחלקים אחרים של אימפריית המדיה שלו. העיתונים הבריטיים ממוצבים טוב יותר בתחרות על קהל עולמי שמניב רווחים באינטרנט. "הגרדיאן" ו"המייל-אונליין", שני אתרי העיתונים הפופולריים ביותר במונחי מספר המשתמשים היחידים, פתחו משרדים בארה"ב ובאוסטרליה בתקווה שהיקף קהל הקוראים דוברי האנגלית שלהם יזניק את הכנסות הפרסום.

העיתונים האירופיים, שאין להם כל-כך הרבה קוראים מעבר לים, מתקשים יותר להפיק רווח מהמודלים העסקיים שלהם. עיתונים מקוונים פופולריים, כולל "פוליטיקו" ו"ביזנס אינסיידר", מגבשים תוכניות להרחבת פעילות טנטטיבית ביבשת, ללא עלויות הדפסה מכבידות. יש להם גם פחות חסמי כניסה. הודות למכשירים הניידים, קל כיום למו"לים החדשותיים יותר מאי-פעם להגיע לקהל הקוראים.

גרמניה: המגבלות של השפה תורמות לקיזוז "הפחד מגוגל"

במשך שנים הגנו קוראיהם ומפיציהם הנאמנים של העיתונים הגרמניים על עיתונים אלה מפני המשבר הרחב בשוק העיתונים. ואולם בשבועות האחרונים צצו ראיות חדשות לכך שהעיתונות הגרמנית אינה חסינה מפני בריחת המפרסמים. העיתון השמרני המוביל בגרמניה, "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג", הודיע כי יפטר אחד מכל 10 עובדים בחדר החדשות.

"פרנקפורטר אלגמיינה" ניצב בפני אתגר מוכר: הוא מנסה להתחרות עם עסקים דיגיטליים עולמיים חדשים על הכנסות מקוונות, ובד-בבד לשמור על מצבת עובדים שמבוססת על מודל ההפצה הישן של העיתון המודפס.

כפי שאמר מתיאס דופפנר, מנכ"ל מו"ל העיתונים הגדול ביותר באירופה, אקסל שפרינגר, באפריל: "אנחנו מפחדים מגוגל". ואולם לעיתונים הגרמניים עדיין יש כמה חוזקות. בסיסי המנויים שלהם ביחס למכירות הם מהגבוהים בעולם. 70% מהכנסות המכירה של "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג" מגיעים מהמנויים, למשל.

נוסף על העובדה כי בסיס המנויים מקטין את תלותם של העיתונים הגרמניים במכירות בדוכני העיתונים בהשוואה למקביליהם בחו"ל, ממשיכים העיתונים הגרמניים ליהנות גם מרשת הפצה נרחבת. "אין אף כפר אחד בגרמניה שבו לא ניתן לקנות מגוון רחב של עיתונים ארציים ואזוריים", אומר וולפגנג בלאו, מנהל האסטרטגיה הדיגיטלית של "הגרדיאן", ולשעבר העורך הראשי של אתר החדשות הגרמני "צייט אונליין".

השפה הגרמנית היא מקור של חוזק וחולשה כאחד: היא מגנה על העיתונות הגרמנית מתחרות ישירה מצד המדיה העולמית באנגלית, אך גם מגבילה את טווח הפעילות הבינלאומי של העיתונות הגרמנית.

למרות זאת, ממשיכה שפרינגר בהנהגת דופפנר לשמור על מיצוב שוק חזק, חרף התחבטויותיו של בלאו. שפרינגר השקיע מזומנים - שהרוויחה מפעילות העיתונות המודפסת שלה - במוצרים דיגיטליים בעלי שולי רווח גבוהים, ודיווחה על עלייה של 10.6% ברווחים מאוחדים, כאשר שני שלישים מרווחים אלה מיוחסים לפעילויות הדיגיטליות.

צרפת: הבעלים המיליונרים של העיתונים משמרים את העבר

זה שנים רבות שעיתוני צרפת מתעדים את הידרדרותה הבלתי-נמנעת לכאורה של המדינה. אך בעיותיה של המדיה הצרפתית עצמה - ירידה בתפוצה ובהכנסות וקשיים בהסתגלות לערוצים הדיגיטליים העולמיים החדשים - משקפים בזעיר-אנפין את האתגרים הרחבים ביותר שמולם ניצבת צרפת.

