נדחתה תביעת דודי אפל למימוש אופציה לרכישת בניין משרדים

החברות בין אפל ויעקב ברדוגו הגיעה לסיומה, עם החלטת ביהמ"ש לדחות את דרישת אפל לקבל מברדוגו את חלקו בבניין המשרדים "בית לודאית" ברמת-החייל ■ "אפל איבד את זכויותיו בשל השתהותו במימושן; האופציה מתה מות נשיקה"

דודי אפל   / צלם: רוני שיצר
דודי אפל / צלם: רוני שיצר

תביעתו של דודי אפל נגד חברו הוותיק יעקב ברדוגו, שנדחתה שלשום (ב') על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מותירה טעם מר עם סיומה של הברית הפוליטית והעסקית ארוכת-השנים בין השניים. דווקא בשנים שבהן הפך אפל מאיש עסקים ופעיל פוליטי מקושר לאסיר פושט-רגל, הפנה לו ברדוגו גב.

המחלוקת בין השניים נוגעת לעסקת נדל"ן בשווי עשרות מיליוני שקלים, שלטענת אפל, ברדוגו ניסה לנשלו מחלקו בה.

בית המשפט קבע כי "ריח רע" עולה מהתנהלותו של ברדוגו וביקר גם את אפל, על שנמנע מלציין פרטיים מהותיים בתצהירו. לבסוף נדחתה תביעתו של אפל בשל השתהותו במימוש זכויותיו.

גם לו היה זוכה אפל בתביעה, סביר שלא היה נהנה ממנה, בשל הליכי פשיטת-הרגל נגדו. אם כן, מדוע המשיך בתביעה? האם תבע אפל את עלבונו?

אם חברות נמדדת בעת צרה, הרי שהחברות ארוכת-השנים בין צמד העסקנים אפל את ברדוגו התבררה כמפגש אינטרסים ותו לא. כשהחלו חייו להתרסק, למד אפל את השיעור - חברים יש רק במרכז הליכוד.

תחילת הפרשה ב-2005, אז ביקש אפל לרכוש את "בית לודאית", בניין המשרדים ברמת-החייל, שבו שכנו בשכירות משרדי חברת "צביון בנייה ופרויקטים בע"מ" שבבעלותו.

ב-2006 הגיע אפל להסכם עם בעלי הבניין לרכישתו בסכום של כ-9.5 מיליון שקל, מחיר אטרקטיבי במיוחד הנמוך ממחיר השוק, שב-2008 הוערך על-ידי שמאי מטעמו של אפל ב-31 מיליון שקל.

אפל פנה לבנק לאומי כדי לקבל מימון לעסקה. ואולם, בתקופה זו החלו הקשיים הכלכליים להעיב על עסקיו של אפל, והבנק דחה את בקשתו.

אפל אינו ידוע כמי שמוותר סתם כך על עסקה טובה, ולכן חיפש שותף נאמן שיוכל "לגלגל" לידיו את העסקה. הוא פנה לברדוגו והציע לו להיכנס לנעליו בעסקה. ברדוגו הביא עמו שותף נוסף, דוד עיני, יבואן UMI מוטורס בישראל.

ב-2007 השלימו ברדוגו ועיני את רכישת הבניין. בתמורה לחלקו של אפל בקידום העסקה, העניקו לו ברדוגו ועיני אופציה לרכוש שליש מן הזכויות בבניין במחיר העסקה.

האופציה ניתנה בעל-פה. חברים ותיקים כאפל וברדוגו אינם נזקקים למסמכים כתובים. "מערכת היחסים ביננו הייתה כזאת שלא היה צריך נייר בינינו", העיד אפל.

"דרישות עם ריח רע"

בהמשך פרץ סכסוך בין הצדדים בקשר לתנאים למימוש האופציה. ברדוגו ועיני דרשו כי אפל ישלם מראש את התמורה בעסקה, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, וכן יכסה מספר חובות בקשר לנכס שאינם קשורים במישרין ליחסים בין הצדדים.

בתביעה שהגישו אפל וחברת צביון שבבעלותו נגד ברדוגו ועיני נטען כי האחרונים ביקשו לנצל את המצוקה הכספית שאפל נקלע אליה ולהערים עליו קשיים כדי להכשיל את מימוש את האופציה.

הניחוח שעלה מהתנהלותם של ברדוגו ועיני לא נעם גם לאפה של השופטת דפנה אבניאלי. "ממרבית הדרישות החדשות שהועלו... נודף ריח רע, המעלה את החשד כי הנתבעים ביקשו להכשיל את העסקה", פסקה.

גם את אפל לא זיכתה השופטת בציון לשבח על תום-לבו. לדבריה, אפל עשה מאמץ ניכר להצניע את קיומה של פגישה בין הצדדים שהתרחשה באוקטובר 2008. לפי פסק הדין, בפגישה זו הציע אפל סטייה ממתווה העסקה הראשון שסוכם. לפי המתווה החדש שהציע, היה אפל אמור למצוא קונה לנכס במחירו הריאלי ולקבל חלק בתמורה בהתאם לחלקו לפי האופציה, בניכוי הוצאות.

"הדיון בפגישת אוקטובר 2008 נעשה לראשונה בסיכומי התשובה של התובעים, ואינו נזכר קודם לכן", נכתב בפסק הדין. "העובדה כי אפל בחר בתצהירו שלא לציין כלל את קיומה של הפגישה... מעוררת תהייה, במיוחד לאור העובדה שההצעה הזו מהווה סטייה מתווה העסקה המוסכם".

"מות נשיקה"

בהמשך חדל אפל מן העיסוק במימוש האופציה לתקופה ממושכת. בשנים שחלפו ירד אפל מנכסיו, נקלע להליך פשיטת-רגל, הורשע ב-3 מקרי שוחד ונדון למאסר בפועל.

השופטת אבניאלי פסקה כי כיוון שאפל לא פעל למימוש האופציה במשך השנים שחלפו, הוא ויתר על זכותו והביא לפקיעתה.

"אפל ניתק כל מגע עם הנתבעים לאחר פגישת אוקטובר 2008, ולא טרח לפנות אליהם ולהציג את כוונותיו העתידיות בנוגע לעסקה", פסקה אבניאלי. "ואם תאמר כי עצם הגשת התביעה מלמדת על רצינות כוונותיו של אפל, הרי העובדה שלא שילם את הסכום... מלמדת כי הצהרות לחוד, ומעשים לחוד", נכתב בפסק הדין.

לבסוף פסקה אבניאלי כי עקב הזמן שחלף, האופציה "מתה מות נשיקה", כלשונה.

לפסק הדין אין כל השפעה על מצבו הכלכלי של אפל. גם לו היה זוכה בתביעה, סביר שהמנהל המיוחד שמונה לנכסיו במסגרת הליך פשיטת-הרגל נגדו היה שם יד על מלוא הזכייה. נגד אפל הוגשו תביעות חוב בסכום אסטרונומי של כ-106 מיליון שקל במסגרת תיק פשיטת-הרגל. אפל אינו תמים, וודאי ידע שבכל מקרה לא ייהנה מזכייה במשפט.

לאחרונה החליטה ועדת השחרורים לנכות שליש ממאסרו של אפל בשל התנהגותו הטובה. כפי שפורסם ב"גלובס", אפל וקרוביו הצליחו "לאסוף" ערב ההחלטה סכום של 850 אלף שקל לתשלום קנס שהוטל עליו יחד עם מאסרו. תשלום הקנס סלל את הדרך לשחרורו הקרוב של אפל.

אם נותר ממי "לאסוף" כספים, הרי שלא כולם נטשו את אפל. מחוץ לכותלי הכלא, מסתבר, עוד נותרו לאפל כמה חברים.

עו"ד שלומית הראל-שוורץ, המייצגת את אפל, מסרה בתגובה: "למרבה הצער, בית המשפט נתפס לכלל טעות. פגישת אוקטובר נעדרה מתצהירי שני הצדדים, שכן לא הייתה מהותית כלל. הטענה כי הושגו במהלכה הסכמות נטענה לראשונה בחקירתו הנגדית של ברדוגו, לאחר שהבין שכשלה הגנתו לפיה לא ניתנה לאפל כל אופציה. ההצעה להביא רוכש חלופי נזכרה בתצהירו של אפל בלבד, והייתה חלק בלתי נפרד מהתביעה. הדיון בטענת ברדוגו אודות ההסכמות שהושגו בפגישה נפרש על פני 3 עמודים בסיכומים העיקריים, אך נשמט למרבה הצער מעיני בית המשפט. נראה כי לו היה נותן בית המשפט דעתו לכך, התוצאה הייתה אחרת".

עסקני ליכוד שטיפסו למעלה - והסתכסכו

דודי אפל (64) ויעקב ברדוגו (49) החלו את דרכם המשותפת בשורות הליכוד. הדמיון בין השניים רב: שניהם עסקנים פוליטיים שמינפו את קשריהם לטובת עסקיהם, ולא פעם הסתבכו עקב זאת.