העיתון השמאלני "ליברסיון", למשל, רשם צניחה של 20% במכירות בדוכני העיתונים תוך שנה אחת בלבד, ובאחרונה דיווחו בכירים במערכת העיתון שהוא מפסיד 22 אלף אירו ביום.

"לה מונד", היומון המכובד, איבד במאי השנה את העורכת נטלי נוגיירד, לאחר שהעובדים והעורכים הבכירים דחו את תוכניתה לעבור למדיה הדיגיטלית.

בניגוד למגזרים אחרים, מקבלת העיתונות הכתובה בצרפת סיוע כספי חיצוני. אשתקד הזרימה הממשלה סובסידיות ב-400 מיליון אירו לעיתונים ולכתבי עת. נוסף על כך, הסכימה גוגל בפברואר 2013 לממן את מעברם של מו"לים צרפתים לערוצים דיגיטליים, לאחר שהנשיא הסוציאליסטי פרנסואה הולנד איים להעביר חוק שיאלץ את החברה האמריקאית לחלוק בהכנסות הפרסום שלה.

ואולם למרות זאת עדיין תלויים מרבית העיתונים הצרפתיים בבעלים עשירים. "לה מונד" נמצא בבעלותם של גזבייה ניאל, המייסד המיליארדר של קבוצת הטלקום איליאד (ושותפו של מיכאל גולן בגולן טלקום הישראלית); של מתייה פיגאס, ראש לזארד פרר בצרפת; ושל פייר ברגה, שותפו העסקי של איב סאן לורן המנוח. השלושה השקיעו 110 מיליון אירו מאז שנהפכו בעלי העיתון ב-2010.

"לה פיגרו", מעוז הימין המרכזי, נתמך בידי משפחת דאסו, שעושרה בא מקבוצת האיירוספייס הנושאת את שם המשפחה. ברנאר ארנו, האיש העשיר ביותר בצרפת וראש קבוצת מוצרי המותרות LVMH, מחזיק בעלות על העיתון הכלכלי "לז אקו".

ואולם עברם העשיר של עיתוני צרפת אינו ערובה מספקת לכך שיצליחו להיחלץ ללא פגע ממאבק הקיום הנוכחי. "ליברסיון", שנוסד ב-1973 בידי הפילוסוף ז'אן-פול סרטר , הודיע בחודש שעבר כי יפטר 93 מ-250 עובדיו.

איטליה: כוחות פוליטיים נוהגים למשוך בחוטים של כלי התקשורת

לאחר 20 שנה שבהן חלש אדם אחד - איל התקשורת וראש הממשלה לשעבר סילביו ברלוסקוני - על אמצעי התקשורת באיטליה, ניצבת התעשייה, בדומה למדינה עצמה, בפני ארגון מחדש מאוחר. קהל קוראי העיתונים וההכנסות הפרסום נמצאים במגמת ירידה, והדבר פוגע ברווחי כל העיתונים, בד-בבד עם פרסומם של נתונים כלכליים שמראים כי איטליה נכנסה למיתון שלישי בסדרה.

העיתונים, שבמשך עשרות שנים ניצבו במרכז משחקי הכוח הפוליטיים, מתקשים לשמור על רלוונטיות, מכיוון שממשלתו הצעירה של ראש הממשלה מתיאו רנזי (בן 39) מעדיפה באופן מופגן את המדיה החברתית על פני המילה המודפסת. על רקע חולשה גוברת זו, עוברות חברות העיתונות הגדולות ביותר באיטליה - ל'אספרסו, הבעלים של "לה רפובליקה", ו-RCS מדיה-גרופ, הבעלים של "קוריירה דלה סרה" - למהדורות דיגיטליות.

השינוי הדרמטי ביותר עד כה התחולל ב"קוריירה דלה סרה", העיתון הארצי המכובד ביותר באיטליה, הידוע זה זמן רב כחממה למזימות פוליטיות בכל הנוגע לניסיונות לשנות את עמדת המערכת. העורך הוותיק של "קוריירה", פרוצ'יו דה בורטולי, אחד העיתונאים הבולטים ביותר באיטליה, פרש מתפקידו ויעזוב את העיתון בינואר בעקבות מריבה חריפה על התקציב עם המנכ"ל החדש של RCS מדיה-גרופ, פייטרו סקוט ג'ובאן, ששימש בעבר כמנהל בוורסאצ'ה ובמיקרוסופט.

המבוי הסתום בין בורטולי וסקוט ג'ובאן בגין קיצוצי עלויות בסך 220 מיליון אירו, ובונוס בסך 90 מיליון אירו למנהלים שיצליחו לבצע קיצוצים אלה, נהפכה סמל מאבק התרבויות בתעשיית העיתונות כולה. סקוט ג'ובאן כבר ויתר על התוכנית לתשלום הבונוס, אך עד סוף השנה יכריז על מחליפו של בורטולי.

כמה דברים נותרו בעינם גם במערבולת השינויים הזו. הבעלות על עיתוני איטליה נותרה בידיהם של כמה אנשים רבי-עוצמה. משפחתו של איל התעשייה קרלו דה בנדטי ממשיכה להחזיק ב"לה רפובליקה", ומשפחת ברלוסקוני מחזיקה בהוצאה לאור מונדטורי, מו"לית של כתבי עת. שדולת העסקים האיטלקית קונפינדוסטריה ניצבת מאחורי היומון הפיננסי "איל דולה 24 אורה".

ספרד: יריבים דיגיטליים זריזים נוגסים במותגים המבוססים

עיתונים ספרדיים מובילים, כגון "אל פאיס" ו"אל מונדו", ספגו בשנים האחרונות לא פגיעה אחת וגם לא שתיים, אלא 3 פגיעות. כמו בשווקים האחרים, גם היומונים בספרד סבלו ב- 10השנים האחרונות ממעבר עקבי של קוראים ומפרסמים לאינטרנט, ומירידה מקבילה בהכנסות. הפגיעה השנייה נרשמה לאחר 2008 בצורת מיתון כפול שהקטין עוד יותר את תקציביהן של החברות והקוראים, ואילץ עשרות יומונים להיסגר.

הבעיה השלישית - הפעם מתוצרת בית - נולדה רק באחרונה בצורת אתרי חדשות מקוונים ומהירי צמיחה, כגון elconfidencial.es ו-eldiario.es. מדובר באתרים דיגיטליים זריזים, דוגמטיים, בטוחים בעצמם ומשוחררים מנטל המורכבות היקרה של העיתונות המודפסת. האתרים הוכיחו עצמם כיריבים מעוררי פחד של מותגי המדיה המבוססים, ומושכים לעצמם הן מפרסמים הן קוראים.

3 מגמות אלה התגלו כהרות אסון לעיתונות המודפסת בספרד. על-פי סקר קוראים של AIMC, התכווץ מספר הספרדים הקוראים עיתון מ-15.7 מיליון בתחילת המשבר הפיננסי ל-12.5 מיליון השנה. "אנשים היו רגילים לקנות עיתון ולשבת בבית קפה. הספרדים - ובמיוחד הצעירים - איבדו את ההרגל הזה", אומר מנואל סאלה, מנהל OJD, חברה שעוסקת בניתוחי מדיה.

סאלה גילה כי היומונים הארציים הגדולים נפגעו יותר מהממוצע. מספר הקוראים של "אל פאיס", העיתון המוביל בשוק, צנח מ-435 אלף ב-2007 ל-292 אלף אשתקד. תפוצת "אל מונדו" צללה ב-50% באותה התקופה, מ-336 אלף ל-172 אלף. "בסך-הכול צנחה תפוצת העיתונים ב-30% והפרסום בכ-50% מ-2007", אומר סאלה. הכנסות העיתונים הספרדיים צללו ביותר מ-40% ב-2007-2012, והמגמה עדיין לא התהפכה. בסימן הלחצים שעמם מתמודדת העיתונות המודפסת בספרד, החליפו שלושה מהעיתונים הגדולים ביותר במדינה את העורכים שלהם השנה. אך הקורבנות העיקריים של ההתכווצות בעיתונות הכתובה הם הכותבים והעורכים. איגוד FADE בספרד מעריך כי לפחות 8,000 עיתונאים איבדו את מקומות עבודתם מאז 2008.

ירידה תלולה בהכנסות של העיתונים
 ירידה תלולה בהכנסות של העיתונים

צרו איתנו קשר *5988