השניים נחשבו לאנשי מחנהו של שר החוץ לשעבר, דוד לוי, ובהמשך למקורבי משפחת שרון. במשך השנים "סייעו" זה לזה רבות ונחשבו לבעלי ברית פוליטיים ועסקיים.

אפל צמח בחוגי הליכוד החל משנות ה-70, כאשר בד-בבד עם טיפוח קשריו הפוליטיים ביסס את עסקיו. הוא נחשב במשך עשרות שנים למי שעננת חקירה כלשהי מרחפת תמיד מעל ראשו.

בין היתר "כיכב" אפל כדמות מרכזית בפרשת "בר-און-חברון", כמי שעל-פי פרסומים רקח "עסקה" לפיה ימונה עו"ד רוני בר-און (לימים שר האוצר מטעם קדימה) ליועץ המשפטי בממשלת נתניהו הראשונה, ובתמורה יגיע לעסקת טיעון נוחה עם יו"ר ש"ס, אריה דרעי, בתיק השוחד שהתנהל נגדו.

לפי הפרסום, התמורה שהייתה ש"ס אמורה להעניק בעבור עסקת הטיעון לכאורה הייתה תמיכה בהעברת חברון לשליטת הרשות הפלסטינית, בהתאם להסכמים שחתם עליהם ראש הממשלה בנימין נתניהו. תביעתו של אפל נגד ערוץ 1, הכתבת איילה חסון ובכירי הערוץ, בעקבות פרסום הפרשה - נדחתה.

לאורך השנים נודעה קרבתו של אפל גם לנשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין. שמם של השניים נקשר בשורה של חשדות שנחקרו, ואולם היועץ המשפטי לממשלה החליט על סגירת תיקי החקירה, כאשר ב-6 מתוך 7 מהפרשות נסגר התיק בנימוק של חוסר אשמה.

בהמשך נחשד אפל ואף הוגש נגדו כתב אישום (שלימים בוטל) בפרשת "האי היווני". אפל נחדש בכך ששיחד שורה של בכירים, בהם ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, כדי שיפעילו לחץ על ממשלת יוון, במטרה לפתור בעיות תכנון ובנייה שנתקל בהן אפל ביחס לקרקע שהחזיקה חברה שבבעלותו באי ביוון. כשנקרא ברדוגו להעיד בפרשה, הודה כי סייע לאפל והסביר כי עשה זאת כחבר, מבלי שקיבל על כך תמורה.

ב-2010 הורשע אפל ב-3 פרשות שוחד - לפקיד בכיר במינהל מקרקעי ישראל; לראש העיר גבעת-שמואל, זמיר בן-ארי; ולראש העיר לוד, בני רגב - הכול בקשר עם פרויקטים של נדל"ן שקידם במסגרת עסקיו. במקביל מתנהל בשנים האחרונות נגד אפל הליך פשיטת-רגל.

תיק השוחד נסגר

ברדוגו נחשב בתחילת שנות ה-90 למטאור צעיר שזרח בשמי שירות המדינה בחסות פטרונו, דוד לוי. בגיל 25 מונה ברדוגו למנכ"ל מרכז השלטון המקומי. בסוף שנות ה-90 מונה למנכ"ל מפעל הפיס, והוא בן 32 בלבד, זאת לאחר שאפל, האיש שידו הייתה אז בכל, הפעיל את השפעתו הרבה במסדרונות השלטון ודחף מאחורי הקלעים כדי לקדם את המינוי. המינוי ספג ביקורת נוקבת בדוח של מבקר המדינה.

לאחר שפרש ממפעל הפיס פנה ברדוגו לעשות לביתו. בין היתר עסק ב"ייעוץ" כהגדרתו, לגופים המבקשים להתקשר עם מפעל הפיס.

ב-2008 נחקר ברדוגו בחשד לשורה של עבירות בקשר ל"שירותי הייעוץ" הללו. ברדוגו נחשד, בין היתר, כי יחד עם גומא חסין, איש נמל אשדוד, ניהל מערך שסייע לאנשי עסקים לקבל זיכיונות אזוריים לשיווק מוצרי מפעל הפיס באמצעות תשלום שוחד כביכול לפקידי מפעל הפיס. ב-2009 נסגר התיק נגד ברדוגו.

במסגרת הפרשה פורסם בתקשורת כי חברת UMI, שבשליטת דוד עיני, שותפו של ברדוגו בבניין המשרדים "בית לודאית", שכרה את שירותי הייעוץ של ברדוגו, לאחר שזכתה במכרז לאספקת רכבים למפעל הפיס.

בית לודאית / צילום:אמיר מאירי
 בית לודאית / צילום:אמיר מאירי